ובכן, תכנית רביעית מאחורינו.
עוד ועוד מתמודדים תפסו את מקומם על הבמה, לא לפני שסיפרו למצלמה בקול רוטט על הילדים, הבעל, האישה, השכנים, הגירושין, הניתוח הפלסטי, הטחורים, האימא שמתה מסרטן, האבא שעזב את הבית, ילדי הכיתה שנתנו להם כאפות בבית הספר, הכישלון במבחן בתושב"ע וכמה קשה להתפרנס ממוזיקה (ואללה?!
לא ידענו!). יש לכם מושג כמה קשה להקשיב לכל ההשתפכות הזו?!
רבאק, למה אתם חושבים שזה מעניין אותנו? ביקשנו שתפתחו את הקול, לא את הכול. גם לנו יש צרות משלנו, באמת. חלקם פתחו את הפה והרטיטו לב (בעיקר את של שרית, אבל זה לא הישג גדול), חלקם סלסלו במלוא גרון (ומיד הצטרפו לנבחרת של שרית או של שלומי, פרט לזה ששר שמעון בוסקילה והם לא הסתובבו אליו, אז הוא נאלץ ללכת לרמי, פאדיחות), חלקם עשו דאווינים (ולא הרשימו את השופטים, לשמחתי) וחלקם היו סתמיים ועדיין נכנסו לתכנית. בקיצור, עולם כמנהגו נוהג. עברו שעתיים מתום התכנית ואני כבר לא זוכרת אף מועמד במיוחד לטובה או לרעה, אז זה כנראה אומר משהו. נקודת האור בתכנית: אביב גפן. שולת1!!!
בחיי, רק בגללו אני רואה את התכנית. לבן אדם אין פילטרים במוח, כל מה שעובר הוא מיד משדר. ביקורות חותכות וקולעות בלי לדפוק חשבון, ירידות על הקולגות (זה בהומור ובאהבה, ברור ברור...
), מטאפורות יצירתיות במיוחד ואמירות נטולות תקינות פוליטית (בעיקר על מזרחיים). תענוג. נ.ב. שמתם לב שלרמי עוד אין אף בחורה בנבחרת?
