נילה אוהבת
New member
עמית - לפני הזינוק
תמונות וחוויות - כריסמס רגטה
- פותח הנושא נילה אוהבת
- פורסם בתאריך
נילה אוהבת
New member
שרון
שימו לב לגופיה הסקסית ציטוט של שרון: "סירת בנות או לא?"
שימו לב לגופיה הסקסית ציטוט של שרון: "סירת בנות או לא?"
נילה אוהבת
New member
אורית - כשהספינקר מנופח
נילה אוהבת
New member
שולחן ניווט וחזייה
נילה אוהבת
New member
רעות
קצינת הבטיחות וגם קצינת הבידור
קצינת הבטיחות וגם קצינת הבידור
נילה אוהבת
New member
רעות ומרינה
רגע לפני הסיום מחפשים את המצוף המיוחל. ספינת חיל הים מלווה אותנו מרחוק.
רגע לפני הסיום מחפשים את המצוף המיוחל. ספינת חיל הים מלווה אותנו מרחוק.
נילה אוהבת
New member
כריסמס רגאטה - הסיפור המלא
בזכות איתן מאזימוט כתבתי את רצף החוויות מסודר יותר עבור המידעון של המועדון אז קבלו גם כאן. כפפת כריסמס. אחרי שחלפה אליפות ישראל יחד עם כל ההתרגשות שלה, קיבלתי הצעה מצוות הבנות בהמלצת מרינה להצטרף אליהן לשיוט המאתגר "קריסמס רגאטה". מתוך ספק גדול שאצליח לפנות זמן וכסף למטרה, תוך שבוע הכל הסתדר לטובת העניין - חברים לעבודה פרגנו, שלומי פרגן, אזימוט פרגנו, כל מי שהתייעצתי בו המליץ לי ללכת על זה, כך שלא רק שהסכמתי אלא יכולתי גם להצטרף להפלגת הדליברי לשם ולחסוך את כרטיס הטיסה לתורכיה. הדליברי ביום שישי ה12.12 בצהריים יצאנו לדליברי 5 אנשי צוות בראשותו של גיא צרפתי (מ Team Israel), ארז, מרינה, מאיה ואני. כבר בערב הראשון הים עלה מ-3 בופור ל-4, ל-5, וביומיים הבאים לא ירד מ-6 ואפילו הגיע לפרקים למשבי רוח של 40 קשר! מאיה יצאה מכלל תפקוד כבר מהלילה הראשון כך שנותרנו 4 לחלוק את המשמרות על ההגה, הגה אוטומטי לא מחזיק בעוצמות רוח וגלים כאלו. כל הדרך "טסנו" במערך מאוד מצומצם ברוח צד ובעיקר גבית במהירות ממוצעת של 7.5 קשר. עשינו את כל 425 המיילים ביומיים וחצי כשרק כ-4 שעות גשם אחרונות בכניסה לתורכיה היו על מנוע. הסנדביצ'ים המושקעים שקנינו בקניון בהרצליה מצאו את דרכם לדגים מהר מאוד ובדרך הכרחנו את עצמנו לאכול פרוסות לחם בלי כלום ולשתות כדי להמשיך לתפקד. לא בישלנו, לא היה זמן או חשק, עשינו תה ומרק והחזקנו הגה במשמרות. בלילה השני הגלים נשברו עלינו מאחור ומרינה וצרפתי שהחזיקו משמרת לילה חטפו כמויות מים ונרטבו לגמרי. מאיה שישבה כל הזמן בחוץ הצטנפה בפינת הקוקפיט בחליפת סערה מצויינת שארז נידב לה (אותה חליפה שימשה אותי בדרך חזרה באדיבות ארז), והוא עצמו החליף משמרות עם מרינה במכנסי הסערה שלה. לי היתה חליפת סערה ישנה ודולפת שהשאלתי מידיד ואז גם הבנתי כמה חשוב להשקיע בביגוד מתאים כשיוצאים להפלגת חורף. הרוח שורקת באוזניים והיאכטה הקלה טסה בגבית, רוב הדרך על חלוץ מצומצם בלבד. נהניתי להחזיק הגה ולשמור קורס בגבית, זו עבודה מאומצת ורצופה. אורות הניווט התקצרו בלילה השני ונכנסנו ביום ראשון 14.12 ב23:30 למרמריס