Hidden4ever
New member
זה מאוד מורכב
אני גם לא מרגישה שיש כאן אנשים רעים או גורמים לא טובים. כן מרגישה שיש מגבלות שהן לרב כספיות שמכתיבות דברים.
 
אצלנו יש הסטוריה די ארוכה של קשיים שמתחילים עוד מגיל הינקות וכרגע המצב מבחינת הקשיים שלה הוא שיש לה קשיים חברתיים, רגשיים ולימודיים ואין הסבר פורמלי לחלק מהקשיים.
 
בית הספר דווקא נתן לה יחסית המון ביחס למשאבים הדלים שיש במסגרת בית ספרית רגילה - החל מתגבור בקבוצות קטנות, המשך בהשתתפות בשני סשנים שונים של קבוצות למיומנויות חברתיות, אחת מהן באמצעות טיפול דרך אמנות ובשנה שעברה ועד לאמצע השנה הזו קיבלה טיפול רגשי אחד על אחד.
 
לקראת סוף שנה שעברה שאלו אם נסכים שיעשו לה אבחון דרך השפ"ח. באותו הזמן הנחתי שמדובר באבחון פסיכודידקטי והיות שגם ככה רציתי להעביר אותה כזה אבחון, שמחתי על ההזדמנות לאבחון ללא עלות. בדיעבד האבחון היה פסיכולוגי/קוגניטיבי, אבל זה הסתבר לי חודשים רבים לאחר מכן כשקבלתי את התוצר.
 
לקראת אמצע שנת הלימודים נאלצנו להפסיק את הטיפול הרגשי כי המטפלת יצאה לחופשת לידה והשפ"ח טען שקיבלנו הרבה מעבר לרגיל ושמעכשיו הטיפול עלינו (למרות התנגדות של בית הספר ושל המטפלת שטיפלה בה).
 
באבחון עצמו שנעשה המליצו שניגש לאבחנה מבדלת עקב קשיי קשב וקשיי תקשורת ושנעשה גם אבחון דידקטי. המאבחנת אמרה שהיא ממליצה שנעשה לה מוקסו, לעומתה המטפלת שלה, שמאוד הערכתי אותה כי עזרה לנו ולה המון, המליצה לנו דווקא ללכת לדיצה צחור או רוני הגש כדי לקבל תשובה ברורה.
 
אנחנו הלכנו על כמה כיוונים במקביל (שלא סותרים זה את זה) -
 
1. נרשמנו בתור לדיצה צחור (בנובמבר נרשמנו - האבחון מתקיים בימים אלו)
2. פנינו לתל השומר כדי לקבל טיפול רגשי (הייתה שם בעבר בטיפול והמקום נבחר גם עקב אילוצי תקציב כי בעלי אינו עובד ואין לנו אופק). אנחנו עברנו אינטייק שאפרט עליו בהמשך.
3. פנינו לניצ"ן והיא עברה אבחון דידקטי.
 
במרץ לאחר התייעצות עם בית הספר ובעקבות המלצת האבחון של השפ"ח הנענו תהליך של וועדת שילוב (רגילה). את השילוב הבסיסי לשנה הבאה היא תקבל.
 
קיבלנו גם את תוצאות האבחון הדידקטי שהראה קושי משמעותי בכל נושא הכתיבה (דיסגרפיה) וחשד לקשב וריכוז.
 
גם באבחון הקוגניטיבי וגם באבחון לקויות הלמידה נמצא שהיא באחוזון גבוה מאוד בכל מה שקשור לאוצר מילים ולהבנת מילים. יכולת ההבעה שלה בעל פה מאוד גבוהה ובכתב נמוכה ביותר.
 
בעקבות התהיות בנושא הקשב, דברתי עם תל השומר גם לגבי זה. יש אצלה דיסוננס בין מה שהמורה מציינת בנושאי קשב וגם אני למול האבחונים שמציגים אותה כמישהי עם קווים של בעיית קשב. גם אני וגם המורה לא רואים קו ברור של בעיות קשב (ולי יש ילדה בכורה ואחים במשפחה שמאובחנים עם קשו"ר ואני מכירה את הנושא מקרוב). התחושה שלי שנסיבות האבחון גורמות אצלה ללחץ רב וזה מדמה מצב של היפראקטיביות ומוסחות ולכן זה עולה באבחונים.
 
