שרשור יצירות...!
- פותח הנושא mor000
- פורסם בתאריך
פאנפיק ה"פ- חייו ומותו של הקונדסאי האחרון
פאנפיק הוא ספרות מעריצים, יצירה המתבססת על ספר/ סדרה/ סרט, לכל התוהים. הקונדסאי האחרון פאנדום: הארי פוטר. ז`אנרים: אנגסט, דרמה, רומנטיקה. דירוג: PG על מערכת יחסים הומוסקסואלית ואיזכורים חלשים ולא ברורים למין הומוסקסואלי. שיפים: רמוס/ טונקס, רמוס/ סיריוס. תקציר: קורות חייו של הקונדסאי האחרון. תקופה: לאורך חייו של רמוס לופין. טיזר: "כשרמוס התאהב בסיריוס זה היה אמיתי כל כך שזה כאב, וזה כאב לו מכדי להיות אמיתי. בשלב מסוים הוא מרגיש אשם, כי עכשיו הוא מתחיל להתאהב בנימפדורה, ואחרי סיריוס הוא מרגיש שהוא לא יכול להמשיך בחיים." כשרמוס התאהב בסיריוס זה היה אמיתי כל כך שזה כאב, וזה כאב לו מכדי להיות אמיתי. כשהוא הודה בזה בפני עצמו, זה היה כמו להתעמת עם אמת שאין לו מושג עד כמה תפגע בו, אך ברור שתפגע. סיריוס היה החבר הטוב ביותר שלו, ואין סיבה שזה לא יישאר כך. הקונדסאים יישארו הקונדסאים, ורמוס גמל בליבו שהוא לא יהיה זה שיערער את מערכת היחסים ביניהם. סיריוס לא ידע שרמוס מאוהב בו, גם לא כששב שבור וכאוב למגדל גריפינדור בלילה והם חלקו מיטה, אבל הרבה יותר. באותו הלילה רמוס חלק עם סיריוס לב, נפש וגוף, וזה היה הלילה הטוב ביותר בחייו. כשסיריוס מת רמוס שבור יותר משחשב שיהיה אי פעם. הוא לא אוכל, לא שותה, לא מדבר, לא מחייך; הרגעים היחידים בהם הוא מרגיש כמו עצמו הם הרגעים בהם נימפדורה מושיטה לו את ידה, מזמינה אותו לריקוד ומסחררת את נשמתו ברחבי המטבח החשוך והבודד כל כך מאז שסיריוס עזב אותו לעד. הפעם האחרונה שמישהו גרם לו להרגיש כך זה היה סיריוס, בימים הטובים ההם. לפעמים רמוס נאנח ומהרהר על הימים הטובים, ונזכר במה שג`יימס אמר פעם כשהארי רק נולד: "הימים הטובים לא היו, צריך להפוך את העתיד לימים הטובים." ורמוס מביט בטונקס ושואל את עצמו אם זה יתכן שזה נכון. בשלב מסוים הוא מרגיש אשם, כי עכשיו הוא מתחיל להתאהב בנימפדורה, ואחרי סיריוס הוא מרגיש שהוא לא יכול להמשיך בחיים. טונקס מרקדת, כמעט מרחפת, לצלילי המוזיקה שמולי אוהבת, ואז מפילה את מעמד המטריות בכניסה לבית. רמוס מחייך ופולט צחקוק שגורם לו להרגיש כל כך אשם על כך שהוא צוחק כמו שצחק עם סיריוס- כשסיריוס כבר לא יכול לצחוק. טונקס תולה בו מבט מאושר והוא מרשה לעצמו לצחוק, כי סיריוס היה מעודד אותו להמשיך בחייו. לאחר מכן המצב משתפר. כשטונקס בסביבה רמוס אוכל יותר, שותה יותר, מדבר יותר, מחייך ואפילו מצחקק לעיתים. רמוס שבור וטונקס מנסה לאחות את השברים לכדי האיש שהיה לפני כן, ומאושרת שהיא מצליחה אך בקושי. נימפדורה שואלת אותו אם הוא רוצה להיות איתה. פשוט כך- בכנות. רמוס מופתע כל כך שהוא משיב בשלילה עוד בטרם שקל את ההצעה, למרות שגם לאחר מחשבה זו נראית האפשרות הטובה ביותר. הוא כבר מזדקן והיא עוד צעירה, ובכלל- הוא