תרגיל כתיבה - עבר הווה, עתיד

[עוץליגוץלי]

לדעתי, השתרבב לך "יותר מדי הווה" בפנים.

 

[אלודאה]

מעניין.

למה בחרת במשפטים צפופים כאלה?

 

[אלודאה]

עתיד

 

[עוץליגוץלי]

יהיה אשר יהיה

ובערוב ימיה, כשתשב לבד בחדר החמים, בלון החמצן לצד כסא הנדנדה. לא עוד תמלא אולמות, לא עוד תשואות הקהל ירעידו את עמות הסיפים, תשב בחדר ותחכה לשלושה בני אדם וקורבנם התורן שיבואו לבקרה. פעם בשבוע יבואו, פעם בשבוע יעזבו את הכרך, יטשו את הבמות ויבואו. יוביל אותם עמיתה למשחק, ילך אחריו התלמיד, בעקבותיו תבוא החניכה, ומאחוריהם ישתרך ה"קורבן" - מצעירי הדור יהיה הקורבן, שחקן צעיר שישמע על המורה שאצלה "ידממו על הבמה", שחקן שיהיה מוכן לדמם, וימתין לעצותיה. יתכן שתיתן לו עצה, אולי גם תנופף במקלה לעברו. אולי תתעלם.
&nbsp

 

[ויימס]

אווו, אני אוהבת את השינויים הקטנים שעשית בין קטע לקטע.

 

[עוץליגוץלי]

תודה, השינוייםהיו כדי לפתור את הבעיה:

איך לשמור על המתח וההפתעה כשכותבים שוב ושוב את אותו הקטע.
&nbsp
איך לא להפוך אותה למרושעת זקנה, איך לדאוג שיבינו שהיא אהבה את תלמידיה, והם אוהבים אותה. היא דרשה מהם את דם נשמתם על הבמה, והם נותנים לה. קודם כל לה, ואחר כך לקהל. היא הפחידה אותם, כשהם באים להציג בפניה, הם חשים כקורבנות לעולה, כשהם משחקים בפניה תפקיד של חולים קשים, עומד אמבולנס בהיכון, עד כדי כך הם משחקים עבורה. והיא שיחקה עבורם. כשבאו אליה, היא הפסיקה להיות הזקנה, היא הציגה תפקיד. וכשהציגה תפקיד של נערה, הברמן ב"שלולית" דרש ממנה תעודת זהות.
&nbsp
ניסיתי בתרגיל להעביר את הפחד, האהבה, האמנות והרצון למשפחה תוך משחק בזמנים. היה עדיף לי אם סדר הקריאה היה "עתיד, עבר, הווה".

 

[אלודאה]

אני חייבת להגיד ש...

את הקטע השלישי הכי אהבתי. לדעתי תפסת את הדמות שלה בצורה הטובה ביותר כאן. מה דעתך?

 

[עוץליגוץלי]

נראה לי שאת צודקת, אבל לא בגלל הזמן

אלא מפני שכתבתי את הקטע שוב ושוב, ובשלישי, הוספתי מעט מהרגש שלה פנימה ובכך העשרתי את האיפיון. "אולי תתעלם" מותיר לה ברירה, מכניס אותה לתמונה, בניגוד למצב בו היא מתעלמת בלי לבחור בכך, כפי שאולי אפשר להבין מהקטעים האחרים.

 

[shccer]

שתי האפשרויות

 

[shccer]

מניסיוני עם קסם

היא תעמוד לבדה בחורשה דלילה. ליבה יפעם במרץ. הירח יאיר את פניה באור לבן רך. היא תעצום את עיניה ותושיט את ידה הימנית קדימה. הניסיון הראשון לא יצלח. קצות עצבעותיה יחלו לעקצץ, מביעות התנגדות לאנרגיה הזורמת בהן. האנרגיה תזרום ממרכז גופה אל כף ידה. האנרגיה הגדולה שתזרום דרכה תתקל בהתנגדות שבקצות אצבעה ותבעיר את ידה. אך היא לא תוותר. היא תרים את ידה השניה ותעצום את עיניה. המחסום הרשוני יהיה מאחוריה. האנרגיה תזרום בגופה בחופשיות תגיעה אל כף ידה, ותזרום דרכה אל האוויר. היא תחזיק את הכוח לכמה שניות, אחר כך תרפה, והאנרגיה תתפוגג. היא תפתח את עיניה ותדע. פרק חדש מתחיל בחייה

