תורם מהארץ או מחו״ל זו השאלה
- פותח הנושא journe y
- פורסם בתאריך
אם אין מניעה כלכלית - ממליצה לפרגן לעצמך ראשית תרומה מחו"ל
ורק אם מתארכת הדרך - והשיקול הכלכלי כבר נהיה מכביד מדי - לקחת תרומה מהארץ.
ההמלצה שלי נובעת גם מבחינת השיקולים שמנית וגם מבחינת כמות האינפורמציה שאת מקבלת על התורם ומיד אסביר את החשיבות הפסיכולוגית שאני רואה לכך, בוודאי בראשית הדרך.
רק קודם אבהיר כי באופן אישי בחרתי בתורם "סגור", מאחר ולא רציתי שלאותו תורם תהיה האופציה להפוך להיות אדם ממשי בחיינו, אבל בהחלט רציתי לדעת כל שניתן עליו וזה קיים גם ביחס לתורם "סגור".
אז נכון שממרום ההורות לשתיים, הפרטים שאני יודעת על התורם כבר אינם חשובים לי ואני זוכרת מעט מאד מהם.... אבל בשלב ההוא - כשהתחלתי בתהליך ובפעם הראשונה וגם השניה שעשיתי בחירה - זה היה לי מאד חשוב, כחלק מהתהליך שעברתי לוותר על הבחירה באדם בשר ודם שיתפקד כאב המשפחה.
בשל ריבוי התורמים מהם ניתן לבחור בחו"ל ושל ריבוי המידע ביחס לכל אחד מהם - מאד הקל עלי שיכולתי להפעיל את כישורי הסינון באופן היה מוכר לי עד אותו מועד - של בחירת תכונות חיצוניות ופנימיות:
הסינון הראשוני היה של צבע עיניים, צבע שיער וגובה ואז של מצב בריאות.
כשגם הסינון הזה הניב תוצאות רבות מדי, יכולתי לרדת לרזולוציה גבוהה יותר:
למשל, אם היה כתוב שמדובר באדם שאוהב לעשות ספורט, שמתי לב לסוג הספורט. אם סוג הספורט היה שחיה, הסקתי שמדובר בטיפוס סוליסט ואולי מתבודד קצת והעדפתי סוג ספורט חברתי יותר (כי זה הטעם האישי שלי).
לאחר כל זה נשארו לי 3 מתמודדים ראויים והאופן שבו הכרעתי ביניהם היה על פי תמונת הילדות.
בטוחה שעמוק לתוך התהליך של הניסיון להרות, יש פחות חשיבות לכל מה שאמרתי, כי סדרי העדיפות משתנים. אבל, למזלי, לא חוויתי את הצורך לשחרר גם את זה.
ורק אם מתארכת הדרך - והשיקול הכלכלי כבר נהיה מכביד מדי - לקחת תרומה מהארץ.
ההמלצה שלי נובעת גם מבחינת השיקולים שמנית וגם מבחינת כמות האינפורמציה שאת מקבלת על התורם ומיד אסביר את החשיבות הפסיכולוגית שאני רואה לכך, בוודאי בראשית הדרך.
רק קודם אבהיר כי באופן אישי בחרתי בתורם "סגור", מאחר ולא רציתי שלאותו תורם תהיה האופציה להפוך להיות אדם ממשי בחיינו, אבל בהחלט רציתי לדעת כל שניתן עליו וזה קיים גם ביחס לתורם "סגור".
אז נכון שממרום ההורות לשתיים, הפרטים שאני יודעת על התורם כבר אינם חשובים לי ואני זוכרת מעט מאד מהם.... אבל בשלב ההוא - כשהתחלתי בתהליך ובפעם הראשונה וגם השניה שעשיתי בחירה - זה היה לי מאד חשוב, כחלק מהתהליך שעברתי לוותר על הבחירה באדם בשר ודם שיתפקד כאב המשפחה.
בשל ריבוי התורמים מהם ניתן לבחור בחו"ל ושל ריבוי המידע ביחס לכל אחד מהם - מאד הקל עלי שיכולתי להפעיל את כישורי הסינון באופן היה מוכר לי עד אותו מועד - של בחירת תכונות חיצוניות ופנימיות:
הסינון הראשוני היה של צבע עיניים, צבע שיער וגובה ואז של מצב בריאות.
