שרשור על תינוקיות וחוויות לידה בבי"ח (למיכל10 וכל מי שרוצה..

[debby12]

מעניין - תודה

אני לא כל כך אוהבת את המילה העברית "סיעוד" כי היא נשמעת לי תמיד עצובה כי רלוונטית רק לטיפול בקשישים סיעודיים המצויים בישורת הצניחה האחרונה של חייהם

. זה כמובן לא נכון - אבל זו האסוסיאציה של המילה הזו - אולי רק אצלי (?).

חבל שאין מילה יותר חיובית. נדמה לי שהמקבילה האנגלית לכל מה שתיארת תהיה wellness - אחיות עוקבות אחרי רמת ה wellness של המטופלים/ות

כתבת שזה לא מקצוע שייחסת לו יוקרה. היום זה השתנה אצלך?

לגבי ההבטה בהורים - יצא לך לזמן עובד/ת סוציאלית להערכה/תמיכה?

יש לי נסיון אחד עם עו"ס בבית חולים. פעם עברתי איזו פרוצדורה נשית בבית חולים, אי אז כשהתחלתי לתכנן ילדים. במסגרת ההכנה לפרוצדורה היה צריך לבוא יום לפני לכל מיני בדיקות מקדימות (בדיקת דם, אולי איזה אולטרא סאונד, שיחה עם מרדים - לא בדיוק זוכרת). באתי עם אמא שלי שתארח לי לחברה ולמורל. ואז במסגרת הבדיקות המקדימות היה צריך גם לדבר עם עובדת סוציאלית (אין לי מושג למה. כנראה שזה היה חלק מפרוטוקול. לא היו לי ילדים אז ולא דובר בפרוצדורה רגישה כמו גרידא או משהו כזה

). ולא הייתי קטינה - משהו כמו בת 30 או משהו כזה והייתי נשואה כבר.

בקיצור - דיברתי איזה 5 דקות עם העובדת הסוציאלית הזו כנדרש. כנראה שאמא שלי היתה איתי במהלך השיחה - אולי העו"ס שאלה אותי אם זה בסדר שהיא תהיה בחדר ואני אמרתי שאין בעיה או משהו כזה. סיכום הפגישה שהיא כתבה היה בן שורה אחת בזו הלשון: "המטופלת קשורה מדי לאמא שלה". עד היום אני ואמא שלי גאות באבחנה הבעייתית שקיבלנו

.

 

[מ י כ ל10]

סיעוד

באמת מילה לא מוצלחת. נראה לי שזו האסוציאציה של רוב האנשים.
&nbsp
היוקרה - יוקרה תלויה במה שעוד אנשים חושבים, לא? אני לא חושבת שמייחסים יוקרה למקצוע. זה לא מקצוע יוקרתי במיוחד (אולי כי הוא נשי ברובו, או בגלל התפיסה הרווחת של אחות כ"עוזרת רופא"). אז אני עדיין לא מייחסת לו יוקרה, אבל יש משהו כ"כ חזק במקצוע הזה. זה די מדהים להסתכל על מישהו ולראות מה לא בסדר ומה הוא צריך. פעם שמעתי את המשפט הזה בקשר להנקה, אבל אח"כ שמעתי אותו גם על סיעוד:
I'm a nurse. what's your super power?
יצא לי לזמן עו"ס, דווקא לפי בקשת היולדת. בהתנסויות בלימודים היה מקרה אחד שהצעתי לערב עו"ס. האבחנה שלכן משעשעת ברמת הסיפור

 

[Dr T noki]

וואו, מי שמכיר אותי יודע כמה אני לא מסכימה עם הגישה שכתבת

של ״ הרופא מטפל במחלה והאחות במטופל״... זה כל כך צורם לי לקרוא את זה אפילו

הגישה של הטיפול במחלה בלבד היא לתפיסתי ארכאית ופטרנליסטית שזמנה עבר.

