עורר בי סיטואציה
קודם כל שלום, נתקלתי בפורום לפני כשעה וכשקראתי את השרשור הנ"ל לא יכולתי שלא להגיב, כידוע 'אנחנו' (אם יורשה לי) לא ניחנו בכח ובעוצמה פיזית (לפחות אני). וגם אם כן, אנו (שוב ההערה לעיל..) לא נוהגים להשתמש בו כדי לבטא את רצוננו, בכל אופן אספר בקצרה את סיפורי, יש לי אחות הקטנה ממני בשנה (17), ילדה טובה, ללא חבר בעבר. 'ערס' אחד נדלק עליה. כשנסיתי להבהיר לו כי אני לא מרוצה מהקשר בינהם (במיוחד כי מודבר באדם אלים בעל ספריית תיקים פליליים), התחיל לנסות לפייסני כשראה שלא הולך לא עבר לטריטוריית האלימות (שפתו המודברת), הוא הפגין עלי את אלימותו (בלשון המעטה..) כמה פעמים, אחותי בהתחלה שיתפה עימי פעולה וניסתה להתרחק ממנו אך כנראה הוא שבה אותה בקסמו (?) והראה 'רומנטיות' (עד כמה שניתן במסגרת הצביעות) כשאני מנסה לספר לאחותי היא לא מאמינה שהוא עשה זאת וחושבת שאני מנסה להעליל עליו כאמצעי מניעה ממנו. כשהבחור שם לב כי אני ממשיך לדבר על ליבה כי תרד ממנו, תפס אותי בהזדמנות בה הייתי ברכבי, למזלי (או אולי לא..) החלון היה סגור, הוא דפק על החלון עד שניסיתי לעכל מה הוא רוצה, גיליתי כי אני עטוף בשברי זכוכית בשניה האחרונה התחמקתי מהאגרוף השני שהיה מיועד לפָני. נסעתי משם במהירות לתחנת משטרה, אבל לא נכנסתי. חניתי ליד. לבנתיים כשאני מתלבט אם להכנס או לא (כבר תבינו את השיקולים), הוא הגיע (כמובן ליד המשטרה הוא לא העז להרים יד) הוא פתח בשיחה (עד כמה שניתן במסגרת ההתפתחות האבולוציונית שלו להגדיר "שיחה") בה הבהיר לי כי אם אתלונן סופי יהיה רע ומר, אם מחבריו או אם ממנו כשישתחרר. ומה נראה לכם שאני יפחד?? כן.. בקיצור זה היה הקש ששבר את גבי המסכן, הודעתי לא כי לא מעניין אותי ממנו, בשבילו אני לא קיים ובשבילי הוא לא קיים ושילך ויעשה מה שהוא רוצה כי לא מעניין אותי (הוא ניצח..). לסיכום חוות דעתי לגבי אחותי היא ברורה ולא זה נושא הדיון, השאלה שהתעוררה לי באותם רגעים, היא "מה באמת עושים"??? להתלונן אי אפשר. להחזיר באלימות אי אפשר. לקרא למישהו שיחזיר באלימות, אפשר, אבל אחר כך לך תחפש את האצבעות שלך במעטפות בתיבות הדואר. בקיצור מה שמוגדר בשפה העברית כ-"חוסר אונים משווע". לבנתיים כל הוא המצב הנוכחי. מה היא דעתכם? (סליחה על האריכות..)