כשגם הסינון הזה הניב תוצאות רבות מדי, יכולתי לרדת לרזולוציה גבוהה יותר:
למשל, אם היה כתוב שמדובר באדם שאוהב לעשות ספורט, שמתי לב לסוג הספורט. אם סוג הספורט היה שחיה, הסקתי שמדובר בטיפוס סוליסט ואולי מתבודד קצת והעדפתי סוג ספורט חברתי יותר (כי זה הטעם האישי שלי).
לאחר כל זה נשארו לי 3 מתמודדים ראויים והאופן שבו הכרעתי ביניהם היה על פי תמונת הילדות.
בטוחה שעמוק לתוך התהליך של הניסיון להרות, יש פחות חשיבות לכל מה שאמרתי, כי סדרי העדיפות משתנים. אבל, למזלי, לא חוויתי את הצורך לשחרר גם את זה.
journe y
New member
תורמים רבים (אולי מידי?)
אתמול ניכנסתי לאתר של קריובנק לרשימת התורמים הישראלים כדי להבין מי נגד מי ולקבל מעט מושג קלוש. הכמות הייתה רבה ומודה שקצת הלכתי לאיבוד בים האפשרויות. ההיצע של התורמים מחול (גם הסגורים וגם הפתוחים) הוא הרבה יותר גדול, עודף האינפורמציה בנוגע לכל אחד מהם היא באמת כזו שניתן ללכת בה לאיבוד. עודף האינפורמציה והמבחר הגדול גורם לבלבול וקושי בבחירה.
אתמול ניכנסתי לאתר של קריובנק לרשימת התורמים הישראלים כדי להבין מי נגד מי ולקבל מעט מושג קלוש. הכמות הייתה רבה ומודה שקצת הלכתי לאיבוד בים האפשרויות. ההיצע של התורמים מחול (גם הסגורים וגם הפתוחים) הוא הרבה יותר גדול, עודף האינפורמציה בנוגע לכל אחד מהם היא באמת כזו שניתן ללכת בה לאיבוד. עודף האינפורמציה והמבחר הגדול גורם לבלבול וקושי בבחירה.
תורם חו"ל
התאומים שלי כבר בני שמונה.. השיקולים שלי היו:
1. תורם פתוח - שהילדים יוכלו לקבל עליו פרטים בבגרותם אם ירצו ויחליטו שזה חשוב להם.
2. כמה שפחות אחאים - אותי מאוד הלחיץ הרעיון שיפגשו אח למחצה סתם ככה ברחוב (וזה לא קלוש, זה קרה לחברה טובה שלי) , או אפילו הרעיון שאולי אני מכירה את התורם, אראה גבר ברחוב והוא יראה מוכר.. מבחינתי רציתי להרחיק כמה שאפשר.
3. כמה שיותר מידע - באתרי חו"ל יש מידע רפואי על התורם ועל משפחתו עד סבא-סבתא משני הצדדים, יש תמונת ילדות ויש פרופיל פסיכולוגי שערכו מראיון איתו. ככל הזכור לי היה גם קטע קולי.. היום ממרחק השנים אני כבר לא זוכרת את כל הפרטים אבל הם שמורים לי עבור הילדים ואני זוכרת שבתהליך הבחירה כל הפרטים הללו היו מאוד מהותיים לי. זה רק אחרי זה כשיש כבר ילדים שדמות התורם הופכת לערטילאית ולא רלוונטית.
לגבי הרבנות - הבנתי שכיום אפשר לקבל היתר חיתון בכל מקרה גם לתורם יהודי ישראלי, בזמנו התקדים היה רק לתורם גוי וזה דווקא התאים לי במערך השיקולים כי בכל מקרה תיכננתי על תורם פתוח וזה יש רק בחו"ל. הרבנות לא ממש מעניינת אותי אבל כן רוצה לשמור לילדים את כל האופציות ושהם יהיו חופשיים להחליט על עתידם לבד ולא להיות מוגבלים בגלל ההחלטה שלי על הדרך להביא אותם לעולם... מאותה סיבה לקחתי תורם פתוח. גדלתי עם חברת ילדות מאומצת שהנושא הזה בער בה. היה לה מאוד חשוב לדעת מאיפה באה ופתחה את תיק האימוץ ברגע שיכלה (אחיה למשל בכלל לא התעניין). רציתי שתהיה לילדים האופציה הזו אם ירצו בכך. אבל הם לא גדלים בידיעה שיש את הפרטים האלה והתורם בקושי עולה בשיחות ביננו בבית מאז גיל חמש בערך. פחות מעניין אותם.