אדם זאב. אילו מין חיים יהיו לה איתו? היא תהיה מנודה מהחברה, מרוחקת, מסווגת לנצח כטיפשה שהתחתנה עם אדם זאב. טונקס אומרת שהחברה שהיא רוצה להיות מעורה בתוכה תקבל אותה כך או כך- לחברי מסדר עוף החול לא יהיה אכפת, אפילו להפך, ומשפחתה תקבל אותה בזרועות פתוחות. רמוס מתעקש שלא, והיא עוזבת בסערה. בשנה לאחר מכן היא אפילו אינה מבקרת בכיכר גרימולד מעבר לנדרש, אך בכל ביקור רמוס מבחין בשינויים בה- היא אינה דואגת לצבע ולצורת שיערה, היא לא צוחקת, לא מביטה לעברו; היא קליפת האדם שהוא היה לאחר מותו של סיריוס, קליפת האדם שהוא כבר לא- בזכותה. לאחר שביל ננשך על ידי אותו פנריר גרייבק שנשך את רמוס, הם רבים. המוות של דמבלדור, הקוסם הנצחי שנדמה כי יחיה לעד, מפעם בעורקיו, והוא עייף מכדי להוכיח את צדקתו. מינרווה אומרת שדמבלדור היה שמח לדעת שיש אהבה חדשה בעולם, ואולי זה, מכל מה שנאמר, גורם לרמוס להיעתר. הוא אוסף את נימפדורה בזרועותיו ומסחרר אותה, מביט בשיערה האפרורי הופך לורוד בשנייה אחת של אושר. זה מה שהיה צריך, כך חשב לעצמו, אותה לצידו. אחרי הכל, אם היא מוכנה ליטול את הסיכון, מי הוא שיסרב, מה גם שזה עושה לו טוב? כשהוא כורע על ברכיו ומציע לה נישואין זה קורה בפשטות, בארוחת הערב לאחר ישיבת המסדר. היא אומרת לא והוא מביט בה בתדהמה לשניות ספורות, עד שהיא צוחקת בכל מאודה והוא נושם לרווחה. טקס החתונה מתקיים במהרה ומולי מזילה דמעה או שתיים (כלומר מתייפחת עד שדמעותיה יבשות) כשהיא מביטה בו מסתובב עם טבעת זהובה על אצבעו, ועל אצבעה של טונקס אחת זהה. השינוי כבר לא קשה לרמוס. שום דבר כבר לא קשה לו כל עוד היא לצידו, מסחררת את נשמתו וגורמת ללבו להפסיק לפעום. כשהיא מנשקת אותו, היא יונקת לתוכה כל פחד שאי פעם היה לו וגורמת לו להיות מאושר, כמעט כמו השפעת סוהרסנים הפוכה. כשהוא מחבק אותה הוא משתדל לגרום לה להרגיש מוגנת ומאושרת כל עוד היא בזרועותיו. המשך בהודעה הבאה.
פאנפיק הוא ספרות מעריצים, יצירה המתבססת על ספר/ סדרה/ סרט, לכל התוהים. הקונדסאי האחרון פאנדום: הארי פוטר. ז`אנרים: אנגסט, דרמה, רומנטיקה. דירוג: PG על מערכת יחסים הומוסקסואלית ואיזכורים חלשים ולא ברורים למין הומוסקסואלי. שיפים: רמוס/ טונקס, רמוס/ סיריוס. תקציר: קורות חייו של הקונדסאי האחרון. תקופה: לאורך חייו של רמוס לופין. טיזר: "כשרמוס התאהב בסיריוס זה היה אמיתי כל כך שזה כאב, וזה כאב לו מכדי להיות אמיתי. בשלב מסוים הוא מרגיש אשם, כי עכשיו הוא מתחיל להתאהב בנימפדורה, ואחרי סיריוס הוא מרגיש שהוא לא יכול להמשיך בחיים." כשרמוס התאהב בסיריוס זה היה אמיתי כל כך שזה כאב, וזה כאב לו מכדי להיות אמיתי. כשהוא הודה בזה בפני עצמו, זה היה כמו להתעמת עם אמת שאין לו מושג עד כמה תפגע בו, אך ברור שתפגע. סיריוס היה החבר הטוב ביותר שלו, ואין סיבה שזה לא יישאר כך. הקונדסאים יישארו הקונדסאים, ורמוס גמל בליבו שהוא