אולי זו גישה בית חולימית כל מה שתיארת ואני באה מהקהילה... אבל רצוי שגם בבית החולים הרופא יטפל במטופל ולא במחלה. אוי ואבוי לנו ולמטופלינו אם נראה רק את המחלה ולא את המטופל ומשפחתו.
איך שאני רואה את גישת רופא המשפחה וכך גם הוכשרתי בהתמחות - הרופא והאחות עובדים בעבודת צוות כאשר הראיה של רופא המשפחה היא ראיה כוללנית ביופסיכוסוציאלית . לאחות כאשר היא אחות טובה ומנוסה, יש תחומי התמחות משלה שבהם יש לה יותר נסיון מהרופא (למשל טיפול בפצעים, מעקבים הדרכות להזרקות אינסולין , הדרכה לטיפול סיעודי ועוד) וכמובן כאשר הרופא נותן הוראה לטיפול כלשהו על האחות לוודא גם מצידה שאין שום טעות מצד הרופא. האחות רואה דברים שהרופא לא רואה ולהיפך ולכן חשיבות עבודת הצוות כאשר הרופא לוקח אחריות על ההחלטות הטיפוליות המיושמות בעזרת הצוות הטיפולי - אחות, עובדת סוציאלית, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיה ועוד, כאשר בבית החולים אכן לאחות מקום חשוב ביותר בטיפול ומעקב אחרי החולים.

(במאמר מוסגר ולצערי הרב בקהילה עם השנים אני רואה פחות ופחות רצון של עבודת צוות מצד האחיות, הרבה יותר הקטנת ראש, הרבה יותר הצמדות למדדים ונהלים ולדעתי זה חבל

האחיות הותיקות והמנוסות איתן עבדנו היו מדהימות, הכירו את החולים מזה שנים וידעו במבט אחד מה מצבם ומי צריך להפנות בדחיפות לרופא, את מי צריך רק להרגיע, איך לטפל בפצעים קשים, וגם היו לוקחות על עצמן הרבה יותר אחריות).

 

[Dr T noki]

וכמובן שום דבר לא אישי כלפייך

יש לי רק כבוד והערכה למקצוע האחות ואם היו מבקשים ממני הגדרה לתפקיד האחות הייתי אומרת שיש המון הגדרות בהתאם למקום בו עובדת האחות, יש מגוון אחיות במגוון מחלקות בתי החולים וגם בקהילה ואין תפקיד אחות אחת דומה למשנהו...

למשל בקהילה האחיות בכלל לא נותנות תרופות, עושות הרבה מאד רפואה מונעת, טיפול בפצעים , חבישות, לקיחת בדיקות דם(זה בעיני סתם מיותר ומבזבז זמנה של אחות מוסמכת,, טכנאי דמים יכול לקחת)
מעקבי לחץ דם סוכרת ואי ספיקת לב ופרויקטים שונים בקהילה לקידום בריאות ומעקב חולים חולים. הן גם עושות טריאז׳ (מיון של החולים המגיעים ללא תור) .

 

[מ י כ ל10]

אבל גם אני לא מסכימה עם זה

זו לא הגישה שלי ולא מה שאני חושבת על רפואה ועל תפקיד הרופא/ה. אני רואה עבודה מקסימה של הצוות הרפואי, ואני מרגישה את החשיבות של עבודת הצוות.
&nbsp
אני חושבת שמעבר לתחומי ההתמחות ועניין הניסיון שפירטת, למטופלים (בטח בבית חולים) יש הרבה יותר 'שעות אחות' מאשר 'שעות רופא', ומכאן מה שפירטתי.
&nbsp
ומעבר לזה, כפי שכתבתי, אני אחות מאוד צעירה. אני עדיין לומדת את מקומי, את הסמכויות שלי, את המגבלות ואת היכולות שלי. אני בחילתו של תהליך עיצוב (שנמשך חיים שלמים אני חושבת) של איזו מין אחות אני. אז מן הסתם ההסבר שלי מאוד כוללני, חלקי, הולך בין הטיפות וחוטא למציאות המורכבת, שקשה להעביר אותה בכתב.
&nbsp

 

[debby12]

שאלה לגבי ה"שחרור" מבית החולים

בכוונה השתמשתי בגרשיים כי בהיותי חננת על, זכור לי הספר הכנה לבגרות בלשון מכיתה י' ("מיגיעה בלשון לידיעת הלשון") שמסביר מדוע לא נכון לומר "שחרור" מבית חולים.

