קשקושים
אתה לא רשאי לומר לי שאני טועה ומטעה שעה שאין לך מושג על מה אתה מדבר. חכמינו עסקו רבות בדרך הראויה לרכוש ידע. הם קבעו "ליגמר איניש והדר ליסבר" [בבלי, שבת סג, א]. קודם תקנה כמות מספקת של יסודות תחום-הידע, אחר כך תעלה סברות לגביו. העיון וההעמקה באים לאחר שיש שליטה בחומר גופו. אתך לא ניתן לנהל דיון כי אין לך את הידע הבסיסי לדיון והעמקה. חוסר ההיכרות עם החומר מביא אותך לגידופים, לשון הרע והתקטנות. חבל שבמקום לבסס טיעונים מלומדים אתה מחפש דיון זול. זו, כנראה, ראיה לכך שהוא אינו כשיר להעמקה אינטלקטואלית.
ראשית כל, הבחנתך בין פוליטיקה לחינוך מעידה שלא הבנת דבר ממה שקראת אי פעם על התפיסות בפולייס היווניות. סוקרטס של אפלטון מעולם לא ערך הבחנה בין שני הדברים: "בעבור סוקרטס הפוליטיקה היא בעיקרה אמנות החינוך" [שקולניקוב, ש'. (2008). אידיאה ומיתודה – ל"ג עיונים באפלטון. ירושלים: מאגנס. עמ' 360]. יתר על כן, ההקבלה בין סוגי הנפשות לבי סוגי המשטר האפשריים באה בדיאלוג האפלטוני כדי לבאר את הפוליטי, ולא להיפך. "התורה הפוליטית של אפלטון הייתה בעיקרה פיתגורית: מבנה אחד לנפש, לעיר וליקום, ורק מי שתפס מבנה זה מסוגל להנהיג את העיר" [שם, עמ' 363]. הרי לשם כך בא, בספר השני של ה"המדינה", משל האותיות: "מבוא בהקשר של השאלה אם אמנם אותו eidps, אותה צורה, של צדק הוא המופיע באדם האחד ובמדינה" [שם]. סוקרטס פונה להסבר הנפש כדי להתחיל עם הפרטיקולרי, וממנו לעבור אל האוניברסלי. אפרופו חוסר הבנה...
שנית, לגבי יחסו של אפלטון כלפי הדמוקרטיה. אתה סך הכל מראה שאין לך מושג על מה אתה שח. לאור דברייך ספק בעיני אם אי פעם קראת את אפלטון או ספרות על אודותיו. לא צריך להיות אפילו חובבן באפלטון כדי לדעת שהוא היה אנטי דמוקרט מושבע. זה יותר מדי בסיסי. ואם לדעתך זה נובע מחוסר הבנתי, הא לך הבנתם של אלו שהכירו את הגותו לפני ולפנים:
האייק, פ'. (2013). חוקת החירות. ירושלים: הוצאת שלם. עמ' 160.