לא יהיה זה שיערער את מערכת היחסים ביניהם. סיריוס לא ידע שרמוס מאוהב בו, גם לא כששב שבור וכאוב למגדל גריפינדור בלילה והם חלקו מיטה, אבל הרבה יותר. באותו הלילה רמוס חלק עם סיריוס לב, נפש וגוף, וזה היה הלילה הטוב ביותר בחייו. כשסיריוס מת רמוס שבור יותר משחשב שיהיה אי פעם. הוא לא אוכל, לא שותה, לא מדבר, לא מחייך; הרגעים היחידים בהם הוא מרגיש כמו עצמו הם הרגעים בהם נימפדורה מושיטה לו את ידה, מזמינה אותו לריקוד ומסחררת את נשמתו ברחבי המטבח החשוך והבודד כל כך מאז שסיריוס עזב אותו לעד. הפעם האחרונה שמישהו גרם לו להרגיש כך זה היה סיריוס, בימים הטובים ההם. לפעמים רמוס נאנח ומהרהר על הימים הטובים, ונזכר במה שג`יימס אמר פעם כשהארי רק נולד: "הימים הטובים לא היו, צריך להפוך את העתיד לימים הטובים." ורמוס מביט בטונקס ושואל את עצמו אם זה יתכן שזה נכון. בשלב מסוים הוא מרגיש אשם, כי עכשיו הוא מתחיל להתאהב בנימפדורה, ואחרי סיריוס הוא מרגיש שהוא לא יכול להמשיך בחיים. טונקס מרקדת, כמעט מרחפת, לצלילי המוזיקה שמולי אוהבת, ואז מפילה את מעמד המטריות בכניסה לבית. רמוס מחייך ופולט צחקוק שגורם לו להרגיש כל כך אשם על כך שהוא צוחק כמו שצחק עם סיריוס- כשסיריוס כבר לא יכול לצחוק. טונקס תולה בו מבט מאושר והוא מרשה לעצמו לצחוק, כי סיריוס היה מעודד אותו להמשיך בחייו. לאחר מכן המצב משתפר. כשטונקס בסביבה רמוס אוכל יותר, שותה יותר, מדבר יותר, מחייך ואפילו מצחקק לעיתים. רמוס שבור וטונקס מנסה לאחות את השברים לכדי האיש שהיה לפני כן, ומאושרת שהיא מצליחה אך בקושי. נימפדורה שואלת אותו אם הוא רוצה להיות איתה. פשוט כך- בכנות. רמוס מופתע כל כך שהוא משיב בשלילה עוד בטרם שקל את ההצעה, למרות שגם לאחר מחשבה זו נראית האפשרות הטובה ביותר. הוא כבר מזדקן והיא עוד צעירה, ובכלל- הוא אדם זאב. אילו מין חיים יהיו לה איתו? היא תהיה מנודה מהחברה, מרוחקת, מסווגת לנצח כטיפשה שהתחתנה עם אדם זאב. טונקס אומרת שהחברה שהיא רוצה להיות מעורה בתוכה תקבל אותה כך או כך- לחברי מסדר עוף החול לא יהיה אכפת, אפילו להפך, ומשפחתה תקבל אותה בזרועות פתוחות. רמוס מתעקש שלא, והיא עוזבת בסערה. בשנה לאחר מכן היא אפילו אינה מבקרת בכיכר גרימולד מעבר לנדרש, אך בכל ביקור רמוס מבחין בשינויים בה- היא אינה דואגת לצבע ולצורת שיערה, היא לא צוחקת, לא מביטה לעברו; היא קליפת האדם שהוא היה לאחר מותו של סיריוס, קליפת האדם שהוא כבר לא- בזכותה. לאחר שביל ננשך על ידי אותו פנריר גרייבק שנשך את רמוס, הם רבים. המוות של דמבלדור, הקוסם הנצחי שנדמה כי יחיה לעד, מפעם בעורקיו, והוא עייף מכדי להוכיח את צדקתו. מינרווה אומרת שדמבלדור היה שמח לדעת שיש אהבה חדשה בעולם, ואולי זה, מכל מה שנאמר, גורם לרמוס להיעתר. הוא אוסף את נימפדורה בזרועותיו ומסחרר אותה, מביט בשיערה האפרורי הופך לורוד בשנייה אחת של אושר. זה מה שהיה צריך, כך