תועלת פסיכולוגית והרהורים על גמילה

[irisgh]

וגם לדעת מתי לוותר

מתי מספיק. מתי זה גובה מחיר מהבית, מאמא, מכל מי, ואז אולי עדיף משהו אחר.

 

[shi2]

סליחה שאני כל הזמן מזכירה את

חוסר הצלחת ההנקה עם הדר , אבל אני חושבת שזה חשוב וקשור לדיון. כן, אז בגלל שכל כך היה לי חשוב להיניק ובגלל שלא הצלחתי ובגלל שהרעבתי אותו ובגלל שהיה לי סיוט לשאוב ועוד שפע של "בגללים"... במשך חודש וחצי שלם אחרי הלידה , לא הפסקתי לבכות ובמשך כמעט שנה שלמה, בכל פעם כשהייתי קוראת על הנקה או שומעת שיחה או רואה בטלויזיה , משהו שקשור לנושא, הייתי מתפרצת בבכי... אז מה היה פה ? נזק או תועלת פסיכולוגית? בכל אופן, לקח כן למדתי מהסיפו ועובדה שהיום אני מניקה בהנאה שאי אפשר לתאר ואפילו מרגישה שזכיתי במתנה נפלאה!

 

[shi2]

נראה לי שאני אפופת הורמונים או מה?

בזמן האחרון יש כאן הרבה דיונים על ההנקה , בעיקר מההיבט הרגשי והפסיכולוגי, של התינוקות וגם שלנו האמהות. ואני ממש מזדהה כמעט עם כל מה שכתוב כאן, אבל הנה פתאום לאחרונה אני חשה את הכאב הזה שלא הינקתי את הדר וככל שהזמן עובר , הלב שלי עוד יותר הולך ומתכווץ נוכח העובדה שאני כל כך נהנית מההנקה עם איתמר. אפילו שאני יודעת שעשיתי כל מה שיכולתי, אבל מהפורום הזה למדתי שיכולתי לעשות יותר ובכלל, כל כך חבל לי...אוף... בגלל זה אני מרגישה שאני מוכנה לעשות הרבה וכל מה שדרוש על מנת ששום אמא טריה לא תצטרך לעבור את מה שעברתי עם הדר ושכל מי שתרצה להיניק, תזכה לעשות זאת עם תמיכה וידע...ותוכל להצליח!

 

[טלי12345]

אני בטוחה שאת אמא נהדרת להדר

ועשית את המקסימום שיכולת עבורה. יפה שאת מוכנה לתרום אבל אל תגמדי את עצמך ומאמצייך!

 

[shi2]

זו באמת הזדמנות לאמר שאני לא

מרגישה חלילה אמא פחות טובה בגלל שלא הנקתי אותו, להיפך בשבילו התאמצתי אפילו עוד יותר (שאיבות וכו') . אני יודעת שיש כאן עוד אמהות שלא הניקו את כל ילדיהן אבל בכל זאת חייבת לאמר , הקשר שלי עם הדר (בינקותו) לא שונה מהקשר שלי עם איתמר היונק...

... אולי בגלל שהוא הבכור , אני מרגישה אליו קשר חזק אפילו עוד יותר....

 

[irisgh]

ככה זה ילד ראשון

מפסיד מזה שעדיין לא ממש יודעים מה לעשות איתו. ומרוויח מזה שיש המון זמן לעשות איתו את כל הטעויות

אב העובדה שאלה מקבלים אהבה ואלה מקבלים אהבה.

 

[justmom]

בעניין המשך ההנקה...

