שרשור מקוון

[HappyToPolish]

Alice in wonderlad by OPI

בוקר אור לכולם! פוסט חדש הקולקציה של OPI בהשראת אליסה בארץ הפלאות http://happytopolish.blogspot.com אל תשכחו להיכנס לפייסבוק שלנו ולהשתתף בהגרלת ה Give-away פרטים בבלוג.

 

[Marble Arch]

../images/Emo237.gifשרשור מקוון!

בנות, אל תגרמו לי לשרשר אתכן כל היום.. אם אתן רואות שאין שרשור מקוון בעמוד ואתן רוצות לפרסם את עצמכן- בכייף! רק תפתחו שרשור חדש שכולן יוכלו לשרשר אליו ולא רק אתן...

 

[סקרמנטה]

ההגרלה היא רק לחברים בפייסבוק?!

ואם אני לא רשומה בפייסבוק?

 

[b o t t e n]

../images/Emo2.gifמחקת לי את ההודעה על הלק הכתום../images/Emo35.gif

 

[סקרמנטה]

ההודעה שלך היא בשרשור הלקים לחג

 

[b o t t e n]

../images/Emo3.gifככה אנשים קטנים הולכים לאיבוד.

 

[Marble Arch]

לא, רק שרשרתי אותה למקום הנכון.

 

[Harlot]

פוסט חדש אצלי

על Wandering Vine של אורלי http://mababakbuk.blogspot.com/2010/05/orly-wandering-vine.html

 

[danra]

../images/Emo68.gif יופי של צבע

אני כל פעם מתלבטת אם לפתוח את הקישור לבלוג שלך (מתכון בטוח לבזבוזים...) וכמובן לא עומדת בפיתוי...

למזלי יש לי את ה- Enchanted Forest שממש דומה לו וזה מספיק טוב לי בגזרת הירוקים

כך שתודה שחסכת לי 20 ש"ח הפעם (אחרי שגרמת לי להוצאות של מאות שקלים, אבל מי סופר?...

)

 

[Harlot]

נו, לפחות חסכתי לך כסף הפעם

מקווה שזה ירד לי מהחשבון האינסופי שרשמת על שמי.

 

[sivi massivi]

פוסט שעוסק באופנה על שלל רבדיה

וכן, גם על לקים וכל מיני דברים שקשורים לציפורניים. http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=sivi82&EntryId=1706880&passok=yes

 

[Ultra marine]

אהם,

 

[Ultra marine]

אהם,

אם הייתי צריכה להגדיר את הפוסט במילה אחת הייתי מגדירה אותו "תוקפני".. אני מודה אני לא עונה "לרעה" על אף אחד מהקריטריונים אבל אני גם מודעת לעובדה שאין שום קשר ביני לבין אופנה "מיינסטרימית". או בכלל, כל ההתנהלות שלי היא אנטי קונפורמיסטית וגם כשאני עושה משהו שנחשב מיינסטרים או שהחברים צוחקים עלי על ה"ניסיון" או שבכל זאת זה לא באמת יוצא מיינסטרימי. מעולם לא הבנתי את הקטע של האופנה, מעולם לא התחברתי לקונספטים של אופנה. למשל החולצות פופאי. חולצות של אוליב או פופאי הייתי מאוד אוהבת! כמו שאני אוהבת חולצות של מיקי מאוס, סקובי דו (!!!!) ודמויות מצוירות אחרות. אני מודעת לזה שרוב החולצות האלה נמכרות כפיג'מות אבל אני הולכת איתם ביום יום. ובכל זאת, לנקודה שלי - מי שמסכימה איתך ב 100% תהנה מהפוסט הזה לגמרי (לחלק מהדברים פשוט אין לי דעה או לא נתקלתי בהם או לא זיהיתי אותם..) מי ש"נפסלת" בסעיף אחד תמצא את עצמה נעלבת מכל השאר גם אם היא לא עונה עליו. יש אנשים שאין להם את זה. פשוט לא. כמו שכתבת. אני אחד האנשים האלה, ומשום מה, לא בפעם הראשונה, כשאני קוראת כזה פוסט אני חושבת לעצמי שהנה כיתה ו' all over again ואת שואלת למה? כי מאז ועד היום (טוב גם מלפני זה) מעולם לא לבשתי ג'ינס (המרקם לא נעים לי). אז שוב אני נמצאת בסיטואציה הזאת שאנשים שחושבים שהם יותר טובים ממני מאיזושהי סיבה בלתי ידועה אומרים לי איך אני אמורה להתלבש, מה אני אמורה להגיד ואיך להתנהל. כמובן שזה לא עבד. סורי על ההודעה הקוטלת, אבל אני באמת לא מבינה למה פוסט כזה טוב.. או מה הפונקציה שלו.. ברור שלאף בלוג אין "פונקציה" הוא בשביל הכיף. אבל עם זאת, אני תוהה, אם צריך להשמיץ מישהו אחר בשביל להרגיש טוב עם עצמנו. אני זוכרת שבתקופה שכתבתי בלוג באשכרה קיבלתי "בחירת העורך" או משהו כזה, על פוסט שכתבתי על מכונת כביסה.. (לא היה צורך להעליב אף אחד בפוסט הזה ..)