בכל מקרה, לפני כשלושה שבועות היינו בפגישה השניה של האינטייק בתל השומר ודווקא אז הפסיכיאטרית זרקה לנו את "הפצצה" של חינוך מיוחד. היא אמרה לנו שככל הנראה יש לה בעיה התפתחותית כלשהי (חסרת שם). היא התחייבה לסייע לנו במתן המלצה לוועדה. אנחנו מצידנו היינו צריכים להחליט אם אנחנו מעוניינים בכלל בנושא. ההמלצה שלה הייתה לכיתה לילדים עם לקויות למידה ואינטילגנציה תקינה. (בסוגריים אציין שלאחר שאלון קצר שערכה לילדה היא אמרה שתברר גם בעניין הפרעת תקשורת וגם ציינה שאם אנחנו רוצים לראות אם יש בעיית קשב, שהיא תיתן מרשם לריטלין קטן לטובת בדיקת הנושא בבית...)
 
ואז התחיל סוג של מחול שדים. עברתי עם עצמי סוג של סדרת חינוך בנושא וועדות השמה שבמסגרתה עברתי כמה וכמה תהליכים עם עצמי.
 
בהתחלה התלהבתי מאוד מרעיון הכיתה הקטנה. אמרתי לעצמי שגם ככה הילדה הכי נתרמת מעזרה פרטנית אחד על אחד וגם ככה קשה לה חברתית. חששתי שבית הספר יתנגד לרעיון.
 
אבל כשפניתי למנהלת בית הספר, היא אמרה "כן" כל כך מהר וזה דווקא גרם לי להרתע. לא רק שהיא אמרה כן, היא מיד התחילה במסע לשכנע אותי שהשד לא כל כך נורא... ואני בכלל עד לאותו הרגע דווקא הייתי משוכנעת.
 
התגובה החיובית מידי של המנהלת גרמה לי להבין בדיעבד שיש מצב שהם גם ככה כיוונו לשם. המנהלת עוד באותו היום פנתה לפרט במועצה ואז היא גילתה ש... נגמרו הוועדות לשנה זו ושלהגיש לוועדה חריגה זה תהליך קשה וכמעט בלתי אפשרי עם הנתונים של הבת שלי (טרם נאמר לנו אם היא על הספקטרום ולכן מבחינת הנתונים יש לה בעיות רגשיות, חברתיות ולימודיות אבל יש לה רמת משכל תקינה וזה לא תואם וועדה חריגה).
 
גם אני ניהלתי שיחה עם מחלקת הפרט והחלטנו לנסות להגיש אותה לוועדה חריגה אבל הבנתי שזה די אבוד. מעבר לכך, התחלתי להבין יותר את המורכבות של העברת ילד לחנ"מ.
 
אין אצלנו בישוב כיתות קטנות נכון לשנה זו. בשנה הבאה תפתחנה שתיים - אחת לכיתה א' והשניה לכיתה ז'. ביתי עולה לכיתה ה'. מעבר לכך, לא ברור לי איזה סוג של כיתה קטנה נפתחת. למדתי שיש סוגים שונים. בפרט הסבירו לי שכישוב ללא כיתות קטנות מתאימות אנחנו בעצם סוג ב' ולעיתים סוג ג' ולכן מקבלים אפשרות בחירה רק אחרי שתלמידי הישובים שאצלהם יש כיתות כאלה בעצם קיבלו מקום. הנ"ל מצמצם אפשרויות. גם הגיל שלה הגביל אותנו במציאת בית ספר מתאים ללקויי למידה כי מרביתם מתחילים מגיל החטיבה.
 
זה לא נגמר בזה - קשה לי עם ההפרדה שלה החברתית. על אף הקשיים, הילדה רוצה להיות עם בנות גילה והפרדה לכיתה מחוץ לישוב די תחבל במעט שיש. אני אמביוולנטית מאוד כי יש רגעים חיוביים במערכת החברתית. יש ילדים חזקים שכן מסוגלים להכיל יותר והפרדה לילדה עם קושי חברתי לתחושתי רק תחזק את הקושי. שוב, לא הוגדרה על הספקטרום ולכן לא זכאית לשילוב בחינוך רגיל עם סייעת.
 
