שרשור כשתגדל/י תבין/י קולינרי + add on אמריקאי

[corrigenda]

למאונטיין דיו יש טעם של נקטר האלים, כמובן

ועם טעם כזה, הייתי שותה אותו בכל צבע

 

[3rd CYR]

בשאלת הרשות, אבוי לנו...

ילד ב' אוכל הכל, אוהב לעזור במטבח ומוכן לנסות כל דבר חדש. ילד א', לעומת זאת לא יצא מהשלב של "פסטה בלי כלום" ו"אורז נקי". הבעיה היא שילד א' הורס את ילד ב' שמסתכל עליו בהערצה גדולה יותר מזו שזוכים ההורים.
דוגמא: הכנו תבשיל טעים, מזין ובריא עם ילד ב' שעזר בכל השלבים במטבח. ילד ב' טעם במהלך ההכנות והיה מאד גאה להגיש את התבשיל לשולחן. ילד א' מעקם את האף.
&nbsp
ילד ב' : - זה טעים, אני אוהב את זה מאד (מסתכל על ילד א' ופתאום הספק מחלחל בו): אנחנו אוהבים את זה, ילד א'?
ילד א': לא, אנחנו לא אוהבים את זה. זה לא טעים.
ילד ב: אנחנו לא אוהבים את זה אמא. זה לא טעים לנו.
שניהם מסרבים לטעם ולו קצת...
&nbsp
שום ניסיונות התערבות (לאסור על ילד א' להביע את דעתו הכנה על המאכלים שאפילו לא מוצעים לו), וההנאה המובעת של ההורים מהתבשיל לא ישנו את דעתו של ילד ב' אלא אם ילד א' פתאום יאשר לו...
&nbsp

 

[iris mom of two]

יאפ!

אבל תשמחי לשמוע שילד ב' יגדל וילמד להציק לילד א' על זה שהוא לא אוכל כלום. חכי עד שילד ב' יהיה מתישהו בין 5 ל10

 

[3rd CYR]

הלוואי!

אנחנו כמעט שם מבחינת סף הגיל התחתון שציינת...

 

[איי ל]

בטח!

מאיפה מתחילים? טוב, אז חלק כבר אמרו צימוקים, דגים, חצילים, פתיתים, פלפל אדום/ירוק, אבוקדו, רוט ביר, ספרייט, מים מוגזים.
&nbsp
גדלתי הבנתי. אני עדיין לא אוהב את המזון הנ"ל.

 

[Midriff]

אצלנו

בתור ילדה הייתי מאוד מאוד מאוד בררנית באוכל ולא מעט מזה נשאר עד היום, אבל בהחלט השתפר עם הגיעי לשנות העשרה המאוחרות. עד היום יש לא מעט דברים שאני לא מוכנה אפילו לטעום כי הם דוחים אותי. אבל בתור לא אוכלת עגבניות, רוטב עגבניות היה גם בתוך מה שלא אכלתי ולכן פיצה או כדורי בשר עם רוטב או רוטב עגבניות בכללי לא אכלתי והיום אני מאוד אוהבת.
לגבי דברים אמריקאים...יש לא מעט רוט ביר כמו שהזכירו פעם היא בדיוק בפעם של אנטיביוטיקה שהיו נותנים כשהיינו ילדים. מק נ צ'יז (במיוחד התעשייתיים), הממתקים עם הצ'דר (צ'יז איט, גולד פיש וכו') בעיני הם דוחים, מה שמאפשר לי לקנות הבייתה סנקס שאני לא אתפתה אליהם.
הילדים הפרטיים שלי לא מוכנים לטעום הרבה מאוד דברים, וזה אמנם מתסכל אבל מצד שני גם אני וגם בן הזוג די בררניים מה שלא הפריע לנו לטייל בעולם ולאכול במסעדות הטובות ביותר.

 

[Boston Guy]

את היכולת להנות מ ROOT BEER הרסה לדור שלי חברת "טבע"

כשבחרה לתת את הטעם הזה לסירופ השיעול שבו הישקו אותנו בילדותנו.
אני חושב שרוב מי שגגדל בישראל בשנות ה 70 מותנה לקשר את הטעם הזה למחלה...

אני מנסה לחשוב האם היו דברים שבתור ילד לא הייתי מוכן לאכול... לא ממש זוכר.
יש דברים שהם מגעילים בצורה אוניברסלית - גם מבוגרים לא סובלים את הטעם של COD LIVER OIL או שמן קיק...
אולי רגל קרושה? אבל גם היום אני לא בדיוק מת על זה... נגיד את זה כך - זה לא נכנס אלי הביתה מיום שהתחלתי לגור בבית משלי, ואף פעם לא הזמנתי את זה במסעדה...