 

[Harlot]

אני דווקא קראתי את הפוסט כביקורת

על מיינסטרים ועל קונפורמיזם עיוור שהולך אחרי צווי האופנה מבלי להביט ימינה או שמאלה. הרי כל הדברים שהיא מבקרת שם הם תופעות אופנתיות שמאפיינות עדר, לא אינדיבידואלים ייחודיים. אני בהחלט לא מאלה שאוהבים ששנותנים להם רשימת עשה ואעל תעשה בכל הנוגע לאיך להתלבש, וזה אולי האלמנט הסגנוני שיכול היה קצת להפריע לי בפוסט שלה (יכול היה - אבל לא הפריע איכשהו. יתכן שבמצברוח אחר כן היה מפריע), אבל אני בהחלט לא רואה כל פסול בביקורת כשלעצמה. אגב, בלי להתייחס לתוכן זה או אחר שם בפוסט - אני לא חושבת שהעמדה שלי היתה שונה גם לו הייתי "נופלת" באי אילו מהסעיפים. לפי האופן שבו את מתארת את עצמך ואת סגנונך האופנתי, כלל לא נראה לי שאת מאלה שעומדים שם לביקורת.

 

[Ultra marine]

עקרון ה"עשה ואל תעשה"

הוא שהרגיז אותי. אני לא חושבת שפרנץ' מאפיין איזושהי קבוצה באוכלוסייה. אני חושבת שזה משהו עדין שהרבה בנות אוהבות (לא מבינה את זה ולא אוהבת את זה באופן אישי). אני לא חושבת שיש בזה משהו פסול ואני לא חושבת שצריך לעשות כזה עניין ממה שבנות שמות על הציפורניים. אני מודה שגם את "בנייני האייפל" שבונים על הציפורניים אני לא מבינה. ולדעתי זה "טו מאץ" (מזכיר לי את הפורום שניסינו להצטרף אליו.. דוגרי עד הפורום מעולם לא נתקלתי בזה בלייב, בעצם גם מאז מעולם לא נתקלתי בזה בלייב!). אבל אני לא מוצאת סיבה לכתוב את זה או להתייחס לזה. ולומר את האמת זה גם ממש לא מזיז לי. כשאני רואה פרנץ אין לי תגובה, כשאני רואה איזה לק מגניב שמדבר אלי אני עשויה בהחלט להעיר הערה (או ללחוש אותה לזאת שלידי אם לא בא לי להגיד משהו לבעלת הלק). באופן כללי אני כמעט ולא מעסיקה את עצמי במה שקורה מסביב לבועה שלי. אולי בגלל זה לא שמתי לב לא לשעונים שהיא מתארת, או הבגדים הלא מתאימים שבנות לובשות (בדר"כ הבעיה אצל בחורות מלאות זה לא המכנס כמו החולצה שמדגישה "צמיגים", ואני מרשה לעצמי להגיד את זה כי אני לא נראית כמו אוליב..