ולקינוח, הבנתי שלמרות מה שאומרים, היינו, שילדים שמשלימים פערים יכולים לחזור לחינוך הרגיל, לרב זה פשוט קשה מידי כי מתרגלים לסיוע. דווקא עם זה השלמתי בהתחלה, עד שהבנתי שיש ילדים שמרגישים מאוד בודדים במסגרת מיוחדת (משיחה עם חברה שילדה בבית ספר כזה).
 
בכל מקרה, במעמד החתימה על ההסכמה לוועדה אצל היועצת, שטחתי בפניה את תחושותי והיא דווקא הפתיעה ואמרה לי שלא חייבים לרוץ לוועדת ההשמה. אפשר לנסות לראות איך תתמודד עם השילוב הרגיל ולהחליט בהמשך. חתמתי על הטופס אבל הוא טרם הוגש כי אנחנו מחכים כבר שלושה שבועות להמלצה מתל השומר ולמרות פניות חוזרות אליהם, ולמרות הבטחה למכתב תוך שבוע, זה לא קורה.
 
הבוטום ליין, לא נראה לי שתהיה וועדה כזו עבורינו השנה, ו... בשנה הבאה תהיה רפורמה בנושא במערכת החינוך ואז ככל הנראה, אם לא תאובחן על הרצף, לא תוכל גם ככה להגיע לחינוך מיוחד... ולמען האמת, אין לי מושג מה אני כבר רוצה
 
מה שכן, התחלנו באופן פרטי הוראה מתקנת ואנחנו יושבים איתה בבית על שיעורים וגם היא מקבלת יותר התאמות לימודיות וזה עוזר. בעבודה אחד על אחד היא מראה יכולות טובות. לפעמים אני תוהה למה אני שולחת אותה לבית הספר. וכן, כנראה במסגרת חנ"מ לפחות מבחינה לימודית היא בטוח תשתפר. השאלה מה עם השאר.
 
מקווה שלא ייגעתי אותך.
 
 
אני גם לא מרגישה שיש כאן אנשים רעים או גורמים לא טובים. כן מרגישה שיש מגבלות שהן לרב כספיות שמכתיבות דברים.
 
אצלנו יש הסטוריה די ארוכה של קשיים שמתחילים עוד מגיל הינקות וכרגע המצב מבחינת הקשיים שלה הוא שיש לה קשיים חברתיים, רגשיים ולימודיים ואין הסבר פורמלי לחלק מהקשיים.
 
בית הספר דווקא נתן לה יחסית המון ביחס למשאבים הדלים שיש במסגרת בית ספרית רגילה - החל מתגבור בקבוצות קטנות, המשך בהשתתפות בשני סשנים שונים של קבוצות למיומנויות חברתיות, אחת מהן באמצעות טיפול דרך אמנות ובשנה שעברה ועד לאמצע השנה הזו קיבלה טיפול רגשי אחד על אחד.
 
לקראת סוף שנה שעברה שאלו אם נסכים שיעשו לה אבחון דרך השפ"ח. באותו הזמן הנחתי שמדובר באבחון פסיכודידקטי והיות שגם ככה רציתי להעביר אותה כזה אבחון, שמחתי על ההזדמנות לאבחון ללא עלות. בדיעבד האבחון היה פסיכולוגי/קוגניטיבי, אבל זה הסתבר לי חודשים רבים לאחר מכן כשקבלתי את התוצר.
 
לקראת אמצע שנת הלימודים נאלצנו להפסיק את הטיפול הרגשי כי המטפלת יצאה לחופשת לידה והשפ"ח טען שקיבלנו הרבה מעבר לרגיל ושמעכשיו הטיפול עלינו (למרות התנגדות של בית הספר ושל המטפלת שטיפלה בה).
 
באבחון עצמו שנעשה המליצו שניגש לאבחנה מבדלת עקב קשיי קשב וקשיי תקשורת ושנעשה גם אבחון דידקטי. המאבחנת אמרה שהיא ממליצה שנעשה לה מוקסו, לעומתה המטפלת שלה, שמאוד הערכתי אותה כי עזרה לנו ולה המון, המליצה לנו דווקא ללכת לדיצה צחור או רוני הגש כדי לקבל תשובה ברורה.
 
