~שרשור פאנפיקים~
- פותח הנושא אלונית 2006
- פורסם בתאריך
ח תול שחו ר
New member
בהודעות
"זה הכפר שבו נולדתי", אמר אינואישה בשקט, אך קאגומה שמעה אותו טוב מאוד, "הוא הרוס לגמרי" אמרה קאגומה בשקט, "משהו תקף אותו?". היא הביטה באינויאשה, ואינויאשה הביט בה, "אני הרסתי אותו,לאחר שאימי מתה לא היה אכפת לי מאף אחד, אף אחד לא עזר לי, לא נתנו לי אוכל ומקום לישון, כאילו חיכו שאני כבר ימות", ואז פניו של אינויאשה העלו חיוך כואב,"אז חיסלתי את כולם". בסיבות רגילות קאגומה הייתה חשה חמלה על האנשים שמתו, אבל היא ידעה את הסבל שעבר אינויאשה בגללם, ולא הרגישה אפילו טיפת רחמים עליהם. לפתע הרגישה קאגומה טיפת מים על ידה,היא הביטה באינויאשה, שערו כיסה את עיניו אבל היה ברור שהוא בוכה, "מה קרה?", היא שאלה. "המקום הזה מזכיר לי את העבר,זה החל ביום שאימא שלי שמעה שאבא שלי מת, ויצאה החוצה להתפלל עליו", אינויאשה עצר רגע כדי לנקות את דמעותיו ולחייו, "ואז הכפריים ירו עליה, הם ידעו שאבי מת, ואחי ברח, ואין מי שיגן עליה", הפעם כנראה אינויאשה לא עמד בזה והחל לבכות על חולצתה של קאגומה, "לא הייתי יכול לעשות כלום בעודם דורכים על פניה, ודוקרים את עיניה, ראיתי הכול". "ברחתי, ברחתי רחוק, הכפריים פחדו להרוג אותי, כי ידעו שאחי מאוד חיבב אותי,הוא היה משחק איתי בצורת הכלב שלו,תמיד התלהבתי מזה שהוא יכול לשנות צורה, שנאתי את זה שהוא שד שלם, ואני חצוי", הפעם שוב עלה חיוך קטן על פניו, "עד שקיבלנו את החרבות, אני קיבלתי את טאסיגה, והוא את טאנסיגה, כאן החלה היריבות ביננו". "וכאן היא תסתיים", אמר קול חזק, שנשמע כאילו הוא בא מכול מקום, "סשאמרו",אמר אינויאשה בכל רועד, מה אתה עושה פה, אינויאשה כבר עמד להוציא את חרבו, אבל סשאמרו לא נראה עומד לתקוף, "יריב חזק משינינו הגיע, עלינו לשלב כוחות,אני נשבע לא לתקוף אותך, או לקחת את טאסיגה". "זה רק שהוא.. הוא.. חיסל את.. אמא שלנו",סשאמרו אמר בשקט. "על מה אתה מדבר אלה היו הכפריים, הם תקפו אותה, אני הייתי שם אתה לא" אמר אינויאשה בצעקה,"איך נראה לך ידעו הכפריים על מות אבינו", אינויאשה נפל על ברכיו "לא חשבתי על זה". לפתע אינויאשה רעד מעט, קאגומה הביטה בו וצרחה, אינויאשה הפך לשד שלם, רק שהוא עמד בצורה נורמאלית לגמרי,ואפילו שדיבר ("בוא נצא"), הוא אמר את זה בצורה רגילה, כאילו רק השתנה בגופו,"קאגומה את לכי, זה מסוכן מדי בשבילך, הוא נישק את קאגמה והלך. למרות שהנשקה הייתה קטנה קאגומה הרגישה כאילו זה חלום שהתגשם.