'האיסונומיה הוצגה כניגוד לשלטונם השרירותי של עריצים ונעשתה ביטוי מוכר במזמורי-שתיינים עממיים שבאו לציין את רציחתו של אחד העריצים האלה. דומה שהמושג קודם למושג demokratia ונראה כי אחת מתוצאותיו הייתה הדרישה להשתתפותם השווה של הכל בממשל. אצל הרודוטוס עדיין איסונומיה ולא דמוקרטיה היא "היפה בכל השמות של משטר פוליטי" [...] ברור שהיוונים הבינו שאין זהות בין שני האידיאלים, הגם שהם קרובים; תוקידידס מדבר בלי היסוס על "אוליגרכיה איסונומית", ואפלטון אפילו משתמש במונח "איסונומיה" כניגוד מכוון לדמוקרטיה ולא כצידוקה של זו [..] על רקע זה נראות כמה פסקאות מפורסמות אצל אריסטו כאילו באו לאשש את האידיאל המסורתי הזה. בפוליטיקה הוא מדגיש כי "ראוי יותר שימשול החוק ולא אחד מן האזרחים" שהאנשים המחזיקים בשלטון העליון "ראוי שיתמנו רק כשומריו ומשרתיו של החוק", וכי "המבקש לתת את השלטון העליון לרוח, מבקש לתתו לאלוהים ולחוקים", הוא מגנה את סוג הממשלה שבה "מושל העם ולא החוק" ואשר בה "הכל נקבע על פי הצבעת הרוב ולא על פי החוק". ממשלה כזו איננה ממשלתה של מדינה חופשית בעיניו , " שכן , כאשר השלטון איננו בחוקים, או אז אין מדינה חופשית, כי "החוק ראוי שיהיה עליון על כל הדברים. ממשלה המרכזת את כל השלטון בקולותיהם של הבריות אי-אפשר לה שתהיה דמוקרטיה, לאמיתו של דבר: שכן אין צוויה יכולים להיות כלליים בהיקפם". אם נוסיף לזה את הפסקה הבאה ברטוריקה, הרי לנו באמת ניסוח שלם למדיי לאידיאל השלטון בידי החוק: "חשוב מאוד שחוקים מנוסחים היטב יגדירו בעצמם את כל הנקודות שיוכלו להגדיר, וישאירו שאלות מעטות ככל האפשר להכרעתם של השופטים, פסיקתו של המחוקק איננה מיוחדת אלא מכוונת-לעתיד'
נויברגר, ב'. (2004). דמוקרטיות ודיקטטורות: רעיונות, הקשרים, משטרים - כרך שני: דיקטטורות. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 157, 160.
'אפלטון פסל את הדמוקרטיה משום שהיא מפקידה את השלטון בידי ההמון, שהוא אספסוף נבער ובזוי , המון שהוא ייצרי, לא תבוני , חסר מיומנות וידע פוליטי. ראוי לשים לב , שטיעונו של אפלטון הוא היפוכו של הטיעון שמיעוט הוא השולט בדמוקרטיה. לדעתו, המנהיגים בדמוקרטיה אינם שונים בטבעם מן ההמון. הם דמגוגים הפונים ליצרי ההמון, פטפטנים המעניקים לעם לחם ושעשועים כדי לזכות בתשואות ובתמיכה. במדינה הטובה שהוא מתאר שולטים הפילוסופים, בעלי התבונה, בעלי הכישורים והידע, ולא מי שמתמרנים את ההמון. כשם שסנדלר טוב הוא מי שהוכשר לכך, כך לדעתו גם המדינאי. כשם שאין בוחרים סנדלר בבחירות, כך גם אין זה ראוי שהעם יבחר את המדינאי, מה גם שהנזק שסנדלר לא מקצועי עלול לגרום הוא מוגבל, ואילו הנזק שיגרום מדינאי לא ראוי עלול להיות גדול. אפלטון כפר בצורך בשלטון בהסכמת הנשלטים, שהרי גם הרופא המנתח הטוב אינו זקוק להסכמה, אלא לידע ולכישרון'
ראה גם שם, כרך ראשון, עמ' 109: "הטענה שיש צורך בשלטון עילית, שהעם אינו כשיר לשלוט, שאין לסמוך על שיפוטו של האדם הפשוט, אינה חדשה. דברים דומים אמרו אויבי הדמוקרטיה מאז ימי אפלטון".
גלוקר, י'. (1985). פרקי מבוא לאפלטון. תל אביב: משרד הביטחון. עמ' 94.
אפלטון הוא אויב הדמוקרטיה [...] טיעון החוזר ועולה גם בדיאלוגים המוקדמים, גם בפוליטיאה, גם בפוליטיקוס, גם בחוקים, ולגביו אין אפלטון משנה את דעתו. טיעון זה מכוון נגד הנחת היסוד הבסיסית של כל דמוקרטיה. בשעה שבכל תחום מתחומי החיים, כאשר אנו רוצים לעשות דבר אנו מתייעצים עם בעלי מקצוע, הרי דווקא בדבר החשוב ביותר – מי יקבע את דרך החיים של הפוליס – אנו משאירים את הדבר ליד המקרה, לגורל, לבחירות
