Hidden4ever
New member
את מה שרצית כילדה, קיבלת?
תהיות שונות
- פותח הנושא Hidden4ever
- פורסם בתאריך
קיבלתי את הרוב
לא אובחנתי (ואני גם לא אוטיסטית, למרות שיש לי חלק מאמפיינים, אבל לא מספיק בשביל אבחון. למרות שמי יודע? עם קצב המדיקליזציה של כל שונות, בהחלט ייתכן שאני עוד אחשב לאוטיסטית בעתיד...). כשהגעתי לפורום הזה והבנתי שאין שום דבר לא בסדר איתי, זה היה התגלות של ממש.
 
במשך שנים ניסיתי להריח את עצמי למצוא חברים בבית הספר, כי זה לא בסדר להיות בלי חברים (לא כי הם חסרו לי יותר מידי). בפורום הזה למדתי שאני זו אני, שאני בסדר מכו שאני, שהעדפות שלי הן שוני לגיטימי ולא אומרות שאני מקולקלת. זה שינה את חיי לטובה בצורה ברורה, ולו היה לי קצת פחות מזל ואמא שלי הייתה מאמינה שהחלק המרכזי בבית הספר הוא חברה ולא לימודים, אז הייתי עלולה לצאת מ12 נותה לימוד מצולקת ועם תחושת כישלון עצומה.
 
במציאות, הכי גרוע שהיה זה "משעמם", ואני בטוחה שאני לא היחידה שזה התיאור שלה את בית הספר. היה לא כייף ובזבוז זמן, אבל זה לגמרי עדיף על האלטרנטיבות...
 
רוב הזמן הייתה לי הנישה החברתית שלי. לא הייתי מנודה, אבל גם לא הייתי שייכת חברתית. והמצב הזה היה בסדר לחלוטין מבחינתי.
 
זה לא אידיאלי, אבל תכלס? אני לא רואה אלטרנטיבה טובה יותר שהייתה אפשרית.
 
עם הבת שלך זה מסובך יותר כי היא רוצה חברים. אבל אני כמעט בטוחה שהגרסא הסטנדרטית לחברים לא תתאים לה. אז מה שאני מנחשת (וזה ניחוש פרוע, כי אני לא יודעת עליה כלום) היא שהיא צריכה שיניחו לה לחפש את החברות הלא סטנדרטית שהיא צריכה, בלי שינסו למנוע את זה ממנה ולנתב אותה לדרכים הסטנדרטיות.
 
למשל, לתת לה לשחק עם ילדים שלא בגיל שלה? למצוא חברים לשחק איתם בשכונה או בחוג ולקבל את זה שבית הספר מקשה אקטיבית על מציאת חברים?
 
באופן כללי, אני די פסימית ביחס ליכולת של בית הספר לעזור, אבל מאמינה שלרוב הוא מפריע אקטיבית, ואם הוא יפסיק, זה יהיה מאוד מועיל מצידו.
לא אובחנתי (ואני גם לא אוטיסטית, למרות שיש לי חלק מאמפיינים, אבל לא מספיק בשביל אבחון. למרות שמי יודע? עם קצב המדיקליזציה של כל שונות, בהחלט ייתכן שאני עוד אחשב לאוטיסטית בעתיד...). כשהגעתי לפורום הזה והבנתי שאין שום דבר לא בסדר איתי, זה היה התגלות של ממש.
 
במשך שנים ניסיתי להריח את עצמי למצוא חברים בבית הספר, כי זה לא בסדר להיות בלי חברים (לא כי הם חסרו לי יותר מידי). בפורום הזה למדתי שאני זו אני, שאני בסדר מכו שאני, שהעדפות שלי הן שוני לגיטימי ולא אומרות שאני מקולקלת. זה שינה את חיי לטובה בצורה ברורה, ולו היה לי קצת פחות מזל ואמא שלי הייתה מאמינה שהחלק המרכזי בבית הספר הוא חברה ולא לימודים, אז הייתי עלולה לצאת מ12 נותה לימוד מצולקת ועם תחושת כישלון עצומה.
 
במציאות, הכי גרוע שהיה זה "משעמם", ואני בטוחה שאני לא היחידה שזה התיאור שלה את בית הספר. היה לא כייף ובזבוז זמן, אבל זה לגמרי עדיף על האלטרנטיבות...
 
רוב הזמן הייתה לי הנישה החברתית שלי. לא הייתי מנודה, אבל גם לא הייתי שייכת חברתית. והמצב הזה היה בסדר לחלוטין מבחינתי.
 
זה לא אידיאלי, אבל תכלס? אני לא רואה אלטרנטיבה טובה יותר שהייתה אפשרית.
 
עם הבת שלך זה מסובך יותר כי היא רוצה חברים. אבל אני כמעט בטוחה שהגרסא הסטנדרטית לחברים לא תתאים לה. אז מה שאני מנחשת (וזה ניחוש פרוע, כי אני לא יודעת עליה כלום) היא שהיא צריכה שיניחו לה לחפש את החברות הלא סטנדרטית שהיא צריכה, בלי שינסו למנוע את זה ממנה ולנתב אותה לדרכים הסטנדרטיות.
 