לגבי השיקול הכלכלי -- זה מאוד אינדיבידואלי אבל אחד הדברים שהדאיגו אותי מאוד היה היכולת לכלכל את הילדים ומבחינתי לא הייתי הולכת בכלל על המסלול היחידני אם הייתי חושבת שלא אוכל לפרנס. אז המחשבה של להצטמצם בבחירה שלי כבר בשלב הזה לא היתה לי סבירה. ואני חייבת לומר שגיליתי לצערי שככל שהילדים גדלים כך גם גדלות ההוצאות. אם בגנים היה לי סבסוד ולא היה צורך בחוגים - היום ככל שהילדים מתבגרים אני מוציאה יותר. יותר על מסגרות אחה"צ וחופשים, יותר על שיעורים פרטיים ויותר על טיפולים משלימים (שאם הייתי מחכה לקופ"ח הייתי ממתינה בתור של שנה ומעלה). אלו דברים חשובים בעיני ויש לקחת אותם בחשבון. כמובן שאין זה אומר שאם אין יכולת כלכלית לא כדאי לעשות ילדים - פה נכנס השיקול האישי של כל אחת. לי זה לא התאים.
התאומים שלי כבר בני שמונה.. השיקולים שלי היו:
1. תורם פתוח - שהילדים יוכלו לקבל עליו פרטים בבגרותם אם ירצו ויחליטו שזה חשוב להם.
2. כמה שפחות אחאים - אותי מאוד הלחיץ הרעיון שיפגשו אח למחצה סתם ככה ברחוב (וזה לא קלוש, זה קרה לחברה טובה שלי) , או אפילו הרעיון שאולי אני מכירה את התורם, אראה גבר ברחוב והוא יראה מוכר.. מבחינתי רציתי להרחיק כמה שאפשר.
3. כמה שיותר מידע - באתרי חו"ל יש מידע רפואי על התורם ועל משפחתו עד סבא-סבתא משני הצדדים, יש תמונת ילדות ויש פרופיל פסיכולוגי שערכו מראיון איתו. ככל הזכור לי היה גם קטע קולי.. היום ממרחק השנים אני כבר לא זוכרת את כל הפרטים אבל הם שמורים לי עבור הילדים ואני זוכרת שבתהליך הבחירה כל הפרטים הללו היו מאוד מהותיים לי. זה רק אחרי זה כשיש כבר ילדים שדמות התורם הופכת לערטילאית ולא רלוונטית.
לגבי הרבנות - הבנתי שכיום אפשר לקבל היתר חיתון בכל מקרה גם לתורם יהודי ישראלי, בזמנו התקדים היה רק לתורם גוי וזה דווקא התאים לי במערך השיקולים כי בכל מקרה תיכננתי על תורם פתוח וזה יש רק בחו"ל. הרבנות לא ממש מעניינת אותי אבל כן רוצה לשמור לילדים את כל האופציות ושהם יהיו חופשיים להחליט על עתידם לבד ולא להיות מוגבלים בגלל ההחלטה שלי על הדרך להביא אותם לעולם... מאותה סיבה לקחתי תורם פתוח. גדלתי עם חברת ילדות מאומצת שהנושא הזה בער בה. היה לה מאוד חשוב לדעת מאיפה באה ופתחה את תיק האימוץ ברגע שיכלה (אחיה למשל בכלל לא התעניין). רציתי שתהיה לילדים האופציה הזו אם ירצו בכך. אבל הם לא גדלים בידיעה שיש את הפרטים האלה והתורם בקושי עולה בשיחות ביננו בבית מאז גיל חמש בערך. פחות מעניין אותם.
לגבי השיקול הכלכלי -- זה מאוד אינדיבידואלי אבל אחד הדברים שהדאיגו אותי מאוד היה היכולת לכלכל את הילדים ומבחינתי לא הייתי הולכת בכלל על המסלול היחידני אם הייתי חושבת שלא אוכל לפרנס. אז המחשבה של להצטמצם בבחירה שלי כבר בשלב הזה לא היתה לי סבירה. ואני חייבת לומר שגיליתי לצערי שככל שהילדים גדלים כך גם גדלות ההוצאות. אם בגנים היה לי סבסוד ולא היה צורך בחוגים - היום ככל שהילדים מתבגרים אני מוציאה יותר. יותר על מסגרות אחה"צ וחופשים, יותר על שיעורים פרטיים ויותר על טיפולים משלימים (שאם הייתי מחכה לקופ"ח הייתי ממתינה בתור של שנה ומעלה). אלו דברים חשובים בעיני ויש לקחת אותם בחשבון. כמובן שאין זה אומר שאם אין יכולת כלכלית לא כדאי לעשות ילדים - פה נכנס השיקול האישי של כל אחת. לי זה לא התאים.
journe y
New member
ידוע שכשילדים קטנים - ההוצאות יותר קטנות
גם אומרים: ילדים קטנים-צרות קטנות, ילדים גדולים-צרות גדולות וזה נכון!
