שרשור איחורי טיסות שלכם!

[Matan103]

שרשור איחורי טיסות שלכם!

אךךך.. תמיד רציתי לפתוח שרשור כזה.. כמעט לכל אחד שטס היה איזה איחור מיוחד.. משהו שהוא זוכר ממש לרעה... שתפו אותנו לי יש 2 סיפורים מחברת TED (של יונייטד איירליינס) מהקיץ האחרון. הראשון, בשדה DULLS בוושינגטון, החל כרגיל, עליה למטוס, ניתוק השרוולים, דחיפה הנעה, הסעה למסלול.. רק כשפתאום אנחנו רואים שהטייס העמיד את המטוס בצידי המסלול ומטוסים שעמדו אחרינו בתור להמראה עוקפים אותנו וממריאים. נשארנו דקות ארוכות עם המון סימני שאלה, עד שטייס הודיע במערכת הקריזה שיש איזו בעיה במעצורים, שמשהו שם מגיע לחום של מעל 300 מעלות פארנהייט, ושהוא טייס של המטוס הזה כבר 5 שנים (A320) וזה לא קרה לו אף פעם. חזרנו לשרוול אך החליטו לא להוריד אותנו ולחכות שהמשהו הזה שם יתקרר.. ואכן התקרר, מילאו לנו עוד דלק והמטוס יצא לדרכו (אורלנדו) באיחור של שעתיים כמעט. אין לכם מושג איך פחדתי בעצירה..

הסיפור השני, עדיין לא החלטתי אם הוא עצוב או מצחיק... אבל אני אספר אותו אם תהיה היענות לטופיק הזה ספרו קצת משלכם! יום טוב לכולם

 

[YHS]

רוצה סיפור? הנה. לא איחור,

יותר גרוע. אותו שדה, DULLES שנמצא מערבית לבירה וושינגטון. לה כזכור עוד שדה אחד, NATIONAL, שנמצא "בתוך העיר" על שפת הפוטומק. (תיכף תבינו למה אני מזכיר אותו). היינו ארבעה (לא, לא כמו בשיר של שלמה ארצי. שם היו שישה). סיימנו עבודה באזור. יום שישי אחרי הצהרים. מלון מוזמן בניו יורק. סופ"ש בניו יורק ובמוצאי שבת טיסה לארץ. ממש גן עדן. אז אנו מסיימים עבודה. אני הנהג. לוקח שניים מהחברים לשדה NATIONAL. אומרים שלום ולהתראות בניו יורק. אני ועוד אחד נוסעים חזרה ל DULLES. משאירים את המכונית באוויס וניגשים לטרמינל. משהו כמו 4 אחה"צ. מושבים, מטען וכו'. אנחנו בגייט. יופי. מגיע זמן עליה. שקט. אף אחד מדבר. אנו ניגשים לדיילת. "סליחה, מה קורה?" "אנו מתנצלים היא עונה. היה מזג בניו יורק אז המטוס לא חזר. נעלה אתכם על הטיסה הבאה. בבקשה חזרה לדלפק". "והמטען? " "אה, המטען. תקבלו בדלפק". הגענו לדלפק. המטען באמת שם. טוב. "במקום טיסה ב 18:00, יש לנו בשבילכם טיסה ב 20:00 ". "טוב, דיילת, בסדר. קחי המטען". לוקחים כרטיס בוארדינג חדש. הולכים שוב לגייט. מחכים. 19:45. "מה קורה?" "סליחה רבותי. יש בעיות של מזג בניו יורק. הטיסה מתעכבת". מחכים. שעה 22:00 . "מה קורה?" תמתינו. תיכף תהיה טיסה. החנויות אט אט נסגרות. 23:00 - "סליחה רבותי, לא תהיה טיסה היום." "רגע, הלו גיברת.... ומה אנחנו? מה עושים?" "'צטערת, בעיה שלכם. אנחנו לא אשמים, כח עליון (בטח, באמת, הוא שלמעלה אין לו מה לעשות ביום שישי בערב, רק לעצור מטוסים של דלתה.....) אם אתם רוצים, תקבלו הסעה למוטל הקרוב. "מתי טיסה מחר?" "מתי שתרצו" "מתי הכי מוקדם?" (טוב, צריך גם להספיק כמה קניות בניו יורק). "שמונה בבוקר המראה". "תודה לובה, אנו נשארים כאן". וכך בילינו את הלילה על ספסלי נמל התעופה. איציק ידידי הצליח למצוא באחד הארונות (שנפתח באורח פלא...) שתי שמיכות תעופתיות תיקניות. האמריקאים האלה ידעו שנישן שם. איך אני יודע? כל כסא – כסא. אין כאלה שלושה כסאות צמודים כמו ספסל שאפשר לישון עליהם. אז ישנים בישיבה. לטיסה שלמחרת לא אחרנו. איך אפשר כשאתה "ישן" ב GATE ? כזו שינה בטיסה הקצרה מוושינגטון לניו יורק מעולם לא ישנתי. אה, כן. אלו שהורדנו ב NATIONAL ? המריאו בארבע אחה"צ. בשש כבר במלון ונפגשנו בניו יורק. אבל רק בשבת.