למשל, לתת לה לשחק עם ילדים שלא בגיל שלה? למצוא חברים לשחק איתם בשכונה או בחוג ולקבל את זה שבית הספר מקשה אקטיבית על מציאת חברים?
 
באופן כללי, אני די פסימית ביחס ליכולת של בית הספר לעזור, אבל מאמינה שלרוב הוא מפריע אקטיבית, ואם הוא יפסיק, זה יהיה מאוד מועיל מצידו.
Hidden4ever
New member
הקטע של נישה לטעמי מתאפשר יותר כשגדלים
ואני אומרת את זה בתור אחת כזו, במיוחד בעידן של האינטרנט שאז המבחר נהיה הרבה יותר גדול. כל עוד ילד מוגבל למה שיש לו מתחת לבית, הסיכוי שלו למצוא את הנישה שלו קלוש.
 
בבית הספר הבינו שהיא לא מוצאת את עצמה חברתית עם הכיתה שלה, ולא נראה לי שהם דורשים ממנה בהפסקות לשחק עם הבנות מהכיתה, אבל הקשיים עולים כשיש פעילויות כיתתיות או לדוגמא כשהיא בתנועת הנוער עם קבוצת הגיל שלה (יש ימים שרוצה ללכת ויש ימים שלא וכשלא רוצה ללכת, אני לא מכריחה).
 
הנישה שלה מוכתבת מתחומי העניין שלה ותחומי העניין שלה לאט לאט הופכים אותה ל"לא מתאימה לקבוצת הגיל"... שוב, עקרונית אני שלמה עם זה, אבל זה קשה לה במסגרות. בנוסף, היא עוסקת המון בכללים וחוקים וכל הזמן מזכירה לאנשים איפה הם טועים בהיבטים האלה וזה גם גורם להם לא לסמפט אותה בלשון המעטה.
 
הכאב האישי שלי הוא לראות אותה חוזרת טעונה מבית הספר - רק אתמול, במסגרת כיתתית חגגו יומולדת היא ועוד שלוש בנות. הן נדרשו לעשות פעילות לכיתה. ביחד הן באמת עבדו לא רע והכינו את הפעילות (הקשיים היו כשלא כל אחת מהן היתה פנויה והיא נורא נלחצה מזה), אבל היא חזרה מתוסכלת מאותו היום כי הילדים לא שיתפו פעולה עם הפעילות שהעבירה וזאת למרות נסיון המורה לסייע. קבלתי כמובן רק את הצד שלה שלה סיפור, אבל זה משקף הרבה מהקשיים בשוטף.
 
אני מאוד מנוסה, אמרתי לה שבינתיים תתקלח ותרגע ותוך כשעה היא כבר הייתה יותר בסדר. פעם זה יכל להגיע לסיטואציות יותר קשות והיום זה יותר טוב, אבל קשה לי שקשה לה. אם לא היה לה אכפת, אולי הייתי פחות מוטרדת, אבל זה אכן לא קל כשקשה לה.
 
בנוסף, ככל שהיא חווה יותר דחיה, היא מפתחת יותר חרדה מיצירת קשרים חדשים ופשוט עומדת מהצד...
ואני אומרת את זה בתור אחת כזו, במיוחד בעידן של האינטרנט שאז המבחר נהיה הרבה יותר גדול. כל עוד ילד מוגבל למה שיש לו מתחת לבית, הסיכוי שלו למצוא את הנישה שלו קלוש.
 
בבית הספר הבינו שהיא לא מוצאת את עצמה חברתית עם הכיתה שלה, ולא נראה לי שהם דורשים ממנה בהפסקות לשחק עם הבנות מהכיתה, אבל הקשיים עולים כשיש פעילויות כיתתיות או לדוגמא כשהיא בתנועת הנוער עם קבוצת הגיל שלה (יש ימים שרוצה ללכת ויש ימים שלא וכשלא רוצה ללכת, אני לא מכריחה).
 
הנישה שלה מוכתבת מתחומי העניין שלה ותחומי העניין שלה לאט לאט הופכים אותה ל"לא מתאימה לקבוצת הגיל"... שוב, עקרונית אני שלמה עם זה, אבל זה קשה לה במסגרות. בנוסף, היא עוסקת המון בכללים וחוקים וכל הזמן מזכירה לאנשים איפה הם טועים בהיבטים האלה וזה גם גורם להם לא לסמפט אותה בלשון המעטה.
 
הכאב האישי שלי הוא לראות אותה חוזרת טעונה מבית הספר - רק אתמול, במסגרת כיתתית חגגו יומולדת היא ועוד שלוש בנות. הן נדרשו לעשות פעילות לכיתה. ביחד הן באמת עבדו לא רע והכינו את הפעילות (הקשיים היו כשלא כל אחת מהן היתה פנויה והיא נורא נלחצה מזה), אבל היא חזרה מתוסכלת מאותו היום כי הילדים לא שיתפו פעולה עם הפעילות שהעבירה וזאת למרות נסיון המורה לסייע. קבלתי כמובן רק את הצד שלה שלה סיפור, אבל זה משקף הרבה מהקשיים בשוטף.
 
