שרשור עידוד לביצוע פעילות ספורטיבית

[Dave1972]

חל וחסיסה

זה היה בצחוק. ספורט מחוץ לתחום בשבת.
בשבת אנחנו בעולם אחר. לא בעולם הזה. וספורט לא שייך שם.

 

[yosiisrael9]

קטונתי מלעמוד בצילם של האלופים כאן. אבל לפני 9 שנים

התחלתי ללכת כל בוקר (בגלל שגילו אצלי טרום-סכרת) לחדר הכושר וללכת 5 ק"מ על הליכון ולעובר על כל המכשירים
&nbsp
במהלך השנים הפסקתי עם המכשירים (כנראה מחוסר עניין או סתם שיעמום) וכיום אני הולך 99 דקות (9 ק"מ) מידי בוקר, 6-7 ימים בשבוע.
&nbsp
מאחר ועל ההליכונים יש טלוויזיות, אני מתחיל ב-7 בבוקר עם החדשות והזמן עובר מאד מהר.

 

[tulkin]

כנראה ששעה וחצי הליכה טובה יותר (מבחינת סוכרת)

מכל הפעילות האקסטרימית שהוזכרה כאן.
&nbsp

 

[yosiisrael9]

קודם כל, בגיל שלי זה אקסטרימי, שנית מבחינת הסכרת זה

עושה את העבודה, כי בבוקר כשאני קם אם רמת הסוכר היתה 100, הרי שלאחר ההליכה זה יורד ל-80 ופחות
&nbsp
ואין ספק שזה גם תורם ליכולת ההליכה היום יומית
&nbsp
לדיאטה זה לא עושה כלום כי כמות הקלוריות שנשרפת היא לא מי יודע מה.

 

[Dave1972]

וואוו. 9 ק"מ כל יום זה מרשים!

כל הכבוד.

 

[yosiisrael9]

תודה. ההתחלה מאד קשה מאחר ותמיד חייתי באשליה ש-6

ק"מ זה מספיק (לא יודע מאיפה זה נכנס לי לראש), אבל יום אחד החלטתי להגדיל את המרחק באופן מתון מידי מספר ימים, והיום אני הולך עד שההליכון נעצר ב-99 דקות. הבעיה שיש לי, שאני מתחיל במהירות איטית כדי להתחמם ולפעמים אני שוכח לההעלות אותה (מה לעשות זה הגיל) וז יוצא שאני עושה 8 או קצת יותר. אבל זה באמת לא משנה, העיקר הוא ללכת במשך זמן ולשרוף את הסוכר

 

[tulkin]

אני מניח שההליכון שלך יש בו רק שתי ספרות...

אחרת אני לא מבין למה נעצרת ב99דקות

&nbsp
בכל מקרה - הליכה זה ממש טוב לסוכרת (במיוחד לסוכרת 2, אבל לא רק). המהירות לא חשובה, או ליתר דיוק, משך הפעילות הרצופה משפיע יותר מאשר עצימות הפעילות (כל עוד ההבדלים הם לא קיצוניים בעצימות).
&nbsp

 

[yosiisrael9]

נכון, הוא נעצר אחרי 99 דקות. וגם המשפט השני נכון

 

[Dave1972]

לגמרי! כל הכבוד, אלוף!

 

[תומרונתם]

שרשור נהדר, דייב!

את הסיפור שלי חלקכם מכירים, אני ארחיב בערב. רק רציתי להגיד תודה על השרשור המצויין, כיף לראות וכיף להשוויץ.
אני גם מקווה שהסיפורים האישיים פה יעזרו לקוראים הסמויים שיושבים על הספה ואומרים "אני לא יכול", לעבור ל"אני גם יכול!"...

 

[Dave1972]

תודה המנהלת!

 

[אם החיטה]

התחלתי לפני שנה בפעילות משולבת בדיאטה.

בהתחלה הליכה על הליכון ביתי. סבלתי מאוד מכאבי ברכיים ושוקיים ובהמלצת הרופאה קניתי אופניים לרכיבה ביתית ( נמוכים עם כסא רחב). מאז אני רוכבת יום יום (למעט שבת בה אני מארחת), 40 דקות 21 ק"מ. ניסיתי להגביר את דרגת הקושי וויתרתי. מכיוון שהגעתי למשקל גוף תקין והסוכר מאוזן (האנדוקרינולוג המליץ להפחית כדור אחד כי לדעתו רמות הסוכר שלי נמוכות מדי כעת). אני מסתפקת בפעילות הזו.
לפני שבוע חזרתי מטיול בחו"ל שכלל 7 לילות באניה. אמנם היה שם חדר כושר אבל קשה היה למצוא את הזמן לדווש. במקום הדיווש עשיתי קילומטרז' ברגל במורד ומעלה מדרגות ( התא שלי היה בסיפון 5 והמזנון ונקודות מפגש של הקבוצה ב 12). וכן טיולים רגליים ארוכים במהלך סיורי החוף. הפתעתי את עצמי לטובה כי לא היו שום מכאובי ברכיים ורגליים מהסוג שמנע ממני בעבר את ההליכה על ההליכון. ביקשתי מהרופא להתחיל את הפחתת המינון רק עם שובי מהטיול אבל חזרתי עם "מתנה" של התקררות ושיעול שהסתובבו באניה בימי ההפלגה האחרונים וכעת אני עם אנטיביוטיקה כך שדוחה את השינוי לאחרי שאסיים. מהסיבה הזו גם לא חזרתי לדווש בינתיים. מקווה שבשבוע הבא אפתח דף חדש.

 

[Dave1972]

איזה כיף לך שהגעת ליעד הרצוי!

כל הכבוד.

 

[אם החיטה]

תודה, ללא ספק נותן תחושת הישג וגם דאגות חדשות.

זה כמו ילד שמחזיק בידו של ההורה וחושש להרפות. יש איזו תחושה מעודדת בסדר יום, תפריט ומשטר תרופות קבוע וכל שינוי מעורר דאגה מה יקרה אם...