גם לדעתי אם אין יכולת כלכלית סבירה לגדל ילד לא צריך להיכנס להליך מלכתחילה, אבל אני לא חושבת שאם יחידנית לא יכולה להרשות לעצמה ייבוא זרע מחול זה אומר שאין לה יכולת לכלכל ילד. כשמייבאים אז בדרכ רוכשים מס׳ מנות אז זה מייקר וקשה לשלם סכום כזה גבוה בבת אחת ואל תשכחי את התרופות שעולות הון בחודש (אז בגידול ילד אנחנו לא נאלצות לשלם סכומים כאלה במכה/בתקופה כה קצרה ולכן זה אחרת). הבעיה היא שאי אפשר להעריך מה משך הטיפול וכמה מנות אותה אישה ספציפית תאלץ לרכוש וזה יקר ויכול להסתכם בעשרות רבות של אלפים.
גם אומרים: ילדים קטנים-צרות קטנות, ילדים גדולים-צרות גדולות וזה נכון!
גם לדעתי אם אין יכולת כלכלית סבירה לגדל ילד לא צריך להיכנס להליך מלכתחילה, אבל אני לא חושבת שאם יחידנית לא יכולה להרשות לעצמה ייבוא זרע מחול זה אומר שאין לה יכולת לכלכל ילד. כשמייבאים אז בדרכ רוכשים מס׳ מנות אז זה מייקר וקשה לשלם סכום כזה גבוה בבת אחת ואל תשכחי את התרופות שעולות הון בחודש (אז בגידול ילד אנחנו לא נאלצות לשלם סכומים כאלה במכה/בתקופה כה קצרה ולכן זה אחרת). הבעיה היא שאי אפשר להעריך מה משך הטיפול וכמה מנות אותה אישה ספציפית תאלץ לרכוש וזה יקר ויכול להסתכם בעשרות רבות של אלפים.
katanchikit
New member
זה לא בדיוק ככה
כי בדרך הזו של הבאת ילד לעולם יש הרבה מאוד הוצאות כלכליות שיש לקחת בחשבון.
יש נשים שנעזרות ברופא פוריות פרטי, בגלל ענייני גיל ו/או בעיות פוריות או בעיות רפואיות אחרות, או משיקולים רבים אחרים... ולכן מתווסף לכך גם התשלום לרופא, שהוא לא קטן. במיוחד אם יש טיפולים רבים - ולא רק שניים או שלושה - לעבור.
יש נשים שעושות את הטיפולים עם רופאים של מרפאות פוריות ציבוריות, עם סבסוד של קופות החולים - ואז יכול להיות שיש יותר אפשרות כלכלית להשקיע בתרומת זרע מחו"ל...
צריך לקחת בחשבון שטיפולי הפוריות עצמם יכולים להימשך זמן רב, ולהסתכם בכמה עשרות אלפי שקלים - ולרוב האנשים, גם לזוגות, זה לא פשוט להוציא את הסכומים האלה בבת-אחת, חודש אחרי חודש.
במקרה שלי, יש ילד נוסף עם צרכים מיוחדים בבית, שההוצאות על גידולו הן אדירות - ולא ניתן לצמצם אותן, כי המשמעות היא לפגוע בהתפתחותו, ולזה אני לא מוכנה. בסדרי העדיפויות שלי, זה יותר חשוב לי מעוד מידע על תורם הזרע של הילד השני. באותה מידה, אם לילד השני יהיו בעיות התפתחותיות מורכבות, אז הייתי מעדיפה גם כן להשקיע בהן על חשבון מידע על התורם. בעיניי, יש דברים שחשובים יותר מהמידע הזה, למרות שהמידע הזה גם הוא חשוב.
