על "פולנים", "שפנים" ועוד..
ההורים ה"פולנים" מחדירים תמיד את המנטרה הבאה: "אם באפשרותך לוותר, עשה זאת." חלקם ממחישים את המנטרה הזו באמצעות דוגמא אישית, כשמוותרים לצאצא על כל צעד ושעל, כל אימת שרק ניתן. ("אין בעייה מאמי, אתה לא חייב ללכת לסופר להביא חלב. אני אעשה זאת".) ההגיון מאחורי המנטרה הזו הוא פשוט: ברגע שנתתי (או ויתרתי), חייבים לי. כשחייבים לי, אני בעמדת הכוח והשפע, אני מתעלה על יצריי האפלים, אני בוגר, מפוכח וחשוב מכל - אני "אדם טוב", וככזה אזכה לגמול הולם בעתיד. קצת קשה (אך חשוב) להבדיל בין "פולנים" אמיתיים (שמאמינים במנטרת הוותרנות הזו בכל ליבם), לבין סוג אחר של ילדים/הורים/מורים, שפשוט חוששים להתעמת עם ה"בבון" ומסתתרים מאחורי אידאולוגיה "פולנית" לכאורה, אך ורק כשהדבר נוח להם (להלן "שפנים"). במקרה הספציפי של ה"בבון" הכיתתי, ה"פולנים" מסוגלים אמנם לקחת יום חופשה מהעבודה, להגיע לביה"ס, לסטור ל"בבון" ולשים קץ למסכת ההצקות, אך ההימנעות מכך היא מבחינתם "מחשבה קדימה". ההימנעות מאלימות בכל מחיר, מהווה מבחינתם אקט עוצמתי ביותר, דוגמא חינוכית למופת הן עבור מושא ההצקות והן עבור ה"בבון" (לשיטתם, לכשיתבגר ויתפכח, יפסיק לראות בהבלגה אקט שנעשה מעמדת חולשה אלא להיפך). ברור שהגישה הזו מצריכה דיכוי מוחלט של תחושות הנקם והטינה הטבעיות, אך ה"פולנים" מאומנים בכך היטב, ומגיעים לאחוזי הצלחה גבוהים. ההגיון של ה"שפנים", לעומת זאת, שונה קצת: בהיעדר "אופציה צבאית", יש להיכנס לראש של ה"בבון". מעשיו נובעים מתוך צורך לקבל תשומת לב. התעלמות פירושה אי סיפוק הצורך של ה"בבון". לאחר כמה נסיונות מצידו, לכשיאבד את התקווה למימוש הצורך, יחדל מהצקותיו. ה"פולנים" וה"שפנים" כאחד, מניחים הנחות שבמקרים לא מעטים עלולות להתגלות כשגויות: 1. ייתכן שהצורך של ה"בבון" הוא פשוט לפרוק על בסיס קבוע את תסכוליו על מישהו ש"מתעלם" ומוכן לקבל את הדין. התעלמות במקרה כזה היא בדיוק המתכון להמשך ההתעללות, בניגוד לכמה זאפטות טובות והגונות שיביאו אותו לחפש טרף קל יותר. פתרון פחות אלים ויותר יצירתי לבעייה הוא לתקוף את ה"בבון" במישור המילולי/חברתי (למשל, לכתוב עליו איזה שיר או קריקטורה משעשעת ולפרסם אותה - זו היתה, אגב, השיטה הקבועה שלי). מובן שגם כאן קשה להתחמק מאלימות - בהגיע תגובתו של ה"בבון" הנעלב. מכאן המסקנה הבלתי נמנעת לגבי הנזק שנגרם בסופו של דבר לבטחונו העצמי של מי שגדל על חינוך "שפני". 2. מימרה ידועה היא "לא די בכך שהכבשים מחליטות להפוך צמחוניות, כל עוד הזאב מחזיק בדעה אחרת". הגישה ה"פולנית" הפוכה לחלוטין מגישתו של ה"בבון" המצוי, והוא עלול לפרש את הבלגתם כחולשה וכאישור להמשך ההתעללות. כדי לפתור (לפחות באופן חלקי) את הבעייה, גם ה"פולני" הותרן ביותר חייב להמחיש ל"בבון" המצוי ביותר את פוטנציאל הנקם המצוי בו - מבלי לממש אותו הלכה למעשה (במילים אחרות - יצירת כוח הרתעה). "פולני" שסבור שניתן "לקצר תהליכים" ולהמנע לחלוטין מבניית כוח הרתעה שכזה, מקרב מאד מבחינתי את הגבול בינו לבין "שפן" מצוי.