אני מאוד מנוסה, אמרתי לה שבינתיים תתקלח ותרגע ותוך כשעה היא כבר הייתה יותר בסדר. פעם זה יכל להגיע לסיטואציות יותר קשות והיום זה יותר טוב, אבל קשה לי שקשה לה. אם לא היה לה אכפת, אולי הייתי פחות מוטרדת, אבל זה אכן לא קל כשקשה לה.
 
בנוסף, ככל שהיא חווה יותר דחיה, היא מפתחת יותר חרדה מיצירת קשרים חדשים ופשוט עומדת מהצד...
קל יותר כשמתבגרים
זה דבר ידוע ומוכר. ולא רק עבור אוטיסטים אלא גם עבור חנונים למיניהם באופן כללי.
 
ההודעה שלך כוללת בדיוק דוגמא טובה לדברים שהמורים יכולים ולצריכים לפתור אותה מהם - כמו להכין הפעלה לכיתה. כמו בכלל לעשות עבודות קבוצה. בבית ספר טוב נותנים את ההתאמות האלו גם בלי תוויות.
 
ה"נישה משלה" לא יעזור לה למצוא חברות בבית הספר בגיל הזה (ואולי גם אחרי זה. הייתה רק שנה אחת שהייתה לי חברה בכיתה שלי, ואחר כך הייתה לי חברה שנתון מתחתיי ואחד מבית ספר אחר. ואני רואה את עצמי בת מזל ומבורכת בהקשר הזה). אבל הוא ימנע מבית הספר להטריד אותה ולגרום לה נזק בשם הנורמטיביות המקודשת.
 
לדעתי (אולי זה ישמע פסימי, אבל זו דעתי) עדיף לה לותר על הניסיון ליצרו קשרים בכיתה. זה לא עובד, זה לא הולך לעבוד, והבעיה היא לא (רק) בה אלא בעיקר באי ההתאמה בינה לבין הכיתה. בשנתיים הקרובות לא יהיו לה חברים בבית הספר. קבלי זאת בתור השערה עם רמת וודאות גבוהה.
 
מה עושים עכשיו, כשזו ההנחת המוצא?
זה דבר ידוע ומוכר. ולא רק עבור אוטיסטים אלא גם עבור חנונים למיניהם באופן כללי.
 
ההודעה שלך כוללת בדיוק דוגמא טובה לדברים שהמורים יכולים ולצריכים לפתור אותה מהם - כמו להכין הפעלה לכיתה. כמו בכלל לעשות עבודות קבוצה. בבית ספר טוב נותנים את ההתאמות האלו גם בלי תוויות.
 
ה"נישה משלה" לא יעזור לה למצוא חברות בבית הספר בגיל הזה (ואולי גם אחרי זה. הייתה רק שנה אחת שהייתה לי חברה בכיתה שלי, ואחר כך הייתה לי חברה שנתון מתחתיי ואחד מבית ספר אחר. ואני רואה את עצמי בת מזל ומבורכת בהקשר הזה). אבל הוא ימנע מבית הספר להטריד אותה ולגרום לה נזק בשם הנורמטיביות המקודשת.
 
לדעתי (אולי זה ישמע פסימי, אבל זו דעתי) עדיף לה לותר על הניסיון ליצרו קשרים בכיתה. זה לא עובד, זה לא הולך לעבוד, והבעיה היא לא (רק) בה אלא בעיקר באי ההתאמה בינה לבין הכיתה. בשנתיים הקרובות לא יהיו לה חברים בבית הספר. קבלי זאת בתור השערה עם רמת וודאות גבוהה.
 
מה עושים עכשיו, כשזו ההנחת המוצא?
Hidden4ever
New member
מורה אחד לא מייצג את בית הספר
לצערי, לכל מורה יש יכולות או חסרונות. בנוסף, אני לא שם כדי לראות באמת מה קרה ולשפוט מרחוק. הרבה פעמים התמונה שאני מקבלת היא מהבת שלי שרואה את הדברים בצורה מסויימת או מהמורה שרואה את זה בצורה מסויימת אחרת (ואני מדגישה את זה כי אני לא חושבת שאף צד כאן אובייקטיבי). יש מורים שמסוגלים ליותר ויש לפחות. יש כאלה שלא מנוסים מספיק ויש כאלה שהגדירו לעצמם את הגבול של עד כמה הם צריכים להשקיע. יש כאלה גם שרואים את הייעוד שלהם בהוראה בלראות קודם את האדם ואחר כך את התלמיד (כמו המחנכת של בכורתי), ויש כאלה שלהיפך... גם כאן... יש קשת.
 
יש מצב שהיא תהיה ללא חברים. אני הייתי ככה. בכיתי המון. זה יושב חזק על הקושי שלי האישי. מה שכן, אצלי זה לא התחיל בגיל כל כך צעיר כמו אצלה.
 
