תשובה לענתר: מסורת או ערכי התורה?
את שואלת - מה חשוב יותר, השמירה על המסורת העדתית המסורה מדור לדור, או ערכי התורה? ואני שואלת - מהם ערכי התורה שהשמירה על המסורות והפסקים סותרת אותם? מהם ערכי התורה בכלל? הערך הבסיסי שבתורה הוא קיום ציווי האלוקים ע"י האדם. מדוע מבקש האלוקים שהאדם יציית לציוויו? משום שהאלוקים רוצה להעניק הטבה לנשמת האדם, שהיא חלק אלוק ממעל, ע"י שעושה את האדם לנותן ולא רק מקבל (שהרי אם הוא רק מקבל, זה ביזיון בשביל מי שהוא חלק אלוק ממעל לקבל הטבה בחסד ולא בזכות). כיצד הופך האלוקים את האדם לנותן? ע"י שעושה אותו שותף לאלוקים בבריאה. באיזה אופן עושה אותו שותף בבריאה? הרי הקב"ה ברא את העולם ע"י התורה (הסתכל באורייתא וברא עלמא), אם כך, מוריד הקב"ה את התורה ארצה, ומעניק אותה לבני האדם (נתן לתורה לבוש של מצוות שמיועדות לבני אנוש). והקב"ה קובע עיקרון: לא בשמים היא. כלומר לומדי התורה עפ"י הכללים שקבע הקב"ה בתורה (13 המידות שבהן נדרשת התורה) הם שקובעים את התורה, הם שגוזרים מה האמת בין המחלוקות והעניינים הלא ברורים, והם "מחליטים" עבור הקב"ה מה נכון. לצורך זה, הקב"ה כביכול הגביל עצמו. כיצד לומדים זאת? עיקרון זה מוסבר לאורך כל הדרך בתורה. אמת מארץ תצמח. במדרשים אנו לומדים, שמשה רבינו עלה לשמים לקבל את התורה, והמלאכים התרעמו - מה לילוד אשה בינינו. הקב"ה הורה למשה רבנו להחזיק בכסא הכבוד ולענות למלאכים, והוא ענה להם: יש לכם אם ואב? יצאתם ממצרים? - כלומר, משה רבנו הסביר למלאכים שהתורה ניתנה לבני האדם ומותאמת לניסיונות שהם עוברים, והקב"ה רוצה שהאמת תצמח מהארץ, מהמקום שבו מתנהלים הדברים עפ"י בני האדם ולא עפ"י האמת השמימית, כי לא בשמים היא. ועל זה דרשו גם: בראשית = בשביל ישראל. העולם נברא בשביל שישראל יעצבו את התורה ע"י הלימוד לאמיתה של תורה. המדרש המוכר על תנורו של עכנאי מספר על מחלוקות בין תנאים בזמן לימוד התורה, וכיצד התמודדו איתם. חכמים חלקו על רבי אליעזר, והוא הביא הוכחות לדבריו ע"י שהראה שהטבע מסכים לדבריו, ויותר מכך - בת קול יצאה משמיים ואישרה את דבריו. אך רבי יהושע התעקש וקרא את דברי משה לפני מותו: "לא בשמים היא" - כלומר, מאז ניתנה התורה בהר סיני אין משגיחים בבת קול, ומתייחסים לכללים הכתובים בתורה, כגון "אחרי רבים להטות". וכיוון שרוב התנאים במחלוקת זו טענו ההיפך מרבי אליעזר - דעתם היא האמת שבתורה ולא הדעה המושמעת משמים. במדרש מוסבר שהקב"ה צחק באותה השעה והודה: ניצחוני בני. כלומר, כל האירוע היה ניסיון לחכמים, אם יושפעו מהניסים ומבת הקול או שיתעקשו על ההוראות שקיבלו ע"י הקב"ה שהתגלה בסיני והורה את התורה. והחכמים