"זה הכפר שבו נולדתי", אמר אינואישה בשקט, אך קאגומה שמעה אותו טוב מאוד, "הוא הרוס לגמרי" אמרה קאגומה בשקט, "משהו תקף אותו?". היא הביטה באינויאשה, ואינויאשה הביט בה, "אני הרסתי אותו,לאחר שאימי מתה לא היה אכפת לי מאף אחד, אף אחד לא עזר לי, לא נתנו לי אוכל ומקום לישון, כאילו חיכו שאני כבר ימות", ואז פניו של אינויאשה העלו חיוך כואב,"אז חיסלתי את כולם". בסיבות רגילות קאגומה הייתה חשה חמלה על האנשים שמתו, אבל היא ידעה את הסבל שעבר אינויאשה בגללם, ולא הרגישה אפילו טיפת רחמים עליהם. לפתע הרגישה קאגומה טיפת מים על ידה,היא הביטה באינויאשה, שערו כיסה את עיניו אבל היה ברור שהוא בוכה, "מה קרה?", היא שאלה. "המקום הזה מזכיר לי את העבר,זה החל ביום שאימא שלי שמעה שאבא שלי מת, ויצאה החוצה להתפלל עליו", אינויאשה עצר רגע כדי לנקות את דמעותיו ולחייו, "ואז הכפריים ירו עליה, הם ידעו שאבי מת, ואחי ברח, ואין מי שיגן עליה", הפעם כנראה אינויאשה לא עמד בזה והחל לבכות על חולצתה של קאגומה, "לא הייתי יכול לעשות כלום בעודם דורכים על פניה, ודוקרים את עיניה, ראיתי הכול". "ברחתי, ברחתי רחוק, הכפריים פחדו להרוג אותי, כי ידעו שאחי מאוד חיבב אותי,הוא היה משחק איתי בצורת הכלב שלו,תמיד התלהבתי מזה שהוא יכול לשנות צורה, שנאתי את זה שהוא שד שלם, ואני חצוי", הפעם שוב עלה חיוך קטן על פניו, "עד שקיבלנו את החרבות, אני קיבלתי את טאסיגה, והוא את טאנסיגה, כאן החלה היריבות ביננו". "וכאן היא תסתיים", אמר קול חזק, שנשמע כאילו הוא בא מכול מקום, "סשאמרו",אמר אינויאשה בכל רועד, מה אתה עושה פה, אינויאשה כבר עמד להוציא את חרבו, אבל סשאמרו לא נראה עומד לתקוף, "יריב חזק משינינו הגיע, עלינו לשלב כוחות,אני נשבע לא לתקוף אותך, או לקחת את טאסיגה". "זה רק שהוא.. הוא.. חיסל את.. אמא שלנו",סשאמרו אמר בשקט. "על מה אתה מדבר אלה היו הכפריים, הם תקפו אותה, אני הייתי שם אתה לא" אמר אינויאשה בצעקה,"איך נראה לך ידעו הכפריים על מות אבינו", אינויאשה נפל על ברכיו "לא חשבתי על זה". לפתע אינויאשה רעד מעט, קאגומה הביטה בו וצרחה, אינויאשה הפך לשד שלם, רק שהוא עמד בצורה נורמאלית לגמרי,ואפילו שדיבר ("בוא נצא"), הוא אמר את זה בצורה רגילה, כאילו רק השתנה בגופו,"קאגומה את לכי, זה מסוכן מדי בשבילך, הוא נישק את קאגמה והלך. למרות שהנשקה הייתה קטנה קאגומה הרגישה כאילו זה חלום שהתגשם.
סיון בטירוף
New member
אווווווווו ;-; מקסים!
אהמ..