חשב לעצמו, אותה לצידו. אחרי הכל, אם היא מוכנה ליטול את הסיכון, מי הוא שיסרב, מה גם שזה עושה לו טוב? כשהוא כורע על ברכיו ומציע לה נישואין זה קורה בפשטות, בארוחת הערב לאחר ישיבת המסדר. היא אומרת לא והוא מביט בה בתדהמה לשניות ספורות, עד שהיא צוחקת בכל מאודה והוא נושם לרווחה. טקס החתונה מתקיים במהרה ומולי מזילה דמעה או שתיים (כלומר מתייפחת עד שדמעותיה יבשות) כשהיא מביטה בו מסתובב עם טבעת זהובה על אצבעו, ועל אצבעה של טונקס אחת זהה. השינוי כבר לא קשה לרמוס. שום דבר כבר לא קשה לו כל עוד היא לצידו, מסחררת את נשמתו וגורמת ללבו להפסיק לפעום. כשהיא מנשקת אותו, היא יונקת לתוכה כל פחד שאי פעם היה לו וגורמת לו להיות מאושר, כמעט כמו השפעת סוהרסנים הפוכה. כשהוא מחבק אותה הוא משתדל לגרום לה להרגיש מוגנת ומאושרת כל עוד היא בזרועותיו. המשך בהודעה הבאה.
חלק ב'../images/Emo79.gif
כשטונקס מספרת לו שהיא בהריון, הכוס שהוא אוחז בידו מתנפצת לרסיסים. רמוס מתרחק ממנה, בורח; ילד שלהם... רמוס פוחד להרוס למסכן את החיים. רמוס פוחד שהוא יירש ממנו תכונות זאביות- ואולי גם את כל השינוי. הוא בורח כי הוא לא מסוגל לשאת את העובדה שיהיה בליבו אדם קרוב נוסף שהוא עלול להרוס את חייו. לבסוף הוא חוזר, כי רמוס הוא לא אדם רע. הוא אוהב את נימפדורה בכל מאודו, וככלות הכל, ילד הוא פרי של אהבה טהורה. רמוס מהרהר ומבין שבשנה האחרונה איתה לקח סיכונים יותר מאשר בכל חייו גם יחד, רק עוד אחד לא יזיק. הוא מלווה את אישתו כשבטנה תופחת, מחזיק את שיערה מאחור (על אף שהיא תמיד יכולה לקצר אותו) כשהיא מקיאה, לוקח אותה לבדיקות שארתור המליץ עליהן במרפאת המוגלגים, כואב איתה כשהיא יולדת. הילד כל כך קטן, שהוא יוצא החוצה בקלות, תוך שעתיים של מאמץ משותף. רמוס מוחה את הדמעות מעיניו ומסיט את שיערו החום, אך הדמעות מוסיפות לזלוג והשיער ממשיך להציק לו. נימפדורה רפויה במיטה, מחייכת אליו באושר כאשר הוא מחזיק את בנם היפהפה. הוא מביט בילד ויודע שזו הייתה מטרתו בחיים- להביא את הילד הזה לעולם. הוא נושק לדורה באושר, וצוחק כאשר פלומת השיער החומה משנה את צבעה לאדום בוהק, ולשחור ולבלונדיני ולאפור תוך חמש שניות. הוא מביט בילד, ולא יודע מה לומר. רמוס רוצה לקרוא לו סיריוס, או אולי ג`יימס. טונקס מתעקשת לקרוא לו על שם אביה, שנרצח לא מזמן. בין ערביים נקבע שמו של התינוק- שלא- ניתן- לקבוע- את- צבע- שיערו- טדי בלק לופין. רמוס מאושר. בדרכו לבקתת הצדפים הוא מדלג ומקפץ כמו נער בן שש עשרה שאהובתו נישקה אותו לראשונה. כשרמוס עוצר לרגע לחשוב, הוא נזכר בדבר החשוב ביותר- הוא ממנה את הארי לסנדק של טדי. הארי מסכים בעיניים דומעות, ומחבק אותו. בקרב על הוגוורטס, טדי נותר מאחור. רמוס מרגיש שמשהו רע עומד לקרות, ורמוס אינו מאושר להיפרד מבנו. הוא מורה לנימפדורה להישאר מאחור עם הבנות, ולמותר לציין שהיא אינה מרוצה. רמוס נמצא