אנחנו הלכנו על כמה כיוונים במקביל (שלא סותרים זה את זה) -
 
1. נרשמנו בתור לדיצה צחור (בנובמבר נרשמנו - האבחון מתקיים בימים אלו)
2. פנינו לתל השומר כדי לקבל טיפול רגשי (הייתה שם בעבר בטיפול והמקום נבחר גם עקב אילוצי תקציב כי בעלי אינו עובד ואין לנו אופק). אנחנו עברנו אינטייק שאפרט עליו בהמשך.
3. פנינו לניצ"ן והיא עברה אבחון דידקטי.
 
במרץ לאחר התייעצות עם בית הספר ובעקבות המלצת האבחון של השפ"ח הנענו תהליך של וועדת שילוב (רגילה). את השילוב הבסיסי לשנה הבאה היא תקבל.
 
קיבלנו גם את תוצאות האבחון הדידקטי שהראה קושי משמעותי בכל נושא הכתיבה (דיסגרפיה) וחשד לקשב וריכוז.
 
גם באבחון הקוגניטיבי וגם באבחון לקויות הלמידה נמצא שהיא באחוזון גבוה מאוד בכל מה שקשור לאוצר מילים ולהבנת מילים. יכולת ההבעה שלה בעל פה מאוד גבוהה ובכתב נמוכה ביותר.
 
בעקבות התהיות בנושא הקשב, דברתי עם תל השומר גם לגבי זה. יש אצלה דיסוננס בין מה שהמורה מציינת בנושאי קשב וגם אני למול האבחונים שמציגים אותה כמישהי עם קווים של בעיית קשב. גם אני וגם המורה לא רואים קו ברור של בעיות קשב (ולי יש ילדה בכורה ואחים במשפחה שמאובחנים עם קשו"ר ואני מכירה את הנושא מקרוב). התחושה שלי שנסיבות האבחון גורמות אצלה ללחץ רב וזה מדמה מצב של היפראקטיביות ומוסחות ולכן זה עולה באבחונים.
 
בכל מקרה, לפני כשלושה שבועות היינו בפגישה השניה של האינטייק בתל השומר ודווקא אז הפסיכיאטרית זרקה לנו את "הפצצה" של חינוך מיוחד. היא אמרה לנו שככל הנראה יש לה בעיה התפתחותית כלשהי (חסרת שם). היא התחייבה לסייע לנו במתן המלצה לוועדה. אנחנו מצידנו היינו צריכים להחליט אם אנחנו מעוניינים בכלל בנושא. ההמלצה שלה הייתה לכיתה לילדים עם לקויות למידה ואינטילגנציה תקינה. (בסוגריים אציין שלאחר שאלון קצר שערכה לילדה היא אמרה שתברר גם בעניין הפרעת תקשורת וגם ציינה שאם אנחנו רוצים לראות אם יש בעיית קשב, שהיא תיתן מרשם לריטלין קטן לטובת בדיקת הנושא בבית...)
 
ואז התחיל סוג של מחול שדים. עברתי עם עצמי סוג של סדרת חינוך בנושא וועדות השמה שבמסגרתה עברתי כמה וכמה תהליכים עם עצמי.
 
בהתחלה התלהבתי מאוד מרעיון הכיתה הקטנה. אמרתי לעצמי שגם ככה הילדה הכי נתרמת מעזרה פרטנית אחד על אחד וגם ככה קשה לה חברתית. חששתי שבית הספר יתנגד לרעיון.
 
אבל כשפניתי למנהלת בית הספר, היא אמרה "כן" כל כך מהר וזה דווקא גרם לי להרתע. לא רק שהיא אמרה כן, היא מיד התחילה במסע לשכנע אותי שהשד לא כל כך נורא... ואני בכלל עד לאותו הרגע דווקא הייתי משוכנעת.
 