 

[shccer]

משטרת הזמן חלק 3

עוד רגע היא תצא. היא תהיה לבושה כולה לבן. שמלתה תתנופף ברוח, והמוזיקה תתנגן. היא תוריד את נעלי העקב שלה, ותצעד אל לירון יחפה על הדשא. האורחים יקומו לכבודה.ליבה של לירון יפעם בחוזקה והיא תדע שעם כל פעימה של ליבה, שירן מתקרבת אליה יותר. הרב יאמר את דבריו, הן תאמר את נדריהן, ואז הן יתנשקו. המפקד שלהן יגיד כמה דברים על כמה הן מתאימות, ואיזה מזל יש להם, נדב יספר כמה בדיחות על מי לובשת את המכנסיים בבית, ויספר איך ביום הראשון לקורס הם יצאו לפאב במקום ללכת לשיעור הראשון, ואיך כבר מאז ראו כמה הן מאוהבות. הן ירקדו עד שלא יוכלו יותר להזיז את רגליהן, ואז הן ירקדו עוד קצת. אחר כך האורחים ילכו, והן ישארו לבד עם הבלגן מהמסיבה, וידמינו ביחד את המשך חייהן המשותפים. עוד רגע היא תצא.

 

[אלודאה]

אני מאד אוהבת את איך שניצלת את המעבר בין הזמנים.

בשביל סיפור שלם. זו לא היתה המטרה, אבל זה עובד מעולה.
&nbsp
עכשיו - לשכתב את החלק הראשון עם הדיאלוגים הבעייתיים, להוסיף פסיקים ונקודות, לתקן שגיאות כתיב ולהעלות כסיפור מלא.

 

[ויימס]

כולם ישירו איתי ביחד.

אמעד החוצה, אתיישב על מדרגות הכניסה. אוויר הלילה יצרוב את ריאותיי. אזיע למרות הקור, ואחפש בתוך ראשי את הקול שדיבר על דם, גוויות וקסם, על המתים ועל נקמה, אבל לא אמצא אותו. אני אהיה לבד עם עצמי, ואדע שזה אני, כי אני מכיר אותו כל כך טוב. אדם קטן שהחיים שלו חלפו דרכו מבלי שהוא השאיר בהם סימן.
אדע מה אני עומד לעשות. לוותר וללכת. אבל- לא! זה שלי! אני מצאתי את זה קודם!
אקום על רגליי, אסיר את המקטורן שלי ואשליך אותו על הקרקע, אפשיל את השרוולים שלי, ואפתח את דלת הכניסה. אלך בצעדים מהירים ככל האפשר, לא ארצה לאפשר לעצמי להתחרט.

 

[ויימס]

באנה, לכתוב בזמן עתיד זה יותר טוב מפטריות הזייה!

 

[עוץליגוץלי]

שימי לב למשהו מעניין

העבר וההוה יצאו לך כמו חלק מהאפילוג - פה מצפים לסיכום "מפי האל" כהמשך לפסקה.
העתיד יצא לך כמו סוג של פרולוג - פה מצפים להסבר למה הוא חושב שיגיע למצב זה.

 

[אלודאה]

אני מסכימה עם עוצלי.
כמו כן, שימי לב שבעתיד יותר קל לסלוח על העובדה שלא אפיינת כלום. פויה, ויימס!

 

[ויימס]

א. באמת? למה?