בשדה הקרב, מול דולוחוב. הוא קופץ, מתגלגל, ושולח קללות לכל עבר כפי שלא עשה מאז שהיה צעיר, מאז עלייתו הקודמת של זה שאין לנקוב בשמו, למרות שמספר הנוקבים בשמו כבר עלה משמעותית. הוא מרגיש את זה בלב; משהו רע עומד לקרות. רמוס מסב את מבטו הצידה בדיוק כדי לראות את אשתו נכנסת בביטחון לשדה הקרב. לעזאזל. הוא יכל לראות שהיא לא תישאר מאחור. מספר של קללות נשלח לאוויר, והיא כאילו מדלגת מעליהן. רמוס קופץ הצידה בדיוק כאשר קללת אבדה קדברה חולפת ליד אוזנו. הוא שומע צרחה חדה. נימפדורה מקפיצה את בלסטריקס לסטריינג` לאורך החדר. כישוף הדילוגים היה המומחיות שלה עוד מימי ההילאות, ורמוס מרגיש זעם עצור בתוכה, ורצון עז לגרום סבל לאישה המזוויעה הזאת, שרצחה את בן דודה. דולוחוב מנצל את ההזדמנות. רמוס מקשת את גבו בהשתאות כאשר הוא משתק אותו, צופה ללא כל יכולת להגיב באשתו שחרדה לו, ומאחוריה בלסטריינג` שמשתחררת מהכישוף וממלמלת את המילים הנוראות. טונקס נופלת, ורמוס מרגיש את ליבו נופל איתה. כל שהוא מייחל לו כעת הוא לראות את טדי רק עוד פעם אחת, אך הוא אינו יכול לעשות דבר כאשר דולוחוב פוגע בו באותה הקללה הנוראה שפגעה באשתו האהובה, שיערה הורוד משתפל ומכסה את עיניה החומות כעת. רמוס נופל, משתדל ככל האפשר לגרום לנפילתו להראות כמו נפילתו החיננית של סיריוס כאשר נפל דרך הפרגוד ההוא לפני שנתיים תמימות. הדבר האחרון שהוא חושב הוא לא על אשתו, על הארי, על טדי... רמוס חושב שזהו מותו של הקונדסאי האחרון.
כשטונקס מספרת לו שהיא בהריון, הכוס שהוא אוחז בידו מתנפצת לרסיסים. רמוס מתרחק ממנה, בורח; ילד שלהם... רמוס פוחד להרוס למסכן את החיים. רמוס פוחד שהוא יירש ממנו תכונות זאביות- ואולי גם את כל השינוי. הוא בורח כי הוא לא מסוגל לשאת את העובדה שיהיה בליבו אדם קרוב נוסף שהוא עלול להרוס את חייו. לבסוף הוא חוזר, כי רמוס הוא לא אדם רע. הוא אוהב את נימפדורה בכל מאודו, וככלות הכל, ילד הוא פרי של אהבה טהורה. רמוס מהרהר ומבין שבשנה האחרונה איתה לקח סיכונים יותר מאשר בכל חייו גם יחד, רק עוד אחד לא יזיק. הוא מלווה את אישתו כשבטנה תופחת, מחזיק את שיערה מאחור (על אף שהיא תמיד יכולה לקצר אותו) כשהיא מקיאה, לוקח אותה לבדיקות שארתור המליץ עליהן במרפאת המוגלגים, כואב איתה כשהיא יולדת. הילד כל כך קטן, שהוא יוצא החוצה בקלות, תוך שעתיים של מאמץ משותף. רמוס מוחה את הדמעות מעיניו ומסיט את שיערו החום, אך הדמעות מוסיפות לזלוג והשיער ממשיך להציק לו. נימפדורה רפויה במיטה, מחייכת אליו באושר כאשר הוא מחזיק את בנם היפהפה. הוא מביט בילד ויודע שזו הייתה מטרתו בחיים- להביא את הילד הזה לעולם. הוא נושק לדורה באושר, וצוחק כאשר פלומת השיער החומה משנה את צבעה לאדום בוהק, ולשחור ולבלונדיני ולאפור תוך חמש שניות. הוא מביט בילד, ולא יודע מה לומר. רמוס רוצה לקרוא לו סיריוס, או אולי ג`יימס. טונקס מתעקשת לקרוא לו