אין לי כרגע תשובות למה לעשות. אני כרגע שואלת שאלות. אולי לדוגמא אם היא תוכל ללמוד קצת יותר איך להסתדר חברתית, גם אם לא לחלוטין תמצא תיאום עם האנשים, לפחות לא יגרמו לה סבל על ידי הצקות. זה גם משהו.
לצערי, לכל מורה יש יכולות או חסרונות. בנוסף, אני לא שם כדי לראות באמת מה קרה ולשפוט מרחוק. הרבה פעמים התמונה שאני מקבלת היא מהבת שלי שרואה את הדברים בצורה מסויימת או מהמורה שרואה את זה בצורה מסויימת אחרת (ואני מדגישה את זה כי אני לא חושבת שאף צד כאן אובייקטיבי). יש מורים שמסוגלים ליותר ויש לפחות. יש כאלה שלא מנוסים מספיק ויש כאלה שהגדירו לעצמם את הגבול של עד כמה הם צריכים להשקיע. יש כאלה גם שרואים את הייעוד שלהם בהוראה בלראות קודם את האדם ואחר כך את התלמיד (כמו המחנכת של בכורתי), ויש כאלה שלהיפך... גם כאן... יש קשת.
 
יש מצב שהיא תהיה ללא חברים. אני הייתי ככה. בכיתי המון. זה יושב חזק על הקושי שלי האישי. מה שכן, אצלי זה לא התחיל בגיל כל כך צעיר כמו אצלה.
 
אין לי כרגע תשובות למה לעשות. אני כרגע שואלת שאלות. אולי לדוגמא אם היא תוכל ללמוד קצת יותר איך להסתדר חברתית, גם אם לא לחלוטין תמצא תיאום עם האנשים, לפחות לא יגרמו לה סבל על ידי הצקות. זה גם משהו.
זה גם משהו... משהו די בעייתי...
היא תלמד לשרוד, משמעות הדבר שהיא תלמד שאנשים וקשרים איתם זו סיבה מאיימת שצריך ללמוד איך לשרוד בה, ורצוי ע"י הסתרת מי שהיא...
ומה המסקנה ברורה מזה, גם אם הלא מודעת?
שמה שהיא- לא בסדר, פגום, יש להסתירו כדי לשרוד.
 
מנסיוני, הדבר אולי החשוב ביותר בשלב החיים הזה,
הוא סביבה מאפשרת צמיחה, מאפשרת חקירה, מאפשרת נשימה.
יותר מטיפולים, שאני לא מזלזלת בהם, יותר מכל דבר אחר.
מאפשרת קרי נותנת מקום, מכילה, מקבלת בברכה.
 
לפי התאור שלך, ביה"ס הנוכחי אינו סביבה כזאת.
לא בטוחה שמורה כזו או אחרת יכולה לשנות.
אם תמצאו בי"ס שיכול להוות סביבה כזאת- נהדר.
אם לא, הנזק בסביבה כמו שתארת הוא בעיניי כזה
שלא נותר לי אלא לקוות שלא תפסלו על הסף חינוך ביתי.
היא תלמד לשרוד, משמעות הדבר שהיא תלמד שאנשים וקשרים איתם זו סיבה מאיימת שצריך ללמוד איך לשרוד בה, ורצוי ע"י הסתרת מי שהיא...
ומה המסקנה ברורה מזה, גם אם הלא מודעת?
שמה שהיא- לא בסדר, פגום, יש להסתירו כדי לשרוד.
 
מנסיוני, הדבר אולי החשוב ביותר בשלב החיים הזה,
הוא סביבה מאפשרת צמיחה, מאפשרת חקירה, מאפשרת נשימה.
יותר מטיפולים, שאני לא מזלזלת בהם, יותר מכל דבר אחר.
מאפשרת קרי נותנת מקום, מכילה, מקבלת בברכה.
 
לפי התאור שלך, ביה"ס הנוכחי אינו סביבה כזאת.
לא בטוחה שמורה כזו או אחרת יכולה לשנות.
אם תמצאו בי"ס שיכול להוות סביבה כזאת- נהדר.
אם לא, הנזק בסביבה כמו שתארת הוא בעיניי כזה
שלא נותר לי אלא לקוות שלא תפסלו על הסף חינוך ביתי.
התחיל בגיל כל כך צעיר?
בערב יום חמישי הייתי בחתונה של חברים שלי. החתונה הייתה קטנה יחסית - אני חושבת שלושים אנשים בערך - והיא הייתצה בבר. בבר הייתה טלוויזיה שהייתה מציגה קומיקסים מתחלפים. אחד מהם הוא גרף של אושר בחיים לגיקים ועבור שאר העולם, כאשר האושר של גיקים מגיע למינמום בגיל ההתבגרות או גיל עשרים, משיג את הכללי בגיל שלושים בערך, ואחר כך ממשיך לעלות.
 
חבר שלי (שלא אוטיסט בכלל) והחברים שלו (כנ"ל) היו נטולי חברים ביסודי (ומצאו חברים רק בכיתת המחוננים שהם היו בה). להיות נטולי חברים ביסודי זה המצב הטבעי של קבוצה לא זניחה באוכלוסייה.
 