תשנה כתב כי לא מבינים אותו כ"כ... "זה הכפר שבו נולדתי", אמר אינואישה בשקט, אך קאגומה שמעה אותו טוב מאוד, "הוא הרוס לגמרי" אמרה קאגומה בשקט, "משהו תקף אותו?". היא הביטה באינויאשה, ואינויאשה הביט בה, "אני הרסתי אותו,לאחר שאימי מתה לא היה אכפת לי מאף אחד, אף אחד לא עזר לי, לא נתנו לי אוכל ומקום לישון, כאילו חיכו שאני כבר ימות", ואז פניו של אינויאשה העלו חיוך כואב,"אז חיסלתי את כולם". בסיבות רגילות קאגומה הייתה חשה חמלה על האנשים שמתו, אבל היא ידעה את הסבל שעבר אינויאשה בגללם, ולא הרגישה אפילו טיפת רחמים עליהם. לפתע הרגישה קאגומה טיפת מים על ידה,היא הביטה באינויאשה, שערו כיסה את עיניו אבל היה ברור שהוא בוכה, "מה קרה?", היא שאלה. "המקום הזה מזכיר לי את העבר,זה החל ביום שאימא שלי שמעה שאבא שלי מת, ויצאה החוצה להתפלל עליו", אינויאשה עצר רגע כדי לנקות את דמעותיו ולחייו, "ואז הכפריים ירו עליה, הם ידעו שאבי מת, ואחי ברח, ואין מי שיגן עליה", הפעם כנראה אינויאשה לא עמד בזה והחל לבכות על חולצתה של קאגומה, "לא הייתי יכול לעשות כלום בעודם דורכים על פניה, ודוקרים את עיניה, ראיתי הכול". "ברחתי, ברחתי רחוק, הכפריים פחדו להרוג אותי, כי ידעו שאחי מאוד חיבב אותי,הוא היה משחק איתי בצורת הכלב שלו,תמיד התלהבתי מזה שהוא יכול לשנות צורה, שנאתי את זה שהוא שד שלם, ואני חצוי", הפעם שוב עלה חיוך קטן על פניו, "עד שקיבלנו את החרבות, אני קיבלתי את טאסיגה, והוא את טאנסיגה, כאן החלה היריבות ביננו". "וכאן היא תסתיים", אמר קול חזק, שנשמע כאילו הוא בא מכול מקום, "סשאמרו",אמר אינויאשה בכל רועד, מה אתה עושה פה, אינויאשה כבר עמד להוציא את חרבו, אבל סשאמרו לא נראה עומד לתקוף, "יריב חזק משינינו הגיע, עלינו לשלב כוחות,אני נשבע לא לתקוף אותך, או לקחת את טאסיגה". "זה רק שהוא.. הוא.. חיסל את.. אמא שלנו",סשאמרו אמר בשקט. "על מה אתה מדבר אלה היו הכפריים, הם תקפו אותה, אני הייתי שם אתה לא" אמר אינויאשה בצעקה,"איך נראה לך ידעו הכפריים על מות אבינו", אינויאשה נפל על ברכיו "לא חשבתי על זה". לפתע אינויאשה רעד מעט, קאגומה הביטה בו וצרחה, אינויאשה הפך לשד שלם, רק שהוא עמד בצורה נורמאלית לגמרי,ואפילו שדיבר ("בוא נצא"), הוא אמר את זה בצורה רגילה, כאילו רק השתנה בגופו,"קאגומה את לכי, זה מסוכן מדי בשבילך, הוא נישק את קאגמה והלך. למרות שהנשקה הייתה קטנה קאגומה הרגישה כאילו זה חלום שהתגשם.