עם אור ראש תורן בלבד, אפילו דגל תורכיה ודגל Q לא הספקנו להניף. קיבלנו מקום עגינה, עשינו מקלחת חמה, בישלנו וטרפנו פסטה ברוטב עגבניות ונרדמנו מיד. מרמריס בבוקר המחרת עברנו למרינה Marmaris yacht marine החדישה והמרוחקת מהעיר כ-7 ק"מ אך זולה וחברותית יותר. שם קיבלו את פנינו בשמחה גדולה ג'ינג'י ומנדי שגרים שם בחודשי החורף כבר שנה שניה והעברנו שם את הימים הבאים בנעימים עד שהצוותים הגיעו בטיסה בליל חמישי. בין היתר הלכנו לחמאם תורכי (שווה כל מיליון), בילינו ואכלנו היטב, סידרנו וניקינו את היאכטה. בשישי בערב מנדי ארגנה הדלקת נר ראשון וארוחה חגיגית לכל הצוותים הישראלים, ובערב שבת היתה מסיבת קוקטייל לכל השייטים והיה מקסים לפגוש כל כך הרבה ימאים ושייטים נרגשים ובמצב רוח מרומם לקראת התחרות. בשבת רוב הצוותים יצאו לאימון במפרץ השקט, הרימו דריפטרים וספינקרים, תרגלו וצולמו לסרט שהופק על כל הארוע. אנחנו בצוות הבנות היווינו אטרקציה מיוחדת לצלמים שלא הפסיקו לצלם אותנו למבוכתינו. צוות הבנות: שרון, אורית, רעות, מרינה, עמית ואני.
בזכות איתן מאזימוט כתבתי את רצף החוויות מסודר יותר עבור המידעון של המועדון אז קבלו גם כאן. כפפת כריסמס. אחרי שחלפה אליפות ישראל יחד עם כל ההתרגשות שלה, קיבלתי הצעה מצוות הבנות בהמלצת מרינה להצטרף אליהן לשיוט המאתגר "קריסמס רגאטה". מתוך ספק גדול שאצליח לפנות זמן וכסף למטרה, תוך שבוע הכל הסתדר לטובת העניין - חברים לעבודה פרגנו, שלומי פרגן, אזימוט פרגנו, כל מי שהתייעצתי בו המליץ לי ללכת על זה, כך שלא רק שהסכמתי אלא יכולתי גם להצטרף להפלגת הדליברי לשם ולחסוך את כרטיס הטיסה לתורכיה. הדליברי ביום שישי ה12.12 בצהריים יצאנו לדליברי 5 אנשי צוות בראשותו של גיא צרפתי (מ Team Israel), ארז, מרינה, מאיה ואני. כבר בערב הראשון הים עלה מ-3 בופור ל-4, ל-5, וביומיים הבאים לא ירד מ-6 ואפילו הגיע לפרקים למשבי רוח של 40 קשר! מאיה יצאה מכלל תפקוד כבר מהלילה הראשון כך שנותרנו 4 לחלוק את המשמרות על ההגה, הגה אוטומטי לא מחזיק בעוצמות רוח וגלים כאלו. כל הדרך "טסנו" במערך מאוד מצומצם ברוח צד ובעיקר גבית במהירות ממוצעת של 7.5 קשר. עשינו את כל 425 המיילים ביומיים וחצי כשרק כ-4 שעות גשם אחרונות בכניסה לתורכיה היו על מנוע. הסנדביצ'ים המושקעים שקנינו בקניון בהרצליה מצאו את דרכם לדגים מהר מאוד ובדרך הכרחנו את עצמנו לאכול פרוסות לחם בלי כלום ולשתות כדי להמשיך לתפקד. לא בישלנו, לא היה זמן או חשק, עשינו תה ומרק והחזקנו הגה במשמרות. בלילה השני הגלים נשברו עלינו מאחור ומרינה וצרפתי שהחזיקו משמרת לילה חטפו כמויות מים ונרטבו לגמרי. מאיה שישבה כל הזמן בחוץ הצטנפה בפינת הקוקפיט בחליפת סערה מצויינת שארז נידב לה (אותה חליפה שימשה אותי בדרך חזרה באדיבות ארז), והוא עצמו החליף משמרות עם מרינה במכנסי הסערה שלה. לי היתה חליפת סערה ישנה ודולפת שהשאלתי מידיד ואז