תקופה קשה

[tulkin]

את כל הויטמינים המצויינים האלה אפשר למצוא

במקורות פחות פחמימתיים.
בטטה פשוט מפוצצת פחמימות. מושג האינדקס הגליקמי הוא בדיחה ורלוונטי אך ורק לסוכרתיים סוג 2 בתחילת דרכם, שעלו רק קצת מעל הרף המאוזן, ושפיזור הפחמימות באופן אחיד יותר, יוריד אותם מתחת לקו האיזון הוירטואלי.... אבל אוי ואבוי, פיזור הפחמימות לאורך זמן יגרום להם לרמות אינסולין גבוהות מסביב לשעון, ולהגברת תנגודת האינסולין, ואז להחמרת המצב כך שפיזור יפסיק לעזור להם. והם יתפלאו "איך זה קרה, הרי עשיתי בדיוק מה שאמרו לי לעשות".
&nbsp
חייבים לוותר על המון פחמימות, ובטטות הם בקו הוויתורים הראשון, יחד עם אורז פסטה לחם ושאר מוצרי מאפה. כלל האצבע שלי לסוכרתיים בתחילת דרכם הוא לא להכניס לפה מוצרי מזון שמכילים מעל 20גרם פחמימות ל100גרם מוצר (במזון מוצק. בשתיה הסף הוא 3-4 ובכלל עדיף להימנע בכלל מפחמימות במשקאות. מים זה המשקה הטוב ביותר). זה אפילו לא מתקרב למה שנקרא אח"כ תזונה דלת פחמימות שם הגבלת הפחמימות אפילו גבוהה יותר. אבל זה נותן גבולות מאד ברורים ומאד מועילים ככלל אצבע לתזונה טובה לסוכרתיים.
&nbsp

 

[oritta17]

איפה את משיגה את הזרחן האשלגן הסידן וויטמין A ברמות גבוהות ?

בשאר הירקות יש ברמה נמוכה.

 

[tulkin]

אני משיג, לא משיגה

רוב הדברים האלה קיימים בכמויות גדולות במזון מהחי. ויטמין A נמצא בכמויות גדולות בביצים ובבשר, בעיקר בחלקים לא שריריים (כבד זה נהדר!). גם זרחן ואשלגן נמצאים בכמויות במזונות אלה, ואותם אפשר למצוא גם בגרעיני חמנייה/דלעת ובמגוון סוגים של אגוזים.
בכל מקרה בטטה זה לא ירק, מבחינת הרכב תזונתי, וזו טעות לסווג אותו כך, כמות הפחמימות בו גדולה בהרבה מאשר כל ירק נורמלי, והוא פשוט מקשה מאד על האיזון, מעמיס פחמימות על המערכת המטאבולית ולכן לא כל כך בריא לסוכרתיים, למרות שמאד בריא לאנשים בריאים שאין להם בעיית סוכר.
&nbsp

 

[oritta17]

תודה לך הידע העשיר,כנראה שיש עדיין לדיאטנית צורך ללמוד יותר,

היא משלבת לי בתפריט בטטה אפוייה, או במרק בטטה במרק או בטטה מאודה עם קינמון,או קיש בטטות ובצל.
המון אופציות לחיזוק.
לפי ההסברים שלך, כנראה שיש לה עדיין מה ללמוד.

 

[tulkin]