ההמלצות של האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים הן: הנקה בלעית עד גיל 6 חודשים, התחלת מוצקים בחצי שנה השנייה לחיי התינוק, עם המשך הנקה, ומגיל שנה ואילך הנקה כל עוד האימא והילד רוצים בכך. וזה בדיוק העניין - כשאחד הצדדים בצמד לא רוצה (ואת חצי מהצמד) זה הרגע להפסיק, לפני שמגיעים למיאוס מוחלט. ותועלת פסיכולוגית? בעיני, ההנקה היא המשך/הארכה של ההריון. תינוקות אנושיים נולדים "לא גמורים" - כדי שהראש שלהם יוכל לעבור באגן המשונה שלנו (משונה כי אנחנו הולכים זקופים), ההתפתחות העיקרית של המוח נעשית מחוץ לרחם, בשנתיים הראשונות לחייהם. מהסיבה הזו, הם נולדים עם עצמות גולגולת רכות שיכולות "לעלות" זו על זו בלידה ומאפשרות למוח לגדול. בשנה הראשונה הם חסרי אונים לגמרי, ובעצם ההנקה היא זו שהופכת אותם למין "שלוחה" של הגוף שלנו, המשך ישיר שלנו - הריון מחוץ לגוף? ככה לפחות אני הרגשתי. החיבור המדהים הזה, ההרגשה שאף אחד לא יכול לתת לתינוק שלי את מה שאני מייצרת מהגוף שלי, טובה בעיני לאימא ולתינוק. היא יוצרת bonding נפלא, מלמדת אותנו לקרוא את התינוק שלנו כמו ששום דבר אחר לא יכול, וכן - בהחלט "מדביקה" אותנו יחד. ואני חושבת שהתועלת של הקשר הזה רק גוברת ככל שהתינוק גדל. לא סתם חלק גדול כל-כך מהשאלות בפורום נסוב סביב התעוררויות בלילות - תינוק יונק צמוד לאימא גם בלילה, ולמרות הקושי, אני רואה בכך הרבה טוב (גם כאימא לילד שעקרונית לא מוכן לישון לילה רצוף

).

 

[טלי12345]

משום מה יש לי דמעות בעיניים

כשאני קוראת את מה שכתבת. וזה קצת העניין, אני חוששת שיהיו לי רגשי אשמה מכך שאני מפסיקה את החיבור הנפלא הזה. לוגית, ברור לי שאם לא כיף לי כבר, זה הזמן להפסיק כדי שישאר לי טעם של עוד. רגשית, אני לא שלמה עם זה.

 

[justmom]

ועוד בעניין התועלת הפסיכולוגית...

בזכות ה"הדבקה" הזו של האימא לתינוק היונק, התינוק מקבל את כל הצרכים שלו בצורה הכי מיידית שיש. אי אפשר לשים אותו בלול עם בקבוק, הרבה יותר קשה להתעלם מהבכי שלו כשמה שהוא רוצה נמצא אצלנו בגוף. ואני עדיין בטוחה שתינוקות שכל הצרכים שלהם נענים בצורה המיידית ביותר בשנת חייהם הראשונה ואחריה גדלים להיות פעוטות וילדים עצמאיים יותר, מפני שהם גדלים בביטחון מוחלט שאימא תמיד נמצאת שם בשבילם. אני לא אומרת שאי אפשר לעשות את זה עם בקבוק - אני אומרת שעם הנקה, אי אפשר לא לעשות את זה. אבל טלי- את לא מפסיקה את החיבור הנפלא הזה. הוא קיים - ואת פשוט עוברת עוד שלב הלאה. יהיו לך דמעות בעיניים גם כשהוא ינופף לך ביד קטנטנה ויילך לשחק עם חבר (לבד), ובעוד הרבה שלבים בחיים. זה חלק מהגדילה שלך ושלו, ולמרות הכאב, יש בזה המון טוב.

 

[irisgh]

גם אני הרגשתי ומרגישה ככה

שהתינוק שלי הוא בלתי נפרד ממני. ומדי פעם כשיש כל מיני דברים שנורא קל להשאיר אותו, אני 'לא יכולה' כי הוא יונק. ובעצם, יותר מתאים לי להסתובב איתו ללא מעט מקומות (אני כמובן שואבת, כך שיש אופציה מעשית). אני חושבת שהנקה זה בדיוק זה - מוסיף מימד מציאותי לחוסר הנפרדות של האם והתינוק. עכשיו, הילדון שלך, כבר בגיל שהוא מתחיל להראות כמה הוא נפרד. אז אולי היום את מרגישה שבעצם, זה פחות מתאים לך, אם הוא נפרד. וזה נשמע לי ממש סביר. אבל את כאילו שוכחת כמה אחורה הוא היה חלק ממך. אני חושבת שהנקה הופכת את ההאכלה לדבר פחות מכני. אבל כמובן, מי שמאכיל בבקבוק באהבה, מאכיל באהבה. ואם ההנקה מלאה ב stress, אז התועלת בהחלט פחותה.