תשנה כתב כי לא מבינים אותו כ"כ... "זה הכפר שבו נולדתי", אמר אינואישה בשקט, אך קאגומה שמעה אותו טוב מאוד, "הוא הרוס לגמרי" אמרה קאגומה בשקט, "משהו תקף אותו?". היא הביטה באינויאשה, ואינויאשה הביט בה, "אני הרסתי אותו,לאחר שאימי מתה לא היה אכפת לי מאף אחד, אף אחד לא עזר לי, לא נתנו לי אוכל ומקום לישון, כאילו חיכו שאני כבר ימות", ואז פניו של אינויאשה העלו חיוך כואב,"אז חיסלתי את כולם". בסיבות רגילות קאגומה הייתה חשה חמלה על האנשים שמתו, אבל היא ידעה את הסבל שעבר אינויאשה בגללם, ולא הרגישה אפילו טיפת רחמים עליהם. לפתע הרגישה קאגומה טיפת מים על ידה,היא הביטה באינויאשה, שערו כיסה את עיניו אבל היה ברור שהוא בוכה, "מה קרה?", היא שאלה. "המקום הזה מזכיר לי את העבר,זה החל ביום שאימא שלי שמעה שאבא שלי מת, ויצאה החוצה להתפלל עליו", אינויאשה עצר רגע כדי לנקות את דמעותיו ולחייו, "ואז הכפריים ירו עליה, הם ידעו שאבי מת, ואחי ברח, ואין מי שיגן עליה", הפעם כנראה אינויאשה לא עמד בזה והחל לבכות על חולצתה של קאגומה, "לא הייתי יכול לעשות כלום בעודם דורכים על פניה, ודוקרים את עיניה, ראיתי הכול". "ברחתי, ברחתי רחוק, הכפריים פחדו להרוג אותי, כי ידעו שאחי מאוד חיבב אותי,הוא היה משחק איתי בצורת הכלב שלו,תמיד התלהבתי מזה שהוא יכול לשנות צורה, שנאתי את זה שהוא שד שלם, ואני חצוי", הפעם שוב עלה חיוך קטן על פניו, "עד שקיבלנו את החרבות, אני קיבלתי את טאסיגה, והוא את טאנסיגה, כאן החלה היריבות ביננו". "וכאן היא תסתיים", אמר קול חזק, שנשמע כאילו הוא בא מכול מקום, "סשאמרו",אמר אינויאשה בכל רועד, מה אתה עושה פה, אינויאשה כבר עמד להוציא את חרבו, אבל סשאמרו לא נראה עומד לתקוף, "יריב חזק משינינו הגיע, עלינו לשלב כוחות,אני נשבע לא לתקוף אותך, או לקחת את טאסיגה". "זה רק שהוא.. הוא.. חיסל את.. אמא שלנו",סשאמרו אמר בשקט. "על מה אתה מדבר אלה היו הכפריים, הם תקפו אותה, אני הייתי שם אתה לא" אמר אינויאשה בצעקה,"איך נראה לך ידעו הכפריים על מות אבינו", אינויאשה נפל על ברכיו "לא חשבתי על זה". לפתע אינויאשה רעד מעט, קאגומה הביטה בו וצרחה, אינויאשה הפך לשד שלם, רק שהוא עמד בצורה נורמאלית לגמרי,ואפילו שדיבר ("בוא נצא"), הוא אמר את זה בצורה רגילה, כאילו רק השתנה בגופו,"קאגומה את לכי, זה מסוכן מדי בשבילך, הוא נישק את קאגמה והלך. למרות שהנשקה הייתה קטנה קאגומה הרגישה כאילו זה חלום שהתגשם.
Silver Spiderweb
New member
זה מאוד יפה
קראתי את שאר הסיפורים שכתבת והם מאוד יפים ואגב אני חדשה פה.יש לי שאלה שמציקה לי מאוד אינויאשה הוא סוג של כלב או חתול ואם כלב למה יש לו אוזניים מחודדות?
קראתי את שאר הסיפורים שכתבת והם מאוד יפים ואגב אני חדשה פה.יש לי שאלה שמציקה לי מאוד אינויאשה הוא סוג של כלב או חתול ואם כלב למה יש לו אוזניים מחודדות?
ketty the sheep
New member
אבל אם זה על הארי פוטר,
זה כבר הופך את זה לפאנפיק. הרי הדמות לא שלך.
זה כבר הופך את זה לפאנפיק. הרי הדמות לא שלך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.