שרשורוני

[אבגד הוז חטי]

תודה רבה! ניסיתי לשמוע את ההבדל בעזרת גוגל טרנסלייט

תבוא על הברכה! רוחב ועומק ידיעותיך מעוררי השתאות.

 

[איתי שלר]

כמו ההבדל בין ח' מזרחית ו-ח' אשכנזית.

 

[Assiduous]

מה המקבילה *האטימולוגית* הערבית של הגימ"ל העברית?

 

[איתי שלר]

הג'ים ج הוא המקבילה.

ج - עדיין מבוטא בחלק מהדיאלקטים ממש כמו גימ"ל עברית (למשל בדיאלקט המצרי).
(אתה גם יכול להבין שבמקור לא בוטא כ-j אנגלית, מכך שהאות לא נמנית עם אותיות השמש, ומכאן שהגייתו המקורית לא הייתה מכתשית או בתר-מכתשית).

 

[Assiduous]

מעניין מאוד! השכלתי!

ברוך שחלק מחכמתו ליראיו.

 

[Assiduous]

מה הקשר בין המילה "הואיל" לביטוי "הואיל ו..."?

למילה הואיל יש שלש הגדרות שונות במילון ספיר (מסכים, נענה, מתחיל). אני מנסה להבין אם יש קשר בין אחת מהמשמעויות האלה לבין הביטוי "הואיל ו..." (=מִכֵּיוָן שֶׁ-, מֵאַחַר שֶׁ-, יַעַן-. ויקימילון), או שיש כאן דימיון מקרי בלבד.

[שאלה מוסגרת ואגבית בלי קשר ישיר לשאלה הנ"ל: "הואיל" אמור להיות מבוטא מלעיל או מלרע? (הו'איל או הואי'ל?)]

מקורות לעיון:
- מילון ההוה באתר האקדמיה ללשון
- ויקימילון

קליין:
הוֹאִיל conj. PBH (in הוֹאִיל וֽ, הוֹאִיל שָׁ) since, inasmuch as. [Of uncertain origin; perhaps contraction of הָא־אִלּוּ. See הָא ᴵ and אִלּוּ and cp. the second element in הִלֽכָּךְ.]

 

[trilliane]

מלרע

 

[Assiduous]

"נר"- זכר או נקבה?

במילון ספיר מצוין ש-נֵר הוא זכר.
מה הסיבה שלשון חכמים כולה מלאה בהתיחסויות ל"נר" כנקבה? ("שתי נרות" במשנה, תוספתא, תלמוד ושאר ספרי ימי הביניים)

 

[איתי שלר]

לשון תורה לחוד, לשון חכמים לחוד

ולא פעם יש הבדל בין המין הדקדוקי של המילה המקראית למין דקדוקי של אותה מילה בלשון חכמים.
בלשון חכמים "נר" היא לפעמים זכר ולפעמים נקבה. אולי עיון במין הדקדוקי של המילה הארמית המקבילה (בוצינא או שרגא) יטיל אור על השאלה.

 

[Assiduous]

ובכל זאת

ההסבר נעוץ בלבד בשמות המקבילים בארמית? (אם כבר העלית את בוצינא ושרגא ידוע לך מה המין הדקדוקי שלהם?)
&nbsp
אגב, ייתכן שמדובר בטעויות סופרים או שבוודאות ניתן להוכיח שכך הייתה לשון חכמים - לגבי נֵר? החשש שלי שבמקרה הזה היא שמן הסתם היה כתוב שם ב' ואולי הזעצער כתב שתי במקום שני.
&nbsp

 

[איתי שלר]

ייתכן

1. "שדה" הפכה לנקבה בלשון חכמים כנראה בעקבות הארמית, אז אולי כך גם נר.
2. איני יודע מה המין הדקדוקי בארמית (נדמה לי שבפרשת בהעלותך, נקט אונקלוס לשון זכר).
3. "נר" מופיעה פעמים רבות בלשון נקבה בספרות חז"ל, כך שאי אפשר לייחס זאת לטעות סופר.
4. כבר התוספות בקידושין ב ע"ב התייחסו לכך ש"נר" בלשון חכמים היא גם זכר וגם נקבה.

 

[Assiduous]

מעניין! החכמתי! תודה רבה

 

[Assiduous]

אני מצרף תשובתו של יצחק פרנק

תשובתו של פרנק בנושא המין הדקדוקי של המילים הארמיות הנ"ל שהזכרת:
"בוצינא ---זכר
שרגא -- נקבה
מקור: מילון של מ' סוקולוב"

(יצחק פרנק, הוא היוצר של מילון ארמי - עברי - אנגלי לתלמוד הבבלי
(The Comprehensive Talmud Dictionary (CTD)

 

[איתי שלר]

אם כך

ייתכן שזה מה שגרם לנר בלשון חכמים להיות זו״נ.

 

[Assiduous]

כדי לשער השערה מעין זו

אנחנו צריכים למצוא היקרויות נוספות שבהן צורת הזכר הפכה לנקבה כשעמיתהּ הארמית -נקבה. ההשערה יפה ללא ספק, אבל אל תשכח שבמקרה הזה יש לנו גם את בוצינא שהוא זכר והוא בעצם עשוי להוות מעין מנטרל בדוגמה הספציפית הזאת. לא כך?

 

[איתי שלר]

״שדה״ היא מילה כזו.

בוצינא לא מנטרלת את ההשערה, כי השימוש במילה בוצינא היה כנראה תלוי-דיאלקט (ראה בתלמוד סיפור המעשה על האישה ששברה נרות על ראשו של בבא בן בוטא).

 

[Assiduous]

בוציניא

אני משער בזהירות את הדברים הבאים:
אונקלוס נוקט בלשון בוציניא, ולדעתי יש בו יותר לשקף את הדיאלקט הארצישראלי מאשר הדיאלקט שבבבל. לפי זה, סביר להניח שהדיאלקט הארצישראלי (שכאמור השתמשו בבוציניא הזכר) הוא זה שהשפיע על לשון התוספתות והברייתות שנכתבו בארץ ישראל ונקטו את הלשון הנקבית כלפי הנר. לכן לכאורה ההשערה שהעלית נחלשת מאוד.

עיין היטב בסיפורו של בבא בן בוטא: "ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל". לכאורה יש בזה כדי לאשש את ההשערה שכתבתי.

 

[איתי שלר]

כידוע

למשנה יש גם ענף נוסח בבלי. נדמה לי שבתלמוד הירושלמי המשקף את לשון ארץ ישראל, נר הוא זכר (ואם תמצא שם פה ושם ״שתי נרות״ זה רק בגלל אי הקפדה על שם המספר).

 

[Assiduous]

.

 

[trilliane]

אולי בגלל הריבוי "נרות"?

זה נכון גם למילה כמו "שדה" (אבל לא ל"כוס").
&nbsp
יש רשימה קטנה באתר האקדמיה ללשון:
מינם הדקדוקי של שמות אחדים
https://hebrew-academy.org.il/2010/10/05/מינם-הדקדוקי-של-שמות-אחדים/