תורם מהארץ או מחו״ל זו השאלה

journe y

New member
תרבות זרה

נכון שלתורם מחו״ל אין את המנטליות הישראלית המוכרת לנו, אבל אני חושבת שתרבות היא תלויית מקום. זאת אומרת אם אותו ילד לתורם אירופאי (למשל) יגדל בישראל לאמא ישראלית התרבות הישראלית היא זו שתהיה חלק ממנו והוא ישראלי לכל דבר ועניין.
&nbsp
דווקא הלוואי שתרבות הייתה עוברת בגנים. נשמע לי מגניב לגדל ילד עם מנטליות אירופאית חחחח
 

journe y

New member
תורם מהארץ או מחו״ל זו השאלה


הפער בעלויות ידוע, הפער הינו עצום בין מנה מהארץ לזו שמחול. בהתחלה היה לי ברור שאני אלך על תורם מהארץ, כי למה לי להשקיע ממון רב עבור מוצר זהו. ועכשיו שאני אמורה לבחור פתאום צצות אצלי מחשבות אחרות, פתאום לא כזה ברור לי שכדאי תורם מהארץ.

ההיבט של הרבנות לא כ״כ מפריע לי, אז שהילד/ה בבואם להינשא שיינשאו אזרחי. זה לא ביג דיל, זה לא שהילד נחשב ממזר עבור הממסד.

ההיבט שכן מפריע לי במידה כלשהי זה ריבוי אחאים. האם בחירת תורם ישראלי נעשית ממאגר מצומצם יותר ואז שם הסיכוי לריבוי אחאים גדול יותר כי רוב הנתרמות בוחרות מתוך מאגר מצומצם מלכתחילה, דבר שמגדיל את הסיכון לריבוי? האם אם אבחר תורם גוי אני בהכרח מצמצמת את הסיכון שממנו אני חוששת?

מה דעתכן? מה השיקול שעמד בפניכן?
 

katanchikit

New member
השיקול שלי הוא כלכלי

או יותר נכון אילוץ כלכלי. לא יכולה לאפשר לעצמי כלכלית לבחור בזרע מחו"ל.
אבל לו היו לי האפשרויות הכלכליות, הייתי בוחרת בתורם מחו"ל.
לא בגלל חשש מריבוי אחאים. איכשהו זה לא כל כך מפחיד אותי, אולי כי נראה לי שהסבירות שזוג אחים ייפגשו ויתאהבו היא בכל זאת נמוכה. וגם תמיד אפשר לעשות בדיקות ד.נ.א אם קיים חשש כלשהו.
יש משהו שמפריע לי יותר, ומעלה בי רגשות אמביוולנטיים שלצערי נראה לי שאצטרך ללמוד לחיות איתם...
מה שמפריע לי הוא שבארץ התרומה היא אנונימית בלבד. זה לא כל כך משנה לי מי זה התורם ומה הרקע שלו - מה שחשוב לי זה רק שיהיה בריא, אבל אני לא יכולה לדעת מה הילד יחשוב וירגיש כשיגדל. כילד שנולד מתרומה, הוא יכול לחשוב ולהרגיש אחרת. התורם הוא חלק מהסיפור שלו, ומטבע הדברים זה יכול לעורר סקרנות ורצון לדעת עליו יותר.
יכול להיות שזה לא יעניין אותו אפילו לא קצת, ויכול להיות שהוא יהיה מאותם הילדים שחשוב להם לדעת. ולכן, הייתי רוצה להשאיר לילד את האפשרות לדעת מי התורם פתוחה. לכל מקרה.
אבל... יש מציאות. כמו שכתבתי אין לי האפשרות הכלכלית, לפחות לא כרגע. אז כנראה שאצטרך ללכת על תורם מהארץ.
 

