1756 - הולדת תיאוריות היחסות, הקוונטים והמיתר

1756 - הולדת תיאוריות היחסות, הקוונטים והמיתר

אני רוצה להזמין אתכם לסיפור (אוטוביוגרפי) מרתק. הוא קשור בשלושה אנשים שעבדו ופעלו יחד. האחד - היה "אב רוחני" השניים האחרים - היו סטודנטים שלו. לא ברור כיצד זימנו הנסיבות את התקבצותם של שלושת אלה - יחד - בזמן ובמקום. אבל - העובדה היא שזה קרה. ומה שקרה - טומן בחובו את המפתח לכל המתמטיקה והפיסיקה של היקומים שלנו. לי אישית, יש סנטימנטים וקשרים מיוחדים עם האנשים האלה. הסכיתו ושמעו (או קיראו...)
 
1736 - אגדה נולדת...

סיפור (אוטוביוגרפי) מדהים. בשנת 1736, נולד בטורינו באיטליה (איטליה טרם אוחדה אז, והיתה מורכבת מנסיכויות, חלקן צרפתיות-למחצה) ג'וזפה לודוביקו לאגראנג'ה.
Joseph-Louis Lagrange, born Giuseppe Lodovico Lagrangia (January 25, 1736 – April 10, 1813) (Italian).​
לאגראנג'ה סבל כל ימי חייו (הארוכים) מדיכאון משתק. ייתכן שהגורם לכך היו התעללויות שספג מצד אביו. לאגראנג'ה הרגיש והכואב, חי חיים ארוכים של סבל. בכמה זמנים בחייו הוא שכב חולה במיטתו, למשך תקופות של שנתיים. הוא נאלץ להיעזר בחוג חבריו - כדי לתפקד. בהיותו בן 17, הוא מפתח לראשונה את הרעיון שיבשיל אחר כך ל- Euler–Lagrange equation, ול- Calculus of Variations. בשנת 1756, בהיותו בן 20, מפרסם לאגראנג'ה (ביחד עם - Leonhard Euler) את שתי התיאוריות הללו. לאגראנג'ה מעולם לא למד לימודים מסודרים בשום מוסד אקדמי. הוא היה מאלו שיצרו את המוסדות האקדמיים, ואת החומר שנלמד בהם... בפרט - מעולם לא קיבל תואר דוקטור. עבודתו המשופת עם Euler - היתה מעין "קרדיט" שהו נתן ל Euler - בהקשר של התיאוריות הללו, ובתמורה - Euler "העניק לו חסות" שהיתה שקולה לדוקטורט. (יש לזכור שהקשר ביניהם התחיל בהיותו בן 17 בלבד). באותה שנה, מקים לאגראנג'ה בעיר טורינו את - האקדמיה למדעים של טורינו, ומפרסם חמישה כרכים של מאמרים מדעיים שכתבו הוא ותלמידיו באקדמיה, הידועים בשמם האיטלקי (לטיני) - Miscellanea Taurinensia. בכרך הראשון מתוך החמישה הללו, ניתן למצוא את הדברים הבאים:
a paper on the theory of the propagation of sound; in this he indicates a mistake made by Newton, obtains the general differential equation for the motion, and integrates it for motion in a straight line. This volume also contains the complete solution of the problem of a - string vibrating transversely; in this paper he points out a lack of generality in the solutions previously given by Brook Taylor, D'Alembert, and Euler, and arrives at the conclusion that the form of the curve at any time t is given by the equation y = asin(mx)sin(nt). The article concludes with a masterly discussion of - echoes, beats, and compound sounds. Other articles in this volume are on recurring series, probabilities, and the calculus of variations.​
בכרכים הבאים - ניתן למצוא את היסודות לכל תורתו המאוחרת יותר של לאגראנג'ה (ששינה את שמו ל- לאגראנז' שנים הרבה, אחר כך). מה שמעניין הוא - שהוא נזהר ונשמר בכרכים הללו - שלא להיגרר ל - abuse (ניצול לרעה) של תורתו - כפי שעשו אחר כך - אחרים, בעיקר - William Rowan Hamilton, ואחריו - Erwin Schrödinger. במיוחד - הקפיד שלא להכניס סטטיסטיקות וספקולציות לכתביו. באותה שנה נעשים מאמצים, על ידי Euler, ו- Maupertuis - להביא את לאגראנג'ה לברלין (פרוסיה) לחצרו של Frederick of Prussia - מלך פרוסיה, שם שימש Euler - "מתמטיקאי החצר". לאגראנג'ה, מסווה את זהותו, ומסתתר תחת שמו וזהותו של חברו - D'Alambert - ששימש כמתווך בהתכתבויות הללו, בשמו של לאגראנג'ה - ודוחה את ההזמנה. בשנת 1765 - לאגראנג'ה כותב מכתב תשובה ובו מודיע ש: "נראה לי שברלין איננה כלל מתאימה עבורי, כל עוד מר Euler - נמצא שם." (...) תרגום לאנגלית:
"It seems to me that Berlin would not be at all suitable for me while M. Euler is there."​
בשנת 1766 - מגרש המלך Frederick of Prussia - את Euler מברלין, (...) ומזמין שוב את לאגראנג'ה לבוא לחצרו. הפעם - לאגראנג'ה נעתר להזמנה. הוא משתקע בברלין וחי שם במשך 20 שנה. בברלין, כותה לאגראנג'ה את כתב היד המקורי של ה- Mécanique analytique (מכניקה אנאליטית) - יצירת המופת שלו. במקביל - מפסיק לאגראנג'ה לפרסם ספרים ומאמרים, ומתכנס בתוך עצמו, וכותב למען עצמו בלבד. בברלין, שוקע לאגראנג'ה בדיכאון עמוק, ואינו קם ממיטתו במשך שנתיים רצופות. ה- Mécanique analytique - הודפסה לבסוף כספר - בפאריס, רק 22 שנים אחר כך (...) בשנת 1788, תודות למאמציו של חברו - Legendre - שהצליח לשכנעו לפרסם אותה, וגם למצוא מו"ל שהסכים להוציא לאור את הספר. (פירוט בהמשך)
 