אני לא חושבת שיש הרבה שהיא יכולה ללמוד כדי להמנע מהצקות. זה כבר תלוי יותר בבית הספר, ובאיזו מידה הוא נוהג כראוי ולא מתעלם ומרשה הצקות ובריונות. וגם, באיזו מידה מאפשרים לה להשאר בצד. כי אם כופים עליהם את נוכחותה, אני יכולה להבין אותם. לא להצדיק, אבל להבין.
 
ובסך הכל, חשוב לזכור שלבית הספר אין שום קשר לעולם האמיתי. בכלל בכלל בכלל. בעולם האמיתי להיות חברה של אנשים שצעירים ממך בשלוש שנים זה נורמלי לחלוטין ואף אחד לא ישים לזה לב. בעולם האמיתי אין שום סיבה שבעולם לחפש חברות דווקא עם מי שאת עובדת איתו - חברים לרוב קיימים מחוץ למסגרת. בעולם האמיתי לא מחייבים אותך בערף אף פעם לפעילות חברתית עם אנשים שהם לא חברים שלך. מקסימום יש יום כייף מהעבודה פעם בכמה חודשים, ואפשר להבריז ממנו (כמו שאני כנראה אעשה ביום ראשון הזה).
בערב יום חמישי הייתי בחתונה של חברים שלי. החתונה הייתה קטנה יחסית - אני חושבת שלושים אנשים בערך - והיא הייתצה בבר. בבר הייתה טלוויזיה שהייתה מציגה קומיקסים מתחלפים. אחד מהם הוא גרף של אושר בחיים לגיקים ועבור שאר העולם, כאשר האושר של גיקים מגיע למינמום בגיל ההתבגרות או גיל עשרים, משיג את הכללי בגיל שלושים בערך, ואחר כך ממשיך לעלות.
 
חבר שלי (שלא אוטיסט בכלל) והחברים שלו (כנ"ל) היו נטולי חברים ביסודי (ומצאו חברים רק בכיתת המחוננים שהם היו בה). להיות נטולי חברים ביסודי זה המצב הטבעי של קבוצה לא זניחה באוכלוסייה.
 
אני לא חושבת שיש הרבה שהיא יכולה ללמוד כדי להמנע מהצקות. זה כבר תלוי יותר בבית הספר, ובאיזו מידה הוא נוהג כראוי ולא מתעלם ומרשה הצקות ובריונות. וגם, באיזו מידה מאפשרים לה להשאר בצד. כי אם כופים עליהם את נוכחותה, אני יכולה להבין אותם. לא להצדיק, אבל להבין.
 
ובסך הכל, חשוב לזכור שלבית הספר אין שום קשר לעולם האמיתי. בכלל בכלל בכלל. בעולם האמיתי להיות חברה של אנשים שצעירים ממך בשלוש שנים זה נורמלי לחלוטין ואף אחד לא ישים לזה לב. בעולם האמיתי אין שום סיבה שבעולם לחפש חברות דווקא עם מי שאת עובדת איתו - חברים לרוב קיימים מחוץ למסגרת. בעולם האמיתי לא מחייבים אותך בערף אף פעם לפעילות חברתית עם אנשים שהם לא חברים שלך. מקסימום יש יום כייף מהעבודה פעם בכמה חודשים, ואפשר להבריז ממנו (כמו שאני כנראה אעשה ביום ראשון הזה).
Hidden4ever
New member
זה נחלק
לרב יש לילדים חבר אחד או שניים טובים. גם לי, שהייתי שונה ומוזרה הייתה חברה אחת טובה משלי ביסודי, וגם גיקים לרב מוצאים את הגיקים. ברור שיש גם כאלה שלא ימצאו, אבל בכללי, הכלל הוא שיש חברים. לחלק חברים ממש טובים ולחלק יש מספיק יכולות להסתדר עם מגוון.
 
עכשיו, אם אין צורך בחברים, זה אולי מרגיש מוזר למתבונן מהצד, אבל מן הסתם אין סבל לילד שלא מחפש את החברים. לילד שכן מחפש ולא מצליח זה סבל.
 
גם לגבי איך להימנע מהצקות - אני מאמינה שאולי הצקות יתקיימו אבל אפשר ללמוד איך להגיב. זה דורש סוג של הכשרה למי שאין את זה באופן טבעי.
 
לא כל כך הבנתי את המשפט שכתבת לגבי "כופים עליהם את נוכחותה"....
 
ולגבי בית הספר שאינו משקף את העולם האמיתי - זה נחלק -
 
מסכימה שבעולם האמיתי יש לנו את אפשרות הבחירה עם מי להיות בקשר ועם מי לא וגם אין את הסקאלה של הגילאים כמו בבית הספר. מנגד, העולם הזה לא ממש משתנה. אנשים הם אנשים ויש להם את אותן תכונות. לי זה במיוחד נהיה חזק כשנהייתי אמא ונאלצתי להתרועע עם קהילת ההורים והרגשתי חזרה לבית הספר, אבל גם במקום העבודה יש תמיד אנשים שיכולים להתייחס אלייך כאל בעייתית אם את לא מיישרת קו... זה לא חסר. זו התרבות... וזה גם אלמנט שבטי כזה.
 