journe y

New member
תורם פתוח מחו״ל

למיטב הבנתי, הפרטים של התורם יכולים להימסר לילד רק בהגיעו לגיל 18. תשערי בנפשך,שילד בן 18 פונה לתורם והתורם בכלל לא מעוניין בהיכרות או בקשר כלשהו. הרי זה מפח נפש נוראי לאותו ילד.
&nbsp
התורם תרם כשהיה צעיר לפני 18 שנים ולפתע באמצע החיים נוחת עליו ילד, רוב הסיכויים שאותו תורם איש משפחה משל עצמו וזה לא ממש מתיישב עם אורחות חייו. רוב הסיכויים, שמשפחתו (אישתו וילדיו למשל) בכלל לא מודעת לעניין התרומה בעברו.
&nbsp
ואולי התורם הזה בכלל לא נחמד ולא היה רצוי שהילד שלנו יכיר אותו בכלל כי זה יגרום לאכזבה. התורם הפתוח מחוייב להיענות לפחות פעם אחת לילד. מבחינת הילד, מה כבר אפשר לדעת על התורם במענה בודד?! לדעתי, המקרים שבהם נוצר קשר חם וטוב בין התורם לילד הם מועטים. לעיתים, אפילו אבות (לא תורמים) שנטשו בכל מיני מסיבות ונעלמו מחיי הילד לא מעוניינים בחידוש קשר עם הילד כבוגר כאשר אותו ילד פונה אליהם ברבות השנים (היו על זה מלא פרקים באבודים עם צופית גרנט). זה כמו סכין בלב, לראות ילד בוגר מחפש את אביו בכל העולם והאב בכלל לא מעוניין להכיר. אין יותר נורא מזה עבור ילד.
&nbsp
ולכן, אני לא באמת יודעת, עד כמה השיקול של התורם הפתוח יכול להיות באמת רלוונטי בעוד עשרות שנים בבואו של הילד לפתוח את התיק.
 
אני חושבת שההיכרות היא משנית בסיפור התרומה הפתוחה

גם הציפיות.
לדעתי עד גיל ההתבגרות או טרום ההתגברות התרומה הפתוחה לא צריכה להיות נושא שנידון. צריך לעבד את היעדר האב ואת משמעות תרומת הזרע. זה לא משהו קבוע, זה נע בהתאם לגדילה ולאופי של הילד. לא מזמן הודיעה לי הצעירה שהיא אולי יתומה. נזעקתי למנטרה הקבועה של התרומה, ואז ענתה: ואולי התורם מת בינתיים? איך את יכולה לדעת שלא?
מיד השבתי שמי שלא היה לו אבא מלכתחילה לא יכול להתייתם, אבל אולי בחוויה שלה זה אחרת לגמרי, ובכל מקרה המחשבות של הילדים לוקחות למקום אחר לגמרי מהשבלונות שאנחנו כופים עליהם.

גם את עניין המפגש לא הייתי מדגישה. זה לא חלק מהחוזה, זה לא ההסכם וזה לא משהו שאמור לקרות. זה לא הפורמט של תרומה פתוחה.

מה כן יקרה? כשהילדים יגדלו הם יוכלו להשלים פרטים, לראות תמונה (נראה לי חשוב בעיקר לבנים, חלק מהזהות), לשייך חלק מהשונות שלהם ממני ומהמשפחה שלי למשהו פחות ערטילאי.
הבנות שלי יודעות עכשיו שיש לי חומרים שיקבלו כשיגדלו, ולהפתעתי זה לא יצר עימות או דרישה בלתי מתפשרת לראות כבר עכשיו. מבחינתי כרגע זה יכול להזיק. אבל יש לי מידע ששמור אצלי ויינתן לפי הצורך ושיקול הדעת, וזה לא נתון לגיל אבסולוטי או לתנאים עלומים. יש לי שליטה מלאה בזה. ממה שמסתמן כרגע, האחת תהיה מעוניינת, השנייה (היתומה) מחקה את הנושא הגנטי כמעט לגמרי, אבל אני לא יודעת לצפות מה יקרה בגיל ההתבגרות, אחריו, או כשתהפוך לאימא בעצמה. אני יודעת אצלי שעם האימהות גבר העניין בעיסוק המשפחתי ובשורשים.
מספר האחאים נראה לי שיקול פסיכולוגי חשוב. לא רוצה שיחשבו שכל גבר שעובר הוא אולי אבא שלהן ושכל גברבר הוא חצי אח. אפשר לדבר על סטטיסטיקה, אבל במציאות אנחנו יודעים על מפגשים אקראיים של אחאים. בעיניי זו מעמסה שהייתי רוצה לשחרר אותן מזה.
מבחינה כלכלית זה מאוד יקר. מבחינתי זה כאילו התחלתי להיות אימא שלהן עוד לפני שנולדו. זה לא יקר יותר משנתיים גידול בגן פרטי.
 