כאנקדוטה - הגשנו כמה שקיות מהבמבה של טריידר ג'ו ככיבוד בארוע לאנשים מהקהילה המקומית שאינם ישראלים.
האמריקאים מביניהם פשוט לא סבלו את הדבר הזה.
"מה זה צריך להיות? צ'יז פאף בלי צ'יז, ובטעם בוטנים? ואם זה בטעם בוטנים, למה זה מלוח ולא מתוק?"
רובם לא אהבו לא את הטקסטורה ולא את הטעם...

 

[dixie chick]

יש לי חברה גרמניה שהגישה לי פעם "במבה גרמנית"

היא עשתה לי הכנה ארוכה על כמה זה חטיף שקשה להשיג וכמה היא מתאמצת וכמה היא אוהבת את זה, וכשראיתי את זה קילקתי לה את כל ההתאמצות וגיליתי לה שזה בעצם חיקוי פחות מוצלח של במבה (שאפשר להשיג בקלות בסייפוואי).
&nbsp
דוקא הרבה אמריקאים שאני מכירה כן אוהבים במבה (אמיתית, של אוסם, לא חיקויים שונים לא בדקתי עד כדי כך)
&nbsp
לגבי מה אני התרגלתי- מתחילה עכשו להתרגל לחריף כי אוכל הודי\ מקסיקני זה כל כך טעים וחבל לי לפספס בגלל רמות החריפות שאני לא רגילה אליהן (שזה אפס מאופס חחח), תודה ארה"ב!!!
&nbsp
&nbsp

 

[debby12]

במבה ורודה/מתוקה וקרמבו גרמני

שלושה הגיגים:

1) בי נשבעתי שפעם ייצרו בישראל (לתקופה מוגבלת?) במבה מתוקה מצופה בצבע ורוד. זו התחלה של אלצהייצר או שבאמת היה דבר כזה?

2) הידעתם שגם לגרמנים יש קרמבו. ואתם יודעים איך קוראים למעדן הזה שם? ניגר קוס (שורוק בו'). בי נשבעתי. למדתי את זה פעם מידידה גרמנית. ה"קוס" אצלם משמעותו "נשיקה". וניגר - אין לי מושג - אולי "כושית" (מאוד לא פוליטיקלי קורקט).

3) אם כבר קרמבו - קודם אוכלים את הקצף ושומרים את הביסקויט לסוף? או הפוך? (לצערי פיתחתי צליאק עם השנים ומותר לי רק את הקצף...)

 

[פולי התוכי]

יש במבה אדומה, בוודאי

1. אלא אם התכוונת לבמבה מתוקה דווקא בצבע וורוד?
2. בשטחי הרשות הפלסטינית, משמעות השם של הקרמבו המקומי זה ״ראש של כושי״
3. יש גם אפשרות שלישית, לקלף את השוקולד קודם, ואז הקצפת, ואז הביסקוויט.

 

[debby12]

כן - היא כנראה אדומה הבמבה שבזכרוני (לא ורודה)

אבל אתה כותב בלשון הווה - זאת אומרת שעדיין מייצרים את הזוועה הזו?

אם ככה אפשר להציע אותה לאמריקאים שמתרעמים כל כך שאם זה חמאת בוטנים אז למה זה לא מתוק....

 

[פולי התוכי]

המתוקה היא לא ממש בוטנים, אולי בכלל בלי

בוודאי שעדיין מייצרים (ואנחנו חלק מקהל הלקוחות), זה מסוג המוצרים שלא מפרסמים, כאלה שכנראה קשה למכור לקהל חדש ומצד שני יש מספיק ביקוש כדי להמשיך לייצר. (כמו טוויסט, טורטית, מסטיק עלמה, בירה נשר, קבוקים ועוד כל מיני דברים שהיו פופלריים בשנות השמונים ומאז לא מפרסמים אותם אבל ממשיכים לייצר).

הילדה שלנו די אוהבת במבה אדומה (וגם רוט ביר ), אם כי כמעט ולא קנינו לה את זה, זה היה משהו שהיא מקבלת מהסבתא. בחבילה ששלחו לנו מישראל לראש השנה, היתה גם במבה אדומה

.

 

[BigMatilda]

במבה אדומה זה מעולה!!!!!