גם הבנתי כמה חשוב להשקיע בביגוד מתאים כשיוצאים להפלגת חורף. הרוח שורקת באוזניים והיאכטה הקלה טסה בגבית, רוב הדרך על חלוץ מצומצם בלבד. נהניתי להחזיק הגה ולשמור קורס בגבית, זו עבודה מאומצת ורצופה. אורות הניווט התקצרו בלילה השני ונכנסנו ביום ראשון 14.12 ב23:30 למרמריס עם אור ראש תורן בלבד, אפילו דגל תורכיה ודגל Q לא הספקנו להניף. קיבלנו מקום עגינה, עשינו מקלחת חמה, בישלנו וטרפנו פסטה ברוטב עגבניות ונרדמנו מיד. מרמריס בבוקר המחרת עברנו למרינה Marmaris yacht marine החדישה והמרוחקת מהעיר כ-7 ק"מ אך זולה וחברותית יותר. שם קיבלו את פנינו בשמחה גדולה ג'ינג'י ומנדי שגרים שם בחודשי החורף כבר שנה שניה והעברנו שם את הימים הבאים בנעימים עד שהצוותים הגיעו בטיסה בליל חמישי. בין היתר הלכנו לחמאם תורכי (שווה כל מיליון), בילינו ואכלנו היטב, סידרנו וניקינו את היאכטה. בשישי בערב מנדי ארגנה הדלקת נר ראשון וארוחה חגיגית לכל הצוותים הישראלים, ובערב שבת היתה מסיבת קוקטייל לכל השייטים והיה מקסים לפגוש כל כך הרבה ימאים ושייטים נרגשים ובמצב רוח מרומם לקראת התחרות. בשבת רוב הצוותים יצאו לאימון במפרץ השקט, הרימו דריפטרים וספינקרים, תרגלו וצולמו לסרט שהופק על כל הארוע. אנחנו בצוות הבנות היווינו אטרקציה מיוחדת לצלמים שלא הפסיקו לצלם אותנו למבוכתינו. צוות הבנות: שרון, אורית, רעות, מרינה, עמית ואני.
נילה אוהבת
New member
התחרות
יום ראשון בבוקר יום ראשון נשלמו ההכנות, הזינוק נדחה בשעתיים ויצאנו בים פלטה כל הספינות יחד לפתח המפרץ. לפי התחזית היינו אמורים להתקע ב"שטיל" יומיים כשביום השלישי היתה צפויה סערה. למעשה היתה רוח יפה כבר בזינוק ואנחנו בהובלת אורית זינקנו ממש טוב והיינו בקבוצה המובילה עד שנפתחו פערים גדולים יותר וכבר לא ראינו הרבה יכטות מסביב. ספינת חיל הים התורכית - בודרום, ליוותה את התחרות כולה והיתה אמורה להקים קשר כל כמה שעות מול כל היכטות. במקום השטיל המצופה קיבלנו כבר בלילה הראשון ים 6 וכולנו חלינו בדרגות שונות כשרובנו מתפקדות היטב, מושכות את המשמרת יותר זמן כדי לתת לאחרות לנוח ולהתאושש. עמית בת ה-15, הכוכב שלנו בכיוון מפרשים, אלופה בדגם 420, חלתה ראשונה והכי קשה ויצאה מכלל תפקוד ל-4 הימים הבאים גורמת לנו לדאגה מרובה. צמצמנו מפרשים והפלגנו ברוח קדמית, כל גל עוצר את ההתקדמות, מהירות של 5.5 קשר בגלסים, שפריצים שמרטיבים עד התחתונים, מים חודרים לכל מקום גם עם חליפות הסערה. אין דרך לאטום לגמרי. הסירה בהטייה תמידית, הגוף כל הזמן דרוך בבלימה והשרירים עובדים נונסטופ. אכלנו מנה חמה אחת בערב וחלקנו הקיאו אותה מיד אח"כ. במשמרת לילה הוחלט שכל מי שבחוץ תלבש הרנסט ותיקשר ברתמה ליכטה והקפדנו על כך כל ההפלגה. יום שני הים והרוח רק עולים ואנחנו כבר בין בופור 6 ל-7. השפריצים יותר ויותר חצופים ומרטיבים כל חלקה יבשה. ה-wet locker בשרותים כבר מלא בבגדים רטובים, גרביים כובעים, טריינינגים ומעילי סערה. עמית רועדת מקור ומסרבת בתוקף לרדת פנימה להתייבש ולהתחמם ואני מורידה אותה בכוח, מסירה ממנה את הבגדים הרטובים, משכיבה אותה ומצמידה לה כלי להקאה, נייר מגבת ובקבוק מים. בודרום משדרים לנו gale warning לים 7-8 ל-3 ימים הקרובים ושואלים על כוונותינו להמשך. 