katanchikit

New member
כן, זה פחות ההיכרות ויותר

המידע שאפשר לקבל שקורץ לי. כמו שכתבת, היכולת להשלים פרטים ולראות תמונה. אני זוכרת שהיתה לי ההזדמנות לראות סבא שמעולם לא פגשתי, וכל הזמן תהיתי לגביו. סקרן אותי להכיר אותו, ולו לפעם אחת. המפגש עצמו היה קצר מאוד, מאכזב אבל לא נורא - כי לא היה אף פעם קשר אז גם לא ציפיתי שיהיה, בעיקר לא נתן לי כלום. אני חושבת שאם הייתי יכולה לראות תמונה ולקבל פרטים עליו, מבלי לפגוש אותו - זה היה בטח מסמן לי את ה"וי" הזה על הסקרנות, והיה חוסך את המפגש. יש משהו באנשים, שמתעניין בשורשים שלהם - למי אני דומה? למה אני כמו שאני? וכשאין אפשרות בכלל לחקור את זה, זה איזשהו מחסום שאין איך לטפס מעליו. כמובן שיש גם אנשים שזה בכלל לא מעניין אותם. או שהם חוששים מזה. או שהם פשוט לא מייחסים לזה חשיבות. לתרומה אנונימית היתרונות שלה. אני, הייתי רוצה את הגמישות. זה לא הדבר הכי קריטי בעיניי, למרות שהיתה תקופה שהיה. כיום יש לי סדרי עדיפויות כלכליים חשובים לי יותר, אז אני אלך כנראה על תורם בארץ, ואני מאמינה שבסופו של דבר נתמודד עם הכל. אבל בעולם מושלם הייתי הולכת על תרומה פתוחה.
 

journe y

New member
המידע הנוסף שמקבלים מתורם פתוח

האם המידע הנוסף שמקבלים מתורם גוי פתוח מסתכם בתמונת ילדות ופרטים מזהים? קראתי גם שיש בנקים בחול שמספקים הקלטת קול (שזה בעיני ממש זניח ולא מה שיכריע עבורי. כמה פעמים בחיי פגשתי גבר יפה וקולו בפון היה ציפציף ולא אטרקטיבי, ולהיפך, גבר שבפון קולו היה עמוק וגברי ובמציאות לא הייתה התאמה בין היופי לקול. נגיד תורם מסוים מחול מצא חן בעיני אבל התברר שקולו מזה לא אז משום כך אני אפסול תורם שיכול להיות שהגנטיקה שלו כן אטרקטיבית?!)
&nbsp
והתמונת ילדות - זה באמת נותן לך/לילד מענה לצורך ידיעת השורשים?
&nbsp
העלות הכלכלית היא עצומה בין תורם ישראלי ותורם חול, פי 3 וגם פי 4. השאלה מה אני מקבלת יותר דרך תרומה מחו״ל? האם הערך המוסף הוא שולי או מהותי?
&nbsp
לא מצליחה להגיע לידי החלטה בעניין. נורא מלחיץ אותי שאתחרט בהמשך בחיים על בחירה שעשיתי.
 
מוכר מאוד

אני חושבת שהבחנת יפה: יש כאן שני גורמים במשוואה: אני - והילדות.
הבחירה הראשונית היא קודם כול בשבילי: למקסם את תחושת השליטה (ויש יגידו: אשליה) ואת הבחירה מצד אחד, ולהרגיע קצת מרגשי האשם מהצד השני. תחשבי שאת מאמצת ילד: יש לך אפשרות לאמץ עם תיק אימוץ ובלי תיק אימוץ. את יודעת איזו מתנה לילד זה תיק האימוץ הזה? גם ילדים שמחליטים שלא לפתוח את התיק (וזה כנראה הרוב), שואבים רוגע רב מעצם הידיעה שזה בידיהם.
ומאומצי חו"ל משקיעים משאבים רבים ביותר בניסיונות איתור.