המונח הנכון הוא שילוח. מבית חולים "משלחים" לא משחררים. לאף אחד שם אין סמכות למנוע מאנשים לעזוב. המונח "שחרור" נועד למקומות שכלואים בהם בלי יכולת לצאת/לברוח, כמו בית סוהר, בית מעצר, מחנה ריכוז וכאלה

....
כמו בכל דבר - סמנטיקה היא דבר חשוב, ושימוש במונח השגוי גורם לאנשים לשגות בהבנה שלהם את הסיטואציה.

על כל פנים - מגיעה לשאלה. היולדת אותה ניסיתי לבקר לפני 10 ימים נתקלה במצב הבא. הלידה היתה בסביבות 2 אחה"צ. "שחררו" אותה ממחלקת יולדות אחרי שני לילות בשעה 10 בבוקר אחרי קצת פחות מ-48 שעות. בין היתר כי היה שם לחץ והיו זקוקים למיטה שלה.

עד כאן - סבבה

אבל את התינוקת שנולדה לה סירבו לשחרר כי "לא עברו 48 שעות". אשר על כל היא נאלצה לחכות שם עוד 4 שעות בלי שיש לה מיטה לנוח עליה, עד שיינתן האור הירוק ממפקדת התינוקיה "לשחרר" את הבת שלה. כשהיא בכתה לי בטלפון הצעתי לה פשוט לקחת את הילדה וללכת הביתה (זו היתה לידה רביעית) אבל היא גרסה ש"אסור".

יצא לך פעם לראות יולדות שלא חיכו לאור הירוק והלכו לדרכן או שכולם תמיד צייתניים אצלך?

 

[מ י כ ל10]

וואו. אומללות ממש

מבאס ומכעיס ולא יפה.
&nbsp
טכנית, אין בעיה לחתום על "שחרור מוקדם" בחריגה מהפרוטוקול (וראי כל מה שכתבתי
למעלה על חריגות וחתימות. אני עצמי חתמתי על טופס כזה). מעשית, גם אם מישהי חותמת על טופס כזה, היא לא יכולה לקחת את התינוק וללכת, כי יש הרבה מנגנונים שנועדו למנוע את זה שהורה יצא מבית החולים עם התינוק כשמתחשק לו (אצלנו השומר לא ייתן לצאת בלי לראות מכתב שחרור, למשל).
&nbsp
לא היו נחמדים. מהצד המערכתי אני כן מבינה איך הגיעו ל "פתרון" כזה, אבל מניחה שאפשר היה לחשוב על משהו יותר ידידותי

 

[זלופית]

חייבת לומר ש4 שעות ללא מיטה במהלך היום, לא נראה לי כזה עוול

אבל אני מניחה שזה גם מאוד תלוי במצב היולדת.
עם הגדול שלי, שוחררנו כרגיל אחרי יומיים עם צהבת ילודים גבולית ולמחרת בבוקר בבדיקת המעקב הוחלט לאשפז אותו שוב למקרה שיהיה צורך לטפל באור אולטרא סגול. אבל... בגלל שזה היה אישפוז חוזר אז רק הוא אושפז כי אותי אין בעצם סיבה לאשפז ואז נוצר מצב שהתינוק בתינוקייה ולי אין איפה להיות. במהלך היום יכולתי להסתובב במחלקה, אבל מה עושים בלילה?! נאמר לי שבד"כ יש חדר עם כמה מיטות שנותנים ליולדות לישון שם בצורה לא רשמית, אבל מכיוון שיש עכשיו ביקורת אז הן לא יכולות לתת לי לישון שם... היה לי ברור שהאחיות הרגישו נורא עם העניין, אבל לא היתה להן ברירה. האופציה של לחזור הביתה ושהאחיות יתנו לו תמ"ל לא היתה קיימת מבחינתי, אז פשוט נשארתי לישון בחדר ההנקה. אחד מחדרי ההנקה בתינוקייה מחולק לתאים קטנים (כמו תאי מדידה בחנות) שבתוך כל תא יש כורסת הנקה, הדום, כרית ושקע לחבר משאבה. ניתן להכניס את כל העריסה לתא ולסגור את הווילון ויש פרטיות מסויימת. וזה מה שעשיתי - ישנתי כל הלילה עם הבן שלי בעריסה לידי בחדר ההנקה, וכל פעם שצייץ לקחתי אותו והצמדתי לציצי