) אני מודעת לזה שפורום זה מקום לכתוב כל מה שיש לך על הראש, כל מה שבא לך, ואיך שבא לך. וזה כמו לספר לחברה טובה רק על פני הרשת. ואני מודה שפעם הייתי במקום הזה וכתבתי דברים מאוד אישיים אבל אני סולחת לעצמי כי הייתי בת 22

כמו שאמרתי איפשהו בהודעה הקודמת - הרגיש לי כיתה ו'. אני לא יודעת אם זה היה כיתה ו' או כיתה אחרת אבל זה הזכיר לי את השיפוטיות שמאפיינת ילדים. כנראה שהיא מאפיינת גם מבוגרים ופשוט למדתי להתעלם ממנה כבר אז.. ולמה לעזאזל תפוז הפסיק לשלוח לי הודעות כשמגיבים לי בפורום? בררר

 

[Harlot]

לי אישית אין בעיה גם עם ביקורת שמופנית

לחלקים נרחבים באוכלוסיה, ואני גם לא חושבת שכותב בלוג צריך "להתחשב" בקוראיו ולחשוש מלפגוע בהם, ולכן לחסוך ביקורת. אם יש בלוגים שאני לא אוהבת, הם כאלה שכותב הבלוג מנסה להבליע את אישיותו, את דיעותיו ואת ביקורתו, כדי לכוון לכמה שיותר קוראים "מרוצים" שיבלעו את דבריו בשקיקה מבלי להיפגע ומבלי להיעלב. ביומיום אנחנו צריכים להבליע את הביקורת שלנו ולחנוק אותה מכורח אילוצים חברתיים. הבלוגים הם מפלט קדוש שמאפשר לנו להתבטא בחופשיות מבלי להתחשב יותר מדי.

 

[Ultra marine]

כן ולא..

גם ככותבים של בלוג וגם ככאלה שמבטאים בחופשיות את מה שיש לנו להגיד - תמיד תהיה עלינו ביקורת. כבר הופנתי לפסיכיאטר על משהו שכתבתי בבלוג. המגיבה טענה שפסיכולוג לא יהיה מספיק טוב, פסיכיאטר עדיף. היום, אני יכולה להגיד לך, שבורות (אך בעיקר רוע) גרמו לבחורה להפנות אותי לפסיכיאטר. אין לי שום דבר נגד פסיכיאטרים, להיפך אבל בכל זאת, אני מאמינה יותר באג'נדה של הפסיכולוגים (רואים שלמדתי מדעי ההתנהגות, אה?

). בכל מקרה, כל דבר שאת אומרת או כותבת נתון לביקורת, אם של הסובבים אותך ואם וירטואלית. אני יכולה לומר שרוע אמיתי ראיתי גם פה וגם פה. האמת, אני מעדיפה את הרוע כשאני יכולה לראות אותו ולא כשהוא וירטואלי לחלוטין. וגם, בגלל שקצת יותר קשה לתבוע מישהו שאת לא ממש יודעת מי הוא (המשטרה יכולה לטפל בזה אבל בתקופה ההיא זה פשוט לא הסתדר לי להגיע למשטרה כי לא היה לי אוטו..) אני לרוב אומרת מה אני חושבת. ודי בלאנט. רוב האנשים יגידו שיותר מידי בלאנט. כמו שאמרתי, הדעות שלי לא ממש המיינסטרים וזה מעולם לא הפריע לי. ואם זה הפריע לי כשהייתי בת 10 היום אני כבר לא זוכרת איך זה הרגיש. אנחנו חיים עם עצמנו כמו שאנחנו ובסוף אנחנו פשוט מתרגלים.