לא הייתי ממהר להאשים את הדיאטנית

יותר את המערכת שבתוכה היא עובדת. את רוב העובדות וההמלצות על תזונה בודקים על אנשים בריאים. ואז "מעדכנים" ו"מעדנים" אותם לסוכרתיים לפי עקרונות כלליים (כמו "האינדקס הגליקמי"). זו גישה שגויה כמובן.
יותר מכך יש יותר מדי מיתוסים ואג'נדות בתחום הזה, ומספיק שהדיאטנית תהיה טבעונית היא עשויה לחשוב שמזון מהחי הוא לא בריא. כן, יש פה ושם מחקר שהראה את זה, אבל יש גם עשרות אחרות שהראו שאין הבדל. אבל אג'נדה היא אג'נדה.
אבל הכי חשוב, זה שמדע הוא דבר מתפתח ומתעדכן. היום אנחנו יודעים שהרבה מהדמוניזציה שעשו למזון שומני החל משנות ה60 והגיעה לשיאה בשנות ה80 - היא אינה מבוססת מדעית, ולא רק זה היא כנראה הוזנה מאינטרסים לא רלוונטיים ומאבקי אגו. נו טוב זה לא מפתיע. אבל המדע מתפתח ומתעדכן ומתקן (גם אם לאט) את השגיאות. לעומת זאת הממסד (ובכלל זה דיאטניות וגם רופאים) נשארים לעתים קרובות עם הידע והתפיסות אותם למדו ברגע נתון ועם הנהלים וההמלצות כמו שנכתבו ברגע נתון ושאינן מתעדכנות עם כל מחקר חדש שמתפרסם). ולכן בדברים האלה אני תמיד בדעה שצריך להקשיב רוב קשב למומחים. ואז להקשיב רוב קשב למומחים אחרים, ואז ללכת ולקרוא וללמוד, ואז ללכת ולהקשיב רוב קשב לאנשים שאומריים ההפך ממה ששמעת עד עכשיו, ואז ללכת ולקרוא וללמוד שוב, ורק אז להחליט מה כדאי לעשות. על אחת כמה וכמה כשזה מגיע לענייני ניהול סוכרת.
&nbsp

 

[oritta17]

אולי זוהי האות כי יש לקחת כמה ימי- חופשה מהעבודה ?

פשוט לצאת לטייל בעונת הפריחה האביבית , להתאוורר מהלחץ בעבודה ,
שינוי אווירה ורגיעה יכולים להועיל מאוד.

 

[tulkin]

רק התחלתי פרוייקט עבור לקוח חדש

קודם צריך לגמור בהצלחה איזה פרוייקט או שניים לפני שאפשר לקחת חופשה.

 

[איריס פלג1]

אלו החיים

אלו החיים - עליות ומורדות.
לפעמים יש יותר כח ולפעמים הרבה פחות.
מה שבטוח זה שאסור להתיאש.
מצב רוח רק עושה יותר גרוע ולא משפר.
שנן את זה לעצמך לפחות כל רבע שעה (מוכרחים להיות שמח).

תודה על הכנות.

בהצלחה יקר

 

[tulkin]

תודה לכל המגיבים

אני מעריך את התמיכה כאן בפורום! באמת! על כל צורותיה וגווניה. אין עליכם.
&nbsp
לא יצאתי לרכיבה אתמול בערב. כשירדתי לחצר גיליתי שהאופניים מפונצ'רות ולא היה לי כח להחליף פנימית. יצאתי להליכה של שעה, והסוכר התייצב לו על 115, ולא היה מוכן לרדת משם, לא משנה כמה מהר הלכתי ואיזה עליות עברתי. קצת מתסכל אחרי שהתרגלתי שחצי שעה הליכה מורידה לי כמעט ל80 בשעות האלה. אבל זה מה יש.
היום בבוקר הכל חזר לסורו. התעוררתי עם 130. עכשיו 145. לפני ארוחת צהריים. מייאש. ואין זמן לצאת להליכה
&nbsp

 

[Dave1972]

די, נו... אוהבים אותך מדי...

אנחנו כאן בשביל לחבק ולתמוך. תפנים את מה שאבו זקן אומר. זו תקופה וזה יעבור. יום אחד תצחק על זה.
אתה יודע כמו כולנו שגם מצב נפשי משפיע על המחלה שלנו. עכשיו ימי פורים. תחייך. תסתכל על הילדים שלך בתחפושות (בטח יש לך בסלולרי כמה תמונות) ותשאף אויר מלא הריאות.
&nbsp
התרגלת לטוב ידידי. אצלי ריצה ו/או הליכה מעולם לא הורידו לי ערכי הסוכר. להפך. אתה מדבר על ערכים אפשריים של 80. אני מעולם לא ראיתי מספר נמוך מ-103.
אתמול הגעתי הביתה בערב, בערך 5-6 שעות אחרי שהכנסתי משהו לפה (א. צהריים) והייתי על 114. והאמת שהייתי מבסוט.
&nbsp
אז יאללה. תתרומם. גם אם זה לאט לאט. תעשה משהו שישמח אותך. רבאק, מצידי תקום ותרקוד במשרד לקול מוזיקה שאתה אוהב. אנחנו רוצים אותך שמח.
&nbsp
אוהבים אותך. ורוצים אותך שמח ומאושר. אתה מחזק אותנו.