 

[YHS]

עוד אחד?

 

[e dor]

יאללה. סיפורים משעשעים

[למי שלא חווה אותם על בשרו ]

 

[e dor]

היה לי סיפור פעם ...

נסעתי עם אמי היקרה להולנד, למשפחה. חזרנו בטיסה של חברת טראנסאוויה - שמחים ומאושרים אחרי אחלה טיול. הגיע הבורדינג, אחרי זה גם כתוב שהטיסה ממריאה עוד רבע שעה, יש דיילים וטייסים עם המזוודות ליד השער אבל חסר משהו ... היה קשה להבחין מה אבל אחרי שהסתכלתי הבנתי מה חסר לי .... מטוס ! לא היה מטוס, זהו - מטוס זה די הכרחי לטיסות לפי מה שלימדו אותי. טוב, מחכים חצי שעה והבחור נגרר לו באלגנטיות לשרוול. ברוך הבא אנחנו מברכים את השמנמן הנחמד [תודו ש-737 הוא שמנמן

] ומודים לו על שהגיע. אחרי שעה של ציפייה והכנה מגיע הבורדינג, ואז בישרו לנו בתוך המטוס את אחת ההודעות שהכי הצחיקו/הדהימו/הפתיעו/חידשו לי אי פעם בטיסה. בתרגום חופשי: "גבירותיי ורבותיי, אנו מתנצלים על האיחור ה"קל" בטיסה שלנו לבן גוריון אינטרנשיונל, עקב האיחור הטיסה תתקצר ותמשך 3 שעות וחצי בלבד, טיסה נעימה." אני הייתי בשוק ! באמת. אבל לפחות ישנתי טוב באותה טיסה, PH-HZL היה נוח למדי ... איחור שנגמר בטוב - קרה לי אחרי כשנתיים שוב עם איבריה אבל אז זה היה פחות דרסטי. נ.ב למי שלא הבין - למטוס שחזר מתקלה נותנים נתיב טיסה קצר יותר. מקווה שנהנתם לקרוא קצת מחוויות האיחורים של המטוסים שלי

 

[MrHankeY]

בנוסף לנתיב הקצר יותר

החברה בד"כ מאשרת תוספת דלק, כך שיהיה אפשר לטוס מהר יותר ולקצר את זמן הטיסה.

 

[e dor]

כבוד על הדאגה שלהם ../images/Emo13.gif

 

[e dor]

תמונה של המטוס מגיע אחרי הרבה זמן

תסלחו לי על האיכות - הייתה לי מצלמה קטנה ואנלוגית - מבטיח שהפעם באמסטרדם יצא יותר טוב

 

[Aviation Addict]

