חלק ב' של חלק ב'../images/Emo3.gif:
מירוקו לא ידע מה לעשות, זאת הייתה ילדה בדיוק בגיל המתאים- גיל 12, אבל היא לא הייתה יפה במיוחד. פתאום היא נראתה יפה והוא שאל אותה במבט יפה וצלול: "גויאבה, יש לי שאלה אישית קצת..." היא הסתכלה עליו והסמיקה קלות למבטו הישיר- זאת הייתה אות עבורו להמשיך. "התסכימי ללדת לי ילד?" שאל אותה והסתכל עליה במבט מתחנן, שמבקש משהו. לזה היא לא ציפתה- היא הייתה המומה יותר מהמומה. היא הסתכלה עליו לראות אם הוא לא צוחק, וכשראתה את פניו הרציניות קמה במהירות ורצתה לברוח- הרחק הרחק מכל החבורה המוזרה הזאת, אבל מירוקו תפס אותה והיא שחררה את ידה ממנו והתגלגלה על הדשא לנהר. היא צרחה ואינויאשה, קגומה ושיפו רצו לראות מה קורא. הם ראו את גויאבה מתגלגלת לכיוון הנהר. מירוקו ניסה להשיג אותה אך לא היה לו סיכוי. "גויאבה!" צעקה קגומה ואינויאשה טס- בטורנית מה לעבר המים. הוא פספס אותה מילימטרים והיא נפלה למים. שיפו על כתפה של קגומה רצו למטה וכולם הסתכלו על המים. גויאבה הרימה את ראשה ונשמה עמוקות- וכשראתה את כל הפרצופים המודאגים פחדה, אבל כשראתה את המבט המשועשע של אינויאשה זה הצחיק אותה- היא לא ראתה אותו אף פעם עם חצי חיוך מלגלג כזה והתחילה לצחוק. כולם צחקו חוץ מאינויאשה שרטן וחזר למחנה. גויאבה השפריצה על מירוקו, שהשפריץ על קגומה, שהשפריצה על גויאבה שהשפריצה על שיפו, והייתה מלחמת מים עליזה. סאנגו ישבה מהשיחים והלכה לשם במבט הנוזף שלה למירוקו, והוא הסמיק למראה. גויאבה בלי משים השפריצה עליה ועל קירארה וקירארה הצטרפה וסאנגו ירקה את המים והייתה מופתעת אבל גם הצטרפה לאחר כמה שניות. כולם צווחו, צעקו וצחקו ביחד ורק קירארה- שלא יכלה לדבר יבבה באושר. גויאבה מתישהו ברחה מההשפרצות הקטלניות של סאנגו עם הבומרנג שלה ועלתה קצת על הגבעה לנוח. פתאום היא ראתה משהו אחר ממשפחה וחברים- מין שילוב מוזר של שניהם- שלא הכירה. היא ראתה את שיפו משפריץ לפניה של קגומה, והיא עוצמת את עיניה בהפתעה ושמחה, מנגבת את עיניה ופותחת אותן, היא מחייכת באושר ומשפריצה עליו ואז מדגדגת אותו והוא כמעט נופל וטובע מצחוק. קירארה קיפצה בין כולם, מירוקו וסאנגו משפריצים זה על זה, מתישהו מירוקו מזנק על סאנגו ושניהם נופלים למים- צוחקים ומאושרים. "רק אינויאשה חסר..." חשבה גויאבה והסתכלה למחנה. היא ראתה את אינויאשה יושב ומביט בה. היא נפנפה אליו וצעקה: "אינויאשה! בוא!" והוא רק הביט בה בבוז ועלה על ענף של עץ ונמנם. היא קצת נעלבה אבל חזרה למחשבותיה. "הם נראים כמו משפחה מאושרת..." חשבה "אבל, לא משפחה רגילה. לא משפחה של אבא, אמא, ילדים ואולי כלב- אלה משפחה מגובשת של חברים שלא ייפרדו אלה רק אם המוות יפריד ביניהם..." באותו הזמן קגומה הרימה את שיפו אל כתפיה, מירוקו קם מסאנגו, מתנשף ועזר לה לקום, וקירארה תפסה את מקומה על כתפה של סאנגו וליקקה את לחיה. סאנגו עצמה עין אחת להרגשת הלשון המפוספסת וקגומה נפנפה