~שרשור פאנפיקים~

חחחח XDDD

זה מזכיר לי פיק (בעיברית) של קגומה/סשומארו, אבל רק בשני פרקים. בפרק השלישי נמאס לכותבת לכתוב בהיגיון, וכתבה את הפרק הזה הזוי לגמרי... (ג'אקן/סשומארו, ואינויאשה/סשומארו
) הנה קישור אליו...
אבל אזהרה: הכינו את שקיות ההקאה
 
אוקי XD, אבל כמות הסטיות המיניות

עוברת כל גבול.... פדופילה.... נקרופילה....גילוי עריות.... אונס.... זה ממש לא לילדים!!!!!!
 

Hadassmn

New member
אני מעדיפה לא להגיב על התוכן אבל

חשבתי שזה פאנפיק רגיל! אנשים.. אתם חולים. באמת.
 

keshush

New member
היא הזוייה לגמרי

אבל סיפור נחמד, לא הבנתי למה שקיות הקאה אני לא הפסקתי לצחוק
 
הפאנפיק שלי!

אוקי, הפאנפיק שלי נעלם בשרשור לכן אני מביאה את כולו, מההתחלה עד איפה שכתבתי במסמך אחד, תהנו ותגיבו!
 
הנה ההמשך של הפאנפיק!

כן זו גם הקפצה סמויה (או שלא....) בכל אופן... תהנו (ותגיו כבר ארג!)
 
הקפצה צהצהצה

לללה לה ללה ללהלהלהללה להלהלל לההלהל ללה לה להלה לה להלהלה לה להלהלה לללללללה לללה[ להלהלה ללה ללה לללללללה לההה לה להההה לללהההה לללללה לללה ללה ללה ללה ל להלךהךה לה ללה לללה ללה לללל ללה ללה להלהללהל סתם ברגע דשל חירופן
 
תצומי! עכשיו! תקראו את הפאנפיק!

לא סתם ישבתי שעות על פאנפיק אינויאשה! נא לקרוא!
 

Moly Moon

New member
קראתי הכל

וזה מדהים ^^
*המשך-המשך-המשך-המשך-המשך-המשך-המשך-המשך-המשך-המשך!*
 
הנה ההמשך לכול מוכי הוורד

אינויאשה חלם. הוא חלם שהוא עף באוויר, רואה מהצד את חייו. הוא ראה את קינהי מצילה אותו, מרפאת אותו, מטפלת ועוזרת לו. הוא ראה את זיכרונות ילדותו... נזכר ביום שהוא החלים, וקינהי, מרוב שימחה, המריאה ופיזרה בשמים מליוני כוכבי אש זוהרים... הוא זכר איך היא נתנה לו לרכוב על גבה בזמן שעפה, איך שרה לו כשלא נירדם... השיר הזה... שיר הירח היא קראה לו... ואז נראה כאילו היא נעלמת... לאט כל כך שבהתחלה לא שמים לב... אבל לאחר מכן... הוא ראה עצמו פוצע אותה בברוחו מן הטירה לקיקיו... ראה אותה בוכה בשנתו המכושפת שנמשכה חמישים שנה, וכל דימעה שהיא הזילה בגללו נדמה כי היא פוצעת את נפשו יותר ויותר... לפתע, הוא ראה דמות מתחזקת... נראה כאילו היא הייתה ברקע כל הזמן... או שלא? לאט לאט תווי הפנים נעשו יותר ויותר ברורים...נאראקו... צוחק את צחוקו המרושע... נהנה לראות בסבלו של אינויאשה... נאראקו... שונוצר מהחלק האפל בנשמה של קיקיו... וקיקיו לצידו. להפתעתו, לא חש אינויאשה כל כאב במראה זה... נראה כי מרוב צער על קינהי, הפך ליבו לאבן... נראקו נעלם וקיקיו קרבה אליו... יותר ויותר... פניה שוב התעוותו... ואז, בלי כל אזהרה ניסתה לתפוס את אינויאשה... הוא ניסה לרוץ, אך רגליו היו מקובעות... היא התקרבה יותר ויותר.... אינויאשה שמע צרחה, קגומה! ראה אותה צופה מהצד... לפתע, כמו בקסם, ניתקו רגליו מן הגפן שאחזה בהם, הוא חופשי! קיקיו נעלמה בערפל... רק הוא וקגומה נשארו... הוא ראה שפניה של קגומה משתנים... לא כמו של קיקיו... מעין הבעת רווחה ואושר... וכנפיים והילה של מלאך... האם היו כאן כל הזמן או שהם נוצרו עכשיו? או שפשוט לא ראה אותם עד עכשיו? קגומה הרימה אותו על רגליו ונשאה אותו איתה למרומים.... אניוישה התעורר. זה היה אמעצ הלילה בערך... קגומה ישנה בשלווה מול המדורה הכבויה... הוא לא הבחין כמה היא יפה כך... כשהיא ישנה... הוא התקרב להסתכל על פניה ביתר נוחות... נשימתה הייתה איטית ורגועה... שלווה כל כך, כל כך עדינה ושבירה, קשה היה לו להאמין שפגע בה... או בקינהי... מדוע הוא תמיד חייב להרוס כל דבר טוב שקורה לו בחיים?! מדוע הוא נמשך אל הסכנה וכשהוא ניכווה הוא מאשים את אלה שם אוהביו וחבריו?! אינויאשה טפיס על העץ הקרוב, והביט לירח המלא. שיר הירח... השיר שתימד סימל בעיניו את התיקווה... אז נשמע רחש פיצפוץ חזק מבין העצים....
 
למעלה