אצלנו
אצלנו, או יותר נכון אצלי, שיתפתי את ההורים שלי בתוכנית שלנו להיות הורים רק אחרי שחתמתי על חוזה הפונדקאות. והם היו ממש מאושרים ותומכים שאני מתכנן להיות אבא.
לא רציתי לשתף אותם לפני כן, היינו בשלב של תכנון וחיפוש פונדקאית. לא מכיוון שהם יתנגדו, אלא כי זה יגרום למתח מיותר ו"עצות" או "מעורבות יתר".
ההורים של הבן זוג היו תמיד חיוביים בנושא.
אחרי שהילד נולד, אין לי ממש מה לספר. יופי של סבאים וסבתות.
אבל כשאני והבן זוג תכננו גם לאמץ ילד נוסף, מהפיליפינים, אבא שלי כבר נפטר ופה לאמא שלי היו השגות ודעות קשות נגד הרעיון. היא לא משתגעת מאימוץ ילדים, בעיקר בגלל שני מקרים לא טובים של משפחות שהיא מכירה וילדיהם. ההורים של הבן זוג היו בעד. אבל די מהר אני והבן זוג ירדנו מהנושא בגלל שמאוד התאכזבנו קשות מתעשיית האימוץ והמסחרה בילדים. ביזבזתי הון קטן של אלפי דולרים וביטלתי את זה. עכשיו יש שקט בנושא ואני לא מצטער.
אח"כ תכננתי להיות תורם זרע ידוע. לא היו בעיות מהצד של ההורים של הבן זוג, אבל ידעתי יפה מאוד מראש את התגובה של אמא שלי. אז הודעתי לה כל פעם רק אחרי ששני הילדים נולדו.
עכשיו יש שקט בנושא והיא נפגשה בביקוריה עם האמהות ועם הילדים. אין שום דרמה.
אבל מיד אחרי שסיפרתי על כל ילד שנולד, אפשר היה לחשוב למשמע דבריה של אמא שלי שאני עשיתי משהו נורא וטיפשי שיפגע בי וגם בילד שלנו.
אני מכיר את אמא שלי וממש אין בעיות ביננו. הכוונות שלה הם תמיד מאוד טובות והיא בצורה אינסטקטיבית חזקה דואגת קודם כל לי ולנכד שלה. ויש לה גם דעות קדומות שהיא נוכחה כבר שהם לא נכונות.
אמא שלי בסה"כ היא עם ראש פתוח יחסי וגישה סבירה ומתפשרת. אחותי, דור הרבה יותר צעיר, היא הרבה פחות פתוחה ורוב הויכוחים והבעיות היו דווקא איתה. אבל עכשיו, הכל שקט ואין בעיות.
רענן