Air France סיוט + פיצוי נחמד

לפני 10 שנים טיסה מהארץ לניו יורק דרך פריז. אנחנו נוסעים כל המשפחה ביחד, אמא אבא וכל האחים אחיות (משפחה לא קטנה), יצאנו מבן גוריון ולקראת סוף הטיסה הטייס הכריז שיש שביתה של עובדי החברה (Air France) בפריז, ולכן כל מי שיש לו טיסות המשך בפריז כנראה ייתקע כמה שעות טובות בנמל, ופה התחיל הסיוט: נחתנו בשארל-דה-גול, בסביבות הצהריים, אנחנו נכנסים בטרמינל, וכבר פוגשים אלפי אנשים עומדים בתורים ארוכים ליד הדלפקים של Air France, ואין שם נפש חייה מהצד השני של הדלפק!!! אחרי כמה שעות טובות הכרוז הכריז שהשביתה נגמרה ובעוד 4 (!!) שעות הטיסות ימשיכו כרגיל. אבל בשבילנו זה לא עזר כי המטוס שהיה אמור לקחת אותנו לניו יורק עדיין הייתה בניו יורק מהטיסה הקודמת, ולכן לא נשאר לנו ברירות אלא להישאר בבית מלון שרתון צמוד לנמל על חשבון Air France. בבוקר יצאנו סוף סוף לניו יורק, למזלנו הטיסה היתה מפוצצת בגלל האיחורים, וקיבלנו מושבים במחלקה הראשונה. כשהגענו לניו יורק כמובן איך לא הם איבדו את המזוודות, וקיבלנו אותם אחרי יומיים ישר לאכסניה שלנו. בטיסה חזרה סיפור אחר לגמרי: יצאנו מניו יורק לכיוון פריז, נחתנו בזמן הכול טוב ויפה, אבל לקראת ה-Boarding, הם הודיעו שיש שביתה של מכבי האש בנמל ולכן כל הטיסות מעוכבות עד סיום השביתה. למזלנו זה לקח רק 5 (!!) שעות, ובזמן הזה אף מטוס לא המריא ולא נחת בנמל שארל-דה-גול, ויצאנו סוף סוף לארץ, והפעם גם המזוודות הגיעו איתנו לשם שינוי. אחרי כל הבלגאן הזה, קיבלנו בדואר ללא כל תלונה שלנו, מכתב התנצלות של החברה, ופיצוי טיסות חינם לכל המשפחה מהארץ לפאריז, וזה בהחלט ראוי לציון! השתמשנו בכרטיסים האלה, לטיסה הבאה לניו יורק, ורק שילמנו על הטיסה מפאריז לניו יורק. אחרי הטיסה הזאת לא יצא לי לטוס איתם יותר.

 

[e dor]

כל הכבוד לאייר פראנס על הפיצוי היפה

 

[YHS]

עוד סיפור

הסיפור הוא על טיסה שלי, אבל הקטע הוא עם מישהו אחר, שאכל אותה, ובגדול. היינו בהוואיי ( HAWAII ) . מטרתנו היתה להגיע לאי שנקרא קוואג'ליין (Kwajalein) , באיי מרשל (Marshall Islands) שבאוקינוס השקט. אין בעיה, יש טיסה מהוואי לשם. מגיעים לשדה. בואינג 727. היכן המטוס? אה, יש תקלה. לא יהיה היום מטוס. מה עושים? אה, יש בעוד מספר שעות מטוס לגואם. רוצים? למה? אה, המטוס שהייתם אמורים לעלות עליו היה אמור לעשות מין מעגל באוקינוס ולחזור אח"כ להוואי. ויש מטוס שעושה מעגל הפוך, אבל עם המתנת לילה בגואם. טוב, מה יש להפסיד. נגיע לגואם. מתי הטיסה? עוד מספר שעות. בינתיים תקבלו הפניה למוטל, על חשבוננו (יופי. זה לא כח עליון. או שאולי זה מלמעלה לא היה פנוי באותו זמן לאוקינוס השקט). אלוהה. הלכנו לנוח במוטל. חזרנו. מסרנו, קיבלנו, המראנו ואחרי כמה זמן מגיעים לגואם. מחר בבוקר טיסה לקוואג'ליין. בערב הולכים למועדון נחמד. ששה גברים. (לא, ילדים , אין פרוט. דמיינו לבד ). בבוקר הסעה למטוס. ממריאים. טסים. אחרי המראה, הדיילת מגיעה אלי ובאנגלית מקומית שואלת משהו. אני אומר בבטחון "לא". היא ממשיכה. כאן מגיעה הפואנטה. (אח"כ אני מבין) היא שואלת אם אני יורד ב "טרוק", "יאפ", "פונאפיי" או "קוסאריי". אה, אין בעיה. אני באמת לא יורד. המטוס הזה הוא כמו קו אוטובוס. נוחת, פותח דלת אחורית (727 חברים...), מוריד שני נוסעים עם כמה ארגזים, מעלה שלושה נוסעים עם עז (טוב, כמעט, זה בשביל לתאר את האווירה). כמעט כמו משאית בטיול שנתי של פעם. המטוס נוחת בטרוק. אנחנו יורדים, מצטלמים, עולים ממריאים. המטוס נוחת ביאפ. אנחנו יורדים, מצטלמים, עולים, ממריאים. המטוס נוחת בפונאפיי. אנחנו יורדים, מצטלמים, עולים, ממריאים. המטוס לא נוחת בקוסאריי. למה? מזג אוויר. הולך סביב פעמיים, מוותר על הנחיתה. ממשיך. אנחנו מגיעים לקוואג'ליין. הכל טוב. אז היכן הפואנטה? . הנה, זה בא. במטוס היו זוג גרמני. הרבה ציוד צלילה. הם היו אמורים לטוס יום קודם מהוואי לקוסאריי לצלילות. כל הציוד על המושבים במטוס. התעכבו בהוואי, טסו לגואם, בילו שם לילה (אחלה מקום, באמת. ילדים, להירגע), טסו לקוסאריי. סליחה, לא טסו. אפילו לא ראו מהאוויר. חזרו להונולולו. אחרי כ 48 שעות – חזרו לאותו מקום. זהו. (תמונות? יש הרבה גם מעניינות. הסורק מקולקל, אז אני מצרף תמונה מהאינטרנט של קוואג'ליין).