אני כן מקווה שבעתיד, כשתגדל, תמצא גם מחוץ לקהילה הצרה שלנו אנשים משלה. לי זה קרה. בינתיים אני מקווה שהמציאות שלה כילדה לא תחרב לה את זה מבחינה רגשית.
 
 
לרב יש לילדים חבר אחד או שניים טובים. גם לי, שהייתי שונה ומוזרה הייתה חברה אחת טובה משלי ביסודי, וגם גיקים לרב מוצאים את הגיקים. ברור שיש גם כאלה שלא ימצאו, אבל בכללי, הכלל הוא שיש חברים. לחלק חברים ממש טובים ולחלק יש מספיק יכולות להסתדר עם מגוון.
 
עכשיו, אם אין צורך בחברים, זה אולי מרגיש מוזר למתבונן מהצד, אבל מן הסתם אין סבל לילד שלא מחפש את החברים. לילד שכן מחפש ולא מצליח זה סבל.
 
גם לגבי איך להימנע מהצקות - אני מאמינה שאולי הצקות יתקיימו אבל אפשר ללמוד איך להגיב. זה דורש סוג של הכשרה למי שאין את זה באופן טבעי.
 
לא כל כך הבנתי את המשפט שכתבת לגבי "כופים עליהם את נוכחותה"....
 
ולגבי בית הספר שאינו משקף את העולם האמיתי - זה נחלק -
 
מסכימה שבעולם האמיתי יש לנו את אפשרות הבחירה עם מי להיות בקשר ועם מי לא וגם אין את הסקאלה של הגילאים כמו בבית הספר. מנגד, העולם הזה לא ממש משתנה. אנשים הם אנשים ויש להם את אותן תכונות. לי זה במיוחד נהיה חזק כשנהייתי אמא ונאלצתי להתרועע עם קהילת ההורים והרגשתי חזרה לבית הספר, אבל גם במקום העבודה יש תמיד אנשים שיכולים להתייחס אלייך כאל בעייתית אם את לא מיישרת קו... זה לא חסר. זו התרבות... וזה גם אלמנט שבטי כזה.
 
אני כן מקווה שבעתיד, כשתגדל, תמצא גם מחוץ לקהילה הצרה שלנו אנשים משלה. לי זה קרה. בינתיים אני מקווה שהמציאות שלה כילדה לא תחרב לה את זה מבחינה רגשית.
 
 
במקום העבודה שלי אין לי בעיות
ואני יכולה להקטין את החלק החברתי למינימום. אני באופן כללי מדברת עם אנשים בעבודה, אבל יש אצלנו בחור שתקן שלא משתתף בשיחות למיניהן, לא ראיתי אותו אוכל לידינו אף פעם, מנותק חברתית. ולא עושים לו בעיות.
אני לא אגיד שזה לא משנה בכלל, זה disadvantage שלו ביחס לאחרים אולי. אבל זו מגרעת קטנה יחסית.
 
הגיקים שאני מכירה היו נטולי חברים ביסודי. זו הנורמה הגיקית שאני מכירה. ונטולי חברים" זה עוד המצב הטוב יחסית. זה העולם שאני חיה בו וזה העולם אותו אני מכירה.
 
ואני כבר נתקלתי בגיקים שלו היו יכולים להעביר מסר לעצמם כילדים, היו אומרים בדיוק את זה - שזה בית הספר, ושזה גרוע, אבל שזה משתפר והכל יותר טוב ככל שמתבגרים.
 
אני חושבת שחלק מהבעיות שלה נובעות מהניסיון שלה, שלך, של המערכת, לשלב אותה במקום שלא מתאים לה.
 
לדעתי, היא לא תמצא שם חברים. וזה נורמלי ובסדר, כי לא כולם מתאימים להיות חברים עם כולם, ואם אין שם אנשים מתאימים, אז אין. זה נורמלי ובסדר, והפתרון הוא לחפש אותם במקומות אחרים - בחוגים, בשכונה (יש אצלכם משהו בסגנון? ברוב הארץ כבר אין).
ואני יכולה להקטין את החלק החברתי למינימום. אני באופן כללי מדברת עם אנשים בעבודה, אבל יש אצלנו בחור שתקן שלא משתתף בשיחות למיניהן, לא ראיתי אותו אוכל לידינו אף פעם, מנותק חברתית. ולא עושים לו בעיות.
אני לא אגיד שזה לא משנה בכלל, זה disadvantage שלו ביחס לאחרים אולי. אבל זו מגרעת קטנה יחסית.
 
הגיקים שאני מכירה היו נטולי חברים ביסודי. זו הנורמה הגיקית שאני מכירה. ונטולי חברים" זה עוד המצב הטוב יחסית. זה העולם שאני חיה בו וזה העולם אותו אני מכירה.
 
ואני כבר נתקלתי בגיקים שלו היו יכולים להעביר מסר לעצמם כילדים, היו אומרים בדיוק את זה - שזה בית הספר, ושזה גרוע, אבל שזה משתפר והכל יותר טוב ככל שמתבגרים.
 
אני חושבת שחלק מהבעיות שלה נובעות מהניסיון שלה, שלך, של המערכת, לשלב אותה במקום שלא מתאים לה.
 