2 יכטות כבר פרשו ואצלנו פרישה היא לא אופציה ואנחנו מודיעות שממשיכות. אנחנו כבר בים 7 ונערכות להחמרה. לקחנו מספיק מרחק דרומה לעומק ואת הניווט אנחנו עושות לפי המפנה שמביא אותנו קרוב יותר לקורס הביתה בהתחשב במרחק מקפריסין ששם אנחנו משערות שהסערה חזקה יותר. ביום השני נגמרו לנו המים במיכל הקטן ממילא ולמזלנו קנינו המון בקבוקי מים מינרלים. בשירותים ניתן לשאוב מי ים רק במפנה שמאלי כך שצריך לחכות לסיבוב בשביל מספר 2. יום שלישי רק אני מצליחה לישון בחרטום שנחבט בגלים אבל לפחות יש לי פינה פרטית משלי ושקי המפרשים מרפדים לי את ההטיות. מתוך שינה, רחש המים מלמטה והגלים ששוטפים את ההאץ' מלמעלה אני חולמת שהסירה מוצפת והמים עולים ומכסים את הרצפה כבר ואני מתעוררת בבהלה. לחות מעיקה בכל - השמיכה שלי לחה, תיקי המפרשים לחים, הקירות מטפטפים מהעיבוי והמגבת שהשארתי על המדף ספוגה לגמרי. חליפת פליז ששמרתי ללילה קר במיוחד גם היא רטובה ואני נאלצת להסתדר עם בגדים מלוכלים אך יבשים. אורית ואני מחזיקות משמרת ארוכה מהצהריים עד 20:00. במשך הערב הים דווקא נרגע למרות התחזית ואנחנו פותחות צמצומים בזהירות. לילה כמעט בלי שפריצים עובר ואפילו לשעות ספורות אנחנו כמעט על הקורס הביתה. כבר אין קשר עם בודרום ואנחנו לבד בים. יום רביעי עמית מתחילה להתאושש לרווחתינו, מצב הים השתפר בהרבה, כל הלילה היה יבש. עשיתי שוב את משמרת הזריחה עד 10:00, לאחריה נתקפתי באנרגיה לסדר ולנקות את הסירה. ייבשתי את מגבות המטבח הרטובות, ניקיתי כלים ושרותים ונהיה לי טוב. נותרו לנו כ-170 מייל ואני מנחשת שנגיע ביום ה' בלילה בתנאים האלה. אנחנו בקדמיות כבר 4 ימים, אבל הים יורד, המצב רוח משתפר והתאבון חוזר. שרון מפנקת אותנו בפסטה טעימה. הארון מפוצץ במנות חמות שאף אחת לא רוצה לאכול. חטיפי energy אני כנראה לא אוכל יותר לעולם. מה שהולך הם הפירות הטריים והיבשים שכולנו אוכלות. במשמרת לילה הרוח שוב עולה ובנסיון לצמצם מיתרי החלוץ בורחים לי. לא שמתי לב שלא היה קשר בקצה (לקח חשוב להבא). אורית על ההגה ואני מגלגלת חלוץ, אוספת מיתרים מהמים, משחילה בגלגלות מחדש, נרתמת ברתמת הבטיחות מצד לצד, מחפשת את הפנס ומגלה אותו עומד על בלימה בקצה הירכתיים ומצילה אותו בזחילה זריזה. הלילה קר אבל כולי מזיעה בתוך החליפה המסורבלת מכל הפעילות הזאת, הלב מפמפם. לבסוף הכל מסודר ואני נרגעת מוקירה את אורית ואת עצמי על קור רוחינו. יום חמישי בבוקר הרוח יורדת ויורדת עד שבצהריים היא גוועת לגמרי ואנחנו נעצרות בשטיל ל-7 שעות של מנוחה. שמש מחממת