עם זאת, גם כשאני כותבת מה שיש לי להגיד, אני לא עושה את זה לשם הצדקה עצמית או פגיעה באחרים. אני אומרת את שיש לי על הלב ואני זוכרת שמי שקורא את זה אילו אנשים. לרגע אני לא טוענת שאותה בחורה רצתה להרע למישהו היא סתם כתבה מה שיש לה על הלב. אבל התוצאה מבחינתי היא אותה תוצאה. בהמשך לשיחתנו בשרשור ה OFF אני חושבת שהספר האחרון שקראתי (סיימתי לפני יומיים) עדיין נמצא שם בשולי המחשבה שלי. 19 דקות של ג'ודי פיקו. אחרי שקראתי את הספר אני נמצאת בתהייה מתמדת של מה הסיכוי שילד בן 17 יכנס לבי"ס ויתחיל לרסס אנשים ומי באמת אשם בפעולות שלו. זה הדיון האינסופי בין סוציולוגיה ופסיכולוגיה, או בין "תורשה" ו"סביבה" שגם יכולה להכנס כאן. מי באמת אחראי למעשים שלנו, אנחנו? או איך שהבנו (מהמילה "בניה") אותנו חברתית? אני לגמרי מבינה את אותו בחור בסיפור (טוב, בשביל זה הסופרת היא ג'ודי פיקו שאלופה בדיוק בלעשות את זה - לגרום לנו להזדהות גם עם מי שאולי לא היינו מזהים ביום יום). יכולתי להבין מאיפה נובעת ההתנהגות שלו. היא היתה "לגיטימית" במידה הפילוסופית של העניין (הפילוסופית ולא מעשית מסיבות ברורות - הוא רצח 10 אנשים!). בקיצור, מה שאני מנסה לומר - ספר ממש מומלץ! ומעבר לזה, יכול להיות שלא הייתי מגיבה ככה לפני שבוע

 

[Harlot]

מסכימה איתך על הרבה דברים

וכמוך - גם אני סולדת מרוע שחושש להראות את עצמו בעולם האמיתי ומוצא את ביטויו הארסי בוירטואליה הבטוחה והמוגנת. עם זאת - אני לא מסכימה שכל ביקורת שעשויה לפגוע בקורא זה או אחר (או בציבור קוראים זה או אחר לצורך העניין) היא בהכרח ביקורת לא לגיטימית, ועומדת במשוואה אחת עם רוע. אני מסכימה שישנן דרכים רבות להביע ביקורת, חלקן מעודנות יותר וחלקן פחות, אבל אני בהחלט לא הייתי רוצה לחיות בעולם שבו רק לאלה מהסוג הראשון מותר להתקיים. ולגבי העניין השני - בשאלת התורשה או סביבה שאת מתחבטת בה, בסופו של דבר אף על פי שהן לכאורה מנוגדות בתכלית, הן בסופו של דבר מגיעות לאותה מסקנה - שחייו וגורלו של אדם בעצם מוכתבים בידי גורמים חיצוניים לו. ההבדל ביניהן הוא המקור המכתיב. אם ההבניות החברתיות שלנו אחראיות למעשים שלנו ואם הגנטיקה - כך או כך מה שפועל הוא לא "אנחנו". ותודה על ההמלצה לספר, הוא נשמע מעניין.

 

[Ultra marine]

חשוב לי להדגיש,

שמעולם לא טענתי שהביקורת של סיווי לא צריכה להתקיים. זאת זכותה המלאה! כמו שזכותי להגיב עליה ואגב, אני לא מסכימה שייו וגורלו של אדם מוכתבים על ידי גורמים החיצוניים שלו כי בסופו של דבר אם אני ואת נעבור את אותו משבר/מאורע בחיים לדעתי, האופן שבו נפרש אותו ונקבל אותו יהיה שונה. שוב, זה גם מהבניות חברתיות אבל זה גם מאישיות (שנכון שגם היא נבנתה ביחס למאורעות חיים = חיצוני לנו אבל מושתת על עקרון פנימי כולשהו שהוא זה שפירש את המאורעות באופן המסוים שלו). אשמח לשמוע מה חשבת על הספר אחרי שתקראי אותו אני חושבת שהוא לא ספר שגרתי במה שהוא מעלה.

 

[Harlot]

ברור שזכותך להגיב.

ואני לא מייצגת את העמדה שחייו של אדם מוכתבים באופן חיצוני. אני אומרת שגם הגישה התורשתית וגם הגישה הסביבתית עושות זאת - כל אחת בדרכה.