goshdarnit
New member
שלום גלימפס.
קודם כל סצנת 'קרקע בתולה' לא חייבת להיות בהכרח סצינת התקעות. היא פשוט חייבת להיות מקום חדש לגמרי לדמויות ולקוראים והיא נובעת מסיטואציות נורא פשוטות. במקרה של הקטע שלך, אין דרך לא בוטה להגיד את זה, לא ראיתי משהו חדש. את הכל ראיתי קודם. ואני יודע שאת הכל גם את ראית קודם. הדיאלוג מוסר אינפורמציה, וזה בהחלט לא עזר לך כאשר שתי הדמויות היו צריכות להיות בתוך הסיטואציה. דיברנו בעבר על כך שדיאלוג הוא מערכת יחסים ולא דרך להעביר אינפורמציה. הדמויות היו חייבות לפעול אחת על השנייה. אבל לשם התרגיל, לא זה היה הדבר הכי בעייתי, כי אם העובדה שאמנם הסיטואציה היתה חדשה, אבל היא לא היתה קרקע בתולה. אני אדגים. שתי סיטואציות קפצו לי לראש שנבעו מהקטע שיכלו לדרוך על קרקע בתולה. הן לא סצנות יותר טובות, הן לא הסצנות *הכי* טובות, הן לא סצנות שמתאימות יותר לסיפור כלשהו שאת כותבת, אבל הן סצנות של קרקע בתולה ואולי הן יעזרו להמחיש למה אני מתכוון. האחת: אחרי שדמות אחת עינתה את הדמות השניה לשם (נניח) לסחוט אינפורמציה, ואפילו תקעה סכין בבטנה. הדמות השניה נשברה ומסרה את האינפורמציה. עכשיו מתגלה הצד הסדיסטי של הדמות הראשונה, והיא ממשיכה לתקוע את הסכין עמוק יותר ולאט-לאט. היא מסובבת את הסכין. היא עושה עוד חתך קטן, וכו'. ברגע שהדמות השניה סיימה לצרוח, אחרי שהיא מסרה את האינפורמציה, אחרי שהיא התחננה, אחרי שהיא מבינה ששום דבר לא יעזור לה, *עכשיו* היא על קרקע בתולה. מה היא תעשה? איך היא תגיב? אני לא יודע. אבל מעניין לגלות, לא? וזה יגלה לנו משהו עליה. וגם מעניין לכתוב את זה, להכנס לראש, לסיטואציה שאנחנו לא מכירים ולגלות מה יקרה. סיטואציה שנייה ופחות מחרידה: שנאמר שהדמות הראשונה דקרה את הדמות השנייה, אבל אחר כך (מסיבות שיוסברו בסיפור) חייבת לבקש מחילה (יותר נכון: להשיג מחילה) מהדמות השנייה. הדמות הראשונה מתחננת בפני הקורבן הגוסס שלה למחילה. וכעת הדמות השנייה שוב נמצאת ב'קרקע בתולה', כי אנחנו לא יודעים איך היא תגיב, סביר שלא אנחנו ולא הקוראים היו בסיטואציה כזאת. מה היא תעשה? איך היא תגיב? אני לא יודע. אבל מעניין לגלות. וזה יגלה לנו משהו עליה. וזה יהי מעניין לכתוב, להכנס לראש. לא? והטקסט יבוא מהבטן, הוא לא יהיה אינפורמטיבי. אני מקווה שהכוונה שלי ברורה.
קודם כל סצנת 'קרקע בתולה' לא חייבת להיות בהכרח סצינת התקעות. היא פשוט חייבת להיות מקום חדש לגמרי לדמויות ולקוראים והיא נובעת מסיטואציות נורא פשוטות. במקרה של הקטע שלך, אין דרך לא בוטה להגיד את זה, לא ראיתי משהו חדש. את הכל ראיתי קודם. ואני יודע שאת הכל גם את ראית קודם. הדיאלוג מוסר אינפורמציה, וזה בהחלט לא עזר לך כאשר שתי הדמויות היו צריכות להיות בתוך הסיטואציה. דיברנו בעבר על כך שדיאלוג הוא מערכת יחסים ולא דרך להעביר אינפורמציה. הדמויות היו חייבות לפעול אחת על השנייה. אבל לשם התרגיל, לא זה היה הדבר הכי בעייתי, כי אם העובדה שאמנם הסיטואציה היתה חדשה, אבל היא לא היתה קרקע בתולה. אני אדגים. שתי סיטואציות קפצו לי לראש שנבעו מהקטע שיכלו לדרוך על קרקע בתולה. הן לא סצנות יותר טובות, הן לא הסצנות *הכי* טובות, הן לא סצנות שמתאימות יותר לסיפור כלשהו שאת כותבת, אבל הן סצנות של קרקע בתולה ואולי הן יעזרו להמחיש למה אני מתכוון. האחת: אחרי שדמות אחת עינתה את הדמות השניה לשם (נניח) לסחוט אינפורמציה, ואפילו תקעה סכין בבטנה. הדמות השניה נשברה ומסרה את האינפורמציה. עכשיו מתגלה הצד הסדיסטי של הדמות הראשונה, והיא ממשיכה לתקוע את הסכין עמוק יותר ולאט-לאט. היא מסובבת את הסכין. היא עושה עוד חתך קטן, וכו'. ברגע שהדמות השניה סיימה לצרוח, אחרי שהיא מסרה את האינפורמציה, אחרי שהיא התחננה, אחרי שהיא מבינה ששום דבר לא יעזור לה, *עכשיו* היא על קרקע בתולה. מה היא תעשה? איך היא תגיב? אני לא יודע. אבל מעניין לגלות, לא? וזה יגלה לנו משהו עליה. וגם מעניין לכתוב את זה, להכנס לראש, לסיטואציה שאנחנו לא מכירים ולגלות מה יקרה. סיטואציה שנייה ופחות מחרידה: שנאמר שהדמות הראשונה דקרה את הדמות השנייה, אבל אחר כך (מסיבות שיוסברו בסיפור) חייבת לבקש מחילה (יותר נכון: להשיג מחילה) מהדמות השנייה. הדמות הראשונה מתחננת בפני הקורבן הגוסס שלה למחילה. וכעת הדמות השנייה שוב נמצאת ב'קרקע בתולה', כי אנחנו לא יודעים איך היא תגיב, סביר שלא אנחנו ולא הקוראים היו בסיטואציה כזאת. מה היא תעשה? איך היא תגיב? אני לא יודע. אבל מעניין לגלות. וזה יגלה לנו משהו עליה. וזה יהי מעניין לכתוב, להכנס לראש. לא? והטקסט יבוא מהבטן, הוא לא יהיה אינפורמטיבי. אני מקווה שהכוונה שלי ברורה.
