מאק אנד צ'יז - עושה לי גועל נפש רק לראות את זה,
מעולם לא הצלחתי להביא את עצמי לטעום...
 
חוץ מזה, הייתי ילד מאוד קל מבחינת אוכל, אחד שאוכל מה ששמים לו בצלחת, עם סייג אחד משמעותי - לא מוכן לגעת בדייסות, עד היום.
 
לגבי הילדים שלי, הם ההיפך הגמור ממני. יש מלחמת עולם בבית בכל הקשור לירקות ולפרוטאין (עוף, בקר, וכדומה). יש תמיד ירקות, ואנחנו משתדלים כל הזמן לבשל, אבל הילדים יעדיפו כמעט תמיד פחמימות ואוכל תעשייתי/מוכן (לפחות קונים את האיכותי יותר...), ויעקמו את הפרצוף ולא ירצו לאכול אוכל מבושל שאנחנו מכינים בבית.
 
אהה, ודגים זה טאבו אצל שניהם. לא משנה אם זה אפילו לא נראה כמו דג, אלא כמו שניצל - ברגע שהם קולטים על האריזה שזה דג (ושלא לדבר על סלמון או דגים אחרים שמכינים בבית), הם לא מוכנים אפילו לטעום.
 
למי עוד יש בעיות כאלו עם הילדים? מה עושים?
(גילאי 12 ו-10, אם זה רלבנטי)