תקופת הבחירות
מצג של בושה, עצבות ואבדן תקווה.
עובדה: הרוב הגדול של בעלי המחשבה והעשייה בכל ההיסטוריה - בינהם מדינאים גדולים, אנשי רוח והגות, אמנים וכו' - ללא תלות בטריטוריה או תקופה; רוב זה שלל את השיטה הדמוקרטית. שלילת הדמוקרטיה אינה נלמדת משתיקתם אלא מביקורת שהעבירו על הדמוקרטיה בפועל. כל המצוי בספרות של הפילוסופיה המדינית יודע שהטיעונים המופיעים בה אינם טיעונים של מה בכך, כי אם טיעונים מושחזים היטב, חדים והיגיוניים לעילא. ברם לא רק הטיעונים נגד הדמוקרטיה הם מה שחשוב, אלא גם העמדה שהייתה לאנשים גדולים כלפיה. אפלטון סבר שמארבעת סוגי הממשל, רק הטיראניה גרועה יותר מדמוקרטיה. הפילוסופים והמדינאים הרומיים, אף אלו שלא חיו תחת ממשל הקיסרות, גדולי ההגות של האסלאם וחכמי ישראל, כמו גם ההוגים הפוליטיים של הרנסנס - שללו את הדמוקרטיה. מדובר באנשים שבשאר תחומי הידע אנו למדים מהם עד היום. אמנם צעדנו בדרך ארוכה מאז, אך אפלטון, אריסטו, הסטואים, קווינטליאן וכו' וכן חכמי ימי הביניים וגדולי הרנסנס - הם הם האבות והמתקנים של הפיסיקה, הפילוסופיה, הלוגיקה, הביולוגיה, האסטרונומיה וכו'. דבר זה אינו נכון רק לגבי ההיסטוריה של התרבות המערבית. בסין [סון דזה], ביפן ובהודו נכתבו חיבורים חשובים על חכמת ההנהגה, תורת המדינה וארגון המלחמה. ישנם חילוקים רבים בין כל אלו, כמובן, אך הצד השווה שבהם הוא השלילה של השיטה הדמוקרטית.
מעבר להיותה שקר גלוי, ומלבד העובדה שאין יכולת לממש אותה הלכה למעשה - הדמוקרטיה עצמה היא רעיון טיפשי, רדוד והרסני. אין כל ספק שהשיטה הדמוקרטית [בהכללה גורפת של כל השיטות הכלולים בה] והערכים שהיא מייצגת הם שלב חשוב בהתפתחות של החשיבה החברתית. קידום ערכים של שוויון, חירות וחופש הביטוי הוא לא רק ראוי אלא גם הכרחי. מבחינה היסטורית [אך לא היסטוריציסטית], עלינו לראות את עליית הדמוקרטיה כצומת חשוב שבו התנתקנו מתקופות שבהן השלטון נתפס כחסדו של האל, או של דם השושלת האצילית וכדומה. אולם, כפי שכבר אריסטו השכיל להבין, כל מה שנוגע למדיניות, חוק ומשפט ויחסים בין לאומיים מבוסס על ניסיון, על תעייה ועל שיפור. העובדה שנתקענו על השיטה הדמוקרטית היא תעודת עניות לתרבותנו. הטכנולוגיה והמדעים מתקדמים בצעדי ענק, בצורה שלא היה כדוגמתה בשום שלב היסטורי, ואילו במה שנוגע להסדרי המחייה אנחנו אוחזים עדין ברעיונות של תומס הובס המונארך הפשיסטי, של רוסו, הסכיזופרן הפראנואיד, ושל ג'ון לוק - שלגביו ספציפית אפשר בהחלט לומר שהאדם נולד טאבולה ראסה.
השאלה היא כיצד ישעיהו ליבוביץ, שהיה אחד מהאנשים המפוקחים, מעמיקים ומרחיקי-ראות חשב שזו השיטה "הכי פחות רעה". הרי זה לא נכון. למה להניח שאי אפשר לשפר את השיטה יותר?
אגב, למי אתם מצביעים?
