תלקיט שרשורים בנושא שוואים

איליה.

New member
הדגש החזק במשאבּים, מאמצּים

מאיפה הוא נובע? האם זהו דגש משלים? אם כן, את מה הוא משלים?
 

Guest2112

New member
מזל טוב על הפורום החדש.

זו הזדמנות מצוינת לשאול משהו שעניין אותי... מהו בעצם הצורך בדגשים הקלים? נוצר בי הרושם שהם קצת מיותרים... מהו התפקיד שלהם? (מרגישה קצת מטופשת.)
 
שאלה בדקדוק...

הי, שלום לכם, לא הצלחתי למצוא תשובה בשום מקום, אודה לעוזרים... יש לי שתי שאלות: 1. כשיש לי מילים במשקלים שונים, כמו למשל: מחשב (calculator) או מקסים, השווא הוא שווא נח? היות וזאת בעצם צורת היסוד של המילה כך שאין לי איך לבחון את זה... אם כן, האם שווא כשהוא בא במילת יסוד, הינו תמיד שווא נח? 2. קראתי באיזשהוא ספר שבנטיות של שמות סגוליים כמו מלך, ילד, כלב, השווא הוא תמיד נח. זה ממש לא מובן לי שכן שבנטיות של מילים אלו, השווא מופיע בראש המילה ולכן זה שווא נע... תודה מקרב לב לעונים...
 
שוב אני וסוגיה חדשה באמתחתי...../images/Emo13.gif

במילה ילכד (בכ' דגש וחולם חסר), הדגש בכ' הוא דגש חזק או דגש קל? היות והוא מופיע באות בגדכפת ואין לפניו תנועה אך השוא שלפניו הוא שוא נע ככל הידוע לי ולא שוא נח כמו שאני יודעת שאמור להופיע לפני דגש קל... תודה לעוזרים...
 
השערה פרועה

הוא מהדגשים האלה שבאים לאחר תנועות קצרות. מכיוון שלא נהוג לדגוש אותיות סופיות, בצורת הרבים מופיע הדגש. אבל, כאמור, זו השערה פרועה ואתם מוזמנים לסקלני בעטלפים ובחיות כיס בגודל בינוני.
 

איליה.

New member
אני מקווה שהבנתי נכון את השאלה...

אם הבנתי נכון, אז התשובה היא: יש צורך בדגשים קלים כי הם משפיעים על ההגייה. היום הדגש הקל משפיע רק על ההגייה של האותיות ב,כ,פ, אבל בעבר הוא שינה גם את ההגייה של ג,ד,ת.
 
ניסיון לתשובות.

1. לדעתי המילה מחשב באה במשקל מַקְטֶל, משקל המכשירים (כמו מכבש, או מגרסת-ניר). לפיכך השווא הוא built-in במשקל, ולכן נח. 2. למירב ידיעתי כל המילים שציינת, כמו מילים דו-הברתיות מלעיליות רבות, מנוקדות בסגול-סגול. כרגיל, מי שיודע מוזמן לתקן אותי.
 

hillelg

New member
במילה יִלְכֹּד

השווא הוא שווא-נח, ותמו בעיותייך. דגש קל, בהחלט (בכלל, אין היגיון בדגש חזק לאחד שווא, נע או נח).
 

nizanm

New member
ילכוד,ישבור,ישפוך,ינבור ועד.

בגד כפת אחרי שוא נח
 
אוקיי... אז למה זה שווא נח?

כי אם אני עוברת למילת יסוד, זה לכד ואז זה שווא שמקורו בתנועה ולכן אמור להיות נע...(לפחות לפי החוקים...) שוב תודה...
 

הכימאית

New member
צורת היסוד של פועל

היא גוף שלישי יחיד, בזמן הנתון. אם נתון לך פועל בעתיד, אל תעבירי אותו לזמן עבר...
 

דדיחתם

New member
שווא שבא במילת יסוד הוא נח חוץ מ:

1. ראש מילה - כמו המילה שביל במשקל המתאים. 2. שני שוואים רצופים באמצע מילה, השני נע (תרנגול). 3. כשהוא בא יחד עם דגש חזק, כמו במילה שקרן, במשקל קטלן עם דגש (שבא מפיעל).
 

הכימאית

New member
על שוואים נחים

הנה תשובות לשאלותייך: 1. אכן, השווא במלים מחְשב ומקְסים הוא נח - זהו שווא תבניתי, הקיים בצורת המקור של המלים. 2. כמובן שהשווא במלים יְלָדִים, דְּרָכִים הוא נע. אך במשפט שקראת, הכוונה היא לשווא המופיע בנטיית הקניין: יַלְדִּי, יַלְדְּךָ, יַלְדֵּךְ, יַלְדּוֹ וכו': זהו אכן שווא נח (שימי לב שיש דגש קל בדל"ת! וכך גם דַּרְכִּי, דַּרְכְּךָ, דַּרְכֵּךְ..., בִּרְכִּי, בִּרְכְּךָ, בִּרְכֵּךְ...). עכשיו תגידי לי: רגע! אם צורות המקור הן יֶלֶד, דֶּרֶך, בֶּרֶך, אזי השווא מקורו בתנועה והוא אמור להיות שווא נע! ההסבר: משקל קֶטֶל התפתח למעשה משני משקלים עתיקים, קַטְל וקִטְל, שם לא היתה תנועה אחרי אות השורש השניה. הצורות העתיקות הן הבאות לידי ביטוי בנטיית הקניין. (אגב, כך גם אפשר לדעת שהמלה דרך מקורה במשקל קַטְל ואילו ברך מקורה בקִטְל.)
 

hillelg

New member
על בג"ד כפ"ת בדגש קל

על פי בלשנות משווה ועוד כמה ראיות, החוקרים היום סבורים שבמקור היו רק בג"ד כפ"ת דגושות (בדגש קל, כמובן). כך, בכמה מן העדות עד ימינו קראו אותן רק דגושות, יש עדויות לכאורה שבזמן חז"ל בבבל דיברו כך, וגם בערבית האותיות האלה הן רק דגושות. עם הזמן, התרפו חלק מהאותיות שבאו לאחר תנועה, התחככו, ומזה נוצרו ה-בג"ד כפ"ת הרפות.
 
וגם ה-ג', הנהגית כ-zh או dzh.

כמו כן קיימת ת' דגושה לצד ת' רפה (הנהגית כ-th) ו-ד' דגושה לצד ד' רפה (הנהגית כי-dh).
 

hillelg

New member
בערבית פ' היא רק רפה

כנראה (הנחה שלי, אני לא מכיר את דעת המחקר) מכיון שעבר עליה אותו תהליך שעבר על ה-פ' העברית, אבל באופן מלא (כלומר, בכל המופעים).
 

Guest2112

New member
לא הסברתי את עצמי נכון...

השאלה שלי היא מהיכן זה הגיע ולמה?
 
למעלה