על שם אביה, שנרצח לא מזמן. בין ערביים נקבע שמו של התינוק- שלא- ניתן- לקבוע- את- צבע- שיערו- טדי בלק לופין. רמוס מאושר. בדרכו לבקתת הצדפים הוא מדלג ומקפץ כמו נער בן שש עשרה שאהובתו נישקה אותו לראשונה. כשרמוס עוצר לרגע לחשוב, הוא נזכר בדבר החשוב ביותר- הוא ממנה את הארי לסנדק של טדי. הארי מסכים בעיניים דומעות, ומחבק אותו. בקרב על הוגוורטס, טדי נותר מאחור. רמוס מרגיש שמשהו רע עומד לקרות, ורמוס אינו מאושר להיפרד מבנו. הוא מורה לנימפדורה להישאר מאחור עם הבנות, ולמותר לציין שהיא אינה מרוצה. רמוס נמצא בשדה הקרב, מול דולוחוב. הוא קופץ, מתגלגל, ושולח קללות לכל עבר כפי שלא עשה מאז שהיה צעיר, מאז עלייתו הקודמת של זה שאין לנקוב בשמו, למרות שמספר הנוקבים בשמו כבר עלה משמעותית. הוא מרגיש את זה בלב; משהו רע עומד לקרות. רמוס מסב את מבטו הצידה בדיוק כדי לראות את אשתו נכנסת בביטחון לשדה הקרב. לעזאזל. הוא יכל לראות שהיא לא תישאר מאחור. מספר של קללות נשלח לאוויר, והיא כאילו מדלגת מעליהן. רמוס קופץ הצידה בדיוק כאשר קללת אבדה קדברה חולפת ליד אוזנו. הוא שומע צרחה חדה. נימפדורה מקפיצה את בלסטריקס לסטריינג` לאורך החדר. כישוף הדילוגים היה המומחיות שלה עוד מימי ההילאות, ורמוס מרגיש זעם עצור בתוכה, ורצון עז לגרום סבל לאישה המזוויעה הזאת, שרצחה את בן דודה. דולוחוב מנצל את ההזדמנות. רמוס מקשת את גבו בהשתאות כאשר הוא משתק אותו, צופה ללא כל יכולת להגיב באשתו שחרדה לו, ומאחוריה בלסטריינג` שמשתחררת מהכישוף וממלמלת את המילים הנוראות. טונקס נופלת, ורמוס מרגיש את ליבו נופל איתה. כל שהוא מייחל לו כעת הוא לראות את טדי רק עוד פעם אחת, אך הוא אינו יכול לעשות דבר כאשר דולוחוב פוגע בו באותה הקללה הנוראה שפגעה באשתו האהובה, שיערה הורוד משתפל ומכסה את עיניה החומות כעת. רמוס נופל, משתדל ככל האפשר לגרום לנפילתו להראות כמו נפילתו החיננית של סיריוס כאשר נפל דרך הפרגוד ההוא לפני שנתיים תמימות. הדבר האחרון שהוא חושב הוא לא על אשתו, על הארי, על טדי... רמוס חושב שזהו מותו של הקונדסאי האחרון.
האמת ש...
לפני שהסברת לא ממש ידעתי מזה פאנפיקים
ברור שידעתי שיש אנשים שעושים קאברים לסיפורים ומשנים אותם קצת/ מציגים את ההפך/ מציגים את כל העיניין מנקודה אחרת... גם אני עשיתי את זה כמה פעמים (אפילו ללשבור את החזיר- יש כאן מישהי שאוהבת את פסחזון בפורום, אז עשיתי גרסה לאבא כמטלה לבית הספר...) אבל לא ממש ידעתי שיש הגדרה לזה ומהי
אבל זה לא משנה את העובדה שהסיפור ממש יפה
אם יש לך עוד אז אני מחכה לקרוא...
לפני שהסברת לא ממש ידעתי מזה פאנפיקים
יובל המגניבה לנצח
New member
אני אוהבת פאנפיקים של ה"פ../images/Emo13.gif
ואני אוהבת את הפיק הזה
ואני אוהבת את הפיק הזה
יובל המגניבה לנצח
New member
את ממש מוכשרת,זה מהמם../images/Emo140.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.