מבחינת הילדות שלי, באופן מפתיע זה הרבה פחות מעניין אותן מהצפוי. אולי כי כרגע לא עולה חוסר אמיתי, אולי כי הן בנות (ובדר"כ עולה צורך רב יותר אצל בנים), אולי כי אם יש, אז יש תחושת ביטחון שבזמן שלי ורק אם ארצה אוכל להתמודד עם זה.
ריאיינתי את הבנות בשבילך:
הגדולה: אם את שואלת אותי: טיול לחו"ל או תמונה/פרטים, אז בוודאות טיול לחו"ל - אם הוא טיול שווה מאוד. אבל אני כן שמחה שיש לי תמונה ופרטים, זה לא חסר משמעות לחלוטין.
הצעירה: זה חסר משמעות לחלוטין.

אני מאמינה שאם זה הכיוון של הראשונה עכשיו, העניין יגדל בהמשך. ולי זה נותן סיפוק גדול, עדיין מרגיע רגשי אשם מסוימים: עשיתי הכי טוב שאפשר בנסיבות הקיימות.
 

journe y

New member
יא איזו מקסימה ששאלת אותן


אני נוטה להסכים עם כל דברייך. בגדול, אין לנו שום שליטה על כלום בחיים האלה ואני מתחברת למה שציינת על השליטה=אשליה. עדיף שתהיה האפשרות בידי הילד לדעת פרטים מזהים וגם תמונה (שזה כבר מוחשי). בדרך הבאת ילד בצורה של תרומה אנחנו למעשה מגדלים ילד ללא קיום ונוכחות אב וכאן בתרומה הפתוחה יש קצה חוט, יש משהו שבמעט נותן לילד תחושה שהוא בא גם מאבא ולא רק מאמא. הילד יודע, שיש אבא ויש לו שם ויש לו תמונה ואני יודע מי אחראי לחצי הגנטי שלי.
&nbsp
אין לנו באמת שליטה על מה שהילד יחליט לעשות בחייו הבוגרים (כן לפנות לתורם או לא) ואין לנו גם שליטה כיצד אותו תורם יגיב לפניית הילד אליו.
&nbsp
אני חושבת שאם אישה יכולה לעשות מאמצים כלכליים וכן לבחור בתורם פתוח אז זו דרך עדיפה יותר. לטעמי, מה שיכריע את הכף בבוא האישה לבחור זה השיקול הכלכלי. אם אישה במצב כלכלי שפנייה להליך ייבוא יחנוק אותה ממש אז אין בכלל מה לשקול את העניין. צריך לעשות שיקול כלכלי מחושב.
&nbsp
&nbsp
 

