תרגיל - האנשת הדיאלוג - 3

[Glimpse]

דיאלוג לתרגיל מס' 2

מקווה שהבנתי למה אתה מתכוון ****************************** כמה דקות אחרי הפיצוץ. "עצלן שמן!" המילים חדרו באיטיות דרך הערפל. "מה?" לחש יוני. העשן הצורב שמילא את החדר, חדר לפיו והוא התקפל בשיעול. "שוכב פה כמו גוש בשר!" צעקה אשתו. הוא הרגיש איך ידיה מושכות בכתפו. נוגעות בפניו. היא ניסתה לעמיד אותו, לא מפסיקה לקלל לרגע. מתנדנד, יוני נעמד. משהו חם ולח זלג במורד פניו. הוא מחה את הדם, אך עדיין לא יכל לראות דבר. הכול נחסם על-ידי עשן. "מה..." הצליח להגיד שוב, לפני שהעשן והכאב בחזהו השתיק אותו שנית. "לא יודעת" ענתה במהירות. והוא ראה איך סיבבה את ראשה ממנו. "אין לי מושג, גז אולי". מובל על-ידה, הוא נמשך מהחדר ובמורד המדרגות. הקירות פצפצו מהחום, להבות נראו בין קרשי התקרה. לפתע הוא קפא, מתנגד למשיכותיה. "הילדים" מלמל. "הם כבר בחוץ, מחכים רק לך" זעקה, מושכת ביתר כוח. רועד, הוא נכנע לכוחה, ודידה דרך הסלון, נשען על כתפה לשם יציבות. רהיטים היו פזורים לכל עבר, חוסמים את הדרך. הם חצו את מפתן הדלת, ואשתו כמעט ודחפה אותו החוצה. "טיפשון" לחשה. ידה חלפה בליטוף על צווארו. ואז ידה נעלמה. ידיים זרות תפסו אותו, הרחיקו אותו מהבית. אנשים בסרבלים לבנים רכנו מעליו, ממששים את פניו וגופו. מרחוק, הוא שמע אנשים צועקים למישהי שלא תחזור אל האש. מתנגד לרופאים, הוא התיישב, מחפש את ילדיו, אבל הם לא היו בשום מקום מול הבית הבוער.

 

[goshdarnit]

יפה מאוד מאוד.

התרגיל, למי שלא זוכר, היה לכתוב דיאלוג שבו הרובד המילולי של כל שורה שונה לחלוטין מהכוונה או מהפעולה. כאן, הקללות בתחילת הדיאלוג הן בעצם פעולה מאוד ברורה של: קום ומהר! השורה 'הם כבר בחוץ, מחכים לך" היא: מהר! כלומר, היא מזרזת אותו לצאת החוצה. ו'טיפשון' נאמר מתוך אהבה. יפה מאוד.

 

[Glimpse]

דיאלוג לתרגיל 3

(1) "קום, אני רוצה את החדר" דרשה יעל, נכנסת בצעדים מהירים פנימה. התשובה היחידה שקיבלה, הייתה התקשות כתפיו של אחיה, ונטיעתו קדימה לעבר המקלדת. "נו! לך כבר, אני רוצה להחליף בגדים". "תחליפי המקום אחר". "חה! זה החדר שלי" משיכה אדישה בכתפיים כתשובה. "זה חדר שלי" חוזרת יעל בעקשנות. "בגדים שלי, אני אחליף אותם כאן!" "אם אני קם, אני מנתק את המחשב" "לא" אמרה במהירות. "אז אני לא יוצא" "אני...אני פשוט רוצה לשים במחשב מוסיקה. תלך כבר!" "היית רוצה" ענה אחיה, והמשיך לשחק. (2) "ראית? משדרים את העונה החדשה של דיג'ימון בטלוויזיה". יעל נכנסה והתיישבה על המיטה ליד אחיה. "באמת?" שאל בספק, מסיט לשנייה את מבטו ממסך המחשב. "נו..." יעל עשתה פרצוף מתלבט "בעונה הקודמת המפלצות היו הולכות קרבות וכאלו?" "אוף איתך, את לא מבינה כלום" זרק בכעס, ממשיך לשחק. "אולי" הסכימה יעל, "אבל אם אני צודקת, אתה מפסיד עכשיו את העונה החדשה". שנייה, ידיו של אחיה קפאו מעל המקלדת, ואז מקלל, הוא לחץ על PAUSE ומיהר החוצה. נשמע צליל של טלוויזיה נדלקת, וזפזופ ערוצים מהיר. "יעל, איפה זה?" קרא. "או, בטח כבר נגמר" ענתה בצער, והתיישבה מול המסך. (3) "משחק מעניין?" שאלה, מנענעת בעצלות את הפטיש בין ידיה. "לא אל תפסיק , באמת" הפטיש שרק כאשר הניפה אותו מצד לצד בתנועות חדות. "חכה! לאיפה אתה הולך?" היא סובבה את הפטיש מעל ראשה. "מוזר" אמרה לעצמה. הניחה את הפטיש על המיטה וניגשה לכיסא הריק.