ומייבשת ואנחנו מאווררות את היכטה, מבשלות עוד פסטה, רוחצות כלים ומעבירות כמה שעות ברגיעה. כשהיכטה מסודרת ויבשה יחסית אני חושבת שאני יכולה להמשיך ככה אפילו עוד יומיים. אנחנו כבר משוכנעות שאנחנו אחרונות, קיבלנו ידיעה ש-7 סירות פרשו מהתחרות ואנחנו מפחדות שלא נספיק להגיע לפני שעת הסגירה של קו הסיום. בכל זאת אנחנו מחכות לרוח. אני הולכת לישון אחה"צ וכשאני מתעוררת אנחנו כבר זזות במערך מלא 5 קשר והפעם הידד! בקורס המדוייק הביתה. הרוח מגיעה מSW ואנחנו בגבית בפעם הראשונה מזה 5 ימים. אני עולה למשמרת לילה ומחזיקה הגה מדויק על הקורס לכמה שעות בהנאה גדולה. הכי קל לי למצוא כוכב צמוד לתורן על הקורס ולא לתת לחרטום לזוז ממנו. זה סיפוק אדיר, הכי אוהבת לנהוג בגבית. חוץ מזה גם הלילה נעים ויפה וכבר רואים את הילת האור של חופי ישראל. כשהרוח יורדת ל-12-14 קשר אנחנו מרימות ספינקר לכ-3 שעות ריגוש בחושך עד שהיא גוברת שוב ומאלצת אותנו להוריד אותו. יום שישי זריחה ואנחנו מתחילות לראות את החוף בבירור. אנחנו מעריכות שנגיע ב-8:00 ומתחילות להתרגש, מסכמות שכולן מגיעות לטקס הסיום בשמלות ערב ודופקות הופעה (לא כולן עמדו בסיכום). חיל הים מלווים אותנו בספינת דבור מרחוק - ליווי מלכותי. אנחנו מזהות את המצוף ומתכוננות לעלייה לקדמית אחרונה עד קו הסיום. הרוח כבר 20 קשר ושוב אנחנו יושבות באיזון חוטפות שפריץ אחרון ורטוב במיוחד לכבוד הסיום. אני שולפת מצלמה לתעד את הרגע המרגש ומיד אנחנו זוכות לקבלת פנים עוד יותר מרגשת בשלט ענק "ברוכות הבאות גיבורות" מצוות hp way. סיום מרגש ל-5 ימים ארוכים ומאומצים. על הרציף האדמה מתנדנדת ושלומי מחכה לי ומחבק חזק אפילו שאני רטובה, דביקה ומסריחה. כמה טוב שבאתי הביתה. בהוקרה לאיתן ואילת נילה
יום ראשון בבוקר יום ראשון נשלמו ההכנות, הזינוק נדחה בשעתיים ויצאנו בים פלטה כל הספינות יחד לפתח המפרץ. לפי התחזית היינו אמורים להתקע ב"שטיל" יומיים כשביום השלישי היתה צפויה סערה. למעשה היתה רוח יפה כבר בזינוק ואנחנו בהובלת אורית זינקנו ממש טוב והיינו בקבוצה המובילה עד שנפתחו פערים גדולים יותר וכבר לא ראינו הרבה יכטות מסביב. ספינת חיל הים התורכית - בודרום, ליוותה את התחרות כולה והיתה אמורה להקים קשר כל כמה שעות מול כל היכטות. במקום השטיל המצופה קיבלנו כבר בלילה הראשון ים 6 וכולנו חלינו בדרגות שונות כשרובנו מתפקדות היטב, מושכות את המשמרת יותר זמן כדי לתת לאחרות לנוח ולהתאושש. עמית בת ה-15, הכוכב שלנו בכיוון מפרשים, אלופה בדגם 420, חלתה ראשונה והכי קשה ויצאה מכלל תפקוד ל-4 הימים הבאים גורמת לנו לדאגה מרובה. צמצמנו מפרשים והפלגנו ברוח קדמית, כל גל עוצר את ההתקדמות, מהירות של 5.5 קשר בגלסים, שפריצים שמרטיבים עד התחתונים, מים חודרים לכל מקום גם עם חליפות הסערה. אין דרך לאטום לגמרי. הסירה בהטייה תמידית, הגוף כל הזמן דרוך בבלימה והשרירים עובדים נונסטופ. אכלנו