תגידו,יכול להיות דבר כזה שאדם רומנטי עם עצמו?

[W i l d C a r d]

תגידו,יכול להיות דבר כזה שאדם רומנטי עם עצמו?

ולא, אני ממש לא מדבר בקטע מיני... נשבע. קטע תמים לחלוטין. לא שאני מביא לעצמי פרחים לפני שאני עושה את זה (הממממ.... Note to self). ממש לא על זה אני מדבר. אז זה בערך ככה. יום אחד קניתי תנור לחדר עבודה. המזגן מחמם את שאר הבית ולא מגיע לחדר עבודה. בקיצור, ראיתי שיוצא לו אור יפה לתנור הזה. כמו של קמין. מאז.... התמכרתי... העברתי את התנור לסלון, ואני יושב רק לאורו. איכשהו זה גרם לי לשבת ולשמוע רק מוסיקה. דבר שלא עשיתי כבר מזמן. אתם יודעים. בלי טלויזיה. בלי אימיילים. סתם. לשבת. להקשיב. לרחף. להיזכר. מן הון להון, מצאתי את עצמי עושה מקלחת בחושך (לא מיני. נשבע. אה, בעצם כבר נשבעתי פעם אחת). ולא שרע לי עם זה. אבל זה לא מוזר? מה השלב הבא? שאני אדליק לי נרות? ומה זה אומר על הנטיות שלי... ולא שמשהו רע בזה... בקיצור, יכול להיות דבר כזה???

 

[1Shir]

לדעתי יכול להיות

מה רע? אתה רומנטי עם הבנאדם שאתה הכי אוהב בעולם....

ברצינות, לפעמים כשאין לנו עם מי, אנחנו "מסתפקים" בעצמנו - וזה בכלל לא כזה נורא...

 

[W i l d C a r d]

לא. לא נורא. נהפוך הוא. כיף...

זה מה שמדאיג..... אני תמיד עסוק בדברים מסביב. לרגע לא משעמם לי (אני אוהב ללמוד מלא דברים חדשים....). וזה בדיוק הענין. שאני מתמכר לכלום... דוקטור. זה נורמלי???

 

[1Shir]

כן, זה נורמלי. אני מבינה אותך ../images/Emo9.gif

רק לא הבנתי עד הסוף את צירוף המילים "מתמכר לכלום"... למה כלום? שמחה שהוקפצתי לדרגת דוקטור. אין לי בעיה עם זה

 

[W i l d C a r d]

אבל לא הקפצתי את המשכורת...

שלא יצא עוד שאני אחראי... ואין לי בעיה לחלק תארים. אני מוכֵר לכולם... יש לי פה פרס למפעל חיים רוצה גם? כלום זה כי אני רגיל כל הזמן לעשות משהו. והשקט הזה פתאום ממכר..

 

[1Shir]

השירות ניתן בחינם.

פרס למפעל חיים קצת גדול עליי, החיים עצמם הם הפרס

כן, ההודעה שלך הכניסה אותי למצב רוח פילוסופי... המילה "כלום". אני לא מאמינה שיש דבר כזה "כלום". עצם זה שהבנאדם חי, נושם, חושב, מדמיין, מרגיש, מתבונן, מתפתח... זה ממש לא "כלום". לא חייבים לעשות משהו "מוגדר" כדי לעשות. אתה נהנה מהשקט? אשריך. תהנה. למה לך לרוץ מהר מדי? או שעניתי לעניין או שלא הבנתי כלום....

 

[W i l d C a r d]

הבנת. הבנת...

אל תמעיטי בערך עצמך... חח. פילוסופי. את רואה מה קורה? זה מדבק. בחיי.. והאמת היא שכן. את צודקת. כל מילה בסלע. החיים האלה גוררים אותך לרוץ. לעשות. להספיק. להשיג עוד. לא מסוכן השקט הזה? לא מכניס לאדישות? לאפאתיות?

 

[1Shir]

שאלה קשה. אני אאלץ לענות בקלישאה המוכרת -

לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. אולי אני פאסיבית מדי, אדישה מדי. מצד שני אני מרוויחה בכך שאני לא נלחצת. מעדיפה את זה ככה.

כל אחד עושה את הבחירות של עצמו...

 

[W i l d C a r d]

איזו אשליה מתוקה

כל אחד עושה את הבחירות של עצמו... מרווח המשחק שלנו כל כך מצומצם, שזו פשוט אשליה של בחירה. ומעניין אם אלו האופציות היחידות. שקט ואדישות או מהומה ולחץ. אני לא בטוח בכלל. ואגב, אנשים מתייחסים כאילו קלישאה זה דבר רע. לא. זה אולי נדוש, אבל לא רע. זה בדרך כלל מבוסס על הרבה נסיון של הרבה אנשים.