 

[goshdarnit]

כמה דברים.

קודם כל, על הקטע הראשון. כבר אמרתי פעמיים: ברגע שהדמות אומרת מה היא רוצה, נגמרת הסצנה. בקטע הראשון שלך, הדמות אומרת מה היא רוצה כבר בשורה הראשונה. הדבר הזה גורר דיאלוג חד מימדי לחלוטין. היום שמעתי שיחה שממחישה את חד המימדיות של שיחות מהסוג הזה. אמא ובת: -תורידי את החיתול. -לא רוצה. -עשית קקי. -לא עשיתי. -אני מריחה. -את לא מריחה. זהו. אם את מתחילה בלהגיד את הרצון את מקבלת דיאלוג של ילדים בני שנתיים, נטול עומק לחלוטין: - תעשה X. - לא רוצה. - בכל זאת. - לא בא לי. - בחייך. - לא. ילדים בני שנתיים. תזכרי. שני הדיאלוגים האחרים טובים. ועכשיו יתחיל התרגיל האמיתי. תכתבי עוד ארבעה דיאלוגים כאלה, כאשר את מוצאת טקטיקות ממקומות אחרים לחלוטין - כלומר, לא טקטיקות של אח ואחות או חבר וחברה או של שני ילדים, אלא טקטיקות ממקומות אחרים לגמרי, מסיטואציות אחרות לגמרי. ותראי (וזה הקטע) שהן מתאימות גם לפה. טקטיקות של שידול מיני, של חקירה של שוטרים, של אלופים בצבא, של מורה ותלמידה - את כבר תמצאי משהו שהוא לא קשור. ותראי איזה יופי זה עובד.

 

[Glimpse]

רגע, רגע ../images/Emo13.gif

בקטע הראשון הדמות לא אומרת מה היא רוצה (בכל מקרא חשבתי שלא) שלושת הקטעים מכוונים להשיג את המחשב. בקטע הראשון היא מנצלת תירוץ כדי להוציא אותו מהחדר. היא לא רוצה את החדר, היא רוצה את המחשב. טקטיקות אחרות, או מצבים אחרים?

 

[goshdarnit]

רגע, רגע

בואי נסתכל על השורה הראשונה: "קום, אני רוצה את החדר" דרשה יעל, נכנסת בצעדים מהירים פנימה. היא רוצה שהוא יקום ויצא מהחדר. אז מה אם היא רוצה את המחשב שנמצא בתוך החדר? היא רוצה שהוא יקום ויצא מהחדר. שאר השיחה היא 'כן רוצה, לא רוצה'. ובקשר לטקטיקות, תגידי לי מה לא הבנת מהדוגמאות שנתתי.

