אשאל שאלה בתקווה שתבהיר משהו.
עד כמה שידוע לי בעבר היו מסירים לפעמים בניתוח את הרקמה החיבורית (corpus callosum) בין שתי האונות הלטרליות של המוח כטיפול באפילפסיה (זה הופסק). התוצאה של ההפרדה, היתה שרמת התקשורת בין שתי האונות היתה הרבה יותר נמוכה. כאילו היו שני מוחות שמודעים חלקית מאוד כל אחד למה שהשני "חושב". מה שיד שמאל כתבה, בהנחה שהופיע רק בחלק השמאלי של הראיה, לא היה ממש ידועה לחלק השמאלי של המוח שהיה אחראי על הדיבור, ולכן היה נראה כאילו יש שני "אני" ששניהם מתקשרים ביניהם, בין השאר דרך השמיעה והראיה. שתי מודעויות, כל אחת מודעת לעצמה ולמידע שמגיע אליה, אבל פחות למה שקורה בצד השני של המוח. גם כל אחד מהחלקים אופיין באופי שונה לחלוטין של "חשיבה". אפשר כמובן לדמיין את זה (לצורך התרגיל בלבד). עכשיו אני חושב על משהו - ועכשיו עושים לי את הניתוח, ועכשיו אני... בעצם איזה "אני"? היה אחד עכשיו שניים מנותקים חלקית? האינפורמציה חייבת להגיע לאזור מסויים כדי שהוא יהיה מודע אליה. שיוכל להגיד "אני מודע למה שקורה בצד השני". עד כאן מקרה הפיצול. אינני יודע האם יש מקום מרוכז במוח שלנו, שאליו מגיעה האינפורמציה שאנחנו מגדירים כחלק מהמודע. הפרספציות שלנו, הרגשות וההבנה שלהן, ותוצאת המחשבה המודעת, ומידע שלא מגיע לאזור הזה, נקרא "תת מודע" או נגדיר אותו כמידע שאיננו מודעים אליו. מישהו אמר לי פעם שזה ליד גזע המוח, אבל הייתי מעדיף לשמוע את דעתם של אנשי הביולוגיה/רפואה שבפורום. גם אם יש "מודעות" כזאת או אחרת לאסופת העצבים שיש במעיים. למה בדיוק הם יהיו מודעים? למה שאנחנו רואים בעיניים? למידע שהם מקבלים מהמעיים?