 

[1Shir]

איזה גל פסימיות

מה הכוונה במצומצם? עם ראש קטן המרווח מצומצם כשלא מפחדים לשבור נורמות המרווח פחות מצומצם... אתה זה שהעלית אדישות כקונטרה ללחץ, ברור שיש עוד המון גוונים של אפור וכל אחד מאיתנו נמצא גם בעשייה וגם במנוחה, כל אחד במינונים שלו... ובדיוק לכך התכוונתי שכל אחד בוחר עבור עצמו. ולרגע לא רמזתי אפילו שקלישאה היא דבר רע, אני בעד קלישאות, משתמשת בהן רק כשהן נכונות, וזה קורה הרבה.

 

[W i l d C a r d]

חח. טוב. גם לקבל ביקורת אני יודע....

ואגב, לא פסימיות. אם נגיד את לומדת, את לא יכולה לקום ולטוס לשנה. כלומר את יכולה, אבל המחיר יקר. לזה אני מתכוון שיש אשליה של בחירה.כאשר העלות האלטרנטיבית גבוהה. ובעניין העשיה והמנוחה, אני בעצם תוהה האם השקט אינו ממכר. הפתגם איזהו עשיר השמח בחלקו חיובי במצבים מסויימים אבל הוא אנטי אמביציה, לא?

 

[1Shir]

זאת לא אשליה של בחירה. בדיוק זאת הבחירה.

לבחור בין אלטרנטיבות שלכל אחת מהם פלוסים ומינוסים... לזכור שהבחירה היא תמיד בידיך. אין דבר כזה רק פלוסים, כי בלי מינוס אין פלוס. מגבלות הן חלק מהקיום שלנו... וגם להתקיים זאת אולי בחירה

תמיד אפשר לטוס לשנה. ותמיד יהיה לזה מחיר. כל דבר יכול להיות ממכר. גם שקט, גם רעש. אני מאמינה שגם להתמכר זאת בחירה. אפשר להשקיע אנרגיות בהימנעות מהתמכרות. להתמכרות יש גם יתרונות, היא נותנת לנו כיף כאשר מה שאנחנו מכורים אליו מסופק לנו. מי כמוני יודעת

עשיר הוא השמח בחלקו ויודע גם לשאוף לעוד. אתה יודע מה אומרים: האנשים הכי מאושרים הם אלה שיש פער קטן בין המצוי לרצוי שלהם. פער גדול מתסכל, ופער קטן מדי ממית את האמביציה. אני מאמינה שלכל אחד יש אמביציה למשהו, כל אחד חי בשביל משהו, לא ככה? גם להנות כמה שיותר זאת אמביציה, כי תמיד צריך לעשות משהו בכדי לגרום לזה לקרות.

 

[W i l d C a r d]

ועכשיו לשיר2

הרבה תבונה בשורות הללו. רק מכיוון שאני מהמתמכרים... (למשל: אם כיף לי במקלחת, עדר של סוסי פרא לא יגררו אותי החוצה), החשש הוא שאם משהו מהנה מידי, אני אתמכר לו. שאלת מליון הדולר: איך מוצאים את את נקודת האיזון שאת מדברת עליה. אם בקלישאות עסקינן, את מכירה את ההוא שאמר שאם יתנו לו משענת, הוא יוכל להחזיק את כל העולם (לא זוכר מי זה, אשמח אם מישהו זוכר...). איך גורמים לתת מודע להיות בדיוק בפער המתאים בין הרצוי למצוי.

 

[1Shir]

שונאת עקיצות שמשתמשות בכינוי שלי

בעיקר בגלל שלא אני בחרתי אותו. ולשאלותיך, שוב, אני מאמינה שזאת בחירה. אם מספיק רוצים, מצליחים לשלוט בהתמכרות במקום שהיא תשלוט בך. זה עניין של החלטה. מותר לך לתת לעצמך להתמכר קצת, אל תפחד מהתמכרות. תהנה ממנה במקום להילחם בה. מותר להסתפק במה שיש. אני לא יודעת מה מצוי ומה רצוי אצלך, ונראה לי שזה דווקא יותר במודע מאשר בתת מודע. בעיקרון תמיד כדאי לנסות להשיג את מה שאנחנו רוצים בחיים (לא שאני טובה כ"כ בלעשות את זה, אבל גם זאת בחירה שלי

).

 

[W i l d C a r d]

אמרתי כבר שהבחירות שלנו מוגבלות???

את רואה, מילא את השם מלידה לא בחרת, אבל גם את הכינוי לא??? ואת עוד אומרת שאנחנו בוחרים...

 

[1Shir]

../images/Emo8.gif

אני אהיה נודניקית: בחרתי לזרום עם הנסיבות ולהישאר עם הכינוי הזה...

 

[W i l d C a r d]

אחלה

בחורה זורמת....

 

[1Shir]

משתדלת

 

[purplegiraff]

../images/Emo45.gif מתוקה קבלי הסכמה מלאה ושמחה

שיש אנשים שרואים את זה ככה.... כ"כ בריא נפשית... קבלי גם

 

[1Shir]

תודה! קבלי חיבוק בחזרה