הנה ההמשך לכול מוכי הוורד
אינויאשה חלם. הוא חלם שהוא עף באוויר, רואה מהצד את חייו. הוא ראה את קינהי מצילה אותו, מרפאת אותו, מטפלת ועוזרת לו. הוא ראה את זיכרונות ילדותו... נזכר ביום שהוא החלים, וקינהי, מרוב שימחה, המריאה ופיזרה בשמים מליוני כוכבי אש זוהרים... הוא זכר איך היא נתנה לו לרכוב על גבה בזמן שעפה, איך שרה לו כשלא נירדם... השיר הזה... שיר הירח היא קראה לו... ואז נראה כאילו היא נעלמת... לאט כל כך שבהתחלה לא שמים לב... אבל לאחר מכן... הוא ראה עצמו פוצע אותה בברוחו מן הטירה לקיקיו... ראה אותה בוכה בשנתו המכושפת שנמשכה חמישים שנה, וכל דימעה שהיא הזילה בגללו נדמה כי היא פוצעת את נפשו יותר ויותר... לפתע, הוא ראה דמות מתחזקת... נראה כאילו היא הייתה ברקע כל הזמן... או שלא? לאט לאט תווי הפנים נעשו יותר ויותר ברורים...נאראקו... צוחק את צחוקו המרושע... נהנה לראות בסבלו של אינויאשה... נאראקו... שונוצר מהחלק האפל בנשמה של קיקיו... וקיקיו לצידו. להפתעתו, לא חש אינויאשה כל כאב במראה זה... נראה כי מרוב צער על קינהי, הפך ליבו לאבן... נראקו נעלם וקיקיו קרבה אליו... יותר ויותר... פניה שוב התעוותו... ואז, בלי כל אזהרה ניסתה לתפוס את אינויאשה... הוא ניסה לרוץ, אך רגליו היו מקובעות... היא התקרבה יותר ויותר.... אינויאשה שמע צרחה, קגומה! ראה אותה צופה מהצד... לפתע, כמו בקסם, ניתקו רגליו מן הגפן שאחזה בהם, הוא חופשי! קיקיו נעלמה בערפל... רק הוא וקגומה נשארו... הוא ראה שפניה של קגומה משתנים... לא כמו של קיקיו... מעין הבעת רווחה ואושר... וכנפיים והילה של מלאך... האם היו כאן כל הזמן או שהם נוצרו עכשיו? או שפשוט לא ראה אותם עד עכשיו? קגומה הרימה אותו על רגליו ונשאה אותו איתה למרומים.... אניוישה התעורר. זה היה אמעצ הלילה בערך... קגומה ישנה בשלווה מול המדורה הכבויה... הוא לא הבחין כמה היא יפה כך... כשהיא ישנה... הוא התקרב להסתכל על פניה ביתר נוחות... נשימתה הייתה איטית ורגועה... שלווה כל כך, כל כך עדינה ושבירה, קשה היה לו להאמין שפגע בה... או בקינהי... מדוע הוא תמיד חייב להרוס כל דבר טוב שקורה לו בחיים?! מדוע הוא נמשך אל הסכנה וכשהוא ניכווה הוא מאשים את אלה שם אוהביו וחבריו?! אינויאשה טפיס על העץ הקרוב, והביט לירח המלא. שיר הירח... השיר שתימד סימל בעיניו את התיקווה... אז נשמע רחש פיצפוץ חזק מבין העצים....