 

[גל שפונדר]

סיפור שלי

2 איחורים אחד היה שחזרתי מאושקוש הגענו לנמל בשיקאגו, המטוס הסיע למסלול, אך פתאום ירד ממנו והסיע לחנייה, כיבה מנועים ועמד שם, הקברניט הודיע שזה מז"א גרוע, ואט אט ראינו עוד מטוסים חונים לידינו, כמובן, שהמנועים לא פועלים, המזגן לא עובד, חום אימים ומחניק מאוד, זה היה סיוט, ישבנו במטוס שעה וחצי עד שהמראנו הסיפור השני, עוד יותר מצחיק בסוף הטיול שלנו בארה"ב היינו אמורים לטוס מניו יורק, לאיטליה ומאיטליה לארץ (אליטליה) אנחנו נכנסים לJFK איך שאני עובר בדלת המסתובבת, הדלת נתקעה, לא הבנתי מה קרה, ראינו שם עוד ישראלים הייתי בטוח שהדלת נתקעה אנחנו מגיעים לדלפק, ומביאים את הכרטיסים ורושמים את המזדוודות פתאום, המסכים נפלו מה קרה? אף אחד לא ידוע לאחר חצי שעה שאנחנו עומדים בתור אמרו שיש הפסקת חשמל כנראה פיגוע כולם היו בהלם לא ידעו מה לעשות, אנשים באים, חום אימים, ישר עלינו למעלה לאכול כי לא היה מקררים לשתייה ולאוכל, היה שם פשוט גן חיות אחד גדול, אנשים מתפרצים על האוכל והיה מזל שהצלחנו לאכול שם משהו חושך, רק תאורת חירום עובדת מזל שהייתה תזמורת מישראל שעשתה שם קצת בידור היינו תקועים בשדה תעופה 8 שעות עד שהעלו אותנו למטוס בבידוק ידני וההמראה הייתה על מסלול חשוך כמובן שאיחרנו את הקונקשן לארץ דרך מילאנו , שנחתנו במילאנו, אירגנו לנו טיסה לרומא אחרי 5 שעות, ומרומא אחרי שעתיים לארץ היה סיוט אבל גם חוויה תמונה מצורפת צילמתי 3 תמונות עד ששומר בא צעק עלי כמעט הפיל לי את המצלמה ואז הבנתי שאסור לצלם

 

[גל שפונדר]

עוד תמונה

 

[g i l g]

יצאת בזול חביבי...

בדרך הביתה מקנדי לת"א עם עצירה בוינה חיכנו בטרמינל 1 לOS088 A340 שיקח אותנו לוינה. עוברים בידוק בלה בלה בלה, בום נופל החשמל חיכנו 18 שעות בלי אוכל, שתייה או משהו שדומה לזה על הרצפה בJFK. הפסקת חשמל הגדולה בהסיטוריה ואני חוויתי אותה על עצמותיי.

 

[גל שפונדר]

אתה בטוח שזה היה 18 שעות?

כי רק שהבאנו את הכרטיסים בדלפק לשים את המזוודות אמרו שיש הפסקת חשמל איך שנכנסתי בדלת המסתובבת החשמל נפל לא יודע, זה היה בבוקר, ויצאנו בלילה כנראה בדבר כזה תחושת הזמן אובדת לך.. כמובן, שמאוד לא נוח, לשבת על הרצפה בקנדי עם עוד אלפי אנשים..