 

[Glimpse]

הפנמתי

פשוט ויכוחים כאלו מתרחשים בצורה שונה במציאות, כתלות בדבר הרצוי. בוויכוח הזה ניסיתי להראות שהאח יודע טוב מאוד לאיפה האחות מכוונת ומכאן גם התנאי שלו "אני אנתק" אבל צודק,זה באמת נגרר לשיחה של "כן, לא, דווקא" גיא, אם האחות הייתה מנסה לתמרן את האח לכיוון אחר (גלוי, אבל שונה במשמעות), למשל לשכנע אותו לעשות שיעורים, או ללכת לעזור למישהו (בחוץ כמובן), זה עדיין היה נחשב אותו דבר? (אני מתכוונת לתימרונים גלויים למשהו מסויים, כאשר המטרה של המתמרן שונה לחלוטין מהנאמר, האם הם עדיין נחשבים לוויכוח חד מימדי?

 

[goshdarnit]

שתי תשובות.

כתבת: גיא, אם האחות הייתה מנסה לתמרן את האח לכיוון אחר (גלוי, אבל שונה במשמעות), למשל לשכנע אותו לעשות שיעורים, או ללכת לעזור למישהו (בחוץ כמובן), זה עדיין היה נחשב אותו דבר? לא לזה אני שואף. לא איכפת לי מה היא רוצה, כמו שאכפת לי איך היא משיגה. בואי נצא מתוך הנחה שעשינו את *כל* התחמונים השונים של אח ואחות, ועכשיו נגיע למקומות חדשים. אני רוצה שתשאלי טקטיקה שמשתמשים בה בהקשר אחר, ותשתשמי בה בהקשר הזה. בואי ניקח אחת שלא תשמתמשי בה במקרה הזה - לעשות עיניים. נשים משיגות לא מעט דברים בעולם באמצעות כך שהן עושות קצת עיניים לגברים. אם היית משתמשת בזה פה - הסצנה הייתה נראית לגמרי אחרת. העומק היה מתווסף מעצם ההשאלה של הטקטיקה ממקום א' למקום ב'. או סצנה של שוטר טוב-שוטר רע, שמשתמשים בה בתחקיר. גם אדם אחד יכול להשתמש בטקטיקה הזאת, ואם היית משתמשת בה פה, זה היה נראה לגמרי אחרת. תנסי ותראי איך דיאלוג פתאום מקבל נפח. תכתבי ארבע סצנות, שכל אחת שואבת טקטיקה ממקום אחר לגמרי. כנ"ל לכולם. נסו גם אתם. אה, והתשובה השנייה. שאלת: כאשר המטרה של המתמרן שונה לחלוטין מהנאמר, האם הם עדיין נחשבים לוויכוח חד מימדי? תשובה: לא, אז סביר שזה לא חד מימדי, זה פשוט לא התרגיל הפעם. היה לנו את זה בתרגיל אחר. הפעם מדובר בסוגים שונים של טקטיקות, ובעיקר בטקטיקות שאולות.

 

[Glimpse]