1786 - יוסף, שמעון, שמעון, יוסף...

בשנת 1786 - לאחר מות המלך Frederick of Prussia - מחליט לאגראנג'ה, בשל מצבו, להחליף מקום מגורים ואווירה. לאגראנג'ה מקבל כמה הזמנות, ונעתר לבסוף להזמנה לבוא לפאריס, ומתקבל מייד ל- École Polytechnique, ומשנה את שמו ל- Lagrange. בשנת 1788, תודות למאמציו של חברו - Legendre - הודפסה לבסוף המסת המופת שלו - Mécanique analytique (מכניקה אנאליטית). כשהגיע Legendre לביתו של לאגראנז' - הוא מצא את לאגראנז' במיטתו, במצב של דיכאון חריף. הוא הניח בגאווה את העותק הראשון של הספר על שולחנו של לאגראנז', וניסה לעודד אותו ולהחדיר בו את תחושת ההישג. זה לא הצליח. לאגראנז' לא יצא ממיטתו במשך שנתיים. הספר נותר על שולחנו, מבלי שנגע בו - במשך השנתיים הללו. שנים אחר כך - כתב William Rowan Hamilton (מזכיר לי את - Shrek) את המשפט: "המסה הזו יכולה להיות מתוארת רק כ- "שירה מדעית".
Over and above these various papers he composed his great treatise, the Mécanique analytique. In this he lays down the law of virtual work, and from that one fundamental principle, by the aid of the calculus of variations, deduces the whole of mechanics, both of solids and fluids. The object of the book is to show that the subject is implicitly included in a single principle, and to give general formulae from which any particular result can be obtained. The method of generalized co-ordinates by which he obtained this result is perhaps the most brilliant result of his analysis. Instead of following the motion of each individual part of a material system, as D'Alembert and Euler had done, he showed that, if we determine its configuration by a sufficient number of variables whose number is the same as that of the degrees of freedom possessed by the system, then the kinetic and potential energies of the system can be expressed in terms of those variables, and the differential equations of motion thence deduced by simple differentiation. For example, in dynamics of a rigid system he replaces the consideration of the particular problem by the general equation, which is now usually written in the form ∂/∂t(∂T/∂θ′) - ∂T/∂θ +∂V/∂θ = 0 T for the Kinetic energy and V for the Potential energy. Amongst other minor theorems here given it may mention the proposition that the kinetic energy imparted by the given impulses to a material system under given constraints is a maximum, and the principle of least action. All the analysis is so elegant that Sir William Rowan Hamilton said the work could only be described as a scientific poem. It may be interesting to note that Lagrange remarked that mechanics was really a branch of pure mathematics analogous to a geometry of four dimensions, namely, the time and the three coordinates of the point in space; and it is said that he prided himself that from the beginning to the end of the work there was not a single diagram.​
בשנת 1792 - התאהבה סטודנטית צעירה בלאגראנז'. היא זיהתה את הגאונות הבלתי-ממומשת של הענק הזה, נמלאה חמלה כלפי מצוקתו הנפשית, והחליטה להיות בת זוג שלו - כדי שתוכל לטפח ולדאוג לו ולכל צרכיו, כדי שיצא מהמשבר הנפשי הקשה ששיתק אותו. למרות סירובו - היא המשיכה לחזר אחריו במרץ, ולבסוף שיכנעה אותו להתחתן איתה. לאחר נישואיהם - התברר שנוצר קשר נפלא של אהבה אמיתית ביניהם (למרות הפרש הגילים), והיא ביצעה בדיוק את אשר התכוונה - לטפח ולחזק את לאגראנז', ולהעניק לו התחלה חדשה, מאושרת, פוריה, יצירתית. ב- École Polytechnique - לאגראנז' לוקח תחת חסותו סטודנטים דוקטורנטים, ובמיוחד את : - שמעון פואסון (Simeon Poisson) - יוסף פורייה (Joseph Fourier) מדהים, כיצד התקבצו כמה מהשמות הגדולים ביותר של המגע מאז ומעולם - בחברתו של לאגראנז'. בשנת 1795 Joseph Fourier - מתאר ביומנו את היחס הבלתי סובלני שהופגן כלפי לאגראנז' - מצד כמה סטודנטים, שליגלגו עליו, על אופיו ואישיותו, על זרותו, ועל המבטא האיטלקי - שממנו לא הצליח להיפרד:
His voice is very feeble, at least in that he does not become heated; he has a very pronounced Italian accent and pronounces the s like z … The students, of whom the majority are incapable of appreciating him, give him little welcome, but the professors make amends for it.​
Poisson - המשיך את דרכו של לאגראנז' בתחום המשוואות הדיפרנציאליות, הכליל את המרחב באמצעות מאניפולדים פואסוניים סימפלקטיים ואחרים, שעליהם ניתן להגדיר שדות וקטוריים ושדות טנסוריים באמצעות tangent bundles, או - configuration spaces, בעלי מערכת קואורדינטות קנונית, שאותה הגדיר באמצעות ה- Poisson Bracket, וגם באמצעות cotangent bundles, או - phase spaces - שאליהם ניתן לעבור, וגם לחזור באמצעות הטרנספורמציה הקנונית ההפיכה:
suppose that we define a symplectic Poissonian Manifold (M, ω), Then with the Poisson Bracket criteria, it sets up a transform of the type: ω : TM → T*M between the tangent bundle TM and the cotangent bundle T*M, with the inverse: Ω : T*M → TM, where Ω = ωˉ¹​
Fourier - המשיך לכוון של תיאורים של פונקציות רציפות, באמצעות תדרים דיסקרטיים, ולהגדרת מערכת אקוויולנטית בתחום הפאזה והתדר - jω. אין צורך לתאר את גאוניות התרומה שלו למתמטיקה ולפיסיקה. ועדיין - שלושתם נמנעו במתכוון ובמוקפד - מלהכניס הסתברויות וספקולציות - לתוך הפורמולציה שלהם.
 