בסופו של דבר, את בוחרת את סדרי העדיפויות שלך וחיה איתם. וגם הילד בסופו של דבר ילמד לחיות עם מציאות חייו. ונכון, שבעולם מושלם היה הכל מהכל, אבל זה לא עובד ככה. ולכן, גם אני לא לגמרי שלמה עם זה שלא תהיה לו אפשרות לחקור עוד על התורם, אני שלמה מאוד עם זה שאני בוחרת את הבחירה הנכונה ביותר במסגרת האפשרויות שיש לי.
כי בדרך הזו של הבאת ילד לעולם יש הרבה מאוד הוצאות כלכליות שיש לקחת בחשבון.
יש נשים שנעזרות ברופא פוריות פרטי, בגלל ענייני גיל ו/או בעיות פוריות או בעיות רפואיות אחרות, או משיקולים רבים אחרים... ולכן מתווסף לכך גם התשלום לרופא, שהוא לא קטן. במיוחד אם יש טיפולים רבים - ולא רק שניים או שלושה - לעבור.
יש נשים שעושות את הטיפולים עם רופאים של מרפאות פוריות ציבוריות, עם סבסוד של קופות החולים - ואז יכול להיות שיש יותר אפשרות כלכלית להשקיע בתרומת זרע מחו"ל...
צריך לקחת בחשבון שטיפולי הפוריות עצמם יכולים להימשך זמן רב, ולהסתכם בכמה עשרות אלפי שקלים - ולרוב האנשים, גם לזוגות, זה לא פשוט להוציא את הסכומים האלה בבת-אחת, חודש אחרי חודש.
במקרה שלי, יש ילד נוסף עם צרכים מיוחדים בבית, שההוצאות על גידולו הן אדירות - ולא ניתן לצמצם אותן, כי המשמעות היא לפגוע בהתפתחותו, ולזה אני לא מוכנה. בסדרי העדיפויות שלי, זה יותר חשוב לי מעוד מידע על תורם הזרע של הילד השני. באותה מידה, אם לילד השני יהיו בעיות התפתחותיות מורכבות, אז הייתי מעדיפה גם כן להשקיע בהן על חשבון מידע על התורם. בעיניי, יש דברים שחשובים יותר מהמידע הזה, למרות שהמידע הזה גם הוא חשוב.
בסופו של דבר, את בוחרת את סדרי העדיפויות שלך וחיה איתם. וגם הילד בסופו של דבר ילמד לחיות עם מציאות חייו. ונכון, שבעולם מושלם היה הכל מהכל, אבל זה לא עובד ככה. ולכן, גם אני לא לגמרי שלמה עם זה שלא תהיה לו אפשרות לחקור עוד על התורם, אני שלמה מאוד עם זה שאני בוחרת את הבחירה הנכונה ביותר במסגרת האפשרויות שיש לי.
אני בחרתי תורם ישראלי מבנק ציבורי
עניין האחאים לא הטריד אותי (ילד שיודע שנולד מתורם זרע, מן הסתם יידע לעשות בדיקות גנטיות במידה וירצה להוליד ילדים עם אישה שגם נולדה מתורם זרע; ובכל הקשר אחר אחאות לא מטרידה אותי בכלל).
ומבחינת פרמטרים אחרים, הונחתי על ידי מחשבה מאוד פשוטה: אם הייתי מתחתנת עם מישהו במטרה להקים משפחה, הרי אין סיכוי שהייתי עורכת את כל הבדיקות הגנטיות ומבחני אישיות ומסננת לפי גובה, משקל, צבע עיניים ומחלות רקע 4 דורות אחורה.
אז הלכתי על האופציה הזולה והזמינה יותר, כי היה לי ברור שיהיו לי עוד המון הוצאות בדרך, ואני שלמה עם זה לגמרי.
והתוצאה? מהמם.
עניין האחאים לא הטריד אותי (ילד שיודע שנולד מתורם זרע, מן הסתם יידע לעשות בדיקות גנטיות במידה וירצה להוליד ילדים עם אישה שגם נולדה מתורם זרע; ובכל הקשר אחר אחאות לא מטרידה אותי בכלל).
ומבחינת פרמטרים אחרים, הונחתי על ידי מחשבה מאוד פשוטה: אם הייתי מתחתנת עם מישהו במטרה להקים משפחה, הרי אין סיכוי שהייתי עורכת את כל הבדיקות הגנטיות ומבחני אישיות ומסננת לפי גובה, משקל, צבע עיניים ומחלות רקע 4 דורות אחורה.
אז הלכתי על האופציה הזולה והזמינה יותר, כי היה לי ברור שיהיו לי עוד המון הוצאות בדרך, ואני שלמה עם זה לגמרי.