לדעתי, היא לא תמצא שם חברים. וזה נורמלי ובסדר, כי לא כולם מתאימים להיות חברים עם כולם, ואם אין שם אנשים מתאימים, אז אין. זה נורמלי ובסדר, והפתרון הוא לחפש אותם במקומות אחרים - בחוגים, בשכונה (יש אצלכם משהו בסגנון? ברוב הארץ כבר אין).
Hidden4ever
New member
אני חושבת ש
יותר קשה מלהיות אדם שלא ממש מחפש חברה, זה להיות אדם שמחפש חברה אבל לא יודע איך לעשות את זה. בן אדם שאומר את הדברים הלא נכונים, שגורם לאנשים להתפרץ עליו, גם במקום העבודה וגם בבית הספר.
 
הבעיות שלה נובעות מאי תאימות. מה לעשות, זו העובדה. אם זה קשור אלי ולנסיון שלה? לי יש את הדאגות שלי אבל יש לי עוד ילדה והמצב שלה לגמרי שונה. פעם ניסו לתלות את האשם בי אבל הבנתי שזה לא תמיד ככה.
 
נתחיל בזה שמעבר לעובדה שיש לה קושי רגשי ואולי תקשורתי, יש לה גם פער מבחינה מוטורית. היא התחילה מאוחר, ולמרות שהילדים בכיתה כולם צעירים ממנה בשנה, היא לדוגמא לא השתלטתה על רכיבה על אופניים ללא גלגלי עזר ויש לה גם חרדה גדולה משחיה במים עמוקים והיא נמנעת, בכיתה היא מתעייפת מכתיבה ויש לה שגיאות כתיב קשות אז הילדים צוחקים עליה ומעירים לה, גם כשאמרו להם שפע פעמים שזה לא תקין. הם חושבים שזה חשוב לתקן... הם צחקו עליה כשביום כיפור כולם רכבו על אופניים של בוגרים והיא לא, הם נוטשים אותה ברדודים בבריכה והולכים לעמוקים. אז יש גם פערים מעבר לתקשורתי. ילדים הם עם אכזר, הם מזהים את השוני והם מנסים לעקור אותו מתוכם. הרבה מזה לא קשור רק לנסיון, זה קשור לעובדות. בנוסף, ההורים שמקבלים את המידע מהילדים לא טומנים ידם וגם מסייעים לקבע את המציאות... כי זה "מפריע" לילד שלהם...
 
לצערי, אני נאלצת להסכים שסבירות גבוהה תהיה לחברים כשיהיה ניתן להגדיל את הטווח... לגבי השכונה - מדובר בבית ספר שכל ילדיו הם מאותה שכונה... בחוג היחיד עם ילדים דווקא יש לה קשרים - נראה לי שגם עם צעירים ממנה וזה לגמרי בסדר. חוג התופים הוא אחד על אחד אז לא נחשב...
 
 
יותר קשה מלהיות אדם שלא ממש מחפש חברה, זה להיות אדם שמחפש חברה אבל לא יודע איך לעשות את זה. בן אדם שאומר את הדברים הלא נכונים, שגורם לאנשים להתפרץ עליו, גם במקום העבודה וגם בבית הספר.
 
הבעיות שלה נובעות מאי תאימות. מה לעשות, זו העובדה. אם זה קשור אלי ולנסיון שלה? לי יש את הדאגות שלי אבל יש לי עוד ילדה והמצב שלה לגמרי שונה. פעם ניסו לתלות את האשם בי אבל הבנתי שזה לא תמיד ככה.
 
נתחיל בזה שמעבר לעובדה שיש לה קושי רגשי ואולי תקשורתי, יש לה גם פער מבחינה מוטורית. היא התחילה מאוחר, ולמרות שהילדים בכיתה כולם צעירים ממנה בשנה, היא לדוגמא לא השתלטתה על רכיבה על אופניים ללא גלגלי עזר ויש לה גם חרדה גדולה משחיה במים עמוקים והיא נמנעת, בכיתה היא מתעייפת מכתיבה ויש לה שגיאות כתיב קשות אז הילדים צוחקים עליה ומעירים לה, גם כשאמרו להם שפע פעמים שזה לא תקין. הם חושבים שזה חשוב לתקן... הם צחקו עליה כשביום כיפור כולם רכבו על אופניים של בוגרים והיא לא, הם נוטשים אותה ברדודים בבריכה והולכים לעמוקים. אז יש גם פערים מעבר לתקשורתי. ילדים הם עם אכזר, הם מזהים את השוני והם מנסים לעקור אותו מתוכם. הרבה מזה לא קשור רק לנסיון, זה קשור לעובדות. בנוסף, ההורים שמקבלים את המידע מהילדים לא טומנים ידם וגם מסייעים לקבע את המציאות... כי זה "מפריע" לילד שלהם...
 
לצערי, אני נאלצת להסכים שסבירות גבוהה תהיה לחברים כשיהיה ניתן להגדיל את הטווח... לגבי השכונה - מדובר בבית ספר שכל ילדיו הם מאותה שכונה... בחוג היחיד עם ילדים דווקא יש לה קשרים - נראה לי שגם עם צעירים ממנה וזה לגמרי בסדר. חוג התופים הוא אחד על אחד אז לא נחשב...
 