עמדו בניסיון והתעקשו על כללי התורה - שהיא היא הביטוי האמיתי לרצונו של הקב"ה. כלומר, התורה באופן שניתנה עם הכללים שקבעה כיצד ללמוד אותה - היא זו שמבטאת את רצונו של הקב"ה, שהאדם יקבע עפ"י הכללים את ההלכות. וממילא כל המנהגים שחז"ל הורו לשמור עליהם וכל הגזירות שגזרו וכל העניינים שנוצרו עם הדורות במסגרת הכללים שנקבעו בתורה - ואין מחלוקת שהדברים נקבעו עפ"י הכללים הללו - הם רצונו של הקב"ה, כולל הדרך שבה צריך לנהוג בזמן מחלוקת הלכתית, וזו לא שום טעות של בני האדם כפי שאנו מתבלבלים וחושבים, שחז"ל עיוותו את רצונו של הקב"ה, חס ושלום... עצם ההקפדה על המסורת העדתית, שנקבעה עפ"י הכללים שהתורה נדרשת בהם, ושבגלל הגלות והיעדר סנהדרין אחת נוצרו הבדלים בין הפוסקים בגלויות השונות - היא היא ההקפדה על הערך המרכזי ביותר בתורה - עשיית רצון הקב"ה שהאדם יקבע את התורה עפ"י הכללים שהקב"ה קבע שבהם היא נדרשת! (כמובן, שהמנהג או המסורת אינם עולים בערכם ממצוות דאורייתא, ויש סדר של עדיפויות במקרה של סתירות, כגון כאשר צום יום כיפור סותר פיקוח נפש, או כאשר תקיעה בשופר סותרת איסור טלטול בשבת - מה חשוב יותר. אבל עצם סדר העדיפויות והדרך לקבוע אותו הוא חלק בלתי נפרד מאמת התורה).
את שואלת - מה חשוב יותר, השמירה על המסורת העדתית המסורה מדור לדור, או ערכי התורה? ואני שואלת - מהם ערכי התורה שהשמירה על המסורות והפסקים סותרת אותם? מהם ערכי התורה בכלל? הערך הבסיסי שבתורה הוא קיום ציווי האלוקים ע"י האדם. מדוע מבקש האלוקים שהאדם יציית לציוויו? משום שהאלוקים רוצה להעניק הטבה לנשמת האדם, שהיא חלק אלוק ממעל, ע"י שעושה את האדם לנותן ולא רק מקבל (שהרי אם הוא רק מקבל, זה ביזיון בשביל מי שהוא חלק אלוק ממעל לקבל הטבה בחסד ולא בזכות). כיצד הופך האלוקים את האדם לנותן? ע"י שעושה אותו שותף לאלוקים בבריאה. באיזה אופן עושה אותו שותף בבריאה? הרי הקב"ה ברא את העולם ע"י התורה (הסתכל באורייתא וברא עלמא), אם כך, מוריד הקב"ה את התורה ארצה, ומעניק אותה לבני האדם (נתן לתורה לבוש של מצוות שמיועדות לבני אנוש). והקב"ה קובע עיקרון: לא בשמים היא. כלומר לומדי התורה עפ"י הכללים שקבע הקב"ה בתורה (13 המידות שבהן נדרשת התורה) הם שקובעים את התורה, הם שגוזרים מה האמת בין המחלוקות והעניינים הלא ברורים, והם "מחליטים" עבור הקב"ה מה נכון. לצורך זה, הקב"ה כביכול הגביל עצמו. כיצד לומדים זאת? עיקרון זה מוסבר לאורך כל הדרך בתורה. אמת מארץ תצמח. במדרשים אנו לומדים, שמשה רבינו עלה לשמים לקבל את התורה, והמלאכים התרעמו - מה לילוד אשה בינינו. הקב"ה הורה למשה רבנו להחזיק בכסא הכבוד ולענות למלאכים, והוא