מצג של בושה, עצבות ואבדן תקווה.
עובדה: הרוב הגדול של בעלי המחשבה והעשייה בכל ההיסטוריה - בינהם מדינאים גדולים, אנשי רוח והגות, אמנים וכו' - ללא תלות בטריטוריה או תקופה; רוב זה שלל את השיטה הדמוקרטית. שלילת הדמוקרטיה אינה נלמדת משתיקתם אלא מביקורת שהעבירו על הדמוקרטיה בפועל. כל המצוי בספרות של הפילוסופיה המדינית יודע שהטיעונים המופיעים בה אינם טיעונים של מה בכך, כי אם טיעונים מושחזים היטב, חדים והיגיוניים לעילא. ברם לא רק הטיעונים נגד הדמוקרטיה הם מה שחשוב, אלא גם העמדה שהייתה לאנשים גדולים כלפיה. אפלטון סבר שמארבעת סוגי הממשל, רק הטיראניה גרועה יותר מדמוקרטיה. הפילוסופים והמדינאים הרומיים, אף אלו שלא חיו תחת ממשל הקיסרות, גדולי ההגות של האסלאם וחכמי ישראל, כמו גם ההוגים הפוליטיים של הרנסנס - שללו את הדמוקרטיה. מדובר באנשים שבשאר תחומי הידע אנו למדים מהם עד היום. אמנם צעדנו בדרך ארוכה מאז, אך אפלטון, אריסטו, הסטואים, קווינטליאן וכו' וכן חכמי ימי הביניים וגדולי הרנסנס - הם הם האבות והמתקנים של הפיסיקה, הפילוסופיה, הלוגיקה, הביולוגיה, האסטרונומיה וכו'. דבר זה אינו נכון רק לגבי ההיסטוריה של התרבות המערבית. בסין [סון דזה], ביפן ובהודו נכתבו חיבורים חשובים על חכמת ההנהגה, תורת המדינה וארגון המלחמה. ישנם חילוקים רבים בין כל אלו, כמובן, אך הצד השווה שבהם הוא השלילה של השיטה הדמוקרטית.
מעבר להיותה שקר גלוי, ומלבד העובדה שאין יכולת לממש אותה הלכה למעשה - הדמוקרטיה עצמה היא רעיון טיפשי, רדוד והרסני. אין כל ספק שהשיטה הדמוקרטית [בהכללה גורפת של כל השיטות הכלולים בה] והערכים שהיא מייצגת הם שלב חשוב בהתפתחות של החשיבה החברתית. קידום ערכים של שוויון, חירות וחופש הביטוי הוא לא רק ראוי אלא גם הכרחי. מבחינה היסטורית [אך לא היסטוריציסטית], עלינו לראות את עליית הדמוקרטיה כצומת חשוב שבו התנתקנו מתקופות שבהן השלטון נתפס כחסדו של האל, או של דם השושלת האצילית וכדומה. אולם, כפי שכבר אריסטו השכיל להבין, כל מה שנוגע למדיניות, חוק ומשפט ויחסים בין לאומיים מבוסס על ניסיון, על תעייה ועל שיפור. העובדה שנתקענו על השיטה הדמוקרטית היא תעודת עניות לתרבותנו. הטכנולוגיה והמדעים מתקדמים בצעדי ענק, בצורה שלא היה כדוגמתה בשום שלב היסטורי, ואילו במה שנוגע להסדרי המחייה אנחנו אוחזים עדין ברעיונות של תומס הובס המונארך הפשיסטי, של רוסו, הסכיזופרן הפראנואיד, ושל ג'ון לוק - שלגביו ספציפית אפשר בהחלט לומר שהאדם נולד טאבולה ראסה.
השאלה היא כיצד ישעיהו ליבוביץ, שהיה אחד מהאנשים המפוקחים, מעמיקים ומרחיקי-ראות חשב שזו השיטה "הכי פחות רעה". הרי זה לא נכון. למה להניח שאי אפשר לשפר את השיטה יותר?
אגב, למי אתם מצביעים?