 

[נחמנית]

יש לנו במבה אדומה בשופרייט

 

[Gidi Shemer]

אין לי יותר מדי מה לתרום, אבל אי אפשר בלי יוני והקובה

https://youtu.be/0d9r5V2omcU?t=253

 

[פולי התוכי]

רק לי אין בעיה עם רוט ביר?

אולי לא שתיתי הרבה סירופ שיעול, אולי שכחתי את הטעם שלו ואולי אהבתי את זה גם כילד.
את התעשייתיות אני לא ממש אוהב, בגלל המתיקות ולא הטעם, אבל יש יצרנים קטנים יותר שהבירה שלהם מרגישה פחות כמו ממתק נוזלי. מעדיף ג׳ינג׳ר ביר איכותית.

מוצרים אמריקאיים שיכלו להיות יותר טובים:
קפה. הריח תמיד עושה לי חשק, הטעם הרבה פחות.
בירות ״רגילות״ אמריקאיות הן לא משהו, אבל יש שפע של מבשלות קטנות.
במקום הראשון אני אשים מלפפון רגיל/כבוש. קליפה עבה, גרעינים גדולים מדי. קשה להכין מתכוני מלפפון איכותיים עם המלפפון הזה.
https://www.youtube.com/watch?v=0MpL1KfYEJg 

את הרעיון של וויסקי אני עדיין לא לגמרי מבין. לעומת זאת, יצא לי לשתות רום מייפל נהדר לא מזמן.

 

[KallaGLP]

ברור.

אגב, הרבה יותר קל לספור (כנראה על אצבעות של יד אחת, או מקסימום שתיים) את הדברים שהילדים שלי כן מוכנים לדגום, אז לא אכנס לזה אפילו.
גם לי היו, כמובן, אבל הרבה פחות. כיום זה חד משמעית root beer.

 

[placid1]

כוסברה!

לא שאכלו אצלנו כוסברה, אז גם לא ניסו לשכנע אותי לאכול, אבל מחוץ לבית כוסברה באוכל היתה הופכת את הארוחה לבלתי אכילה מבחינתי. כיום אני מאד מאד אוהבת כוסברה והיא מככבת אצלי ברטבים למיניהם.

בסהכ לא חושבת שהייתי בררנית במיוחד באוכל, אם כבר עם השנים הפסקתי לאכול דברים שאהבתי בתור ילדה, כמו אויסטרים ולובסטר כי אני אמנם לא צמחונית, אבל מעדיפה לאכול רק מה שכבר מת לפני שהזמנתי אותו כמנה לשולחן.

הילדים שלי גם לא מאד בררנים, אבל יש אחד שמאז שהיה פעוט לא נוגע במוצרי חלב, פרט לגבינה על פיצה או בפניני.

רוט ביר וד״ר פפר מגעילים, למרות שנחשפתי אליהם כילדה קטנה, כך שמבחינתי אין לזה קשר לסירופ אנטיביוטי ישראלי. גם קוקטייל Caesar וגם פוטין, שניהם קנדים, לא טעימים לי למרות שמאד אהובים בסביבתי.

 

[נחמנית]

הייתי מאוד בררנית כילדה

הכי גרוע היה עגבניות שעכשיו אני דווקא מאוד אוהבת

דגים לא אכלו אצלנו ולכן גם לא אהבתי. אני מסוגלת לאכול היום אם אין ברירה (והרבה פעמים אין ברירה כי אני רגישה ללקטוז ובדרך כלל הדג זה המנה ללא החלב)

חשבתי על זה השבוע - האיש שנא כרוב ניצנים כילד. אצלנו לא הגישו את זה ואף פעם לא פיתחתי שנאה לזה. היה לי מאוד קל לפתח אהבה לזה בלי שמישהו לימד אותי שחייבים. אולי הפתרון הוא לא להכריח?

 

[lamah]

בילדותי נמנעתי

או ניסיתי להימנע מהרבה מאכלים, במיוחד מאכלי בשר אך לא רק. מה נשאר מאז: התנגדות חזקה לחלבון של ביצה קשה, אין בעיה עם חביתה אך לא עין, ולמשקאות מוגזים. כולל שמפניה, כולל וורודה או בורדו כהה כפי שראיתי ביקב בנאפה. פעם הPCP שלי שאלה אותי כמה סודה אני שותה ביום. כשאמרתי לה שמעולם לא שתיתי סודה היא שתקה לרגע ואז ענתה: אף פעם לא פגשתי מישהו שלא שותה סודה. EVER.