ב. זה נותן לי מוטיבציה להמשיך עם הפרוייקט שלי- רומן שלם בזמן עתיד, מוהאהאהא! (לא באמת)

 

[ויימס]

עתיד 2.0

אמעד החוצה, ואתיישב על מדרגות הכניסה. אוויר הלילה יצרוב את ריאותיי. אזיע למרות הקור. הארובות שיסתירו את קו האופק כבר יתחילו להעלות עשן, בקרוב יעלה הבוקר. אם ארצה לתפוס את הרכבת, יהיה עליי לקום וללכת לרציף באותו הרגע, אני אהיה על הספינה עד הצהרים, ולמחרת בערב אני כבר אהיה בבית. למה בכלל אחשוב שיחכה לי משהו טוב בפלנטה השוממת ואכולת היתושים הזו, ספוגה בשמן, כפי שתהיה ספוגה בדם?
אחפש בתוך ראשי את הקול שידבר על קסם, על המתים ועל נקמה, אבל לא אמצא אותו. אהיה לבד עם עצמי. אדע, כי אני אכיר אותו כל כך טוב. אדם קטן שהחיים שלו יחלפו דרכו מבלי שהוא ישאיר בהם שום סימן. אדע מה אני עומד לעשות, לוותר וללכת.
אבל- לא! זה יהיה שלי! אני אמצא את זה קודם!
אקום על רגליי, אסיר את המקטורן שלי ואשליך אותו על הקרקע, אפשיל את השרוולים שלי, ואפתח את דלתות הכניסה. אלך בצעדים מהירים ככל האפשר, לא ארצה לאפשר לעצמי להתחרט.

 

[Zoomf]

על העתיד

אבל העתיד! מה יהייה על העתיד?

קודם כל, העתיד זה דבר שקורה מעצמו אז לא צריך לדאוג יותר מדיי. דבר שני - עתיד הוא המלך שירד מגדולתו. עתיד הוא הזמן בו כתובים חמשת חומשי התורה (ועוד כמה אם אני זוכר, אבל אין לי כוח לחפש), וגם שם זה למעשה זמן עבר במסווה מחוכם. אני חושב שאי אפשר לכתוב בזמן עתיד בצורה שבה מקובל לכתוב כיום, זה פשוט צורם ולא מסתדר. זמן עתיד יש לו איזו אווירה מלכותית יותר, וצריך לתת לו יחס נפרד ושונה מלזמן עבר והווה, אם אכן משתמשים בו לכתיבת הסיפור. קרי, הניואנסים והמוסכמות של כתיבה בזמן עתיד צריכים להיות שונים מאלה של זמן עבר, המקובל והסטנדרטי. כן, גם אם זה למעשה זה סך הכל Future-Past עברי:


ותיתלה הנערה על העץ האחרון בעולם. והארץ תחתיה תיגנח ותישקע לתהומות אפר. ותדבק בעץ, ותאחוז באצבעותיו הקפואות. ובהיתלתה שם ירחפו אליה דמויות רפאים, ויפזזו סביבה, וירקדו לפניה, במעין מחול שאין בו לא שמחה ולא מרץ.
ותאמר "מי אתן?". ויענו לה דמויות הרפאים במזמור ובקינה.
"אנחנו נשמות אבודות, עליי בוגדנות החיים אבלות. בחיינו לא נמצא מזור, ובמותנו לא נמצא נחת. ונשקע בסבלנו אל תהומות תחתית, ושם בחושך נזחל ונתענה ונצטער מאוד. ונזחל ונמצא לפנינו את לב העולם. ונאכל בלב, ונכרסם בו, ונמלא אותו יגון – ויימק הלב! ותימק הארץ! ותכלה עצמה לריק!"
תוסיף הנערה לאחוז בעץ, ויכנע ויקרוס קמעה אל תוך התהום. ותשקה הארץ, ויעלה החושך.
ותאמר הנערה "אתן גרמתן לכל זה?".

 

[אלודאה]

ומה הכי מצא חן בעיניך?

אחרי כל ההקדמות?
אני יכולה להגיד מה הכי מצא חן בעיני מבין שלושת הקטעים האלה