.
אני מניחה שזה נשמע נורא, אבל בדיעבד זה היה לילה קסום (כן, כן.. זו המילה) שבו הרגשתי לראשונה שאני אמא שלו, שאני שומרת עליו ומטפלת בו ושאני אוהבת אותו. היה קצת קשה בלי מקלחת ושירותים צמודים, אבל הייתה לי לידה קלה, בלי תפרים/קרעים, לא היו לי שום כאבים אחרים, ההנקה הלכה טוב ובקלות - והכורסה הייתה מאוד נוחה, אז לא באמת הייתי צריכה מיטה

 

[debby12]

לא נשמע נורא בכלל

עם כורסא והדום + התינוק לידך/לצידך זה מעולה. בכלל בעיני כל קונסטלציה שבה התינוק/ת לידך זה מעולה...

במקרה שלה התינוקת היתה מאופסנת בתינוקיה והאמא במסדרון/רונדלים.

 

[debby12]

ודובר בלידה מסובכת עם פרוצדורות לא קלות אחריה

<מה קרה לפונקציית עריכת ההודעה? הפסיקה לעבוד?>

 

[Ani15]

משהו שאמהות צעירות לא תמיד מודעות לו

הוא שאף אחד לא יכול להחזיק את הילד בניגוד לרצונך אלא אם יש לו צו בית משפט. רוצה ללכת? תחתמי טופס ויתור אחריות ולכי. עשיתי את זה פעמיים - בארץ ובארה"ב - כשרצו לאשפז את הילדים שלי (שהיו תינוקות קטנים אז). חייבת לציין שבארה"ב הן היו הרבה יותר בשוק מההחלטה שלי אבל באותו שלב הייתי מוכנה אפילו לירות בהן העיקר שיפסיקו להציק לילדה שהיה לי ברור שהיא בסדר, ואם נגרם לה נזק זה בגלל פרח האחיות (אחות מתלמדת) שהיתה בעליל לא מוכנה לדברים שדרשו ממנה (קטטר ובדיקת דם) והאחות שהדריכה אותה ולא היתה מוכנה להעיף אותה מהילדה כשראתה שזה לא הולך. דווקא באשפוזים בישראל היתה לנו חוויה מתקנת וצוות מעורר הערכה, גם כשאושפזנו במסדרון מחוסר מקום.

 

[debby12]

זה נכון עקרונית. אבל ממה שמיכל10 כתבה זה לא עובד אצלם (?)

אם הבנתי נכון היא כתבה שיש שומר בכניסה שלא נותן להורים לקחת את הילד שלהם הביתה בלי מכתב/טופס "שחרור"

 

[איילה א]

היה לי מקרה דומה ושונה בלידה השניה.

