שרשור: חרדה חברתית

[טלי גולן]

חזרה לבית-ספר ../images/Emo70.gif

נשמע ששנה שעברה היתה לך שנה מאוד קשה. אני חושבת שזה באמת קשה כשיודעים שצריך לחזור למקום שהיה לנו בו לא טוב פעם. אבל הרבה פעמים זה מצטייר לנו הרבה יותר גרוע ממה שזה יהיה באמת (פשוט בגלל שהחוויה האחרונה שלנו מאותו המקום היא לא נעימה). את כותבת שיש לך בבית-הספר חברה מאוד טובה, ושאתן חברות כבר שנתיים. אני חושבת שזה נורא חשוב שיש לך מישהי בבית הספר שקרובה אליך ושאת יכולה לסמוך עליה.

זה אחרת לגמרי מאשר כשאין אף אחד בכלל. את מספרת שתמיד היית מקובלת, ושיש לך גם חברים מחוץ לבית הספר. נשמע לי שאת ילדה שיודעת ליצור ולטפח חברויות, ואני מאמינה שגם השנה תוכלי להצליח להתחבר עם אנשים ולפתוח דף חדש.

טלי

 

[I n B a L i T 14]

../images/Emo7.gif

אני לא רוצה לחזור לבי"ס

 

[lonely3]

גם אני לא ../images/Emo7.gif

 

[במבה לא של אוסם]

תנו לי לעצור לכם את העצב

ולהגיד לכם שאני כן רוצה אני ממש רוצה אפילו אני מתגעגעת לזה כי לא למדתי שנה שלמה ואני מרגישה שזה חסר לי

 

[lonely3]

בטח לכולם קשה

אבל מסיבות שונות. [לחזור לבית ספר] אבל מי שיש לו חרדה חברתית קשה עוד יותר אני לא טובה בלהעביר את הרגשות לכתב ככה שקשה לי להסביר למה.

 

[lonely3]

../images/Emo4.gif

היום דיברתי עם חברה שלי [?] באייסיקיו [אנחנו לא קרובות] ופתאום עלו לי כל הפלאשבקים מתקופת בית הספר. והבנתי שזה ממש קרוב ואני לא רוצה את זה אני לא רוצה להלחם יותר דיי זה קשה. אני קמה בבוקר רוב הפעמים בלי מצב רוח הולכת לבית ספר שומעת אנשים צוחקים - זה עושה לי רע אנשים שמחים עושה לי כואב. אני מחכה שיגיע הצלצול ואני מפחדת בכיתה שלא יגידו לי לקרוא בעיקר בשיעורי אנגלית בשיעורי אנגלית יש לי גוש כזה בגרון הכל כואב לי, הכל מתוח כזה וזה נורא אני צריכה לבכות ולפעמים זה יוצא בשיעור אני מסתירה את זה עם השיער ואז נגמר השיעור והסבל לא נגמר ההפסקות הכי נורא , לפעמים שמדברים איתי אין לי כבר כוח יותר כי היום היה כל כך קשה ואני סתם מתעצבנת עליהם לפעמים מראה את זה לפעמים לא לפעמים אני הולכת לשירותים בוכה ובכוה אבל משתדלת שלא כי אז יראו שבכיתי בעיקר אחרי בכי בכי. ואז ישאלו מה קרה? ומה אני אגיד מה קרה באמת? ואז מגיעים הבייתה רוצים לנוח מכל היום המתיש הזה אבל לא- צריך ללמוד ויש המון חומר המון מבחנים עבודות והשנה המון מבחנים בעל פה וברגע שאני נזכרת בזה כואב לי יותר ויותר. יש יותר גרוע מזה? אני בטוחה שכן אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב כמה שקשה לי לפעמים אני מרגישה נורא עם זה שאני מתבכיינת על המצב שלי שבאותו זמן חיילים שם בשטחים חיילים מתים [טפו טפו שלא נדע] מוות זה דבר מאד מפחיד אני מנסה לא לחשוב עליו אבל לפעמים הוא רודף אותי ואז אני חושבת מה יהיה אחרי שאני אמות ואז מתחילות החרדות להתרוצץ לי בראש ודיייי שקט אני לא רוצה את זה יותר לא רוצה

 

[טלי גולן]

היי lonely

את מספרת על רגעים נורא קשים שאת עוברת בביה"ס בגלל החרדה. חרדה חברתית היא משהו שיכול להקשות מאוד במקומות כמו בי"ס, אבל היא גם משהו שאפשר לטפל בו. יש טיפולים פסיכולוגיים שיכולים לעזור לך להתמודד עם החרדה, ולנצח אותה. מה דעתך על לפנות לטיפול?