 
ילדים הם לא עם אכזר, מבוגרים הם עם אכזר
יש שני ספרים "אי-בוד" ו"בעל זבוב", שניהם מתארים חברת ילדים. אבל לפי מה שאני יודעת, ילדים לא אמורים לדעת להסתדר בחברה לבד. הם אמורים להיות בחברה רב גילאית, בה יש ילדים גדולים יותר ללמוד מהם, ומבוגרים להעיר להם.
 
ומה שהמבוגרים בבית הספר של הבת שלך מלמדים זה שזה בסדר ומותר לצחוק על אחרים. ו.. תתפלאי, אני עד כיתה ה' אן ו' לא רכבתי על אופניים (לא מסיבה קונקרטית, סתם לא יצא) ולא צחקו עליי.
 
אני אומרת שוב - לא כל העולם אכזרי, יש מקומות טובים מאלו. כדאי ללכת ולחפש אותם, במקום להתנחם שכולם ככה. זה שווה את זה. זה כל כך שווה את זה.
 
 
יש שני ספרים "אי-בוד" ו"בעל זבוב", שניהם מתארים חברת ילדים. אבל לפי מה שאני יודעת, ילדים לא אמורים לדעת להסתדר בחברה לבד. הם אמורים להיות בחברה רב גילאית, בה יש ילדים גדולים יותר ללמוד מהם, ומבוגרים להעיר להם.
 
ומה שהמבוגרים בבית הספר של הבת שלך מלמדים זה שזה בסדר ומותר לצחוק על אחרים. ו.. תתפלאי, אני עד כיתה ה' אן ו' לא רכבתי על אופניים (לא מסיבה קונקרטית, סתם לא יצא) ולא צחקו עליי.
 
אני אומרת שוב - לא כל העולם אכזרי, יש מקומות טובים מאלו. כדאי ללכת ולחפש אותם, במקום להתנחם שכולם ככה. זה שווה את זה. זה כל כך שווה את זה.
 
 
Hidden4ever
New member
מסכימה
לפחות מההיבט הפרטי שלי, אני מרגישה שהמצב מתאפשר כי המורה לא ממש מפסיקה אותו. היא גם יודעת שיש לילדה שלי קשיים אבל די החליטה שזה שהילדה שלי אומרת דברים שאינם במקומם בעצם מזכה אותה ביחס הזה, בלי לחשוב שהילדה לא תמיד מבינה שמה שהיא אומרת זה לא תקין (או הדרך שבה היא אומרת את זה).
 
הילדה כן מבינה שהיא מגיבה להצקות בצורה לא טובה אבל קשה לה מאוד לעצור את עצמה. דברתי איתה על זה, אבל אני לא בטוחה שהיא מבינה או שהיא לא בטוחה שבזמן אמת היא תוכל לעצור את עצמה.
 
זה מן מעגל כזה אבל בעיני זה קשור מאוד גם למורה שלא שולטת במצב.
לפחות מההיבט הפרטי שלי, אני מרגישה שהמצב מתאפשר כי המורה לא ממש מפסיקה אותו. היא גם יודעת שיש לילדה שלי קשיים אבל די החליטה שזה שהילדה שלי אומרת דברים שאינם במקומם בעצם מזכה אותה ביחס הזה, בלי לחשוב שהילדה לא תמיד מבינה שמה שהיא אומרת זה לא תקין (או הדרך שבה היא אומרת את זה).
 
הילדה כן מבינה שהיא מגיבה להצקות בצורה לא טובה אבל קשה לה מאוד לעצור את עצמה. דברתי איתה על זה, אבל אני לא בטוחה שהיא מבינה או שהיא לא בטוחה שבזמן אמת היא תוכל לעצור את עצמה.
 
זה מן מעגל כזה אבל בעיני זה קשור מאוד גם למורה שלא שולטת במצב.
נתנאל6589881
New member
ולי יש את שתי האבחנות האלו
ונראה לי שהסיכזופרניה יותר דופקת אותי כי יש סטיגימה על אלימות והאוטיזם גורם לאנשים לחשוב שאני לא מבין וזה שאני לא מדבר ונגיב מוסיף לזה ואני מבין הכל רק לא יודע להגיב
ונראה לי שהסיכזופרניה יותר דופקת אותי כי יש סטיגימה על אלימות והאוטיזם גורם לאנשים לחשוב שאני לא מבין וזה שאני לא מדבר ונגיב מוסיף לזה ואני מבין הכל רק לא יודע להגיב
אני סיפרתי את זה
גם אחיו הצעיר שמח כשקיבל את האבחון, ראה בזה הכרה בזהותו.
Hidden4ever
New member
למה הכוונה
כשאומרים דרעק פסיכולוגי - האם הכוונה לטיפול שגוי? בעיות פסיכולוגיות?
כשאומרים דרעק פסיכולוגי - האם הכוונה לטיפול שגוי? בעיות פסיכולוגיות?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.