עוד סימפטום לאימפוטנציה של מערכת החינוך
לא הפתעה גדולה, כאן בביתנו. במקום לפתור בעיות מהשורש, יוצרים פתרון נקודתי ומלאכותי שמי שבסופו של דבר נפגע ממנו הוא התלמידים. אבל למי אכפת. בעולם בתי הספר, הם בתחתית שרשרת המזון, ולא באמת צריך לשים לב למה שהם חושבים ו\או אומרים, כל עוד הוריהם משלמים את שכר הלימוד ומממנים את אותה מערכת. לא מצליחים לגרום לתלמידים לכבד את המורים? חס וחלילה להשקיע קצת יותר בהכשרות מקצועיות למורים, בשיפור דרכי ההוראה, להמריץ אנשים רעננים ללמד ולתת להם מוטיבציה ולהעביר את המורים השחוקים לתפקידים אחרים (או להוציא אותם מהמערכת, לא כל אחד חייב להיות שם מגיל 19 עד הפנסיה), שלא לדבר על קצת יותר שעות לימודים ושיפור בתשתיות. לא יקום ולא יהיה. לא נוציא כסף ויהי מה. ויותר מזה - אף גורם לא יודה שהבעיה היא בעצם במערכת. בטח לא כשהרבה יותר פשוט להגיד שהבעיה היא אצל התלמידים. הם לא מכבדים. הם לא בסדר. הם רק מגיבים למציאות שהם חווים? שטויות. זה דור מופרע, זה. צריך לנהוג בו ביד קשה. אז נגיד להם לבוא עם תלבושת אחידה. כאילו שהם יכולים לעשות משהו בקשר לזה. ולקום למורה. ומי שיעיז לצייץ - כבר נראה לו מה זה. ומה למדו התלמידים? לעשות כל מה שאומרים להם, לא לחשוב בצורה עצמאית, שיש היררכיה בעולם ובהיררכיה הזו הם לא שווים כלום. וגם בצבא אח"כ הם לא יהיו שווים כלום. ואולי, אולי, באוניברסיטה, הם יצליחו לאסוף את מעט הכשרון, הסקרנות הטבעית, ההעזה והמוטיבציה כדי לעשות מה שעושה להם טוב באמת. אבל תכל'ס- רובם ימשיכו לחפש את המסגרת הבאה שתשפיל אותם ושתתן להם מינימום זכויות, אם בכלל, כי זה מה שהם מכירים מכתה א'. לא הכל בגלל התלבושת האחידה, אבל התלבושת האחידה והקימה למורה הן סימפטום של הלך הרוח שמאפשר לכל זה לקרות. לי אין שום כוונה לשלוח את ילדיי לבית הספר בבוא היום.
