על שוואים נחים
הנה תשובות לשאלותייך: 1. אכן, השווא במלים מחְשב ומקְסים הוא נח - זהו שווא תבניתי, הקיים בצורת המקור של המלים. 2. כמובן שהשווא במלים יְלָדִים, דְּרָכִים הוא נע. אך במשפט שקראת, הכוונה היא לשווא המופיע בנטיית הקניין: יַלְדִּי, יַלְדְּךָ, יַלְדֵּךְ, יַלְדּוֹ וכו': זהו אכן שווא נח (שימי לב שיש דגש קל בדל"ת! וכך גם דַּרְכִּי, דַּרְכְּךָ, דַּרְכֵּךְ..., בִּרְכִּי, בִּרְכְּךָ, בִּרְכֵּךְ...). עכשיו תגידי לי: רגע! אם צורות המקור הן יֶלֶד, דֶּרֶך, בֶּרֶך, אזי השווא מקורו בתנועה והוא אמור להיות שווא נע! ההסבר: משקל קֶטֶל התפתח למעשה משני משקלים עתיקים, קַטְל וקִטְל, שם לא היתה תנועה אחרי אות השורש השניה. הצורות העתיקות הן הבאות לידי ביטוי בנטיית הקניין. (אגב, כך גם אפשר לדעת שהמלה דרך מקורה במשקל קַטְל ואילו ברך מקורה בקִטְל.)