לדעת חוקרים רבים
ולדעת נוירולוגים רבים, הנטיה למה שמכנים אוטיזם אינה לקות נוירולוגית, אלא שונות נוירולוגית.
זה אחד ההסברים שבאמצעותם מנסים להצדיק את האחוזים הגדולים (בייחוד אם כוללים את כל קבוצת הלקויות).
מומחים רבים בתחום אינם סבורים שמדובר בכשל גנטי - ולכן גם לא ניתן למצוא את הגן, או קבוצת הגנים שתיתן מובהקות לנטיה.
אני מוצאת היגיון בגישה הזאת, כיוון ששלב "אוטיסטי" יש למעשה אצל כל פעוט, בסביבות גילאים שנתיים עד שלוש.
לכן כשאומרים על תינוק בגיל שנה וחצי שהוא "נסוג" לאוטיזם, יש בזה אבסורד - מכיוון שבגיל הזה הוא אפילו לא הגיע לשלב ההתפתחותי המדובר.
בהגדרות של אוטיזם מופיעה קבוצה של סימפטומים (או אבחנות) - שכשפורטים אותן ובוחנים אותן כל הגדרה בנפרד - באמת אפשר למצוא קבוצות רחבות מאוד ש"לוקים" באותן תכונות אוטיסטיות לכאורה.
לדוגמה העיסוק המרובה בפרטי-פרטים, והנטיה להתבוננות ותפיסה "יתרה" של פרטים קטנים מאפיינת המון סופרים, ציירים ואומנים.
הנטיה לבחינת הסביבה והמציאות בצורה של תבניות גאומטריות ומתמטיות, נטיה לחישוב ודיוק אסתטי מאפיינת המון פיזיקאים, מתמטיקאים, מדענים וכו'.
נטיה לעיבוד יתר של תבניות הרמוניות במבנים סדורים מאפיינת מוזיקאים רבים, ציירים, פסלים וכו'.
חוקרי ביוגרפיות של אמנים ומדענים, בעזרתם של מומחים, מגיעים חדשות לבקרים למסקנה שרבים מאומני ומגאוני העבר היו "אוטיסטים". אלברט איינשטיין הוא המובהק שבהם. אבל גם ניוטון, מוצרט, מיכאלנג'לו... והרשימה כמובן מתמשכת.
אם ממשיכים לפרוט את התכונות ה"אוטיסטיות" שמתייחסות לדפוסי חשיבה, ומנפים אותן החוצה מהמשוואה נשארים עם מקבץ של התנהגויות שחלקן הגדול מתאר פגיעה בוויסות החושי, פגיעה בויסות מערכות בגוף וחלקן מתאר חרדה חריפה.
לדעתי, כדי להבין קצת יותר מהו אוטיזם על הצד החריף שלו, וגם כדי להבין את הקשר שלו לפגיעה ישירה במוח ובמערכת העצבים כדאי לקרוא קצת על מצבים אוטיסטיים אצל מבוגרים.
מצבים אוטיסטיים אצל מבוגרים אפשר למצוא פעמים רבות אצל אנשים שלקו בשבץ מוחי, או פגיעות ראש. גם אצל חולים באלצהיימר, ובמחלות נוספות המערבות את המוח. ולעתים גם אצל אנשים שחוו הלם קרב, לדוגמה.
הידחקות למצב אוטיסטי נגרמת פעמים רבות כשנוצר פער חזק מדי בין המציאות הסביבתית ובין היכולת של המוח "לתרגם" נכון את המציאות הזאת.
אגב, גם בטבע - בלי שום זיקה לחיסונים - קיימים בעלי חיים אוטיסטיים. חוקרת הטבע, ג'יין גודול מתארת באחד ממחקריה שימפנז-גור אוטיסטי, את חייו בתוך הלהקה ואת מותו מיד אחרי מות אמו - כיוון שלא נותר בלהקה מי שיטפל בו.