טלי

 

[lonely3]

אני רוצה מאד

אבל אני מפחדת להגיד לאמא שלי =\ רק כי אני אבכה לידה וארגיש מטומטמת אני יודעת שאין לי סיבה אבל ככה אני ארגיש אני מכירה את עצמי אמא שלי יודעת על החרדה זה אמור להקל אבל...

 

[טלי גולן]

טיפול ../images/Emo85.gif

לבכות זה בסדר גמור. זה מאוד טבעי לבכות כשמדברים על משהו קשה.

אני חושבת שזה שאמא שלך יודעת על החרדה, נותן לך לפחות מקום נוח יותר להתחיל ממנו את השיחה. יכול להיות אפילו שגם אמא שלך חושבת על טיפול, ולא יודעת מה לעשות ואיך. בכל מקרה, אני חושבת שלדבר איתה על זה יעשה רק טוב.

מה מדאיג אותך בלדבר עם אמא שלך? איך נראה לך שהיא תגיב?

 

[lonely3]

אני יודעת שאין כל רע בלבכות

אבל פשוט אני לא מסגולת ניסיתי כמה פעמים ואני נעצרת באמת שאני לא יכולה אוף קשה להסביר ובקשר לאיך שהיא תגיב היא תשאל בטח כמה שאלות אבל לא תהיה בעיה אני בטוחה אבל הבעיה היא שאני צריכה לדבר איתה ואני לא מסוגלת הרבה ניסו לשכנע אותי אני פשוט לא יכולה מה קורה איתי...

 

[טלי גולן]

כשקשה לדבר... ../images/Emo19.gif

אם קשה לך לדבר איתה על זה, אבל את יודעת שהיא תגיב בסדר, מה דעתך לנסות לכתוב לה?

הרבה פעמים כשקשה לנו להגיד משהו למישהו, או להתחיל לדבר על משהו, לכתוב את הדברים זה פתרון טוב. כמו שאת מתארת את התחושות שלך ואת החרדה שלך כאן בפורום, את יכולה לכתוב על זה לאמא שלך. ככה לא תצטרכי ליזום שיחה על זה, אבל אמא שלך תוכל להבין מה את עוברת ולעזור לך להשיג טיפול מתאים.

מה דעתך?

 

[lonely3]

אממ [אני קשה ../images/Emo4.gif]

אני לא מסוגלת לכתוב כי אני גם אבכה גם ארגיש מטומטמת הרי אני אדבר עם אמא שלי אחרי זה על המכתב ככה שזה אותו דבר אין לי כבר מה לעשות זה או להשאר ככה או לדבר עם אמא שלי וכנראה שהאפשרות הראשונה קרובה יותר למציאות שלי

 

[טלי גולן]

../images/Emo39.gif היי lonely

מה עם הרעיון הבא: תכתבי לאמא שלך מכתב בלי להביא לה אותו. אח"כ, ברגע שהמכתב כתוב, תקראי אותו לעצמך. אולי עצם הכתיבה תעשה לך סדר במה שאת רוצה להגיד, או שאולי בכל זאת תמצאי את הכח לתת את המכתב לאמא שלך. ואם לא תמצאי את הכח עכשיו, תשמרי את המכתב, ואולי בעתיד תרגישי שאת יכולה לתת לה אותו. לא יודעת אם זה יעזור, אבל אין רע בלנסות...