 

[יעל של תום]

שני דברים שעולים במוחי כעת

שניהם שלובים זה בזה, וכנראה קשורים לשלב שבו תום נמצא עכשיו. שמתי לב לאחרונה שתום הולך ונהיה עצמאי יותר ויותר, ולא רק זה - אלא שהוא מתעקש על עצמאותו ("לא, לבד!" הוא אומר לי כשאני מציעה לתת לו יד או לעזור לו באיזושהי משימה). הוא מבטא בדיוק מה הוא רוצה ועומד על שלו. אסתר אמרה באותה תוכנית מרגיזה שהיתה בשבוע שעבר שתינוק יונק גדל להיות עצמאי יותר כי הוא זה שקובע את סדר הדברים עבורו - הוא קובע מתי לאכול וכמה לאכול, וזה מתבטא לאחר מכן בתחומים אחרים שאינם קשורים דווקא לאוכל. ואם באוכל עסקינן, אז הדבר השני ששמתי לב אליו הוא שאני מאוד סומכת על תום בכל מה שקשור לתזונה שלו, ואני בטוחה שזה קשור קשר הדוק מאוד להנקה. בשבוע שעבר אמר לי הגנן של תום "היום לא היה לו תיאבון בצהריים והוא כמעט לא אכל". לא התרגשתי ואמרתי לו שאני סומכת על תום כי אני יודעת שכשהוא רעב - הוא אוכל ואם אין לו אוכל זמין, הוא מבקש. רגשות אשם? גם אני נהנית מהפעמים שהוא לא יונק (בזמן האחרון הוא מדלג לפעמים על הנקות הבוקר) וגם אני לא אצטער אם הוא יגמול את עצמו (ואולי אפילו יש גמילה באופק? לא יודעת). תקראי את המאמר הזה, שתרגמה שרון של אייל, ותראי שהענקת לו כ"כ הרבה!

 

[טלי12345]

תודה על ההפניה למאמר

אני שמחה שכתבת לי שאת נהנית שהוא מדלג על הנקה. היה לי קשה להודות בזה וזה מקל עלי שגם מישהי אחרת מרגישה כך.

 

[דלית 3]

גם אני לפעמים מרגישה ככה ../images/Emo140.gif

ואפילו, רחמנא לצלן

, כמה פעמים נתתי לה במו ידי סימילאק כי לא בא לי להניק. כבר קרה שהיה לה בקבוק ביד והיא לקחה כמה שלוקים ממנו וכמה מהציצי לסירוגין. אם לא הייתי "מרשה" לעצמי להרגיש ולהתנהג ככה יכול להיות שלא הייתי ממשיכה בכייף עד עכשיו ועם חשק להמשיך עוד הרבה.

 

[maya100]

ברור שאנחנו מרגישות ככה!

יש ימים שבהם אני מתה שהיא לא תינק כי לא בא לי/אני עצבנית/עייפה/עסוקה וכו' וכו'. ויש ימים שאני מנסה להסיח את דעתה. (ויש ימים (ששש, זה סוד) שאני מתה שהיא תינק ואפילו מציעה לה, כי התגעגעתי...)

 

[tonti]

טלי שלי../images/Emo24.gif

חמדתי, זה כל כך בסדר שאין לי מילים לכתוב את זה. אבל את כואבת. על מה? היתה לכם תקופה מדהימה. ואת רוצה לעבור לשלב הבא. ממה שתארת דקל ממש מוכן לזה. אבל מה איתך? למה קשה לך כל כך להפרד מזה? את הרי מרגישה שזהו, אז לכי עם זה. אל תתיסרי כל כך. ולמה את חושבת שיש פטריה?

 

[טלי12345]

יש לי באמת כאב.........

