תרומת ביצית וזרע

[פנינית 727272]

תודה רבה

תודה

 

[a morph]

בהצלחה

יש לדעתי פורום תרומת ביצית בתפוז, שם ודאי תוכלי למצוא תובנות ספציפיות למצבך.
המון בהצלחה! אני חושבת שבהינתן נפש וגוף בריאים, בהחלט אפשר לגדל ילד למופת גם בגילך.

 

[רi תם]

גם אני "מחזקת"

הודעה מרגשת.
אני מאלו שמחזיקות בדעה שגיל הוא רק מספר. נכון, 25 זה לא 40+ (ומעלה מעלה) אבל אם אישה מרגישה שהגיעה לשלב בחייה שבו היא בוחרת להיות אמא, במקרה שלנו, יחידנית- לכי על זה!אמהות בגיל מאוחר יש בה חסרונות אבל המון בגרות ויתרונות, על אחד כמה וכמה שהיא מבחירה.
מניחה שיש נשים פה שיסייעו לך באופן פרטי כי היו פה תרומות כפולות, העניין "נכתב" ונדון פה בעבר ובפורום פוריות ותרומת ביצית בטח ובטח תוכלי למצוא תשובות.
המוןןןןןן בהצלחה ושבוע נפלא!

 

[פנינית 727272]

תודה גם לך...מקרב לב

תודה גם לך.. מחזק ומעודד

 

[yarden43211]

אפשר לאמץ ילד.

פנינית תיתחזקי בכל מה שתחליטי.
אבל אני חושבת גם תרומת ביצית וגם תרומת זרע, בשביל מה?
בישביל לחוות הריון קשה.
אני מבינה את הרצון לילד.
לא אדיף לעשות אימוץ יחידני לא מהארץ ,אולי לעבוד קשה ולחסוך את הכסף לכך.
וגם לחסוך הריון קשה של גיל50+.
ובאשר לדיון שהיה כאן, דובדבני יש לי ילדה צוחקת ומאושרת היא אף פעם לא סבלה מזה שאין לה אבא. (אולי היא סבלה מדברים אחרים , לא הכל מושלם).
ויקינטונה אני אוהבת את כל שאת כותבת (גם אם לא תמיד אני מסכמה לכך) אני אוהבת את הישירות והקנות וגם את הבוטות.

 

[אמאנחל]

קל להגיד "אימוץ" בתאוריה

למעשה, ברחבי העולם סגרו את אפשרויות האימוץ ליחידניות (מניחה שעל אחת כמה וכמה לא יתנו בקלות למישהי ללא בן זוג ושהיא גם מבוגרת). וגם - ילדים מאומצים חוו כל מיני דברים לא פשוטים בשנתיים הראשונות לחייהם ולפעמים אלה דברים שלא מחלימים מהם לעולם. זה הימור מאוד גדול, שלפעמים מצליח בגדול, אבל זה לא כמו לגדל ילד מגיל אפס.
&nbsp
ממה שידוע לי, לא ממקור ראשון אלא מהעיתונות, יש בארץ לרווקות אפשרות לאמץ ילדים פגועים. יש יחידות סגולה שבוחרות בזה, כך קראתי בעיתון. אבל זו לא הורות רגילה.

 

[מרגנית2]

אימוץ זה קשה מאד

מניסיונו של בן דודי... שני ילדים מברזיל. צרות בצרורות...

 

[a morph]

אני חושבת שיש גם אפשרות לעבור דרך מסלול אומנה

ובהמשך לאמץ. זכורה לי הודעה של מישהי בפורום הזה שעשתה זאת, לא זוכרת את שמה.
אבל גם זה, כמובן, לא מתאים לכל אחת, לא רק בגלל הטראומות שילדי אומנה היו חשופים להן אלא גם בגלל חוסר הוודאות שבמצב...
אימוץ זה ליחידי ויחידות סגולה, מכל הבחינות.

 

[אד י]

אין אפשרות לאמץ תינוק

בגיל כזה. גם אישה נשואה לא יכולה לאמץ תינוק בגיל כזה.
יחידנית בטח שלא.
&nbsp
אולי אולי אולי יש אפשרות לאמץ נער/ה או ילד בוגר (10+).
לילדים גדולים בגילאי 10+ לרוב מתקשים למצוא משפחות מאמצות גם אם אין להם שום לקויות מולדות.
&nbsp
אני דרך אגב חושבת שהריון בגיל 50+ זה רעיון גרוע.
כי הגוף לא אמור להיות בהריון בגיל הזה, ולא משנה כמה בריאה האישה, הגוף שלנו לא בנוי לזה. ואני מאמינה שזה לא בריא להלחם בצורה כל כך קיצונית בשעון הביולוגי.
&nbsp

 

[פנינית 727272]

הלוואי שהייתה אפשרות

הלוואי היה אפשרי...הרי תרומת ביצית וזרע זה ילד מאומץ לכל דבר.תאמיני לי שהייתי שמחה לו יכולתי לאמץ אותו מבלי לסכן את עצמי בהריון בגיל כזה...אבל אין פשוט אין אפשרות אחרת.