והתוצאה? מהמם.
journe y
New member
גם אני חשבתי על הקטע הזה
מה איכפת לי 3-4 דורות אחורה? מזה נותן לי? יותר מידי מידע שאין לי צורך בו. אפילו אני לא מכירה את השושלת שלי 3-4 דורות אחרונה. זה מיותר.
 
התורם מחו״ל קורץ לי בשל 2 טעמים: 1. בגלל שהוא פתוח ונותן לילד אפשרות ליצירת קשר כשיגדל (גם כאם אין לדעת כיצד יגיב התורם אבל על זה אין לי שליטה). 2. ריבוי אחאים: משום מה עצם הידיעה שיש לילד שלי עוד המון חצי אחים בארץ או בעולם לא עושה לי טוב (פחות בגלל גילוי עריות, שזה באמת ניתן לבדוק בבוא הזמן, להוציא את במקרה שאם אותו ילד נפגש עם ילדיו החוקיים של התורם, שכאן ברוב המקרים לא יודעים שאביהם תרם בעברו ואז כאן באמת יש סיכוי לגילוי עריות שיהיה בלתי אפשרי למנוע אבל גם כאן הסיכוי לכך שהילד יכיר את ילדיו החוקיים של התורם הוא ממש נמוך)
מה איכפת לי 3-4 דורות אחורה? מזה נותן לי? יותר מידי מידע שאין לי צורך בו. אפילו אני לא מכירה את השושלת שלי 3-4 דורות אחרונה. זה מיותר.
 
התורם מחו״ל קורץ לי בשל 2 טעמים: 1. בגלל שהוא פתוח ונותן לילד אפשרות ליצירת קשר כשיגדל (גם כאם אין לדעת כיצד יגיב התורם אבל על זה אין לי שליטה). 2. ריבוי אחאים: משום מה עצם הידיעה שיש לילד שלי עוד המון חצי אחים בארץ או בעולם לא עושה לי טוב (פחות בגלל גילוי עריות, שזה באמת ניתן לבדוק בבוא הזמן, להוציא את במקרה שאם אותו ילד נפגש עם ילדיו החוקיים של התורם, שכאן ברוב המקרים לא יודעים שאביהם תרם בעברו ואז כאן באמת יש סיכוי לגילוי עריות שיהיה בלתי אפשרי למנוע אבל גם כאן הסיכוי לכך שהילד יכיר את ילדיו החוקיים של התורם הוא ממש נמוך)
דעתי הייתה ועודנה כדעת Morph
גם אני,אמא לתאומים מקסימים,מתורם ישראלי ובדיוק מהסיבות הכתובות מעלה.
אחאים לא מעניינים אותי כלל.לא מתעניינת ולא אתעניין.
חושבת שמגדלת את ילדיי מתוך שלמות הבחירה שלי.
אוהבת אותם מאוד,עוטפת אותם בביטחון רגשי,עונה על כל שאלה שעולה מבלי לעשות אישיו מעניין התרומה כי גם עבורי היא לא אישיו.
האמהות שלי,המשפחה שלנו,האהבה הם הם העיקר.
רציתי מאוד להיות אמא,זכיתי בהם,מזכירה להם את זה כמעט בכל יום וכל השאר ...סודר (היתר רבני,פרטי התורם הבסיסיים שניתנו לי מבנק הזרע בהתאם לבקשתי וכשיגדלו וירצו להינשא אחדד את עניין הבדיקות הגנטיות).
גם אני,אמא לתאומים מקסימים,מתורם ישראלי ובדיוק מהסיבות הכתובות מעלה.
אחאים לא מעניינים אותי כלל.לא מתעניינת ולא אתעניין.
חושבת שמגדלת את ילדיי מתוך שלמות הבחירה שלי.
אוהבת אותם מאוד,עוטפת אותם בביטחון רגשי,עונה על כל שאלה שעולה מבלי לעשות אישיו מעניין התרומה כי גם עבורי היא לא אישיו.
האמהות שלי,המשפחה שלנו,האהבה הם הם העיקר.
רציתי מאוד להיות אמא,זכיתי בהם,מזכירה להם את זה כמעט בכל יום וכל השאר ...סודר (היתר רבני,פרטי התורם הבסיסיים שניתנו לי מבנק הזרע בהתאם לבקשתי וכשיגדלו וירצו להינשא אחדד את עניין הבדיקות הגנטיות).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.