 

[MrHankeY]

אפרופו נפילת מסכים

לפני שבועיים בלוטון נפלו כל המסכים של הטיסות, העמידו באיזור הטיסות היוצאות לוח גדול - כמו בבתי ספר כתבו שם ידנית איזה טיסות מעוכבות, בורדינג וכו. היו כמה צוותי טלוויזיה בריטים שצילמו את המאורע

 

[MrHankeY]

טוב נו, גם אני אצטרף חח

וכן, שוב אליטליה (טסתי איתם מספר פעמים מכובד) ספטמבר 2000 ההורים יצאו למילאנו 3 ימים לפני, אני הצטרפתי אחר כך לבד לפגוש אותם במילאנו והתכנון היה להמשיך יום אחרי לטורונטו. הטיסה הייתה בצהרים למילאנו, ידעתי שהמזג אוויר במילאנו לא במיטבו, אבל בצ'ק אין אמרו לי שלא צפוי איחור (כן בטח). הכל עבר חלק צ'ק אין, דיוטי פרי ובלי לשים לב הגיע הזמן לבורדינג. אני מגיע לגייט, רואה המון אנשים עומדים "יהיה לנו איחור של כמה דקות עד רבע שעה" כמובן שביקשו מאיתנו להשאר בגייט כי המטוס כבר מוכן לבורדינג. רבע שעה עברה, ושוב אמרו לנו שעוד כמה דקות יהיה הבורדינג וביקשו שלא נלך מהגייט. עוד רבע שעה ועוד רבע שעה ועוד ועוד... בסופו של דבר מצאתי את עצמי עומד שם במשך שעתיים וחצי! המטוס נחת תוך כדי שכולם חיכו כבר בגייט. סוף סוף הגיע באמת הבורדינג. בורדינג כלכך מהיר לא ראיתי עוד מעולם! טיק טק כמה דקות והדלת סגורה, אני אומר לכם רייאן איר צריכים ללמוד מהם! עוד לא הגעתי למושב (עליתי בין האחרונים למטוס) וכבר הרגשתי שאנחנו בפוש באק. בסופו של דבר המראנו מת"א, הכל כרגיל, שעתיים בערך לפני הנחיתה החל המזג אוויר להשפיע. ככל שהתקרבנו יותר ויותר למילאנו המזג אוויר נהיה רק גרוע יותר ויותר! בערך כשעה לפני הנחיתה הטייס הודיע שהמזג אוויר, איך להגיד, לא בשיא. הכיסי אוויר הלכו והתחזקו (נו מה סופת ברקים) הרגשתי כמו בקופסת סרדינים בסערה בים. מה שאני הכי זוכר מהנחיתה, באופן פתאומי המטוס איבד גובה ממש מהר (לשניה או 2) ונשמעו כמה צעקות במטוס. אחרי המון טלטולים, נחתנו במילאנו באיחור של קרוב ל 3 שעות (האמת לא ראיתי את הנחיתה בכלל באופק). האמת שמאז, כיסי אוויר לא מטרידים אותי יותר מדי - הם מרדימים אותי גם בחזרה ממילאנו לפני שבוע וחצי מיד לאחר ההמראה נכנסנו למזג אוויר מאור לא סימפטי, ובמשך שעה וחצי או שעתיים המטוס לא הפסיק להיטלטל, האוכל הוגש רק אחרי שעתיים (לא שהיה משהו אכיל בו

). טוב אני כבר גולש לנושאים אחרים.. אז דיי

 

[ora506]

לא איחור אבל,סיפור....קרה לידידה

אילת ,חורף 1985 ,שיא עונת הצ'רטרים, מאילת לארצות אירופה. מטוסי הצ'רטר חונים בסמוך למטוסי ארקיע מול הטרמינל האילתי. ידידה שלי,אוחזת בכרטיס ארקיע,בדרכה הביתה לתל אביב. דלתות אולם היוצאים נפתחות,ונוסעים של ארקיע וטיסת צ'רטר לגרמניה עושים בו זמנית בורדינג למטוסיהם. ידידתי ,כמובן, עולה בטעות אל מטוס חברת "הפג לויד",שמחמם את מנועיו וממריא כעבור שעה קלה ל....מינכן! בהתחלה הכל נראה לה אותו הדבר,הכיוון צפון,המטוס מטפס יפה,והכל נראה מצויין. כעבור חצי שעה,אוזרת ידידתי אומץ ושואלת את הדיילת:תגידי,לא נהוג לחלק משקה קל או קפה אחרי חצי שעה טיסה,ולפני נחיתה בת"א? הדיילת לא כ"כ מבינה את השפה,אך עונה לה בגרמנית:הקפה יוגש בעוד כשעה אח"כ תוגש ארוחה,ובסוף אחרי 3 שעות ננחת במינכן......

 

[MrHankeY]

מה?!

זה סיפור אמיתי?! נשמע לי קצת הזוי חח מה קרה בסוף?

 

[ora506]

אמיתי.כשמש בצהרי היום.

היום לא יכול לקרות, עקב נוהלי בטחון מחמירים בעקבות 9/11.