שרשור פרטים אישיים

[טאניוש]

אתפלל בשבילך ../images/Emo63.gif

אפילו שלא יודעת כל כך להתפלל, אבל כשבא מהלב ההוא שם בשמיים שומע,כנון?

 

[נייטי]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif - מה קרה? רק בריאות!

 

[הוא היא]

מחזיקה לך אצבעות!!!

בטח שנקבל אותך. את תמיד מוזמנת לכאן להפיג את הבדידות. זו המטרה....

 

[2קשת]

בזרועות פתוחות

מתפללת בשבילך, נשמע כל כך קשה... מקווה שאחרי הניתוח תיפתח הדלת שאת מחכה לה.

 

[מישל נורית והדבש]

מקסימה, נוכחותך חיונית והכרחית

לך ולנו ואת חלק בלתי נפרד מאיתנו.

מאחלת לך לשנה החדשה הריון בריא עגלגל וארוך שבסופו תחבקי אוצר

יקר. מחזיקה את כל האצבעות לניתוח מוצלח וכמובן מתפללת בשבילך. אנחנו כאן, לחזק לעודד , להקל ולו במקצת את הרגשת הבדידות הזו. לגבי ארוחות שבת, את מוזמנת אליי אני אפנק אותכם במעדנים. שתהיה לך שבת נפלאה.

 

[בינתיים שם זמני]

../images/Emo51.gif על כל התמיכה!

 

[tali00]

לטובת מי שלא קראה

בפורום השכן שכתבתי שם את הסיפור שלי לפני כשבוע או יותר בקצרה: אני בת 25 ויש לי 2 בנות מקסימות בגילאי 5 ו3 (יומולדת השבוע!) לפני 6 חודשים (+ יומיים )ילדתי בן בסוף שבוע 41 ורגע אחרי הלידה התבשרתי שהנולד פגוע בתסמונת דאון. כשעה אחרי הלידה הוא הועבר לטיפול נמרץ עקב קשיי נשימה ומצבו היתדרדר מיום ליום. התגלה אצלו זיהום שעבר אליו בלידה שהוא מוטט לו את כל מערכות הגוף עד למותו שבועיים וחצי לאחר שנולד. (הסיפור מפורט יותר בפורום אבדן הריון) אני כעת בשבוע נראה לי 11 ואני מרחפת. אני לא קולטת שאני באמת בהריון ולמעט U.S ראשוני לא טרחתי לעשות שום בדיקות (לא דם ואפילו לא לכוון שקיפות עורפית שאני אמורה לעשות) אני מרגישה שנחפזתי להיכנס שוב להריון ואני מאד לחוצה מהתוצאה... לפעמים אני מרגישה שאחרי מה שעברתי אולי עדיף לא ללדת ילדים. אני יגלה לכם בסודי סודות שאפילו חשבתי ללכת לעשות גרידה שאני לא יצטרך להתמודד עם עוד 30 שבועות של מתח. אבל אין לי אומץ לעשות את זה... אני מקווה שבסוף יצא לי ילד נורמלי וללא פגמים. העידוד שלי הוא ודאי הבנות שלי שנותנות לי המון אהבה וכל יום אני אומרת לזה שלמעלה תודה שיש לי אותם!!

 

[מתי תורי]

מחזיקה לך אצבעות שימשיך רק טוב

 

[tali00]

שכחתי לכתוב

שאם הכל יהיה תקין- אני אמורה ללדת באזור פורים. (בדיוק שנה אחרי הלידה השחורה)

 

[luna10]

כרטיס ביקור

עדיין לא שייכת כ"כ לכאן אבל מקווה מאד להיות כבר בקרוב, זה בעבודה. אני בת 33 ואמא לילד מקסים בן רבע לשלוש . את אחותו התאומה איבדתי בשבוע 33 עקב הפסקת הדופק. מרוב פחד וחשש מזלי שהרופאים הסכימו ליילד אותי כעבור 3 ימים בכדי שאוכל לשמור עליו מבחוץ . עבדנו על ההריון הזה 3 שנים בערך עד שנקלט טיפול ה-IVF. לא היתה מאושרת ממני. עד תאריך 6.12.2001. היום הגורלי שבו ראינו כי בבדיקת US רגילה ביתי כבר איננה איתנו ועם אחיה. כמובן שזריקת העידוד היומיומית שלי היא האור של חיי - בני המקסים אשר כל חיבוק ונשיקה שלו נותנים לי עוד אוויר לנשימה. יש המון רגעים בהם אני מסתכלת עליו וכאילו אני רואה כפול. ואז מגיעים הרגעים הקשים של ההתפכחות. אני בטוחה שיגיע עוד הריון ורק צריך להתאזר בסבלנות. האמת היא שהיא הולכת ואוזלת במיוחד עם כל חברה חדשה שאני רואה עם בטן (וכולן עם בטן או שילדו עכשיו - 95%,בחיי).