התגובה החיובית מידי של המנהלת גרמה לי להבין בדיעבד שיש מצב שהם גם ככה כיוונו לשם. המנהלת עוד באותו היום פנתה לפרט במועצה ואז היא גילתה ש... נגמרו הוועדות לשנה זו ושלהגיש לוועדה חריגה זה תהליך קשה וכמעט בלתי אפשרי עם הנתונים של הבת שלי (טרם נאמר לנו אם היא על הספקטרום ולכן מבחינת הנתונים יש לה בעיות רגשיות, חברתיות ולימודיות אבל יש לה רמת משכל תקינה וזה לא תואם וועדה חריגה).
 
גם אני ניהלתי שיחה עם מחלקת הפרט והחלטנו לנסות להגיש אותה לוועדה חריגה אבל הבנתי שזה די אבוד. מעבר לכך, התחלתי להבין יותר את המורכבות של העברת ילד לחנ"מ.
 
אין אצלנו בישוב כיתות קטנות נכון לשנה זו. בשנה הבאה תפתחנה שתיים - אחת לכיתה א' והשניה לכיתה ז'. ביתי עולה לכיתה ה'. מעבר לכך, לא ברור לי איזה סוג של כיתה קטנה נפתחת. למדתי שיש סוגים שונים. בפרט הסבירו לי שכישוב ללא כיתות קטנות מתאימות אנחנו בעצם סוג ב' ולעיתים סוג ג' ולכן מקבלים אפשרות בחירה רק אחרי שתלמידי הישובים שאצלהם יש כיתות כאלה בעצם קיבלו מקום. הנ"ל מצמצם אפשרויות. גם הגיל שלה הגביל אותנו במציאת בית ספר מתאים ללקויי למידה כי מרביתם מתחילים מגיל החטיבה.
 
זה לא נגמר בזה - קשה לי עם ההפרדה שלה החברתית. על אף הקשיים, הילדה רוצה להיות עם בנות גילה והפרדה לכיתה מחוץ לישוב די תחבל במעט שיש. אני אמביוולנטית מאוד כי יש רגעים חיוביים במערכת החברתית. יש ילדים חזקים שכן מסוגלים להכיל יותר והפרדה לילדה עם קושי חברתי לתחושתי רק תחזק את הקושי. שוב, לא הוגדרה על הספקטרום ולכן לא זכאית לשילוב בחינוך רגיל עם סייעת.
 
ולקינוח, הבנתי שלמרות מה שאומרים, היינו, שילדים שמשלימים פערים יכולים לחזור לחינוך הרגיל, לרב זה פשוט קשה מידי כי מתרגלים לסיוע. דווקא עם זה השלמתי בהתחלה, עד שהבנתי שיש ילדים שמרגישים מאוד בודדים במסגרת מיוחדת (משיחה עם חברה שילדה בבית ספר כזה).
 
בכל מקרה, במעמד החתימה על ההסכמה לוועדה אצל היועצת, שטחתי בפניה את תחושותי והיא דווקא הפתיעה ואמרה לי שלא חייבים לרוץ לוועדת ההשמה. אפשר לנסות לראות איך תתמודד עם השילוב הרגיל ולהחליט בהמשך. חתמתי על הטופס אבל הוא טרם הוגש כי אנחנו מחכים כבר שלושה שבועות להמלצה מתל השומר ולמרות פניות חוזרות אליהם, ולמרות הבטחה למכתב תוך שבוע, זה לא קורה.
 
הבוטום ליין, לא נראה לי שתהיה וועדה כזו עבורינו השנה, ו... בשנה הבאה תהיה רפורמה בנושא במערכת החינוך ואז ככל הנראה, אם לא תאובחן על הרצף, לא תוכל גם ככה להגיע לחינוך מיוחד... ולמען האמת, אין לי מושג מה אני כבר רוצה
 
מה שכן, התחלנו באופן פרטי הוראה מתקנת ואנחנו יושבים איתה בבית על שיעורים וגם היא מקבלת יותר התאמות לימודיות וזה עוזר. בעבודה אחד על אחד היא מראה יכולות טובות. לפעמים אני תוהה למה אני שולחת אותה לבית הספר. וכן, כנראה במסגרת חנ"מ לפחות מבחינה לימודית היא בטוח תשתפר. השאלה מה עם השאר.
 
מקווה שלא ייגעתי אותך.
 
 
