תודה
על התגובה העניינית. עליי לציין שאתה ושכמותך, אשר לוקחים את השיחות על הוויות העולם ברצינות רבה, משקיעים ממרצם ומזמנם כדי לדקדק ולפרט, אתם אלו שראויים לתעודה ולפקודה. ההסכמה או המחלוקת הן תחת היכולת לנהל דיון. איכא דסבירא להו דשיחה בפורום אינטרנטי קלה או פחותה בחשיבותה יותר משיחות קבל עם ועדה. אני לא אוחז בעמדה הזו. הדיאלקטיקה מקומה בכל אתר ואתר. "בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו' וברכתיך". יישר כוח.
אפתח בדבר שדומני שיש ביננו הסכמה לגביו: שלטון של אדם על אדם הוא דבר לא ראוי, כי המלכות לה' לבדו היא. לפתח חטאת רובץ; כל צורת שלטון, ולמעשה כל צורה של התארגנות חברתית, מובילה בסופו של דבר למצב לא רצוי. דבר זה נכון לגבי כל צורות ההתאגדות - החל מאנארכיה, עבור דרך דמוקרטיות ורפובליקות וכלה במשטרים טוטליטריים. ברמה העקרונית, עצם מציאותו של חוק זה ביזוי האדם, ויתרון הדמוקרטיה מהפשיזם אין, כי הכל רע. ואם תכליתו של שלטון היא לספק צרכים בלבד, כי אז הדמוקרטיה אינה עושה זאת כדבעי. בדמה לשאר השיטות, גם הדמוקרטיה מתנהגת כסוס טרויאני, כלומר יחד עם צורת הארגון המדיני היא מכניסה גם ערכים, אלא שבדמוקרטיה אלו ערכים שחותרים תחת זכויות אדם וכבוד הבריות. הדמוקרטיה היא נזם זהב באף חזיר. הפלא הוא שרבים ונבונים הפנימו את הרטוריקה של הדמוקרטים כמו הייתה זו שיטה אידיאלית.
אני מאגד את הדמוקרטיה הקלסית ואת הדמוקרטיה דהאידנא תחת אותה קטגוריה. מדובר בהבדלים רבים, ובחלקם משמעותיים ביותר, אך זו עדיין אותה קטגוריה. הביקורות שנשמעו כלפי הדמוקרטיה הקלסית יפים גם כשמדובר בדמוקרטיה מודרנית. אותן ביקורות לא נשמעו רק בהקשר של הדמוקרטיה האתונאית. כך, למשל, ב"דעותיהם של אנשי העיר המעולה" בחן אבו נאצר אלפראבי את סוגי המשטר בצורה תאורטית למדי. דבריו על הדמוקרטיה לא מתייחסים כלל לאתונה, אלא לעצם האפשרות שהאדם הוולגרי ינהל את ענייניו, בצורה כזו או אחרת. [לפי אלפראבי מדע המדינה קיים למען שני דברים: הראשון הנו להשיג ידע לגבי מהות האושר האמתי של האדם, וההשני לדעת כיצד ניתן ליצור מדינה צודקת שתאפשר את הגשמת האושר של האזרחים שלה. בשביל זה צריך להשיג ידיעה על מהות העיר הטובה והדברים שעלולים להשחית אותה. אחד מהדברים האלו הוא ניהול וולגרי (Alfarabi, 2001, p. 106). הדמוקרטיה, גם זו של ימינו, אינה אפשרית בשיטתו מכמה וכמה סיבות. אחת מהן נעוצה בכך שאלפראבי סבור שכל האזרחים במדינה צריכים להיות בעלי אותה דת כדי שתהיה הרמוניה והמדינה תתפקד כמו שצריך (שם: 113). זו רק דוגמה אחת מני רבות.]
העניין אינו שטרם נמצאה השיטה הטובה ביותר, אלא ששיטה כזו אינה קיימת ולא יכולה להיות קיימת. זאת משום שיש אנשים שחפצים בחירות ויש שחפצים באושר, גם אם עליהם לשלם בחירות תמורתו. יש שחפצים בשוויון ויש שרואים בשוויון פגיעה בכבודם ומעלתם. לפיכך, הנחת יסוד של מדע-המדינה צריכה להיות שהמדינה אינה אמורה לענות מלכתחילה על הרצונות של העם. היא מוכרחה להתמקד באפשרות של חיים ביחד בלבד. לכן החוק, על כל נגזרותיו והדברים שנלווים אליו, הוא מטרתה היחידה של המדינה. אלא מאי? מימושו של החוק פוסק, בשלב מסוים, להפוך לצורך והוא הופך לערך. אין זה משנה כלל אם זה ראוי בעינינו מבחינה תאורטית, או אם אינטלקטואלים יאמרו לנו שיש להיאבק בזה. הרי בפועל כך קורה. ואם כך קורה, עלינו להשתמש בזה. אם נקביל זאת לצו הדתי, הרי שקיום החוק, גם בעניינים זוטרים, הרי הוא משרת את המטרה הגבוהה יותר. ברוח דברי הרמב"ם, שנפסקו כהלכה:
"נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה' ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" [דעות ג, ג]
"ריבונות העם", הפועלת על-פי השיטה הרפרזנטטיבית, אשר באה במקום "שלטון העם", מחזיקה באותן בעיות שהיו בשיטה הקדומה. בשתי השיטות החלטות הרות גורל נתונות למניפולציה, לתכסיסי הרטוריקה והמדיה ולבריתות-פוליטיות. אני לא טוען שאין מקום להתחשבות ברצון העם. העם חייב להביע את עמדותיו, אך לא כלפי השאלה מי יהיו אנשי הממשל, כי אין לו כל שייכות לעניין, אלא כלפי סוגיות ספציפיות שעומדות על הפרק. אני לא חפץ כלל במזעור כוחו של השלטון, אלא במזעור כוחו של האדם. מהי מדינה? היא אינה אלא Koza nostra, ולכן חוקיה חלים גם על החיילים, גם על הקונסיליירי וגם על ה-Capo. על כן יש להניח חוק כפי שהוא מובן בראליזם המשפטי המאוחר ולשלב את המסורות המשפטיות - שאצלנו זה הדין העברי/ ישראלי, כולל ההתאמות ההכרחיות של הזמן - עם המדעים המתקדמים ולהכפיף זאת תחת המגמה של הינדוס חברתי.
שבוע טוב
Alfarabi, The Political Writings. Selected Aphorisms and Other Texts (Translated And Annotated By Charles E. Butterworth). Cornell University Press, Ithaca and London, 2001.