 

[תומרונתם]

סליחה על האיחור בתגובה...

כל הכבוד לך על הראייה המפוקחת ועל זה שאתה מוציא את זה החוצה כשזה עוד קטן - לפעמים בקשת העזרה הקטנה הזו בזמן עושה המון. כשאתה כבר עמוק בתוך הבעכס קשה יותר לצאת...
&nbsp
אני חושבת שנקלעת למצב של "סחרור חושים" ואתה מתחיל להתנער ממנו. כשכתבת בשנה שעברה שאם אתה מעל X אתה יוצא להליכה של 20 דקות גם סתם כך באמצע היום, חשבתי לעצמי "וואו, איזה השקעה! איזה כיף לו שהוא יכול! הלוואי ויכולתי לשים הכל בצד ולצאת להליכה!" וגם... "וואו, איזה קשה זה". אין ספק שהמכניזם הזה של לצאת להליכה/רכיבה הוא מופלא, אבל הוא דורשני מאוד (בעיקר time intensive). אבל, אתה צריך לזכור, שעשית משהו מאוד קיצוני. זה שעכשיו קשה לך לשמור על רמת הקיצוניות הזו זה לא אומר שאתה לא בסדר!! אתה עדיין שומר על תזונה מאוזנת ונכונה עבורך, אתה עדיין פעיל גופנית (אולי לא באותם 200% שהיית קודם, אבל עדיין אתה פעיל ברמות שסוכרתיים אחרים (או בכלל אנשים בריאים באשר הם) היו תופסים בשתי ידיים), ואתה עדיין מסתובב סביב רמות גבוליות (כן, כבר קצת יותר מגבוליות, ובכל זאת).
&nbsp
אתה אדם פרקטי אז אני חושבת שבמקום לכתוב לך לסיום "קח חיבוק ותנשום עמוק" (למרות שגם זה עובד!!), אני מציעה שתלך לאנדוקרינולוג שלך, תשוחחו על אפשרויות הטיפול שלך, ואל תיבהל אם אחת האפשרויות תהיה אינסולין. תזכור, וזה משהו שאני אומרת שוב ושוב להרבה אנשים (ובעיקר נשים בהריון), האינסולין הוא חבר, הוא לא אויב. הימנעות ממנו לא עושה אותך גיבור, ושימוש בו לא עושה אותך אסקופה נדרסת.
&nbsp
וכן, גם חיבוק!

 

[tulkin]

תודה על התגובה.

התגובה שלי למטה, היא בעצם התגובה שלי באמת, אבל גם חשוב לי להודות לך אישית וכמנהלת הפורום על התמיכה והעזרה.
&nbsp
ספציפית לגבי האנדו - לפני חודש היתה לנו פגישה. בכל פגישה אני מעלה את עניין האינסולין, כבר מת להוסיף את הכלי הזה לארסנל הכלים שלי בניהול המחלה. האנדו שלי, מסתכל עלי, מסתכל על הנתונים והבדיקות, ואומר לי "מה, אתה משוגע? אתה רוצה שאני אכניס אותך להיפו? לך מכאן, תפסיק לבזבז לי את הזמן, ותחזור עוד חצי שנה לביקורת...."
&nbsp

 

[tulkin]