ניסיון

מקווה שהבנתי אותך נכון. (א) "סיגלוש" קראה האם, בעודם הולכים בין חנויות הקניון. "חמודה, מה היית רוצה ליום הולדת?" הנערה לצידה הרימה גבה. "אימא, את יודעת איך אני שונאת את השאלות האלו, מה שלא תקני יהיה בסדר" כמה דקות הן הלכו בשקט, מסתכלות על חלונות הראווה. "מה השעה" שאלה לפתע סיגל. האם הביטה על שעונה "רבע לשלוש, איפה השעון שלך מתוקה?" "אמרתי לך, לא?" סיגל נשמעה מופתעת "איבדתי אותו בטיול" "אוי חבל" "כן" הסכימה סיגל באנחה. "עכשיו צריכה לשאול את כולם כל פעם מה השעה" "לא נוח" "ממש לא, ועוד עכשיו קנו לדפנה שעון חדש, מהמגניבים העלו עם הרצועה הכפולה" הם המשיכו ללכת, סיגל מגניבה מפעם לפעם מבטים לעבר אימה. "סיגלוש" קראה לפתע האם. "כן?" שאלה סיגל בתקווה. "אז מה לקנות לך ליום הולדת?" כתפיה של סיגל נפלו. "לא משנה" אמרה "מה שתקני יהיה בסדר" (ב) (שוטר טוב ושוטר רע) "יום טוב לך" אמרה רחל, מנמיכה את חלון האוטו ומחייכת לשוטר הניגש "אפשר לעזור לך במשהו?" עיניו של השוטר הצעיר היו חבויות מאחורי משקפי שמש, אבל היא ראתה איך גבותיו התאספו מעל אפו. "רישיונות נהיגה, וניירות רכב" דרש. "אין בעיה" ענתה לו בחיוך "רק אם אפשר את פרטיך האישיים" "סליחה?" הוא הוריד את משקפיו, והסתכל עליה לא מבין. "זינקת במהירות גדולה לתוך הנתיב שלי, חתכת אותי בחדות, הפעלת את הסירנה במקום צפצוף אזהרה" הבהירה בטון קר, מפסיקה לחייך. "על פחות מזה הולכים לתביעה. עוגמת נפש, נהיגה מרושלת" היה הרימה את אחת מידיה מההגה, ועכשיו מנתה על אצבעותיה "ניסיון מכוון לגרימת תאונה, וזה רק ההתחלה". "אבל...אבל את לא פינית לי את הנתיב" עכשיו הוא בהה בה בעיניים פעורות. "ואתה החלטת שזה מרדף מכוניות הוליוודי, ושאתה יוכל לעשות כרצונך?" היא חבטה על ההגה, והשוטר נרתע מעט כאשר נשמע צפירה. רחל קימטה את פניה למשמע הצליל החד, ואז חיוך שב ועלה על שפתיה. "אבל מה אני מפריעה לך" אמרה בהתנצלות. "הרי אתה בטח עושה בדיקת רישיונות רגילה, לא?" "הרבה מופרעים יש בימינו על הכביש" הוסיפה, מושיטה לו את המסמכים. "חבל שאי אפשר להביא את כולם לבית המשפט". "כן" ענה בשקט, הציץ חטופות בניירות, והחזיר לה אותם במהירות. "נסיעה טובה לך גברת" רחל חייכה חיוך חם, התניעה, ונסעה משם. (ג) (עיניים יפות, הדמות זו אותה טרי מהקטעים הקודמים) "לא קר לך לבד באוטו?" טרי נשענה על החלון הפתוח של הרכב. הנהג, הסיט את עיניו מהרמזור, והעביר אותם על פני האישה שעמדה בחוץ. היא נשענה קדימה, והוא יכל לראות היטב אל תוך המחשוף העמוק. היא חייכה לו חיוך מעודד. "אני בדרך הביתה" ענה בצער מה. "או, זה לא ייקח יותר מדי זמן". אצבע אחת שלה, טיילה בתנועות ליטוף על פני צווארה. בעוד הוא מסתכל, האצבע הנמיכה, מחפשת את דרכה מטה, מטה... חיוכה הפך מזמין עוד יותר, ועיניו רותקו ללשונה, כשהיא ליקקה את שפתיה. "כמה?" שאל בקול צרוד. ידו הושטה מעצמה ולחצה על ידית הדלת בצעד הנוסע. "אל תדאג, זה שולם מראש" אמרה בחיוך, מחליקה פנימה. חוסר הבנה השתקף רגעית על פניו, אבל הרמזור התחלף לירוק, והם נסעו משם. (ד) "הי! כומר" הקריאה נשמעה מתוך סמטה צדדית, ודניאל היסס שנייה לפני שעצר. החושך ירד לפני שעות מספר, והדרך לביתו הייתה עוד ארוכה. אבל אולי מישהו באמת היה זקוק לעזרתו. "כן?" שאל. תחילה לא הייתה תשובה, ואז, מתוך הסמטה יצא אדם מרופט. מתנדנד תוך כדי הליכתו, הוא דידה לעבר דניאל. "קר הערב" העיר האיש, נשען בכבדות על עמוד תאורה. המרחק ביניהם היה עכשיו רק צעדים מספר, והכומר הצעיר יכל להרגיש היטב בריח הכוהל שנדף מהאיש. "קריר" הסכים. "קשה לעבור לילה כזה, בלי משהו שיחמם את הבטן" השיכור טפח על בטנו, מעלה ענן אבק מבגדיו. "אדוני?" לא הבין דניאל. "לא אמרו לך ילד" האיש שיהק בקל רם, ואז המשיך "לא אמרו לך לדאוג לאנשים בצרה? או משהו בסגנון?" "לדאוג ולהושיט עזרה לכל אח ורע " הסכים. "קר לי" אמר האיש בהדגשה "אני רעב". דניאל תפח על מצחו, לחיו האדימו. "אדוני, אני מצטער. לא יודע מה רוח השטות ששרתה עלי. כמובן, בוא אתי. אני אשמח לתת לך ארוחה טובה בביתי, וכמובן לדאוג למיטה נוחה עד הבוקר". עיניו של האיש כמעט ויצאו מחוריהם, ופיו נפער, כאשר הוא בהה בדניאל בחוסר אימון. "אני יכול לדאוג לעצמי" אמר בקול יבש והרבה יותר מפוכח. "סליחה?" אמר דניאל. "לא חשוב". האיש נאנח, הסתובב וסחב את עצמו חזרה לעבר הסמטה. "הנוער בימינו" שמע דניאל, לפני שהאיש נעלם אל תוך החשיכה.

