שרשור התפקדות

[קשה7]

ואני קשה 7...

נמצאת בפורום זה מספר שנים .התחלתי אותו בניק אחר אבל למען שמירת הפרטיות שיניתי אותו...
לא תנחשו... כמעט בת 40 מאזור המרכז.אני נשואה ויש לי מספר ילדים ובינהם ילד מאומץ כמעט בן 5
לצערי לא עובדת כבר מס שנים .אלא אם גידול ילדים נחשב עבודה והאמת כן עבודה מאוד סזיפית
אוהבת לקרוא לטייל ועוד המון דברים אבל לצערי אין זמן לכלום...
הייתי רוצה לראות בפורום אירוחים של אנשים מעולם האימוץ.הייתי רוצה שכולם יכתבו פה.הצלחות קשיים בקיצור
שהפורום ישקף ויהיה אוטנטי והכי אמיתי.אני מבינה שאנשים שומרים על פרטיות.הייתי גם רוצה לפגוש בחיים האמיתיים
כמה מחברי הפורום ולא רק היכרות וירטואלית
זהו בגדול

 

[KallaGLP]

מבחינתי לפחות, שינוי הניק שלך הצליח להשיג את

מטרתו, כי אני לחלוטין לא מקשרת בינו לבין הניק הקודם ואין לי מושג מי את

.
באשר להיכרות לא וירטואלית - בעבר היו לא מעט מפגשי פורום. אולי יהיו גם בעתיד.

 

[חייכנית2]

ה ת פ ק ד ו ת

חייכנית,אמא מאמצת לילד נבון ותוסס,בן 11,מחו"ל.
יחידנית,אחרי שפרטנר של שנים ארוכות לא הסכים לדרך הזאת של להיות הורים .
בהקשר זה אני חושבת שרק כשמאמצים מבינים עד כמה כביכול "לא שלנו" הופך לכל כך שלנו.

מה אני אוהבת? אנשים בעיקר. ובייחוד באחד-על אחד.
חברה של אנשים ממש בכל הגילאים,ובייחוד אני אוהבת להתחבר לילדים ,לילד שלי כמובן , אבל גם לילדים של אחרים.
אוהבת מקהלות ששרות בסגנון עתיק,גם אני שרתי פעם.
אוהבת לבשל אוכל טעים ובריא.
אוהבת לחשוב.מבחינת מחשבות על אימוץ ...כרגע עסוקה בין השאר במחשבות על חד הוריות,הן מאמצת ,הן לא מאמצת. מה הם התנאים שבהם נשמר במשפחה החד הורית המרחב של הילד,שכל כך נחוץ לשגשוגו.
מתי יש מרחב ,ולעומת זאת מתי המשפחה נחוית כתא קטן,טעון ולחוץ.האם יש ואם כן מהי המשמעות של אימוץ בן מול אימוץ בת ביחס למרחב שנוצר.אלה שאלות שמעניינות אותי עכשיו.

משהו אישי- בשנתיים האחרונות באורח פלא ,ולמרות שאין לי פייסבוק ,יש חידושי קשרים משנים עברו. מאד כיף לראות מה נשמר מה התחדש,מה נעלם....לפעמים פגישות כאלה הן התרגשות ענקית מחדש.

פורומים -בשעתו בהמתנה האין סופית שלי כתבתי בפורום בווינט,אחר כך היתה לי תקופה מאד ארוכה ללא מחשב.
ועכשיו שוב כאן.

מה אני מצפה? כמו שיסמין אומרת תמיד בחכמתה הרבה-ציפיות הן לכריות....

קשה לי להיות חברה מאד הדוקה כשהזמן לא תמיד בידי.
כן הייתי שמחה ליתר חמימות,פירגון,תמיכה,חיבוק.

לילה טוב!

 

[אבי351]

אב חד הורי לילד מקסים שאימצתי ממרכז אמריקה בן

6 ויותר מזה מי צריך אוהב לטייל עם בני המון בטבע בארץ ובעולם ולהעניק לו את כל הטוב והיופי שיש בעולם כולו ובי כמו כן אני אוהב להפגישו הרבה עם משפחות מאמצות אחרות ויש לנו קבוצה מאוד מגובשת שאנו מטילים יחד וזה עושה טוב לבני וגם לי את האמת

 

[KallaGLP]

מרגש.

 

[KallaGLP]

חייבת להודות שאני פשוט מעריצה הורים יחידנים.

אין לי מושג איך הם עושים את זה. אני לא רואה את עצמי לוקחת על עצמי מחויבות של גידול ילד לבד.

 

[יסמין@]

לפעמים זה יותר פשוט וקל

 

[אבי351]

זה הדבר הכי קל וטוב שיש תלוי איך מסתכלים עלזה

 

[יסמין@]

בדיוק. תלוי באישיות, בהרגל, בתנאים וכו'

 

[KallaGLP]

בהחלט, כל אחד והאישיות שלו ומה שמתאים לו.

אך מנקודת המבט שלי - זה נראה קשה מאוד.