הנה, כתבתי משהו על אוטיזם, למרות שלא זה המקרה אצלנו
ולדעת נוירולוגים רבים, הנטיה למה שמכנים אוטיזם אינה לקות נוירולוגית, אלא שונות נוירולוגית.
זה אחד ההסברים שבאמצעותם מנסים להצדיק את האחוזים הגדולים (בייחוד אם כוללים את כל קבוצת הלקויות).
מומחים רבים בתחום אינם סבורים שמדובר בכשל גנטי - ולכן גם לא ניתן למצוא את הגן, או קבוצת הגנים שתיתן מובהקות לנטיה.
אני מוצאת היגיון בגישה הזאת, כיוון ששלב "אוטיסטי" יש למעשה אצל כל פעוט, בסביבות גילאים שנתיים עד שלוש.
לכן כשאומרים על תינוק בגיל שנה וחצי שהוא "נסוג" לאוטיזם, יש בזה אבסורד - מכיוון שבגיל הזה הוא אפילו לא הגיע לשלב ההתפתחותי המדובר.
בהגדרות של אוטיזם מופיעה קבוצה של סימפטומים (או אבחנות) - שכשפורטים אותן ובוחנים אותן כל הגדרה בנפרד - באמת אפשר למצוא קבוצות רחבות מאוד ש"לוקים" באותן תכונות אוטיסטיות לכאורה.
לדוגמה העיסוק המרובה בפרטי-פרטים, והנטיה להתבוננות ותפיסה "יתרה" של פרטים קטנים מאפיינת המון סופרים, ציירים ואומנים.
הנטיה לבחינת הסביבה והמציאות בצורה של תבניות גאומטריות ומתמטיות, נטיה לחישוב ודיוק אסתטי מאפיינת המון פיזיקאים, מתמטיקאים, מדענים וכו'.
נטיה לעיבוד יתר של תבניות הרמוניות במבנים סדורים מאפיינת מוזיקאים רבים, ציירים, פסלים וכו'.
חוקרי ביוגרפיות של אמנים ומדענים, בעזרתם של מומחים, מגיעים חדשות לבקרים למסקנה שרבים מאומני ומגאוני העבר היו "אוטיסטים". אלברט איינשטיין הוא המובהק שבהם. אבל גם ניוטון, מוצרט, מיכאלנג'לו... והרשימה כמובן מתמשכת.
אם ממשיכים לפרוט את התכונות ה"אוטיסטיות" שמתייחסות לדפוסי חשיבה, ומנפים אותן החוצה מהמשוואה נשארים עם מקבץ של התנהגויות שחלקן הגדול מתאר פגיעה בוויסות החושי, פגיעה בויסות מערכות בגוף וחלקן מתאר חרדה חריפה.
לדעתי, כדי להבין קצת יותר מהו אוטיזם על הצד החריף שלו, וגם כדי להבין את הקשר שלו לפגיעה ישירה במוח ובמערכת העצבים כדאי לקרוא קצת על מצבים אוטיסטיים אצל מבוגרים.
מצבים אוטיסטיים אצל מבוגרים אפשר למצוא פעמים רבות אצל אנשים שלקו בשבץ מוחי, או פגיעות ראש. גם אצל חולים באלצהיימר, ובמחלות נוספות המערבות את המוח. ולעתים גם אצל אנשים שחוו הלם קרב, לדוגמה.
הידחקות למצב אוטיסטי נגרמת פעמים רבות כשנוצר פער חזק מדי בין המציאות הסביבתית ובין היכולת של המוח "לתרגם" נכון את המציאות הזאת.
אגב, גם בטבע - בלי שום זיקה לחיסונים - קיימים בעלי חיים אוטיסטיים. חוקרת הטבע, ג'יין גודול מתארת באחד ממחקריה שימפנז-גור אוטיסטי, את חייו בתוך הלהקה ואת מותו מיד אחרי מות אמו - כיוון שלא נותר בלהקה מי שיטפל בו.
הנה, כתבתי משהו על אוטיזם, למרות שלא זה המקרה אצלנו