 

[עידית ר]

כרטיס ביקור

בת 26 בשבוע 24 גילו מום במח העוברית ואמרו שבדרך כלל זה כלום המצב הלך והחמיר כל שאר הבדיקות היו תקינות בשבוע 34 קיבלנו המלצה להפסקה הריון ואז התחיל המרדף אחר הועדה הגענו להפסקת הריון בשבוע 37 ב 7/1/04 התאשפזתי ונפרדו ב 9/1/04 היום הכואב בחיי אין לי ילדים הריון ראשון היה כיום עובדים במרץ על הריון חדש ומקווה להצטרף לפורום בקרוב אני משתדלת להיות אופטימית ונאחזת בסיפורים המופלאים כאן בפורום שכן יש תקווה ואסור לאבד אותה האובדן נתן לי ללמוד ולהבדיל בן עיקר לטפל התמימות אבדה החוויה המופלאה של הריון פשוט הפכה לחוויה מפחידה אי אפשר לדעת למה לצפות והפחד הגדול להקשר שוב לעובר מאחלת לכולנו שנה טוב שנת פוריות והצלחה

 

[אמא של דולב]

גם אני רוצה להצטרף

למרות שעדיין לא בהריון,אבל מנסה בכל כוחי כבר חצי שנה,מקווה שהחודש זה יקרה. אני בת 37,יש לי שני ילדים בני 10 ו6,הקטן שלי עלה לכיתה א' וכל-כך קשה לו ולי. האובדן הראשון שלי התרחש בינואר 2003 כאשר הגיע הטלפון המסוייט מפרופ' שוחט שאמר כי בדיקת מי השפיר אינה תקינה,הדרך אליו וקבלת הבשורה שלתינוק שלי יש מוזאיקה לתסמונת דאוןוהוא ממליץ על הפסקת הריון (שבוע23)הוא היום השחור בחיי,לאחר חודשיים וחצי נקלטתי שוב ובשבוע 18 בעודי שוכבת וומתינה שהרופא ימצא את המקום הנכון לדיקור מי השפיר,אני רואה את מבטו ומסתכלת על המסך ומבינה שלתינוק שלי אין דופק. קרובה להתמוטטות מוחלטת ,אני מחליטה לקחת פסק זמן ולטפל בעצמי,ברפואה אלטרנטיבית,בשיחות,להתחזק ולנסות שוב,אני לא יכולה להיעצר בכישלוןוכל כולי כמהה לתינוק נוסף,למשפחה גדולה ורעשנית ולהיות עייפה מלילות ללא שינה בשל בכיו של תינוקי ולא בגלל המחשבות האינסופיות על אשמה בגלל הפסקת ההריון בשבוע23 והאם אזכה שוב לחבוק את תינוקי בידי, כבר חצי שנה שאני מנסה וזה עוד לא קורה, מיום שהפורום נפתח ועוד בימי הקומונה הייתי איתכם אבל לא יכולתי לכתוב היום אני מרגישה שאני יכולה לכתוב לכן תודה על ההקשבה אוהבת

 

[נוריה]

מה שלומך יקירה?

מאז המפגש אצל יעל את במחשבותי. את חסרה כאן ובפורום אובדן ב"נוף"... מתגעגעת ומאחלת לך שנה טובה בהרבה מקודמותיה!

 

[אמא של דולב]

גם את במחשבותי

אני שמחה שמצאתי את הכוחות לכתוב בפורום שוב,אני מקווה שבקרוב אצטרף אלייך ואל כולן בהריון חדש ושמח ,מאחלת לך את כל הטוב שבעולם לכבוד השנה החדשה ואנא הזכירי גם אותי בתפילותייך בראש השנה לחבוק עוד תינוק מתוק בזרועותיי. המשך הריון קל ושמח אוהבת

 

[2קשת]

לאמא של דולב

המון הצלחה. מאחלת לך שזה יקרה בקרוב. אני זוכרת אותך מהמפגש אצל יעל ואני שמחה שאזרת את הכוחות להמשיך לנסות.

