חמישה מנכ״לים של ״חברות IT״ כפי שמגדירה אותם
הכתבה הבאה (ובשפה פחות גבוהה, מדובר על חברוןת קבלן / כ״א מהגדולות בשוק) מספרים על איזו תקופה מוצלחת היתה להם בתקופת הקורונה, אבל כיום יש להם בריחה גדולה מאוד של עובדים לצד דרישה למשכורות גבוהות יותר.
הכתבה עצמה מנסה להציג את המנכ״לים כאלו שמקדמים את תחום הטכנולוגיה בישראל במו ידיהם, אבל התגובות לכתבה הן ברובן של עובדים שמתוסכלים על תנאי השכר הלא תחרותיים של החברות האלו ויחס גרוע לעובדים - וגם חלקם על קידום של רמה מקצועית בינונית ואפילו נמוכה.
מצד שני, במהלך הקריאה של התגובות נזכרתי במשהו שקראתי לפני כמה חודשים בפייסבוק שנכתב ונענה על ידי שני בוגרים טריים של תוכנית ההסבה של אחת מהחברות האלו. שניהם הגיעו להסבה מתחומים שהם לא הייטק, כך שבשלבים הראשונים המשכורת נראתה להם שווה מאוד והם הרגישו שחברת ההשמה היא ״בית״ שהשקיע בהם ויש לו אינטרס לקדם אותם כדי ״להרוויח״ עליהם כמה שיותר כסף. הגדיל ועשה אחד מהם שניסה לטעון שלדעתו החברה מנסה למקם את עצמה כמובילה מבחינה טכנולוגית וכזו שהעובדים בה הם המצויינים בשוק (לא ״מהמצויינים״, אלא ״המצויינים״). זה מסר שמאוד תואם את מה שאותם מנכ״לים מנסים לשדר - רצון לעובדים נאמנים שלא שואלים יותר מידי שאלות על רמת השכר או הרמה המקצועית שלהם.
רק הערה: מהסתכלות על הפסקה האחרונה בכתבה, הם טוענים ששכר ממוצע של מהנדס תוכנה הוא 20 - 25 אלף ש״ח בחודש. זה שכר שיכול להחשב למכובד למישהו בתחילת דרכו עם מעט מאוד ניסיון, אבל מניסיוני האישי - מתכנתים עם ותק יכולים לקבל הרבה יותר מאשר הסכום הזה, לא פעם גם עם חוסרים טכנולוגיים מסוימים.