לגויאבה, היא החזירה נפנוף. היא ירדה אליהם וכולם התייבשו בשמש. אחרי כמה דקות ששיפו נח על בטנה של גויאבה כולם הלכו למחנה- חוץ מגויאבה. "היא סך הכל בסדר..." אמרה סאנגו לקגומה והיא הנהנה וצעקה: "גויאבה! אנחנו הולכים לאכול!" "בסדר!" צעקה היא ורצה אליהם. קגומה קיבלה אותו בחיבוק כתף וסאנגו חיבקה אותה בכתף השניה. שיפו היה על כתף אחת שלה וקירארה הייתה על ראשה. מירוקו הלך מאחוריהם ופיהק. אינויאשה חייך בליבו למחזה הזה. "מעניין למה היא בכלל לא דואגת לעצמה ולמשפחתה..." חשב בליבו. אבל לא היה לו זמן לחשוב מידיי כי הם הגיעו, קירארה קפצה מראשה ושיפו מכתפה והיא ניתקה מהזרועות המחבקים ורצה להתיישב ליד אינויאשה, היא נעצה בו מבט יפה, צלול ונוצץ. "מה יש לאכול?" שאלה, מתלהבת. הוא ענה לה בחום- לא כדרכיו "יש מרק ירקות יפניים..." היא קפצה ומחאה כף וכולם ישבו לאכול בנחת, בעוד השמש זורחת מעליהם...... גויאבה הסתכלה על כולם מתענגים על האוכל הטעים, מירוקו שיבח את הבנות ואמר: "וואי בנות... יצא היום מעולה!" קגומה חייכה בשמחה וסאנגו הסמיקה קלות. אינויאשה רק אכל באדישות ובנימוס, שיפו אכל את האוכל בידיים ומהר, כאילו לא אכל שבועות, וכל פרצופו התלכלך. גויאבה צחקה ולקחה מפית קטנה וניקתה את פניו, שהסמיקו קלות אך זרחו מאושר. קירארה אכלה את מנתה הצנועה והמשביעה ופיהקה בעייפות. היא הסתובבה סביב עצמה כמה פעמים ואז נשכבה על הדשא הרך, נרדמת. עכשיו זה נראה לגויאבה ממש כמו משפחה...
מירוקו לא ידע מה לעשות, זאת הייתה ילדה בדיוק בגיל המתאים- גיל 12, אבל היא לא הייתה יפה במיוחד. פתאום היא נראתה יפה והוא שאל אותה במבט יפה וצלול: "גויאבה, יש לי שאלה אישית קצת..." היא הסתכלה עליו והסמיקה קלות למבטו הישיר- זאת הייתה אות עבורו להמשיך. "התסכימי ללדת לי ילד?" שאל אותה והסתכל עליה במבט מתחנן, שמבקש משהו. לזה היא לא ציפתה- היא הייתה המומה יותר מהמומה. היא הסתכלה עליו לראות אם הוא לא צוחק, וכשראתה את פניו הרציניות קמה במהירות ורצתה לברוח- הרחק הרחק מכל החבורה המוזרה הזאת, אבל מירוקו תפס אותה והיא שחררה את ידה ממנו והתגלגלה על הדשא לנהר. היא צרחה ואינויאשה, קגומה ושיפו רצו לראות מה קורא. הם ראו את גויאבה מתגלגלת לכיוון הנהר. מירוקו ניסה להשיג אותה אך לא היה לו סיכוי. "גויאבה!" צעקה קגומה ואינויאשה טס- בטורנית מה לעבר המים. הוא פספס אותה מילימטרים והיא נפלה למים. שיפו על כתפה של קגומה רצו למטה וכולם הסתכלו על המים. גויאבה הרימה את ראשה ונשמה עמוקות- וכשראתה את כל הפרצופים המודאגים פחדה, אבל כשראתה את המבט המשועשע של אינויאשה זה הצחיק אותה- היא לא ראתה אותו אף פעם עם חצי חיוך מלגלג כזה והתחילה לצחוק. כולם צחקו חוץ מאינויאשה שרטן וחזר למחנה. גויאבה השפריצה על מירוקו, שהשפריץ על קגומה, שהשפריצה על גויאבה שהשפריצה על שיפו, והייתה מלחמת מים עליזה. סאנגו ישבה מהשיחים והלכה לשם במבט הנוזף שלה למירוקו, והוא