katanchikit

New member
נכון, אבל כאן זה לא אבא אלא תורם

ואני כן יוצאת מנקודת הנחה שהרגשות כלפיו הם אחרים (יכול להיות שאני טועה, אבל ככה אני רואה את זה).
אני חושבת שיכולה להיות סקרנות, יכול להיות רצון "להשלים את הפאזל", להבין יותר למי אני דומה וכו' וכו' ואפילו שאלות רפואיות למיניהן.
אבל אני לא חושבת שזה אותו דבר כמו לחפש את האב, והאב לא מעוניין להכיר, והמפח נפש שנוצר מכך. לא חושבת שזה על אותה משקולת. למרות ששוב... אין לי יכולת לחזות ולהעריך איך הילד ירגיש, אבל ככה אני הולכת לגדל אותו.
הילד יידע שרציתי אותו מאוד, ולא היתה לי זוגיות, ולכן התורם הנחמד (או הלא נחמד
) נתן לי זרע כדי להביא אותו לעולם. הוא לא רצה ילד, הוא רצה לתת תרומה כדי ש*לי* יהיה ילד. זה מוגדר מראש שזה לא אבא ולעולם לא יהיה.
זה כמו המתוק שבאומנה אצלי, הוא נאלץ לגדול במשפחת אומנה זמנית לפני שהגיע אליי. בהתחלה היו לו כל מיני רגשות מבולבלים וקשים לגביהם. הסברתי לו שההורים האומנים שם הוגדרו מראש כזמניים, הם לא אבא ואמא קבועים ולעולם לא יהיו, ולכן הם לא "נטשו" אותו כמו שהוא חושב ומרגיש - אלא עשו דבר יפה למענו: הם טיפלו בו עד שאני הגעתי להיות לו לאמא. אני מבינה אותך, למה אתה מרגיש נטישה, וזה מאוד טבעי ומובן, אבל במציאות לא היתה נטישה.
זה אולי נשמע קצת קר, אבל זה ממש סידר לו את המציאות והוא נרגע. "אהההה אז הם לא נטשו אותי. חשבתי שכן. חשבתי שהם לא רצו אותי, כי עשיתי להם בעיות. עכשיו אני מבין שהם טיפלו בי עד שימצאו לי אמא" אלה המילים שלו. ומאז שהבין את זה, הרגשות הקשים שהיו לו נרגעו, והוא חי את חייו.
אם ירצה לפגוש אותם בעתיד אז בשמחה אפגיש אותו איתם - אבל כבר אין לו הציפיות שהם יהיו משהו אחר בחייו, משהו שהם לא.
בעיקר הוא אוהב שאנחנו שולחים להם תמונות שלו, ומעדכנים אותם בחייו. ולהסתכל לעתים רחוקות על תמונות שלהם. זה קורה פחות ופחות, והוא מפנה את האנרגיה שלו אל הדמויות הקבועות שבחייו.
לעומת המשפחה הזמנית בה היה, שהיה לה תפקיד ברור, קצר וזמני - אמו הביולוגית היא אמו לתמיד, ובקשר אליה יש לו ציפיות ואכזבות כבדים הרבה יותר....
 

journe y

New member
כן יש הבדל עצום בין תורם ואבא שלא בחיי הילד

נתתי את הדוג׳ הזו כדי להמחיש שאפילו אבא (שכביכול היה אמור להיות מחויב לילד) נוטש או ״אובד״ (הלך לאיבוד מרצון), אבא כזה שלא נמצא בחיי הילד, המון פעמים (ברוב המוחלט של המקרים) מפנה את הגב לילד המבוגר שמאתר אותו ולא מעוניין בקשר אז על אחת כמה וכמה תורם, שרק נתן מטען גנטי, שבאמצע החיים נופל עליו ילד שמתחיל לשאול שאלות ולחקור מסקרנות. באמת קשה לי להאמין שהתורם בחלוף עשרות שנים שהוא קרוב לוודאי כבר בעל משפחה ובמקום אישי אחר מהיכן שהיה כאשר תרם והיה זקוק לכסף לקולג׳ או לאוניברסיטה, יהיה מעוניין בתקשורת עם הילד.
&nbsp
ושאלה אישית: את אומנה לילד ומעוניינת לפנות לתרומת זרע? האם ניתן בתור רווקה להיות אומנה בישראל (זה כמו באימוץ שרק לזוג נשוי מתירים)? את יכולה לענות לי בפרטי אם לא מעוניינת כאן.
 

katanchikit

New member
כן

וכן. ניתן להיות אם אומנת רווקה בישראל.
ניתן גם להיות אם מאמצת בישראל, רק שזה יותר קשה. ממה שהבנתי, זה יכול לקחת שנים, ולא ניתן לקבל תינוק אלא ילד גדול או ילד עם צרכים מיוחדים (או גם וגם).
אני כרגע רוצה להרחיב את המשפחה, עוד לא יודעת באיזו דרך, אבל ממש רוצה עוד ילד

נכון שקשה להאמין שתורם מעוניין לפתוח ערוץ תקשורת עם הילד אבל אני יודעת שזה קורה. התורמים שמסכימים להיות תורמים פתוחים עושים זאת מתוך מודעות לכך, שיום אחד הילד עשוי ליצור קשר ולבקש עוד מידע. לפעמים גם הם מסתקרנים לדעת "מה יצא" מהזרע שלהם
אני זוכרת שראיתי תוכנית על כך והיו תורמים שזה סקרן אותם . היו כמובן כאלה שלא היו מעוניינים בשום דבר... היו גם כאלה עם משפחות וילדים משלהם, שלא סיפרו למשפחות.
 