 

[אמבי]

שולחת לך בפרטי שם של אם יחידנית מאושרת לשניים, שילדה אותם

לאחר גיל 50.

 

[jiminit2]

אני רוצה להוסיף משהו

מהיכרותי עם הכותבות פה נראה לי שמי שמביעה עמדה נגד או לפחות מאוד נזהרת מלהמליץ על מהלך כזה, היא בעיקר אמא לילדים קצת יותר גדולים (גילאי 5 ומעלה אם אני לא טועה פה מהיכרותי עם הכותבות בשרשור). יש לזה סיבה. לטפל בתינוק זה אמנם מתיש אבל זה די פשוט ובעיקר מסתכם בלוגיסטיקה והמון אהבה. כשהילדים גדלים, גדלות גם הצרות והדרישות מההורים ונוסף גם אתגר נפשי לא פחות מפיזי. אני ילדתי תאומים בגיל 40 , למזלי היה לי הריון פשוט וקל. אבל ההמשך קשה ומתיש, הגוף משלם מחיר על האנרגיה האינסופית שמוציאים ואת צריכה לקחת את זה בחשבון. הילדים שלי היום בני כמעט שבע ומסיימים כיתה אלף. אני יכולה לומר בפה מלא שזו השנה הכי קשה שהיתה לי מאז הפכתי לאמא, קשה פיזית וקשה מנטלית (מבטיחה לך שנאי צעירה בנפשי, גופי ורוחי.. זה לא משנה את העובדה שמאוד מאוד קשה לי). כלומר, זו לא רק החוויה של הריון בגיל 50+ (שגם היא מאוד קשה בעיני) אלא ראיה של המשך הדרך ומה שידרש ממך. זה לא אומר שאני נגד. אם כל כך בוער לך להיות אמא , מי אני שאעמוד בדרכך ואתנגד? אין כאן עניין של טוב מוחלט או רע מוחלט אך יש הרבה דברים לשקול בדרך. קחי בחשבון טיפולים הורמונליים קשים ומתישים כדי שתוכלי להקלט ולהחזיק הריון, וכמו כן את כל שנאמר מעלה לגבי הורות בגילאים מאוחרים מאוד. מאחלת לך הצלחה רבה במה שתחליטי

 

[nhrc3]

שאלה - בלי קשר לנושא

אפשר לשאול למה את מרגישה שבגילאים האלו של הילדים הקושי עולה?

 

[jiminit2]

נוסף המימד הרגשי והנפשי

השנים הראשונות הן יותר שנים של השרדות אינסטינקטיבית, הילד עסוק רק בעצמו, לוקח לו זמן להפרד מאיתנו ולהתייחס לעצמו כדמות עצמאית ונפרדת. הוא עסוק רק במילוי הצרכים המיידים שמענינים אותו בואתו רגע. לי כהורה - קל יחסית לענות על הצרכים הללו (אם אני בוחרת כמובן). הם פשוטים וקלים לביצוע.
ככל שהילד מתבגר נוספים מימדים חדשים - מימד הזמן וההבנה שלא הכל מתרחש בדיוק ברגע שרוצים, המימד החברתי והכרת העולם מסביב - היכולת להבין איך אנשים (וילדים) אחרים רואים אותנו, ההתמודדות המורכבת עם עולם החיברות והלימוד העצמי על חברויות וילדים אחרים, על התנהגויות מקובלות ואלו שלא, הכרה שהעולם סביבנו לא מושלם, לא כולם רוצים בטובתך (יש חברים שליליים, יש ילדים שממש מחפשים לפגוע). התמודדות עם תסכולים וקנאה. בגילאי בית ספר - ההבנה שצריך להתאים את עצמנו למערכת סויימת עם ציפיות ולא תמיד לעשות רק מה "שבא לנו"... העולם נעשה מורכב יותר ככל שמתבגרים, התמימות מתחילה להיעלם

מאוד כואב לראות את זה מהצד , ובכל זאת להרשות לזה להתרחש כחלק מתהליך ההתבגרות. (עם תיווך והסבר ועדיין.. חייבים לתת להם להתנסות). אני מוצאת שהרבה יותר קשה לתת מענה לצרכים הללו כאמא.

 

[nhrc3]

תודה על התשובה!, שאלת המשך קטנה

המון תודה על התשובה.
שאלת המשך קטנה (מקווה שלא חטטני מידי) - את מתכוונת לקשיים האלו כאמא או כאמא יחידנית? זאת התמודדות שונה או קושי שחווה כל הורה?