 

[I n B a L i T 14]

אני מזדהה

חוץ מהקטע האחרון, כי אצלי החרדה באה לידי ביטוי (התקפי חרדה) רק כשאני מדברת על בי"ס, או כשילדה מהבי"ס מתקשרת אליי ורוצה שניפגש, או כשיש מסיבה ואני לא יכולה להגיע בגלל החרדה, אבל אנשים בכיתה חושבים שאני לא באה כי אני סתם מתחמקת מכל דבר... החרדה זה דבר כ"כ קשה, ואני כבר הגעתי למצב שאני לא מוכנה לצאת מהבית לראות את המשפחה שלי או ללכת לקניות או אפילו לראות את החברה הכי טובה שלי (היא היחידה שיודעת על החרדה חוץ מההורים שלי)! החרדה הזאת הורסת לי את החיים, ואני מסרבת לקחת תרופות נגד החרדה למרות שכבר לקחתי אותם מהפסיכיאטרית. אני מקווה שאני לא יפגוש אותה יותר כי תהיה לי בעיה להגיד לה שלא לקחתי את התרופות. תהיה לי בעיה להסתכל לה בעיניים ולהגיד שאני גם לא יקח אותם, וזה חלק מהחרדה החברתית. סליחה אם כתבתי מלא...

 

[טלי גולן]

../images/Emo13.gif היי Inbalit

קודם כל, טוב שכתבת. ואת מוזמנת להמשיך ולכתוב מתי שבא לך וכמה שבא לך.

את מספרת שאת נורא סובלת מהחרדה. רציתי לשאול למה את מסרבת לקחת את התרופות שקבלת? הן יכולות לעזור לך מאוד. ובלי קשר לתרופות, מה דעתך לפנות לטיפול פסיכולוגי שיוכל לעזור לך להתגבר על החרדה? היית פעם בטיפול כזה? טלי

 

[I n B a L i T 14]

...

אני כבר בטיפול פסיכולוגי כבר חודשיים, אבל רק טיפול פסיכולוגי לא עוזר כי צריך גם את התרופות... אהה ואני לא יודעת למה אני לא רוצה לקחת את התרופות...אני לא מבינה את עצמי.

 

[טלי גולן]

היי ../images/Emo85.gif

לפעמים טיפול פסיכולוגי יכול לעזור גם בלי תרופות. אבל, אם הפסיכיאטרית המליצה לך על תרופות, אולי שווה לך לשקול את זה בכל-זאת?

בכל מקרה, נראה לי שחשוב שהפסיכולוגית שלך תדע שאת לא לוקחת את התרופות. אני מבינה שקשה לך לספר את זה לפסיכיאטרית, אבל תזכרי שזאת החלטה שלך ולא שלה (לקחת את התרופות), ואת לא צריכה להרגיש עם זה לא נוח. אבל בלי קשר לפסיכיאטרית, הייתי אומרת לפסיכולוגית שאני לא לוקחת את התרופות. אולי היא תוכל לחשוב איתך ביחד מה מפריע לך בלקחת את התרופות... אם את חושבת על הסיבה שאת לא רוצה לקחת תרופות, תכתבי לנו, אולי מישהו כאן בפורום יוכל לכתוב לך תשובה שתעזור. לילה טוב

טלי

 

[lonely3]

מבינה אותך

אבל למה לא לקחת תרופות? אני הייתי רוצה לקחת למרות שאני מפחדת אבל אם זה יכול קצת לעזור תחשבי כמה החיים יכולים להשתנות אפילו שהחרדה פוחתת מעט זה שינוי אדיר לדעתי.

 

[Fairy Of Music]

../images/Emo79.gif../images/Emo80.gif../images/Emo15.gif....

לי יש חרדות כאלו.. נגיד אני מפחדת להסתובב בעיר ולראות אנשים שאני מכירה מביה"ס,זה נורא מלחיץ אותי... וגם השנה אני עולה לי' וזה בצפר חדש,זה ממש מפחיד אותי וגם החברה הכי טובה שלי לא תהיה איתי ,גם נורא קשה לי להתיידד עם אנשים.אני מאד סגורה וביישנית,אני אפילו מתביישת מחלק מבני משפחתי. אולי זה בגלל שאני נראית ממש קטנה יחסית לגילי,אני לא נראית בת 15.. האנשים מפחידים אותי,אני לא יודעת אילו אנשים יהיו איתי בביה"ס..ובגלל זה אני מקבלת הרבה התקפי חרדה ואנשים פשוט לא מבינים. ד"א,אני חדשה,פעם ראשונה שאני פה.

 

[טלי גולן]

ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo24.gif

מה מפחיד אותך באנשים מביה"ס? מה מלחיץ אותך שיקרה אם תפגשי אותם באיזה מקום? לילה טוב

, ושמחה שהצטרפת אלינו לפורום, טלי