אני חושבת על עידן.... הרבה פעמים הוא נשמע מתנשא , כשאומר שלא מוצא את עצמו עם אנשים, שהם לא מעניינים אותו. וכשאני חושבת עליו , עולה לי בראש הרבה פעמים איזשהי כתבה שקראתי אי שם לפני כמה חודשים, על חיילים שחזרו הבייתה לאחר תקופה במילואים...
ראיינו אותם ואת המשפחות שלהם. היה איזשהו קו אחיד של "הם חזרו אבל לא באמת חזרו".
שהם פה, אבל יש דברים שתופסים להם את הראש וההוויה , הם פחות מתעניינים במה שהתעניינו פעם, הפרופורציות אחרות, הנפש שלהם קיבלה איזשהו עיצוב מחדש. חלקם גם דיברו על ההרגשה הזאת , שכל מה שקורה בחיים הרגילים לא באמת חשוב ומשמעותי כמו מה שקרה בקרב. על קושי להרגיש ולהתרגש שוב גם מדברים פשוטים, מסתם.
וזה לא שאני חושבת שיש לו יותר ערך או שמגיע לו לזכות יותר מדיירים אחרים בגלל שהוא עשה צבא,וגם כאמור הוא לא היחיד שעשה.(למרות שאני בהחלט מלאת יראת כבוד לגיבורים ששומרים עלינו וזה כן אומר משהו בעיני על בן אדם ). זה בכלל לא מעניין אותי אם הוא יזכה וזה לא עניין של "מגיע לו" ,זה פשוט שלי הוא יותר מעניין כדייר וכסיפור. לא בגלל שהוא עשה מילואים אלא בגלל הצורה בה הוא חזר משם...
זה לא שאנחנו באמת מכירים אותו, יכול להיות שהוא היה ככה גם לפני , יכול להיות שזה טיבו גם בלי קשר לדברים שחווה בצבא.
אבל לא יודעת....גם לפי מה שהוא סיפר- שהוא לא יכל פשוט לחזור לעבודה ולהמשיך רגיל,משהו בניתוקים שלו,בהדחקת הרגשות, בחוסר העניין והשעמום ,במבט הריק והכבוי הזה שיש לו לפעמים , בהסתכלות מלמעלה על סיטואציות ....אני רואה את זה ואותי הוא מחזיר לשם, לכתבה ההיא.
יזכה או לא,זה לא העניין, זה פשוט יותר מעניין לי לראות ולנסות להבין אותו, לעומת אחרים.