 

[אד י]

יום לדוגמא

אם בגיל שלוש, יש לך שגרה ברורה של גן-עבודה-אחר צהריים-מקלחת-ארוחת ערב -הרדמה-ניקיונות-כביסות-שינה.
כשברור לך ששום דבר מזה הילד לא יכול לעשות לבד.
והקושי הכי מורכב הוא לגרום לילד להסכים ללו"ז הנ"ל.
&nbsp
אז בגיל 10 היום נראה יותר כמו:
בית ספר-עבודה-טלפון מבית הספר (אמא עשו לי, רע לי ומר לי)-עבודה- נגמר יום הלימודים עוד טלפון (אני באה עם חברה)-מגיעה הבייתה-צהריים לשתי ילדות-ריב-כעס-נרגעות-עולה לה רעיון מטורף חברתית בעיניי, מושלם בעיניה- מתלבטת אם לתת לה ללמוד בעצמה או לא-החליטה ללכת ליום הולדת בהפתעה - מסיעה וממשיכה להתלבט-קונה מתנה ליום הולדת-ניקיונות-מחזירה מיום ההולדת-העלילה החברתית מסתבכת-הילדה באופוריה אני רואה שחורות מחליטה לשתוק-ארוחת ערב-לא טעים-כן רעבה-לא רעבה-החליטה לעשות דיאטה (WTF)- עוד לא החלטתי איך להתייחס לבעיה א' והנה באה לה בעיה ב'-מקלחת-לישון.
מחר נמשיך להכנס לבוץ החברתי, אולי נשכח מהדיאטה, בטח נזכר בשיעורים ששכחנו להכין, נריב עם עוד חברה, נפרוש מחוג או נדרוש להרשם לאחד, מתי שהוא כל הרעיון הגאוני יתפוצץ לה בפרצוף ויהיו לנו כמה ימים או שבועות או חודשים של איסוף השברים.....
לא משעמם לרגע ...

 

[אד י]

אני לא מתרשמת שיותר קל בזוגיות

אולי רק מהבחינה הטכנית, אבל זה נכון לכל גיל.
בהחלט היה נחמד מדיי פעם להעביר את השרביט למישהו אחר ....

 

[nhrc3]

תודה!

א. צחקתי בטירוף אז לפחות אני רואה שאת ההומור לא מאבדים
ב. מבינה שהפערים הם בגדול די מה שחשבתי, לא שאני מקלה ראש ביכולת למסור את השרביט ברגע שבו אתה מוכן למסור את הילד לאסקימוסים רק שיהיה קצת שקט

מניחה שלטוב ולרע זה חלק מהבחירה לעשות ילד לבד

תודה על התשובה!

 

[a morph]

הרגת אותי עם הדיאטה

 

[jiminit2]

אני אוסיף למה שרשמה אדי

ההתמודדות היא אותה התמודדות, אם את יחידנית או בזוג. אני אפילו חושבת שלפעמים ההתמודדות בזוג קשה יותר כי לכל אחד אופי משל עצמו. אצלנו לפחות אני זו שמחליטה לבד, לא צריכה להתפשר. מצד שני - יש מימד לוגיסטי ליחידנות שמאוד בולט. אני אף פעם לא בחופש. אין לי עם מי להתחלק במטלות. יש לי תאומים שעלו לכיתה א' בשתי כיתות שונות. כל אחד עם בעיות אחרות - לימודיות / חברתיות. כל אחד עם דרישות שונות של תשומת לב. טלפונים והודעות מבית הספר , מטלות, שיעורי בית שהם לא יכולים עדיין לעשות לגמרי לבד ועד כמה שאני מסמכת על הצהרון אני עדיין חייבת לשבת איתם ולבדוק שיעורים או לעשות איתם שיעורים (תלוי במטלה שקיבלו. ההורים צריכים להיות מאוד מעורבים, לפחות אצלנו) . טיולים ומסיבות , הסעות לחוג או אירוע אחר. הכל עלי. החודש הזה הוא חודש מסיבות סיום. ישלי 8 מסיבות כאלה (כיתתיות, בית ספריות, חוגים ). זה אומר שאתמול ביליתי עד עשר בלילה עם הבן בטיול עששיות, שבוע הבא אשחק איתו במסיבת סיום כדורסל הורים נגד ילדים ואחרי יום אשתתף במסיבת סיום של הבת... אין מישהו שיילך במקומי לדברים האלו וגם לא הייתי רוצה - הבחירה ביחידנות היתה שלי, לא של הילדים והם לא צריכים להתפשר או להפסיד משהו בגללי כל זמן שאני מסוגלת לתת את זה. זה רק אומר שאניבהתרוצצות תמידית. ואחרי שבע שנים זה מתחיל להתיש.