מנה חמה אחת בערב וחלקנו הקיאו אותה מיד אח"כ. במשמרת לילה הוחלט שכל מי שבחוץ תלבש הרנסט ותיקשר ברתמה ליכטה והקפדנו על כך כל ההפלגה. יום שני הים והרוח רק עולים ואנחנו כבר בין בופור 6 ל-7. השפריצים יותר ויותר חצופים ומרטיבים כל חלקה יבשה. ה-wet locker בשרותים כבר מלא בבגדים רטובים, גרביים כובעים, טריינינגים ומעילי סערה. עמית רועדת מקור ומסרבת בתוקף לרדת פנימה להתייבש ולהתחמם ואני מורידה אותה בכוח, מסירה ממנה את הבגדים הרטובים, משכיבה אותה ומצמידה לה כלי להקאה, נייר מגבת ובקבוק מים. בודרום משדרים לנו gale warning לים 7-8 ל-3 ימים הקרובים ושואלים על כוונותינו להמשך. 2 יכטות כבר פרשו ואצלנו פרישה היא לא אופציה ואנחנו מודיעות שממשיכות. אנחנו כבר בים 7 ונערכות להחמרה. לקחנו מספיק מרחק דרומה לעומק ואת הניווט אנחנו עושות לפי המפנה שמביא אותנו קרוב יותר לקורס הביתה בהתחשב במרחק מקפריסין ששם אנחנו משערות שהסערה חזקה יותר. ביום השני נגמרו לנו המים במיכל הקטן ממילא ולמזלנו קנינו המון בקבוקי מים מינרלים. בשירותים ניתן לשאוב מי ים רק במפנה שמאלי כך שצריך לחכות לסיבוב בשביל מספר 2. יום שלישי רק אני מצליחה לישון בחרטום שנחבט בגלים אבל לפחות יש לי פינה פרטית משלי ושקי המפרשים מרפדים לי את ההטיות. מתוך שינה, רחש המים מלמטה והגלים ששוטפים את ההאץ' מלמעלה אני חולמת שהסירה מוצפת והמים עולים ומכסים את הרצפה כבר ואני מתעוררת בבהלה. לחות מעיקה בכל - השמיכה שלי לחה, תיקי המפרשים לחים, הקירות מטפטפים מהעיבוי והמגבת שהשארתי על המדף ספוגה לגמרי. חליפת פליז ששמרתי ללילה קר במיוחד גם היא רטובה ואני נאלצת להסתדר עם בגדים מלוכלים אך יבשים. אורית ואני מחזיקות משמרת ארוכה מהצהריים עד 20:00. במשך הערב הים דווקא נרגע למרות התחזית ואנחנו פותחות צמצומים בזהירות. לילה כמעט בלי שפריצים עובר ואפילו לשעות ספורות אנחנו כמעט על הקורס הביתה. כבר אין קשר עם בודרום ואנחנו לבד בים. יום רביעי עמית מתחילה להתאושש לרווחתינו, מצב הים השתפר בהרבה, כל הלילה היה יבש. עשיתי שוב את משמרת הזריחה עד 10:00, לאחריה נתקפתי באנרגיה לסדר ולנקות את הסירה. ייבשתי את מגבות המטבח הרטובות, ניקיתי כלים ושרותים ונהיה לי טוב. נותרו לנו כ-170 מייל ואני מנחשת שנגיע ביום ה' בלילה בתנאים האלה. אנחנו בקדמיות כבר 4 ימים, אבל הים יורד, המצב רוח משתפר והתאבון חוזר. שרון מפנקת אותנו בפסטה טעימה. הארון מפוצץ במנות חמות שאף אחת לא רוצה לאכול. חטיפי energy אני כנראה לא אוכל יותר לעולם. מה שהולך הם הפירות הטריים והיבשים שכולנו אוכלות. במשמרת לילה הרוח שוב עולה ובנסיון לצמצם מיתרי החלוץ בורחים לי. לא שמתי לב שלא היה קשר בקצה (לקח חשוב להבא). אורית על ההגה ואני מגלגלת חלוץ, אוספת מיתרים מהמים, משחילה בגלגלות מחדש, נרתמת ברתמת הבטיחות מצד לצד, מחפשת את הפנס ומגלה אותו עומד על בלימה בקצה הירכתיים