הסמיק למראה. גויאבה בלי משים השפריצה עליה ועל קירארה וקירארה הצטרפה וסאנגו ירקה את המים והייתה מופתעת אבל גם הצטרפה לאחר כמה שניות. כולם צווחו, צעקו וצחקו ביחד ורק קירארה- שלא יכלה לדבר יבבה באושר. גויאבה מתישהו ברחה מההשפרצות הקטלניות של סאנגו עם הבומרנג שלה ועלתה קצת על הגבעה לנוח. פתאום היא ראתה משהו אחר ממשפחה וחברים- מין שילוב מוזר של שניהם- שלא הכירה. היא ראתה את שיפו משפריץ לפניה של קגומה, והיא עוצמת את עיניה בהפתעה ושמחה, מנגבת את עיניה ופותחת אותן, היא מחייכת באושר ומשפריצה עליו ואז מדגדגת אותו והוא כמעט נופל וטובע מצחוק. קירארה קיפצה בין כולם, מירוקו וסאנגו משפריצים זה על זה, מתישהו מירוקו מזנק על סאנגו ושניהם נופלים למים- צוחקים ומאושרים. "רק אינויאשה חסר..." חשבה גויאבה והסתכלה למחנה. היא ראתה את אינויאשה יושב ומביט בה. היא נפנפה אליו וצעקה: "אינויאשה! בוא!" והוא רק הביט בה בבוז ועלה על ענף של עץ ונמנם. היא קצת נעלבה אבל חזרה למחשבותיה. "הם נראים כמו משפחה מאושרת..." חשבה "אבל, לא משפחה רגילה. לא משפחה של אבא, אמא, ילדים ואולי כלב- אלה משפחה מגובשת של חברים שלא ייפרדו אלה רק אם המוות יפריד ביניהם..." באותו הזמן קגומה הרימה את שיפו אל כתפיה, מירוקו קם מסאנגו, מתנשף ועזר לה לקום, וקירארה תפסה את מקומה על כתפה של סאנגו וליקקה את לחיה. סאנגו עצמה עין אחת להרגשת הלשון המפוספסת וקגומה נפנפה לגויאבה, היא החזירה נפנוף. היא ירדה אליהם וכולם התייבשו בשמש. אחרי כמה דקות ששיפו נח על בטנה של גויאבה כולם הלכו למחנה- חוץ מגויאבה. "היא סך הכל בסדר..." אמרה סאנגו לקגומה והיא הנהנה וצעקה: "גויאבה! אנחנו הולכים לאכול!" "בסדר!" צעקה היא ורצה אליהם. קגומה קיבלה אותו בחיבוק כתף וסאנגו חיבקה אותה בכתף השניה. שיפו היה על כתף אחת שלה וקירארה הייתה על ראשה. מירוקו הלך מאחוריהם ופיהק. אינויאשה חייך בליבו למחזה הזה. "מעניין למה היא בכלל לא דואגת לעצמה ולמשפחתה..." חשב בליבו. אבל לא היה לו זמן לחשוב מידיי כי הם הגיעו, קירארה קפצה מראשה ושיפו מכתפה והיא ניתקה מהזרועות המחבקים ורצה להתיישב ליד אינויאשה, היא נעצה בו מבט יפה, צלול ונוצץ. "מה יש לאכול?" שאלה, מתלהבת. הוא ענה לה בחום- לא כדרכיו "יש מרק ירקות יפניים..." היא קפצה ומחאה כף וכולם ישבו לאכול בנחת, בעוד השמש זורחת מעליהם...... גויאבה הסתכלה על כולם מתענגים על האוכל הטעים, מירוקו שיבח את הבנות ואמר: "וואי בנות... יצא היום מעולה!" קגומה חייכה בשמחה וסאנגו הסמיקה קלות. אינויאשה רק אכל באדישות ובנימוס, שיפו אכל את האוכל בידיים ומהר, כאילו לא אכל שבועות, וכל פרצופו התלכלך. גויאבה צחקה ולקחה מפית קטנה וניקתה את פניו, שהסמיקו קלות אך זרחו מאושר. קירארה אכלה את מנתה הצנועה והמשביעה ופיהקה בעייפות. היא הסתובבה סביב עצמה כמה פעמים ואז נשכבה על הדשא הרך, נרדמת. עכשיו זה נראה לגויאבה ממש כמו משפחה...