 

[goshdarnit]

הרבה יותר טוב

ואת יכולה בקלות להגיע להרבה יותר טוב מזה. חוץ מאשר בקטע הראשון, שסוג המניפולציה שבו כמעט זהה למניפולציות הקודמות שכתבת, יש הרבה יותר עומק, והדיאלוגים והיחסים בין האנשים הרבה יותר טובים. הקטע הכי טוב הוא ב'. שם נעשה שימוש במשהו עליו לא דיברנו פה, אבל הוא די חשוב. את לקחת את יחסי הכוחות הטבעיים בין אנשים והפכת אותם. השוטר הוא בעל הסמכות. אנחנו, האנשים הפשוטים, נתונים למרותו. מה שאת עשית את הפכת את היחסים האלה. זה מעניין את הקוראים, מרתק לראות מה יקרה, וזו גם התנהגות אמיתית. בחיים באמת, מי שמתנהג כבעל הסמכות הוא בעל הסמכות. מצויין. קטע ג' - יש לי תחושה, ותסלחי לי מראש אם אני טועה, שלא עשית הרבה עיניים לאנשים בחייך (אגב, כל הכבוד לך על כך). ולכן לפחות מבחינת האמינות, יש קצת בעיות. מישהי שעושה עיניים, הייתה מצד מחמיאה בצורה כזאת או אחרת (סמויה או לא) על גבריותו של הצד השני. והיא הייתה שואלת אם באמת יש צורך ב...[מה שזה לא יהיה שהיא מנסה למנוע]. לעשות עיניים לא עובד כי האישה יפה, זה עובד כי היא גורמת לגבר לחשוב שאולי יש סיכוי, או אפילו רק שהיא חושבת שהוא מושך. קטע ד' - יפה מאוד. הדיאלוג הרבה יותר עמוק מהדיאלוגים בתרגילים הקודמים שלך, משום שמהם אפשר להסיק הרבה על הדמויות, העולם שלהם, והסביבה שלהם. וכל זה, מבלי שתגידי שום דבר במפורש. מצד שני, גם פה יש טיפה חוסר אמינות. התיאור של השיכור נשמע לי כמו תיאורים מספרים וסיפורים ולא משהו שאת ההתנהגות שלו את מכירה מהיכרות אישית. אני רוצה שתכתבי עוד ארבעה קטעים. גם מניפולציות. תחשבי על שיטות חדשות לגמרי. תשארי עם סוגי אנשים שאת מכירה. אני מנסה לגרום לך להשאיר מאחור את כל מה שאת יודעת כבר לעשות ולהתחיל לשאוב את האירועים ממקומות חדשים בתוך המוח. עזבי, תתעלמי מהמשפט האחרון שכתבתי, ופשוט תכתבי עוד ארבע סצנות. תחדשי, תהיי אמינה, תשמרי על הקריטריונים הגבוהים.