48 שעות הביאו אותנו לשישי אחה"צ. אני הייתי לחוצת בית וממש לא עלה בדעתי להישאר בבית החולים כל שישיבת. החל מכמה שעות אחרי הלידה התחלתי לשגע את הצוות גם במחלקת יולדות וגם בתינוקיה עם המקרה שלי, וחזרתי ושאלתי והשארתי הודעות לאחות האחראית גם ביולדות וגם בילודים עד שקיבלתי תשובות חד משמעיות וכולן הכירו אותי וידעו ורשמו על העריסה של הקטנה באדום שחרור מוקדם והישארות לבדיקות. ביום שישי אני קיבלתי מכתב שחרור ב10 בבוקר וחזרתי לחדר, ב12 קיבלתי מכתב שחרור לקטנה ולקחתי אותה לחדר, וב15 לקחתי אותה בחזרה לתינוקיה לבדיקות של 48 שעות ואחר כך התחפפנו הביתה.
אם לא הייתי משגעת את כולם מראש סיכוי סביר שגם אני הייתי נופלת בין הכסאות ככה, כי התרחיש הזה היה לגמרי לפנים משורת הדין ולא בפרוטוקול השחרור הרגיל, אלא רק כי אני החלטתי שאין מצב שאני שורפת סתם את הסופ"ש והטרפתי את כולם. לזכות הצוות ייאמר ששיתפו איתי פעולה, כמובן שזה גם לטובת בית החולים שסתם היתה נתפסת לו עוד מיטה (ועריסה) לכל הסופ"ש.

 

[debby12]

מספרים, סטטיסטיקות

כמה עריסות יש בתינוקיה שלך? (יש מקסימום רשמי ואז עוד "עריסות אקסטרא" שמכניסים לפעמים מעליו)? אם יש עומס מדי שולחים לפעמים תינוקות לתינוקיות בבית חולים אחר? [בדיוק יצא לי בשיחת צהריים בשבוע שעבר לשמוע שבדיות מתארות שמאוד נפוץ אצלן להגיע לבית חולים ללידה ולהישלח לאחד אחר כי עמוס מדי]

כמה אחיות במשמרת אחראיות עליהן? יש גם אחים גברים?

כמה שעות אורכת המשמרת? איזו משמרת הכי חביבה עליך במשך היממה?

מבחינת וותק - כמה שנות נסיון יש לאחות עם הכי הרבה שנות וותק? האחיות מתלפות הרבה / זה שוחק?

יוצא לכן לקבל מכתבי תודה? מתנות? (מותר בכלל לקבל מתנות ממטופלות?)

 

[מ י כ ל10]

עונה

אם יש חסם עליון - טרם הגענו אליו. החסם הראשון הוא חדרי הלידה: אם עמוס מדי שם, הם יפנו לבתי חולים אחרים.
מספר התינוקות מאוד משתנה.
גם מספר האחיות במשמרת משתנה - יותר ביום פחות בלילה.
אין אצלנו אחים גברים. לא יודעת אם יש איסור גורף כזה, אבל אישית הייתי מעדיפה שאחרי לידה אחות תלמד אותי להניק.
אני לא מספיק זמן פה כדי להעריך תחלופה. הוותיקות עובדות פה כבר 20 שנים.
משמרת אורכת 8-9 שעות. אני מעדיפה משמרות בוקר. משמרות הערב - בין שתיים בצהריים לאחת עשרה בלילה - הן הפחות חביבות עליי. משמרות הלילה היו קשות מבחינת העייפות. מתרגלים.
&nbsp
מקבלים הרבה תודות. זה אחד הדברים שאני אוהבת בעבודה: פידבק מיידי. מקבלים גם מתנות - שוקולדים. יש יולדות שמחלקות לכל מי שמטפל/ת בהן. מכתבי תודה נדירים יותר, ומאוד משמחים.

 

[debby12]

מעניין. אם יש כאלה של מעל 20 שנה זה מראה שיש בזה הרבה סיפוק אחרת הן לא היו נשארות.

לא ידעתי שאחיות תינוקיה מלמדות להניק - חשבתי שאת זה עושות יועצות הנקה. כאמור - מעולם לא נעזרתי בתינוקיה (לצערי רק בפגייה) אז זה תחום עלום בשבילי.

תודה גדולה שהסכמת לכתוב ולפתוח צוהר לתחום הזה - יצא ממש מרתק! מאחלת לך המשך התפתחות/גדילה מקצועית בתחום הזה

, והרבה מכתבי תודה.

 

[אישה בחופשה]

תודה רבה על הזמן שהקדשת לנו

היה מעניין לקרוא .

 

[מ י כ ל10]

תודה לכן על השאלות

בהחלט חידד לי