here comes the sun
New member
הסיפור שלנו
כשהייתי בת 28 הפסקתי לקחת גלולות- כי החלטנו שהגיע הזמן להכנס להריון.. האמת היא שבנזוגי היה פחות בעניין ממני- והחלטנו פשוט ל"זרום" עם זה. לאחר הפסקת הגלולות ממש חוויתי גלי חום מזעזעים ודכאונות וכל מני תופעות של גיל המעבר- ולא קיבלתי מחזור. הבנו שמשהו לא בסדר- אבל לא מה. הגענו לגניקולוג שעשה לי 2 בדיקות דם פשוטות בהפרש של שבועיים שאישש את מה שהוא חשד בו- יש לי מנופאוזה מוקדמת. הוא אמר שזה נובע בד"כ מ-2 סיבות: 1. גנטי- ככה נולדתי וזהו 2. טראומה. לא שזה ממש משנה- כי התוצאה היא אותה תוצאה אבל לי זה שינה. מאוד רציתי לדעת למה זה קרה לי. היינו הלומים. זה פשוט הלם. בכיתי שעה מחוץ למרפאה אחרי מה שהוא אמר (כמובן שתוך כדי דבריו- הוא דיבר עם בנזוגי כי אני פשוט התנתקתי לחלוטין). האמת שהוא היה חסר רגישות- הנושאים האלו כאלה רגישים- ויש כל כך הרבה פעמים את התחושה שהרופאים לא קיבלו את ההדרכה הנכונה- איך לפנות למישהו ולהודיע לו כזה דבר. חוצמזה שהבנתי שהשנים שלקחתי גלולות ... כל כך מיותר...
בכל אופן- לקח לנו זמן לעכל. אני רציתי די מהר להתחיל בטיפולים, אבל לבנזוגי לקח קצת יותר זמן ומכיוון שאני חושבת שזוהי דרך שכזוג חייבים לעבור ביחד- נתתי לו את הזמן שהוא היה זקוק לו. ביומולדת 30 שלי החלטנו ללכת בדרך הזו. עברנו 5 טיפולים בינתיים- 3 ברומניה ו-2 במדיקל סנטר בראשון. מהאחרון- נקלטתי אבל בשבוע 8 נאלצנו לבצע גרידה כי העובר לא התפתח.( אוף אוף אוף)... אני מקווה שזה סימן טוב להמשך שיגיע די בקרוב טפו... זה הסיפור שלנו...
הסיפור שלנותרומת ביציות - איך הגבתם לבשורה?
עכשיו כשאנחנו כבר ממש מכירים, חשבתי שאולי נדבר קצת על כמה עניינים ממש חשובים בכל התהליך הזה של תרומת ביציות. נראה לי שעל הדברים הבאמת חשובים עדיין לא ממש דיברנו. לכן, חשבתי שנתחיל את סדרת השרשורים בשאלה החשובה: "איך הגבתם לבשורה?" כמה זמן לקח לכם להתמודד? אני יודעת שיש כאן כמה שנמצאים עדיין בתוך ההתלבטויות ועדיין לא ממש התמודדו - מה הכי קשה לכם? מה הדבר שהכי הפריע לכם בבשורה? איך הגיב בן הזוג? איך הגיבה הסביבה? יש פה גם סיפורים קצת שונים. יש כאלה שידעו מיד מההתחלה ויש כאלה יכלו להתלבט, להמשיך לנסות עם הביציות שלהן? כמה זמן משכתם את הניסיונות עד שהלכתן על תרומה? איך הרגשתך תוך כדי? בקיצור, קדימה, בואו נשתפך... אני אשתפך מחר כי אני חייבת לצאת כרגע.
כשהייתי בת 28 הפסקתי לקחת גלולות- כי החלטנו שהגיע הזמן להכנס להריון.. האמת היא שבנזוגי היה פחות בעניין ממני- והחלטנו פשוט ל"זרום" עם זה. לאחר הפסקת הגלולות ממש חוויתי גלי חום מזעזעים ודכאונות וכל מני תופעות של גיל המעבר- ולא קיבלתי מחזור. הבנו שמשהו לא בסדר- אבל לא מה. הגענו לגניקולוג שעשה לי 2 בדיקות דם פשוטות בהפרש של שבועיים שאישש את מה שהוא חשד בו- יש לי מנופאוזה מוקדמת. הוא אמר שזה נובע בד"כ מ-2 סיבות: 1. גנטי- ככה נולדתי וזהו 2. טראומה. לא שזה ממש משנה- כי התוצאה היא אותה תוצאה אבל לי זה שינה. מאוד רציתי לדעת למה זה קרה לי. היינו הלומים. זה פשוט הלם. בכיתי שעה מחוץ למרפאה אחרי מה שהוא אמר (כמובן שתוך כדי דבריו- הוא דיבר עם בנזוגי כי אני פשוט התנתקתי לחלוטין). האמת שהוא היה חסר רגישות- הנושאים האלו כאלה רגישים- ויש כל כך הרבה פעמים את התחושה שהרופאים לא קיבלו את ההדרכה הנכונה- איך לפנות למישהו ולהודיע לו כזה דבר. חוצמזה שהבנתי שהשנים שלקחתי גלולות ... כל כך מיותר...