ענה להם: יש לכם אם ואב? יצאתם ממצרים? - כלומר, משה רבנו הסביר למלאכים שהתורה ניתנה לבני האדם ומותאמת לניסיונות שהם עוברים, והקב"ה רוצה שהאמת תצמח מהארץ, מהמקום שבו מתנהלים הדברים עפ"י בני האדם ולא עפ"י האמת השמימית, כי לא בשמים היא. ועל זה דרשו גם: בראשית = בשביל ישראל. העולם נברא בשביל שישראל יעצבו את התורה ע"י הלימוד לאמיתה של תורה. המדרש המוכר על תנורו של עכנאי מספר על מחלוקות בין תנאים בזמן לימוד התורה, וכיצד התמודדו איתם. חכמים חלקו על רבי אליעזר, והוא הביא הוכחות לדבריו ע"י שהראה שהטבע מסכים לדבריו, ויותר מכך - בת קול יצאה משמיים ואישרה את דבריו. אך רבי יהושע התעקש וקרא את דברי משה לפני מותו: "לא בשמים היא" - כלומר, מאז ניתנה התורה בהר סיני אין משגיחים בבת קול, ומתייחסים לכללים הכתובים בתורה, כגון "אחרי רבים להטות". וכיוון שרוב התנאים במחלוקת זו טענו ההיפך מרבי אליעזר - דעתם היא האמת שבתורה ולא הדעה המושמעת משמים. במדרש מוסבר שהקב"ה צחק באותה השעה והודה: ניצחוני בני. כלומר, כל האירוע היה ניסיון לחכמים, אם יושפעו מהניסים ומבת הקול או שיתעקשו על ההוראות שקיבלו ע"י הקב"ה שהתגלה בסיני והורה את התורה. והחכמים עמדו בניסיון והתעקשו על כללי התורה - שהיא היא הביטוי האמיתי לרצונו של הקב"ה. כלומר, התורה באופן שניתנה עם הכללים שקבעה כיצד ללמוד אותה - היא זו שמבטאת את רצונו של הקב"ה, שהאדם יקבע עפ"י הכללים את ההלכות. וממילא כל המנהגים שחז"ל הורו לשמור עליהם וכל הגזירות שגזרו וכל העניינים שנוצרו עם הדורות במסגרת הכללים שנקבעו בתורה - ואין מחלוקת שהדברים נקבעו עפ"י הכללים הללו - הם רצונו של הקב"ה, כולל הדרך שבה צריך לנהוג בזמן מחלוקת הלכתית, וזו לא שום טעות של בני האדם כפי שאנו מתבלבלים וחושבים, שחז"ל עיוותו את רצונו של הקב"ה, חס ושלום... עצם ההקפדה על המסורת העדתית, שנקבעה עפ"י הכללים שהתורה נדרשת בהם, ושבגלל הגלות והיעדר סנהדרין אחת נוצרו הבדלים בין הפוסקים בגלויות השונות - היא היא ההקפדה על הערך המרכזי ביותר בתורה - עשיית רצון הקב"ה שהאדם יקבע את התורה עפ"י הכללים שהקב"ה קבע שבהם היא נדרשת! (כמובן, שהמנהג או המסורת אינם עולים בערכם ממצוות דאורייתא, ויש סדר של עדיפויות במקרה של סתירות, כגון כאשר צום יום כיפור סותר פיקוח נפש, או כאשר תקיעה בשופר סותרת איסור טלטול בשבת - מה חשוב יותר. אבל עצם סדר העדיפויות והדרך לקבוע אותו הוא חלק בלתי נפרד מאמת התורה).
באשר לרפורמים,האורתודוכסיים מסרבים להתייחס אליהם כחלק מהיהדות ואני מבין למה.לדעתי הם עושים טעות כי הרפורמים עם כל הבעיות שלהם ועם ההתעלמות שלהם מההלכה יהודים בדיוק כמוהם.