אחרי אחת בלילה. אני באמת עייף. כל הערב תכננתי לצאת

להליכה, רכיבה... מה שיבוא. הייתי בטוח שאני ככה על 140+- קצת וכל הזמן דחיתי. פוסט בפייסבוק, אימייל, תמונות מפורים משחק שחמט שסוף סוף מצאתי זמן להשחיל אותו בין לבין... קצת אחרי אחת אני מת מעייפות. מחליט למדוד לפני שאני נכנס למיטה. אני במצב רוח לוזרי לגמרי ואומר לעצמי שאם יש 140 ומטה אני הולך לישון וזהו. מודד. 170. (!!!!!!???????????????) WTF?
ואז זה חזר אלי.
רוח הקרב של לפני שנה. 170? קפצתי על הרגליים, תוך שניה הייתי עם נעליים ובגדים בחוץ. יוצא להליכה. אחרי 5 דקות - הליכה? במצבים קיצוניים צריך לנקוט בצעדים קיצוניים. 1:30 בלילה. אני מת מעייפות. אבל מתחיל לרוץ ריצה קלה. רץ חצי דקה מתעייף וחוזר ללכת, רץ עוד חצי דקה והולך וחוזר חלילה. מגיע לקצה הגבעה הראשונה. עוצר. מודד. (פעם זה היה סוף המסלול שלי, מאמינים?) 130. פרץ של מוטיבציה מחליף לי את הסוכר בדם - הלילה אני יורד מ100. ממשיך את המסלול בהליכה מהירה. מגיע לתחנת המדידה - רק 107. מחליט לעשות הקפה קצרה מסביב ל2 רחובות כדי לחזור לאותו מקום - 5 דקות. מתוכם 2 בריצה. מודד שוב - 94! עשיתי את שלי.
עוד חמש דקות הליכה ועכשיו אני בבית. מתכונן לשינה, רק מלא אדרנלין ומצב רוח טוב. סוף כל סוף.
&nbsp
כן. אני יודע. מחר בבקר זה שוב יהיה על 130-140 ושוב אצטרך להכריח את עצמי לעשות משהו. אבל הצלחתי לחזור ולהכות בפטיש. עניין של שבוע-שבועיים אני חוזר לאיזון.
איך אמר וודי אלן? 80 אחוז מההצלחה זה להיות נוכח. וכדי לנהל סכרת צריך פשוט להיות שם ופאקינג לנהל את הדבר הזה. זה לא מסובך. כמה עקרונות פשוטים ואפקטיביים. פשוט צריך לעשות את זה. עד הדכאון הבא - נראה לי שמצאתי חזרה את הדרך.
&nbsp
לילה טוב.
&nbsp

 

[תומרונתם]

אין עליך. welcome back!

 

[Dave1972]

מלך!

אבל רבאק, אני כל כך מקנא בך. איך זה שאצלך הסוכר יורד בפעילות ספורטיבית ואצלי רק עולה?
אמנם אני לא מודד תוך כדי ריצה, אבל בפעמים הבודדות שמדדתי שעה אחרי הריצה, כל כך התבאסתי, שהפסקתי למדוד אחרי הספורט.
אולי אני צריך לתת לזה עוד צ'אנס?
&nbsp
זה אחד הדברים האלה שהם סובייקטיביים אצל כל אינדבידואל, או שיש פרוגנוזה שאומרת שספורט מוריד סוכר, נקודה?

 

[tulkin]

