תתפלאי, אני נוטה להסכים איתך.. כנסי
הסבר קצר על תורת הפלייליסט: בכל יום רביעי בערב, מתכנסים 11 (או משהו כזה, זה מס' אי זוגי) עורכי המוזיקה בגלגלצ, שבו הם דנים בכל החומרים שהגיעו אליהם.. שומעים יחד כל שיר, ו'מצביעים' אם להכניס אותו לפלייליסט או לא.. דיברתי שם עם כמה עורכים (כשהייתי בתחנה בחודש מאי), לצערי הם העתק מדויק של מה שהולך באמ-טי-וי, לא מסוגלים לחפור בעצמם ולגלות 'מה כולם ישמעו עוד חודשיים', עבודה שכל ילד באינטרנט יכול לעשות.. אם את רוצה לשמוע אמנים אמיתיים, ברשת יש מלא שמחפשים במה, מעלים שירים שלהם ולמעשה מקריבים אותם על מזבח הביקורת.. מוזמנת לחפור ולחפש.. אני חזק יותר בסצינה האלקטרונית והשחורה.. הדיסק של פאריס הילטון לדוגמא לא שוחרר, השגתי מתוכו 5 שירים באיכות דיסק, ושידרתי שניים (stars are blind ו-turn you on).. יש מה שנקרא 'קבוצות שחרור' (הידועות בכינוי 'סייטים').. הקבוצות האלה מורכבות מריפרים, אנשים שעובדים בתחנות רדיו או סתם מקושרים, שלוקחים שירים ו'משחררים' אותם, כלומר מעלים לרשת ומשתפים לכל חברי הקבוצה, כולל תקליטי פרומו.. דוגמה: הכרתי בחור שעבד כמנקה/פיקולו באולפני דף-ג'אם (בבעלות ג'יי זי), ששלח לי את האלבום של ריאנה בערך חודש לפני שהוא יצא, ודיווח לי ש-pon de replay צפוי להיות הסינגל הראשון.. שידרתי את זה בתכנית, אף אחד לא הבין מאיפה זה בא.. כנ"ל לגבי akon - lonely, שממש בטעות שידרתי (שמתי מס' לא נכון בדיסק) ואותו השמעתי בינואר 2005, בערך חצי שנה לפני שהתמסחר.. אני אישית חשבתי לפתוח סייט למוזיקה ישראלית (למה אני מקבל מלא מלא סינגלים ואלבומים מדי חודש).. אבל הבנתי שחבל על ההשקעה ועל הזמן.. אגב, שבוע שעבר קיבלתי חומרים של להקה בשם אמסטפ, שממש הזכירו לי את לינקין פארק, ואפילו יותר מזה.. לדעתי יש להם עתיד, מקווה שהזדמן/יזדמן לכם לשמוע.. עד כאן הסבר 'איך עובדת תעשיית המוזיקה'..