 

[לוטוסאור]

If you never ever go - you never ever know

בדיוק אתמול היתה לי שיחה עם אימא לשניים, נשואה. שהצהירה הצהרה דומה.
זה מאוד מובן.
תמיד יש כמה אפשרויות, בין להתקפל ולהתכווץ ללצמוח ולפעול.
אני מניחה שכשהחיים מביאים מצבים אנחנו פשוט מוצאים את הכוחות וממנפים עצמנו.
מהמקום שלי אני מעריצה את פועלך ואין לי מושג איך הייתי מסתדרת עם 4 ילדים, 2 כלבים, חתול ובעל
נהייתי יחידנית ואני שמחה בזה, לא תכננתי זאת. כך החיים קרו,
אימצתי לחיי תפישה שהכל לטובה ומה שלא לטובה - הופכים אותו לטובה.
פשוט.

 

[KallaGLP]

כן, אני מבינה את מה שאת כותבת

ועדיין, אפילו כשהיה רק ילד אחד או שניים, כשראיתי כמה זה קשה אפילו כשחולקים בנטל, אני פשוט לא מסוגלת שלא לחוש התפעלות והערכה למי שמצליח לעמוד בזה בכוחות עצמו.

 

[יסמין@]

סיפור עממי

פעם אנשים מאוד התלוננו לאלוהים. כל אחד ואחת טענו שיש להם קשיים רבים ומיוחדים במינם. אמר להם אלוהים לקחת את כל הצרות שלהם, להכניס לשק ולהביא לכיכר העיר. כולם רצו והביאו את השקים לכיכר העיר. ואז בסקרנות הציצו לשקים ו.... כל אחד ואחת חטפו מהר מהר את השק שלהם ורצו הבייתה

מאוד מסכימה ומזדהה עם מה שכתבה לה לוטוסאור: "מהמקום שלי אני מעריצה את פועלך ואין לי מושג איך הייתי מסתדרת עם 4 ילדים, 2 כלבים, חתול ובעל".

 

[KallaGLP]

אכן, מוכר.

אני יודעת למה התרשמתן שקשה לי: כי התבלבלתן, ובמקום "כלב אחד ושני חתולים" חשבתם שזה "שני כלבים וחתול אחד". מצב כזה באמת עושה את כל ההבדל ועלול להוסיף הרבה מאוד לקושי

.

 

[יסמין@]

 

[fannyd]

למה בדיוק את מתכוונת?

לפן הכלכלי?

 

[KallaGLP]

ממש לא רק לפן הכלכלי.

אלא לחיים וללוגיסטיקה שלהם באופן כללי. שאין מישהו לחלוק עמו את נטל הטיפול, החל מהסעות לגן או לבית ספר ולילות ללא שינה וכלה בעזרה עם ילד חולה וכו'. למשל, בתקופה שבני היה באשפוז ממושך ללא אבחנה ברורה ועם כל מיני חשדות מאוד לא נעימים (בלשון המעטה), אין לי מושג בכלל מה הייתי עושה ללא בן זוג תומך, גם מבחינה פיזית (כי כל הזמן התחילקנו בין הבית לבית החולים) וגם מבחינה נפשית. אני חושבת שדרוש הרבה אומץ וכוח נפשי כדי לקחת על עצמך משימה כזאת ענקית לבד ולעמוד בה בהצלחה. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לזה.

 

[fannyd]

לא אקח על עצמי את תפקיד הדוברות

מאחר ויש שונות גדולה מאד בקרב אוכלוסיית ההורים היחידניים. אישית למדתי שבמערכת זוגית אני מתפקדת פחות טוב מאשר לבד. ייתכן שגם את אילו לא היית בזוגיות היית לומדת על עצמך דבר או שנים שאולי אף היו מפתיעים אותך. בחיי היום יום בני אדם לא מנצלים את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם.לאורך השנים היו ויש לי מספיק מעגלי תמיכה ואני מתקשה להזכר במצב שלא היה לי עם מי לחלוק דברים. ואגב, הרבה נשים נשואות בפועל נושאות את אותו הנטל כמו חברותיהן החד הוריות.

 

[KallaGLP]

כן, אני מודעת לכך שיש משפחות

שבהן האב במקום לחלוק בנטל, הוא כמו ילד נוסף שצריך לטפל בו. אני מלכתחילה לא מדברת על יחסים כאלה כי למזלי לא התנסיתי בהם אישית. כשהייתי נשואה למישהו שהרגשתי שהחיים איתו לא עושים לי טוב (לא במובן שאנחנו מדברים עליו כאן, אבל זה לא מה שחשוב) - היה לי ברור שאני לא נשארת איתו. גם אני לא מסוגלת לחיות עם מישהו שהוא לא שותף אמיתי לחיים, מכל בחינה.

 

[fatfat]

קאלה לכל דבר מוצאים פתרון

כשאצלינו הגדולה אושפזה הקטנה נשארה עם הורי וכשאני נסעתי פעם אחת לסופ"ש בלעדיהן הן היו חלק אצל הורי וחלק אצל חברות.

פשוט כשאת יחידנית את לומדת שאת חייבת מדי פעם להישען על עזרה של הסביבה ולכן גם הרבה יותר להציע ולהיות נכונה להגיש עזרה לסביבה גם כשלפעמים זה לא הכי מתאים לך.