אני האמנתי לו לגמרי, ועכשו, כשאני קוראת מה שהוא כתב לפני 3 וחצי שנים, ללא שום אינטרס, אני עוד יותר בטוחה שדבריו נכונים ואמיתיים.
נא לא לשפוט אותו על תגובתו, לאחר שקאזם נגע לו בנקודה כל כך רגישה, והרי גם קאזם הרגיש שהוא הגזים והיה לו הכי חשוב להסביר לאופק, שהוא לא התכוון.
הוא הבין חצה כאן גבול.
טליה החליטה שקאזם לא התכוון (ואולי זה נכון), אבל היא לא בוחנת כליות ולב ולא יכולה לשפוט ולהכריע מי כאן הפוגע ומי הנפגע. גם המניעים שלה לא באמת טהורים. היא יודעת להיות אינטרסנטית ולצבוע את מוצא פיה בצבעים וורודים ורכים. השיחה שניהלה עם אליאב היא ההוכחה לכך. היא לא דאגה לו, היא רצתה שיתרחק מבר, שחוגגת את נצחונה (לדעתה, לא לדעתי) מול הפרצוף של טליה. המעשה של טליה היה מכוער ומעיד על ערמומיות ואינטרסנטיות במסווה של דאגנות.
אופק, אני ועוד רבים מאמינים לך ומבינים אותך, ילד מקסים וחכם ורק בן אדם, לא מלאך. ככה אנחנו אוהבים אותך.