 

[אמא של דולב]

אני כל כך שמחה בהריונך החדש

ומקווה שאצטרף אליכן בקרוב,אכן האובדנים שעברתי והמשפחה והחברים הסובבים אותי נותנים לי את הכוח להמשיך. שתהיה לכולנו שנה טובה ופוריה עם המון הריונות ולידות שמחות אוהבת

 

[אמאשל נתנאל]

גם אני סמויה

2 ילדים מתוך 8 הריונות הריון ראשון התפתחות לא תקינה - גרידה הריון שני הפלה ספונטנית מלאה שבוע 8 עובר יחיד הריון שלישי הפלה מלאה שבוע 9 תאומים הריון רביעי קשה עם שמירה ותפירה של צוואר הרחם - ילד מקסים בן 4 הריון חמישי דופק פסק בשבוע 14 - גרידה הריון שישי הפלה מלאה שבוע 8 הריון שביעי עם תפירה אולם ללא שמירה נולדה ביתי המקסימה בת 7 חודשים הריון 8 הפלה בשבוע 8 כרגע אני לא בהריון וקצת קשה לי לחשוב על הריון נוסף למרות שאני יודעת שזה יבוא אני משתדלת לא לחשוב על מה שאיבדתי אלא לחשוב על מה שיש לי בבית אם תרצו לדעת עוד משהו תשאלו

 

[saritnu]

התשובות שלי

1. איבדנו את ההריון בשבוע 22 בעקבות מום לב מורכב שנמצא בעובר. ההפלה התרחשה לפני 5 חודשים. 2. יש לנו ילדה מקסימה בת שנתיים ורבע. 3. התל"מ של הריון זה ( טפו , טפו, טפו ) - 17.2.05. עברנו כבר שקיפות עורפית, סקירה מוקדמת וחלבון עוברי שכולן יצאו תקינות. 4. זריקת העידוד העיקרית בנתיים הייתה הסריקה המוקדמת שיצאה תקינה. עד אז לא הסכמתי ל"הודות" ולהפנים שאני בהריון. הסיבה היא שבהריון קודם כבר בסריקה המוקדמת היה חשד שיש מום בלב אך ההינו חייבים לחכות לאקו לב עוברי כי רק בשלב זה יכולים לראות בודאות מומים בלב. כמובן שגם בהריון זה נעשה אקו לב עוברי. לצערי זה עוד כמה שבועות אז כמובן שעדיין יש חשש אבל אחרי הסריקה המוקדמת החלטתי בלב שאני חייבת להיות אופטימית ולהאמין שהפעם הכל יהיה בסדר כי אחרת לא אוכל לעבור את ההריון. בנתיים אני מצליחה לשמור על אופטימיות זו. שלכם שרית

 

[בק ביק]

מצרפת את הפרטים שלי

1. האבדנים שלי במהלך שנתיים וחצי אבדתי ארבע הריונות כולם עד שבוע 10. בכולם העובר הפסיק להתפתח מאוד מוקדם. נשלחתי לברר הפלות חוזרות כבר אחרי ההריון השני אבל בגלל רשלנות של ארבעה רופאים (מתוכם אפילו אחד פרטי ומאוד נחשב) לא עלו על בעיית הקרישיות. רק מחקר מעמיק שלי והתעקשות רצינית מאוד הביאה אותי למומחה להפלות חוזרות שאתר את בעיית הקרישיות ונדונתי לקחת חומצה פולית 5 מ"ג וקלקסן כל ההריון ושישה שבועות אחריו. מאז אני מתעקשת עם כל מי שאני מכירה שחוותה הפלות חוזרות שתפנה ליותר מרופא אחד ורק להמוטולוג המתמתחה בהריון. לפי מה שזה נראה הקלקסן מציל לי את ההריון, שהגיע טבעי אחרי שנים של טיפולים. 2. אין לי ילדים. 3. התל"ם שלי הוא 5/1/2005 אבל כמעט בטוח שאני אלד הרבה לפני. 4. זריקות העידוד? (מותר לגנוב מאחרות?) הקלקסן שמזכיר לי כל יום בזכות מה יש לי כאלה בעיטות נפלאות בבטן. והילדים שעושים רק נחת לאמא וכשאני מבקשת הם תמיד בועטים. גם התגובות של הסביבה הקרובה. כולם ידעו מה עובר עלי בכל מקום אני נתקלת רק בתגובות שמחה ואושר (בבמיוחד כששומעים שיש לי שניים). 5. על ההריון- שרק ימשיך ככה ושלא פתחתי איזה עין הרע, אני והפה הגדול שלי.

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo41.gifסוף סוף מעדכנת

את כל הפרטים על האובדנים וההריון שאחרי (כולל ביפור הלידה) תוכלו למצוא כאן. בקצרה: הריון שלישי הופסק בגלל CMV (שבוע 13) הריון רביעי בשל ממצאי אולטרהסאונד בזמן השקיפות העורפית (שבוע 12). יש לי שלושה ילדים, בת (סופגניה) בת 8, בן (גומבוץ) בן חמש וחצי והמולפטה, או טו טו סוגר שנה.

אני בת 33 וחצי, ונמצאת כאן על תקן "אחרי הריון אחרי אובדן ולקראת הריון אחרי הריון אחרי אובדן". בינתיים יושבת ביציע המעודדות.