זווית קצת אחרת
ראשית למה את מתמודדת עם זה לבד? יש גופים כמו תהל"ה שיכולים לעזור, וכמובן משפחה.... ואם כל זה לא עוזר יעוץ מקצועי ודאי שיעזור. את אוהבת את בנך, וזו הנקודה הכי חשובה! כמו שערבה אמרה, אהבה יכולה להיות מנוף לקבלה... ועליך לנצל זאת. ולמה שחייו יהיו קשים??? מניסיוני החיים הרבה יותר קשים כשאתה מתכחש להם ומנסה להיות "נורמטיבי", כשהזהות שלך לא ממש ברורה גם לך. אני חושב שהרבה יותר קשה לחיות כשאתה מתלבט! בנך יצא מהארון והשלים עם היותו הומו בגיל 19! הלוואי עלי! לי זה קרה רק בגיל 29.... אחרי שהכאבתי להמון אנשים בדרך. ובשש השנים האחרונות כשאני חי טוב עם עצמי, שלם לחלוטין עם מי שאני ולכל הסביבה טוב לי. ועוד משהו. אני חי עם בן זוג ויש לי ילד, והנה פתאום הכל מסתדר.... אז הכל אפשרי! תהיי שם בשבילו והוא יהיה בשבילך. אני חושב שחלק מהייסורים שלך נובעים מאי הידיעה על הקהילה שלנו, על מקומות הבילוי ובכלל איפה אנחנו מסתובבים ומוצאים את הפרטנרים שלנו לחיים ובכלל. תנסי להתקרב אליו יותר, לשאול שאלות ולהיות שותפה לדרך - אני משוכנע שזה יעזור לך לראות כי החיים אינם קשים יותר כהומו. אינני מסתובב עם דגל גאווה (למרות שהוא תלוי בחלון מדי פעם ועל הרכב שלי תמיד) מי שצריך לדעת יודע, ומי שלא זה לא ענינו מה אני עושה מחוץ לשעות העבודה. ככה זה אצל כולם.... (גם אצל הסטרייטים רחמנא ליצלן)