זה סוג של פרידה שהוא לא קל. גם ההסבר שלי לגמילה זה ש"נמאס לי" וזה קצת שונה מלבצע משהו עד שהוא פשוט מסתיים. פטריה- יש לי רגישות בפטמה וגירוד מעצבן.

 

[זהר של יואב]

פוסט פרטום זה לא רק אחרי לידה !

הרי מילולית פוסט פרטום זה "אחרי הפרידה". כל פרידה כואבת, לפני, במהלך ואחרי. תמיד קשה לעשות צעדים שמצטיירים ככאלו שאין מהם דרך חזרה... ודווקא בהנקה יש דרך חזרה אם רוצים. אני חושבת שיש הרבה מקום בנשיות לרגשות של כאב, עצב, אכזבה ורחמים - אולי זה במידה מסויימת אפילו חלק ממהות הנשיות - רחמים בא מרחם, ווסת ביפנית (או סינית ?) זה "דמעות הרחם המאוכזב", כל חוט בחבל הטבור שניתק זה כאב חדש-ישן, ופרידה כבר אמרנו...כואבת. לחבק לחבק את זה אותך אותו נתת לו כל כך הרבה ! וסליחה אם נדחפתי לדיון.

 

[טלי12345]

משמעות של פורום זה להדחף לדיון../images/Emo13.gif

פשוט קיוויתי שדקל ירצה להפסיק קודם ותהיה תחושה של משהו שהסתיים תוך שנתתי את המקסימום והוא זימן את הפרידה. מבלי שארגיש שמנעתי ממנו איזו תועלת פסיכולוגית אלמונית.

 

[זהר של יואב]

אני לא חושבת שמניעה היא בהכרח

דבר שלילי. את מתארת מצב של "צורח ומשתולל" - אולי זה יהיה דווקא גבול עבורו ? אולי הוא זקוק לזה ? סליחה אם אני לגמרי לא בכיוון, אבל שעה הנקה זה באמת המון זמן, בעיקר שלמירע זכרוני הוא מאז ומתמיד משך הנקות מאד ארוכות...לא ?

 

[דלית 3]

../images/Emo24.gifלטלי האמא הנהדרת של דקל

גם אני התחבטתי בשאלה הזאת - בייחוד לנוכח העובדה שתמיד אומרים שאפשר להיות אותה אמא נהדרת גם עם בקבוק (אם ...). אני חושבת שרוב התועלת הרגשית היא ערך מוסף של הרגשות שלנו כאמהות מניקות וממה שהנקה תורמת לנו. לכן אני גורסת שאם אישה לא רוצה להניק ותעשה את זה מתוך לחץ או תחושת חובה (ואני מכירה אחת שהניקה כל תינוק כמעט שנה ושנאה כל רגע) - עדיף שלא תניק. אם תסתכלי על ההודעה הזאת שלי, תראי שאפילו חשבתי שמא אני גורמת לה נזק ואפילו שקלתי לגמול אותה. אני ממשיכה כי גם היא עדיין נהנית מזה וזה טוב לשתינו וזה צריך להיות השיקול העיקרי. טוב לשני הצדדים - נהדר. אחד הצדדים הגיע לרוויה - להפסיק בקצב המתאים לכם. נראה לי שדקל עושה בדיוק מה שטוב לו וזה שאת זורמת איתו נותן לו בדיוק את מה שהוא צריך: ההרגשה שאת סומכת עליו ואת הביטחון שהוא זקוק לו כשהוא ממשיך הלאה. בצורה הזאת את מחזקת אותו וגורמת לו להיות איש (קטן

) בטוח בעצמו ושמח בחלקו. ואת? תחשבי על היתרונות שיש ב"לא להניק" - ויש כאלה. מותר להנות מהן ולהטות את מאזני ההנאה מ"הנאת הנקה" יותר כבדה ל"הנאת לא הנקה .." יותר כבדה. לכל צד יש את המישקל שלו, היתרונות והחסרונות (הבעיקר סובייקטיביים) שלו ולכל זוג יש את המינון שמתאים לו. בעיקר חשוב שתישארי עם טעם של עוד לסיבוב הבא.