journe y

New member
את נדירה


וכמה טוב לדעת שבתחום הזו של האומנה אין אפליה בין רווקה לנשואה. לגבי אימוץ, אני גם יודעת שזה כמעט בלתי אפשרי לרווקה בישראל ובטח לא לקבל תינוק. והמבחני התאמה שאלוהים ישמור כמה קשים. יש לרווקות/רווקים/גייז עדיין דרך ארוכה בעניין האימוץ (ולא רק בתחום הזה) בישראל.
&nbsp
באמת מעניין לצפות בכזו תכנית על הילדים והתורמים שתרמו לפני שנים. התכנית רק מוכיחה שבאמת אין לדעת מה יקרה בעתיד בכל הקשור לערוץ התקשורת בין ילד לתורם. יכולת החיזוי עדיין לא ניתנה לנו (וחבל).
 

nhrc3

New member
הערה לעניין העלויות

עלות מנה בבנק הדני ובבנק בישראל דומה ובחלק מהפרמטרים אך נמוכה יותר בבנק הדני. באיכילוב למשל עלות היבוא כ 3000 שח כך שיש פער בעלות אבל הוא לא גבוה כפי שהיה בעבר
 
זה באמת תלוי במצב הכלכלי

אם אין - אז אין.
אבל אם הפער הוא טיול משפחתי לחו"ל (12 אלף שקל - 20 אלף שקל) - בעיניי התרומה הפתוחה (למי שמאמין בה) - ערכה רב הרבה יותר.
 

journe y

New member
הזמנת דרך איכילוב?

1. למרות שזה לא באיזור שלי בכלל יש לי תור לפתיחת תיק שם. לצורך ייבוא זרע מחו״ל אני צריכה ליידע לפני/לקבוע תור אחר או שבאותה פגישה אני מעלה את העניין של ייבוא מחו״ל?
2. אני לא מתכוונת להיות מטופלת ביחידה באיכילוב. השאלה: האם ניתן לייבא דרך איכילוב ואז כשהמנות מגיעות אליהם, לאסוף ולאחסן אותן ביחידה שבה אני מטופלת? מקוה שהובנתי...
&nbsp
&nbsp
 

nhrc3

New member
עונה

1. כן. צריך להגיד בראיון הראשון שאת רוצה יבוא ואז זה יטופל בהתאם
2. לא חייבים לבצע את הטיפול ביחידה אבל אני מכירה שבאים לקחת מנה אחת מוכנה להזרעה באיכילוב או במרפאת קופח סמוכה. צריך לשאול אותם אם ניתן להעביר את כל המנות.
 

journe y

New member
בעייתי עבורי לרוץ עבור כל מנה

מהצפון לאיכילוב. בפתיחת התיק אבדוק את הנושא האם ניתן לשחרר את כל המנות לבנק זרע בצפון.
 

londi81

New member
אני לקחתי תורם (פתוח) זר

בגלל ארבע סיבות -
1. גיוון גנטי - היה לי חשוב מישהו שהוא לא יהודי ושהגנים שלו רחוקים מהגנים שלנו
2. ידע רפואי וסינון קפדני - למרות שזה מבוסס על דיווח עצמי עדיין היכולת לקרוא על היסטוריה רפואית משפחתית, יש גם דוחות (שאני לא קראתי) על אישיות - איפשרו לי להרגיש שי שאיזשהו מימד של בחירה מושכלת ואפשרות לסינון
3. כמות האפשרויות - נראה לי הרבה יותר נכון לסנן מכמה מאות אפשרויות מאשר מעשרות בודדות של אפשרויות בבנק הזרע הגדול במדינה
ולבסוף - 4. והכי פחות חשוב זה מיעוט אחאים, זה לא מהותי בעייני במובן של גילוי עריות, אבל כן פחות מתחשק לי להתמודד דווקא בגילאים צעירים עם חצי אחאים וכיוב, ועם ההחלטה איך לחשוף את זה בפני הילד.. הבנק הדני מגביל 5 משלוחים לישראל פר תורם, אני די מאמינה להם...
 
למעלה