היא קצת מדוכאת, אז אני כל הזמן עוזר לה, ומנסה להרים לה את המצב רוח, ונותן לה יחס חם... אבל היא לא יכולה לבוא בבוקר, ולהגיד שלום, קטן קטן, לא יותר, "שלום, איך עבר השמירה?"... כנראה שאני נותן למי שלא צריך.
לגלות, שאנחנו משקיעים ועוזרים למי שלא מעריך את זה. מה לעשות, אילו החיים.. וזה עוד יקרה הרבה לצערי.. לא רוצה להיות זו שתדכא אותך, אבל אני בעקבות מקרים כאלה פשוט הבנתי והחלטתי שאין כזה דבר חברים... ושאסור לנו לצפות לשום דבר מאף אחד.. גודל הציפיה כגודל האכזבה.. סמוך על עצמך וזהו
את צודקת, כל דבר בעולם, ממש כל דבר, אפשר לראות מלפחות 2 נקודות מבט שונות. תלוי מה בוחרים. קל יותר לבחור באכזבה, זה ברור.. תבחרי בטוב ובתקווה, והכל יסתדר..
``חברים``. פשוט צריך לדעת טוב-טוב מי החברים שלנו. תגלי שרוב האכזבות שלנו היו מאנשים שראינו בהם את זה, אבל התעקשנו להתעלם ולהאמין שלנו הם לא יעשו את זה..