לא משהו רציני,סתם הצטברות...
השבוע באוטובוס ראיתי במקרה את המחנכת המחליפה של כיתה ו',היא נכנסה לשנייה להביא לאימא שלה משהו ויצאה מהאוטובוס,סימסתי לה שראיתי אותה ושאני אקח ממנה את הטייפ המקליט שלי שנמצא אצלה ואולי אעביר דרכה את המתנות לילדים(מציק לי הקטע ואני כבר לא בטוחה שאני אבוא לפרידה...מצד שני המתנות ארוזות מול המיטה בחדר שלי והברכות פרידה כתובות במחשב וזה מתסכל לראות כול פעם...),היא כמובן לא טרחה לענות לי... לא יודעת אם סיפרתי שכתבתי למחנכת הקבועה מכתב ממש ארוך(13 דפים,כתב 12...רציתי להדפיס אבל היא ביקשה באימייל אותו והזהרתי שהוא ארוך) באימייל,היא לא הגיבה עליו,חשבתי אולי זה בגלל שאין לה זמן עם הטיפול בתינוקת וכול זה אבל קודם ראיתי שני אימיילים ממנה-לא משהו אישי אליי אלא משהו שמעבירים לכול הרשימה,זה סתם מציק כי זה אומר שהיא כן קיבלה את האימייל וחשוב היה לי שהיא תגיב,לא בהכרח בכתב,יש טלפונים בימינו... השבוע גם יצא שהפלאפון שלי היה סגור אחרי הצהריים ולמרות שמסרתי לאחי הודעה להורים הוא לא הבין נכון וכול העולם היה על הרגליים במשך כמה שעות רק בגלל זה,זה מרגיז כי כשאני מעדכנת את אבא הוא לא מעביר לאמא,כשאני כבר מתקשרת הביתה או לפלאפון של אימא בשביל לעדכן אז היא ישנה וכשאני מדברת עם האחים שלי הם לא תמיד מוסרים נכון את ההודעה(אולי כי הם לא מבינים ואולי כי הם לא מקשיבים...)ויצא מצב שבזמן שהייתי בטוחה שעדכנתי והכול בסדר ההורים שלי התקשרו לכול מקום כדי לבדוק איפה אני-בימי שני אני בדרך כלל אצל החברה מכפר תקווה בבית,מלמדת אותה בוורד,פתחתי את הפלאפון שלי והיו לי מלא הודעות קוליות+אס.אמ.אסים ולקח לי זמן להבין על מה המהומה...באותו היום גם הרכזת שלי שיגעה אותי,היא צלצלה לפלאפון שהיה לשם שינוי פתוח ועל שקט והשאירה הודעה,כבר בשבוע שעבר היא התקשרה ולא רציתי לחזור אליה כי נמאס לי מכול האמירות והזיבולים,היא התקשרה שמה למשרד ובגלל שבאותו הרגע צחקתי היא אמרה לי "אני רואה שאת נהנית במקום החדש",ניסיתי להגיד לה שאני שונאת עבודות משרד ושונאת שאני צריכה להיות בשלושה מקומות ביום(2 בתי ספר+אגף חינוך) כשהשעות בבתי הספר לא חופפות וככה אני יוצאת באמצע שיעור מאחד כדי להגיע לאחר וזה ממש טרטור אבל היא כמובן אמרה לי כמה שאני חוסמת את עצמי ובכוונה לא נהנית וזה לא העניין-מילא אם כול יום הייתי בבית ספר אחר אבל ככה לנדוד שלוש פעמים באותו היום בכמה מקומות ממש לא נוח ואני בכלל לא יכולה לעשות שום דבר שיחשב אפקטיבי,בעיקר כשבבית ספר אחד הילד עם ההפרעת התנהגות שאני מוצמדת אליו מתחיל להשתולל בדיוק בשעות שאני עוזבת לבית ספר אחר ומה הטעם בזה בעצם?...הרכזת אמרה שהיא תבוא לביקור בשבוע הקרוב,מצידי שלא תבוא,לא איכפת לי,אמרתי לה שאני רוצה פירוט אפשרויות לשנה הבאה כדי לא להיתקע שוב בברירות מחדל כמו שקרה לי כבר פעמיים ואם לה אין אפשרויות אז שתחבר ביני לבין הרכזת של חיפה או שאני פשוט אעבור עמותה ואראה מה יש לי לבחור,אני שוקלת להגיד לה שזה שנתקעתי בדיוק בעבודות שגורמות לי להתחרפן(משרד) ולא איכפת לי שזה סך הכול 9-10 שעות מתוך ה40 שבועיות לא יגרום לי לעולם להביא את הנשמה ושאת החצי שנה הזאת אני אשרוד בלי בלאגנים נוספים אבל שלא יהיו לרגע רעיונות שאני אמשיך בתקן כזה... ביום רביעי חנכתי תלמידה אתיופית בכיתה י' ועזרתי לה בלימודים,מורה חיילת שבדיוק עזבה את עפולה(הכרנו באחד מהבתי ספר שאני עובדת בהם)השבוע שאלה אם אני אוכל להיות עם הילדה ולעזור לה בלימודים,ראיתי שהיא ממש חשובה לה ואמרתי שננסה,היה באמת כיף ואנחנו כנראה נמשיך,למזלי רוב הקשיים הם בלשון ואת החומר הזה אני יודעת...היא גם אירגנה פרידה ממנה והזמינה אותי,אבל לא הלכתי בסוף כי ההורים שלי נסעו לאירוע ולא היה מי שיהיה עם אחי. האמת שזה סתם מצב רוח רע ומחשבות על הכול+אנשים שלא עונים לי אחרי שהשקעתי בלעזור להם או נוטשים וזה מעצבן אותי,ברור שהכול יעבור וסך הכול אני לא ממש סובלת אבל נמאס לי מאנשים ומכול ההתעסקויות...