1905 - אינשטיין, ואז שרדינגר-המילטון, ואסון !

ובשנת 1905, הגיע אינשטיין, והסביר את האפקט הפוטו-אלקטרי באמצעות קוונטות של אנרגיה על פי הנוסחה שלו:
E = ħ/λ​
או על פי הנוסחה של - Hard Nut :
E= 2πħC/ω​
ואינשטיין הכניס גם הוא מימד רביעי, ואז טעה, והמשיך ביחסות הכללית - כשהוא שוכח להקפיד להשתמש בתוצאות של Poisson ו- Fourier, כי מישהו הציג לו את המאניפולדים של Riemann - והוא התמקד בהם. אינשטיין כידוע, היה חלש במתמטיקה, אך פיצה על כך בהבנה מופלאה של עקרונות. ועקרונות מכתיבים מתמטיקה, ולא להיפך - כשם שסבורים (בטעות) - רבים. ועדיין הקפיד גם הוא - שלא להכניס סטיסטיקה וספקולציות לתוך הפורמליזם שלו, ולא התפתה לתעלולים המטופשים של - William Rowan Hamilton. William Rowan Hamilton, החליט ליצור גירסה משלו לעבודות הגאוניות של קודמיו, והחליט שהדרך לעשות זאת היא - על ידי חזרה על תוצאות של קודמיו - אלא - שבפורמליזם "מטופש", שבו - עירבל" (scrambled) את הקואורדינטות בזוגות, בצורה מטעה, מבלבלת, ומיותרת לחלוטין. ואז - התברר ל- Erwin Schrödinger - שניתן "להחביא" בפורמליזם המבולבל של Hamilton, ובצירוף סטטיסטיקה הסתברותית - את אי ההבנות שלנו לגבי היקום, ולתאר אותן בצורה "מעורפלת" עוד יותר מזו של Hamilton, וכך נולדה התיאוריה הקוונטית. ואת הנזק העצום של שני החבר'ה האחרונים - אנחנו (חלקנו, לא כולם) - לועסים בתיאבון, ומעלים גירה - עד עצם היום הזה.... - סוף -
 

מרחף1

New member
שכחת את הפיתוח המקביל

של Matrix Mechanics לפי Heisenberg. ולגבי איכות התאוריה: קצת קשה לטעון ל"נזק עצום" מהתאוריה שנכון להיום מתארת בצורה הטובה ביותר את העולם המיקרוסקופי. לא טוב לך? תראה משהו חלופי....
 

מרחף1

New member
איסתרא בלאגינה קיש קיש קרייה

אתה מוזמן להציג את ה"משהו החלופי".....
 
"בלגינא", כמובן... (ארמית) ../images/Emo8.gif

טוב נו, לא כל אחד צריך לשלוט בהבנת הנקרא, ובהבעה בכתב ובע"פ.
 

מרחף1

New member
E=hf - כמובן (בפיסיקה)

טוב נו, לא כל אחד צריך לדעת פיסיקה
 

דן צי

New member
כמעט

זה עדיין אמור להיות h ולא h bar, מה שכתבת זה בעצם h=hf/2pi במקום h=hf
 
למעלה