איך מרתקים קוראים (2)
(המשך לתגובה הקודמת שלי.) הקטע הבא ממשיך יום אחרי. הוא כתב: בוזגלו ובבר נמצאים עמוק בבור. אני: זאת פתיחה מצויינת. למה? כי היא מנוגדת לחלוטין לסיטואציה הקודמת שראינו. הקוראים אוטומטית שואלים את עצמם: מה קרה בינתיים? מה קורה פה? מה הדמויות (שאנחנו כבר מכירים ומזדהים איתן) עושות? וכתוצאה מכך, הקוראים ימשיכו לקרוא. הוא כתב: לבור נופל אדם אני: הדבר האחרון שהם ציפו לו. הוא כתב: בוזגלו מציע לעזור לו להיחלץ מהבור, שלמה מסרב. אני: התנהגות לא סבירה בעיני הקורא, שמצביעה על כך שיש משהו מאחורי הדמות הזאת, שהוא לא מספר משהו, מי יודע. ה'רצון' של שלמה עדיין לא ברור לנו, ולכן תשומת הלב שלנו נתונה לו. הוא כתב: השניים משתכנעים ונותנים לו להישאר. בוזגלו מוריד לום על ראשו של שלמה וזה מאבד את הכרתו אני: אנחנו והדמות ציפינו לדבר אחד וקיבלנו דבר אחר. מה יקרה עכשיו? הוא כתב: שלמה מבחין בבר מקרוב וצועק לשמו. אני: הדבר האחרון לו ציפינו. הוא מכיר אותו. הוא כתב: בבר מחבק את שלמה בחום. אני: התנהגות הפוכה מההתנהגות הקודמת שלהם. בנייה יפה. הוא כתב: הוא מכייס את הארנק מכיסו האחורי של שלמה. אני: הדבר האחרון לו ציפינו, כי הוא חיבק אותו. הוא כתב: שלמה מספר כי הוא אפילו שמר תמונת מחזור - בבר מחבק את שלמה שוב ומחזיר את הארנק לכיסו האחורי של שלמה. אני: הדבר האחרון לו ציפינו, והתנהגות שונה ב-180 מעלות (ועדיין סבירה). טוב, אני אתחיל לדלג קצת, כי אני מניח , ואני אעבור למשהו שהוא אותו דבר אבל קצת פחות ברור: הוא כתב: בבר צועק ומחש פנס חדש. ידיו רועדות, הוא מתנשם, הוא מזיע. הוא מוצא פנס חדש ומנסה להפעילו. הפנס לא עובד. אני: הציפיות שלו מתבדות. לא לזה הוא ציפה. הוא כתב:הוא מגשש ומוצא את הפנס השבור. הוא פותח את הפנס השבור, שולף את הסוללות ומזין אותן לפנס החדש. אלומת אור מאירה את שלמה. אני: קודם לא היה אור, עכשיו יש. שתי הדוגמאות האחרונות הן מאוד קטנות, ואפשר לעשות דברים בקטן בעשרים אלף דרכים מבלי שאנחנו נחזור על עצמנו ומבלי שהקוראים ישימו לב שזה מה שאנחנו עושים. והקוראים יושבים דבוקים לדף. הוא כתב: חולצתו חתוכה וגבו מופנה לבוזגלו. בוזגלו מבקש משלמה להסתובב ולעיני בבר מתגלה גב עמוס צלקות וסיכות משרדיות. אני: שוב. לא לזה ציפינו. טוב, ומכאן והלאה בואו נראה אתכם. תמשיכו לקרוא, ותזהו את כל המהפכים, השינויים (הקטעים והגדולים), הציפיות שמתבדות, השינויים ב-180 מעלות. שימו לב שוב להבדלים בין איך שחלק 2 נגמר ואיך שחלק 3 מתחיל - המשחק על הניגודים שבין השניים מגביר את הסקרנות של הקוראים. אם יש שאלות, אני אשתדל לענות, אבל אני חושב שהיכולת שלכם לכתוב דברים כאלה תגבר אם תוכלו לזהות אותם בקריאה. נסו. ודבר אחרון: בהחלט, מבנים שהם אך ורק תפניות עלילתיות הם באמת סיפורי בלשים או מתח, וכן הלאה. אבל הטכניקה עצמה חשובה וחשוב לדעת ליישם אותה בכל סגנון שהוא. אם כתבתם את הדבר הכי מבריק בעולם, אבל הקוראים יפסיקו לקרוא אותו באמצע, נכשלתם. אם תדעו איך להחזיק את הקוראים, באמצעות טכניקות פשוטות שמשתרשות בקלות והופכות לטבע שני, הרווחתם. ולכותב עצמו: מצויין! מה הרגשת כשכתבת? האם מכאן והלאה נראה לך שהשליטה שלך בטכניקה השתפרה ושזה נעשה קל יותר, או שזה עדיין מרגיש כמו להטוט?