במהלך פעילות גופנית

הרבה תהליכים מטאבוליים משתנים כתלות בפרמטרים רבים.
בוודאות, ואני מניח שאצל כולם פחות או יותר, יש ספיגה קלה ומהירה יותר של סוכר מהדם אל תאי השריר, ללא קשר לאינסולין (ולכן בלי קשר גם לתנגודת אינסולין). אך יחד עם זאת פעילות גופנית גורמת לשחרו של הורמונים נוספים (אדרנלין וכו') שמשפיעים גם הם על מערכות הגוף. הרבה פעמים הגוף מייצר סוכר במהלך הפעילות הגופנית. בקיצור הרבה גורמים שתלויים במצבו של הגוףף בעצימות הפעילות, רמת ה"אימון" של מערכות שונות בגוף וכו'. לכן קשה מאד לגזור גזירה שווה על כולם.
&nbsp
דעתי היא בעניין שבאופן אישי ועל ידי למידה כל אחד יכול למצוא את הפעילות הגופנית שתוריד לו סוכר גם בטווח הקצר. זה אומר לשחק קצת עם המשך, העצימות, התזמון וכד' - וכן צריעך למדוד הרבה.
אני אגב לא מייחס חשיבות לבדיקה שעה אחרי. ברור לגמרי שהגוף מאזן מחדש את רמת הסוכר, על יד יצירת סוכר אם צריך, וזה לא אמור לקחת המון זמן. אני בד"כ מודד בתחילת הפעילות. מיד בסיום הפעולות, ומדי פעם גם בנקודות ביניים - כאמור, מציב לעצמי יעדים. הרבה פעמים אומר לעצמי משהו בסגנון "לא חוזר הביתה לפני שזה יורד ל 100", לפעמים מספיק 15 דקות, לפעמים אני מסתובב שעה כדי להשיג את היעד (ולפעמים מבין שזה כבר לא יקרה).

 

[Dave1972]

כל הכבוד

אני חייב לנסות ולראות על עצמי מה קורה בריצה. הפחד שלי הוא שאני אמצא שהליכה עובדת על הסוכר טוב יותר וזה יגרום לי לנטוש את הריצה שכל כך התמכרתי לה.

 

[oritta17]

איך לפעמים זה לא יקרה ???

כול שעה שעוברת ללא אכילת מזון , באופן טבעי הסוכר יירד לא ?
לפעמים אני מאחרת לארוחה בשעה ,והולכת ברגל,ובשעה הזו מתבצעת לה ירידה מ-120 ל- 90 .

 

[tulkin]

הגוף מייצר סוכר לא רק צורך סוכר

והוא צורך סוכר בקצב שונה בהתאם לגורמים רבים. ומפריש אינסולין בכמויות שונות בזמנים שונים.
&nbsp

 

[tulkin]

וחוץ מזה,

מרגע האוכל ועד שהסוכר מגיע לדם עובר זמן. אם אכלת פחמימות בלבד - זה יהיה זמן קצר. אבל אם אכלת גם שומנים וחלבונים - זה מאריך את זמן הספיגה, ובלי בעיה אפשר שסוכר שאלת ב12 בצהריים (יחד עם כמות נאה של שומן וחלבון) תיספג בדם אפילו ב6-7 בערב. זה יכול לקחת שעות. אז גם זה משהו שצריך לקחת בחשבון.
&nbsp
אגב, לסוכרתיים סוג 1 העובדה הזו תומכת דווקא בדיאטה לא אינטואיטיבית לאיזון: דיאטה דלה מאד בשומן וחלבון - כלומר עתירת פחמימות. לכאורה זה בעייה. אבל כיוון שלסוכרתיים סוג 1 יש את הנשק של אינסולין קצר טווח בארסנל, הם יכולים להזריק יותר אינסולין בארוחה, ולהיות בטוחים שכל הפחמימות שאכלו "התנקו מהמערכת" אחרי שעה וחצי. כאמור, אם אוכלים שומן וחלבון ההנחה הזו לא נכונה, ואז פתאום פחמימה שאכלת בצהריים גורמת לך להיפר ב4, מה שמביא לתיקון, ומה שמביא להיפו וחוזר חלילה. כשאין שומן וחלבון למערכת. ויש ארוחות פחמימתיות מסודרות אז אם שעתיים אחרי הארוחה הכל נקי, אז זה יישאר כך עד הארוחה הבאה בלי בעיות. קל יותר לתכנון וקל יותר לניהול. כאמור מתאים רק לסוכרתיים סוג 1 שעובדים עם משאבה. ואמנם יש לי השגות על היתרונות הבריאותיים של תזונה כזו, אבל קלות הניהול ושמיה על האיזון אולי מנצחת את הדאגות האלה. לא מכיר מחקרים בעניין, אבל מכיר סוכרתיים שכך פועלים.