בינתיים תרגמתי רק 26 מתוך 46 שורות:
- איפה אלקטרה?
- זו השעה שלה.
השעה כאשר היא מייללת אל אביה עד שכל הקירות מהדהדים.
ראיתם איך היא הסתכלה עלינו?
בארסיות, כמו חתול פראי.
לבסוף היא שכבה שם, ונאנחה.
תמיד במשך שקיעת השמש היא שוכבת שם באנחה (בהאנחות?).
- שתינו הגענו יותר מדי קרוב אליה.
היא לא סובלת שמסתכלים עליה.
היא ירקה אלינו (=לכיווננו) כמו חתול.
"הלאה זבובים!" היא צעקה, "הלאה."!
"אל תשבו על הפצעים שלי".
והיא הכתה אותנו בְּקש.
"תסתלקו, מגפות (דֶּבֶר)! אל תתענגו (תיהנו) בגלל הכאב שלי".
"אל תשתעשעו (על ה) בגסיסה שלי".
"הֵעלמו", היא קראה אחרינו. "אִכלו דברים שמנים ומתוקים,
"ולכו לישון עם הבעלים שלכן", היא צעקה, ואתן...
היא ענתה לה כראוי!
"כן," אמרתי, "כאשר אתן רעבות, גם אתן אוכלות."
אז היא התחילה לקפוץ, (כשהיא) נראית נורא.
מתחה את אצבעותיה כלפינו וצעקה:
"אני מגדלת נֵץ בגוף שלי."
מה ענית?
"כך את תמיד מקרצפת." עניתי.
הריח של החיה המתה גורמת לך לקרצף עבור גופה.
ומה היא ענתה?