ומצילה אותו בזחילה זריזה. הלילה קר אבל כולי מזיעה בתוך החליפה המסורבלת מכל הפעילות הזאת, הלב מפמפם. לבסוף הכל מסודר ואני נרגעת מוקירה את אורית ואת עצמי על קור רוחינו. יום חמישי בבוקר הרוח יורדת ויורדת עד שבצהריים היא גוועת לגמרי ואנחנו נעצרות בשטיל ל-7 שעות של מנוחה. שמש מחממת ומייבשת ואנחנו מאווררות את היכטה, מבשלות עוד פסטה, רוחצות כלים ומעבירות כמה שעות ברגיעה. כשהיכטה מסודרת ויבשה יחסית אני חושבת שאני יכולה להמשיך ככה אפילו עוד יומיים. אנחנו כבר משוכנעות שאנחנו אחרונות, קיבלנו ידיעה ש-7 סירות פרשו מהתחרות ואנחנו מפחדות שלא נספיק להגיע לפני שעת הסגירה של קו הסיום. בכל זאת אנחנו מחכות לרוח. אני הולכת לישון אחה"צ וכשאני מתעוררת אנחנו כבר זזות במערך מלא 5 קשר והפעם הידד! בקורס המדוייק הביתה. הרוח מגיעה מSW ואנחנו בגבית בפעם הראשונה מזה 5 ימים. אני עולה למשמרת לילה ומחזיקה הגה מדויק על הקורס לכמה שעות בהנאה גדולה. הכי קל לי למצוא כוכב צמוד לתורן על הקורס ולא לתת לחרטום לזוז ממנו. זה סיפוק אדיר, הכי אוהבת לנהוג בגבית. חוץ מזה גם הלילה נעים ויפה וכבר רואים את הילת האור של חופי ישראל. כשהרוח יורדת ל-12-14 קשר אנחנו מרימות ספינקר לכ-3 שעות ריגוש בחושך עד שהיא גוברת שוב ומאלצת אותנו להוריד אותו. יום שישי זריחה ואנחנו מתחילות לראות את החוף בבירור. אנחנו מעריכות שנגיע ב-8:00 ומתחילות להתרגש, מסכמות שכולן מגיעות לטקס הסיום בשמלות ערב ודופקות הופעה (לא כולן עמדו בסיכום). חיל הים מלווים אותנו בספינת דבור מרחוק - ליווי מלכותי. אנחנו מזהות את המצוף ומתכוננות לעלייה לקדמית אחרונה עד קו הסיום. הרוח כבר 20 קשר ושוב אנחנו יושבות באיזון חוטפות שפריץ אחרון ורטוב במיוחד לכבוד הסיום. אני שולפת מצלמה לתעד את הרגע המרגש ומיד אנחנו זוכות לקבלת פנים עוד יותר מרגשת בשלט ענק "ברוכות הבאות גיבורות" מצוות hp way. סיום מרגש ל-5 ימים ארוכים ומאומצים. על הרציף האדמה מתנדנדת ושלומי מחכה לי ומחבק חזק אפילו שאני רטובה, דביקה ומסריחה. כמה טוב שבאתי הביתה. בהוקרה לאיתן ואילת נילה
../images/Emo127.gifיצא לך "כפפה" "קולית"../images/Emo13.gif
עם הרבה "Understeatment" .. שעל פי סגנונה ,אנחנו שליווינו אותך בציפיה דרוכה "מרחוק" יתכן והתרגשנו יותר.. אבל האמת ברורה לכל מי שהיה בים קשה או כמה ימים "כאלה" ברצף ( שכחת לציין גם בלי Sprayhood ...חס וחלילה להזכיר בסירה תחרותית..!!) לך ולצוותך היה רטוב וקר ומתיש ו..פשוט קשה...ואני יותר מ"מנחש" ששמרת על אותו קור רוח והתנהגות מאוזנת , גם בשעות וימים לא פשוטים אלה , בדומה לסיגנון הכתיבה.. (ואם תירצי קצת "כפפה"..של קיץ ,חמימה ומלטפת..את יודעת איפה..
)
נילה אוהבת
New member
../images/Emo24.gif welcome
איזה כייף שנכנסתם תשארו please
איזה כייף שנכנסתם תשארו please
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.