אני לא זוכרת שזה קרה לי, אבל זה יכול לקרות
למה?
כי תינוק צריך לאכול. אצלנו מכוונים לארוחה ראשונה שש שעות מהלידה. נניח שאני מוכנה למתוח את זה לשמונה שעות, ואפילו עשר.. עדיין, יש אמהות שלא מגיעות לתינוק בפרק זמן כזה מהלידה. חלק בגלל סיבוכים, חולשה וכו' וחלק כי... לא יודעת... לא נפל להן האסימון, איבדו תחושת זמן או משהו אחר. זה לא קורה הרבה אבל זה קורה.
 
ונניח שהאמא כתבה שהיא רוצה רק להניק (פעם ציפיתי שזה יגיע עם סט שלם של רצונות כמו מינימום הפרדה מהתינוק, אבל גיליתי שלא תמיד זה הולך ביחד), ונניח - וזה קורה - שהיא לא עונה לטלפון, ובעלה לא עונה וכו'. אפשר להבין שסטטיסטית צירופי המקרים האלה די נדירים, אבל אחת ל- זה קורה. ונניח שהתקשרתי למחלקה והיא לא בחדר.
אז עקרונית אני אמורה להתאמץ מאוד, וללכת לחפש אותה ולשאול אותה. עקרונית. אבל בזמן שאני עושה את זה יש שלושה תינוקות אחרים שלא קיבלו טיפול...
התינוק עדיין צריך לאכול. אז כן, אני אתן תמ"ל. וכן, אני אספר לאמא (זו לא אופציה לא לספר על משהו שקרה עם התינוק. יום אחד הגיעה אמא לתינוקייה ומצאה פלסתר על התינוק ורצתה לדעת מה עשו לו. מכיוון שזה לא קרה במשמרת שלי, וזה משהו די שגרתי, אז לא קיבלתי דיווח, הייתי צריכה לנסות לדלות את המידע מהמחשב. לא הצלחתי. פניתי לאחות אחרת, היא חיפשה ולא מצאה, והלכה עם האמא לרופא לברר. עכשיו, האמא צודקת לגמרי! הצד השני הוא שזה העסיק 3 אנשי צוות במשך כרבע שעה (שזה המון זמן טיפול בתינוקות אחרים). מדווחים גם על טעויות, ויש כאלה. ולצערי - תמיד יהיו).
 
אם אני חושבת שצריך תמ"ל והאמא לא מסכימה, אני אעשה כמיטב יכולתי להסביר למה אני חושבת כך ומה יכולות להיות ההשלכות. ברוב המוחלט של המקרים האמא משתכנעת. תינוק שלא אוכל מספיק (ואני מוכנה להסתפק בכמויות מאוד קטנות. באמת) הוא לא תינוק שיהיה "קצת רעב". הוא תינוק שמסכנים אותו בהתייבשות, צהבת, ירידת סוכר... אז לאם זה אולי נראה תלוש, אבל אני כן רואה את העירוי ואת הטיפול באור באופק (במקרה הרע) או את העיכוב בשחרור (במקרה הפחות רע). ואת זה אפשר וצריך להסביר, ובד"כ ההורים מבינים ומקבלים.
אני לא רואה מצב שאי פעם אגיד לאמא לא להניק בכלל (חוץ ממקרים שאסור, כמו HIV, למשל). גם אם אני חושבת שצריך תמ"ל אני ממשיכה לקדם הנקה (אם האמא רוצה) והבקבוק הוא רק גשר, משהו שנכון נקודתית לאותו מצב וזמן
